למעלה
וע"ע בשו"ת שאגת אריה החדשות (סי' יא) שג"כ העלה בענין זה לחומרא, דאף בזמה"ז שכולנו טמאי מתים עדין הכהנים מוזהרים על הטומאה. דאע"פ שבלא"ה הם טמאים, בכ"ז אסור להם להוסיף טומאה על טומאתם דטומאתם היא טומאה ישנה, ואם יחזור ויטמא הוא גורם לתוספת טומאה, שהרי הוא סותר את הימים הראשונים וצריך לחזור ולמנות שוב שבעה ימים חדשים. ע"ש שהאריך טובא בזה, וכן בסוגיה דנזיר (לז ע"ב) דיקרב בדיקרב דהוי דאוריתא. ע"ש. וראה גם בשו"ת ארץ צבי פרומר ח"ב (משניות כלים פ"א מ"ד ד"ה ולענ"ד) שג"כ עמד בדברי הראב"ד ודעימיה דתלי בפלוגתא דגוסס אם מותר לכהן לגעת בו וכו'. יעו"ש. ועי' גם בשיורי קרבן בירושלמי דנזיר (פ"ז ה"א) ד"ה אכריז ר' ינאי וכו', שעמד על דברי הראב"ד וכתב, דקשה לומר כדברים אלו שכהן שנטמא דאינו מוזהר יותר על הטומאה דהרי בכל הסוגיה שם מפורש דאסורים להטמא, ולכן נראה דאף הראב"ד לא קאמר אלא שאין עליהם חיוב מלקות, אבל איסורא דרבנן מיהא איכא. ע"ש. וע"ע להגאון ר"ש נתנזון בשו"ת שואל ומשיב מהדו"ק ח"א (סי' שה, שו, שז), שעמד נמי באורך בדברי הראב"ד הנ"ל וכתב שם (בסימן שה, סוף דף קיס ע"ב) והנה כל זה לפלפולא אבל לדינא באמת גם הראב"ד מודה דעכ"פ איכא איסור דרבנן וכמש"כ בעל דגול מרבבה סי' שעג (צ"ל שעב). ע"ש. וראה גם בדברי מהר"ם שיק בספר המצוות (מצוה ערב אות ד) שג"כ עמד בדברי הראב"ד הנ"ל שמבואר מדבריו דליכא איסור לכהנים להטמאות בזמה"ז, אולם אין לסמוך ע"ז כיון שהדגול מרבבה במסקנת דבריו כתב דלעולם אף לראב"ד איסורא מיהא איכא. ע"ש. ונראה שמהר"ם שיק מסכים שם עם מסקנתו של הדג"מ, ובודאי צ"ל הכי אחרי שרבו החת"ס ז"ל בתשובותיו הנ"ל (חיו"ד סי' שלח) העלה הכי דאף לראב"ד איכא צד איסור בדבר ואשר לפי המבואר שם גם הגאון ר"נ אדלר רבו של החת"ס ס"ל הכי ועפ"י דבריו חזר בו הדגול מרבבה במסקנת דבריו שם כמבואר בתשובה שם, ונמצא דרבנן ותלמידהון ותלמידי תלמידהון [ר"נ אדלר החת"ס ומהר"ם שיק] חוט המשולש בחד שיטה עומדים. וראה גם בדבריו של מהר"ם שיק (מצוה שעו) מש"כ בזה עוד. ע"ש. וראה גם בשו"ת חלקת יואב מהדורא תנינא (סימן ט ענף ג) שג"כ עמד שם וציין על דברי הראב"ד וסמ"ג דלעולם רק לענין מלקות ס"ל דאין בכהן איסור שמוסיף טומאה על טומאה אבל איסור דאורייתא לעולם איכא וכמבואר בדגול מרבבה ובשו"ת תמים דעים לראב"ד (סי' רלו). ע"ש. וראה גם בשד"ח באסיפת דינים (מער' אבילות אות קט) מש"כ בזה עוד. ע"ש. ובאמת יש עוד לפלפל בדברי הראב"ד הללו מכמה סוגיות בש"ס, ואכמ"ל יותר בזה.

ולכן אין לצרף הכא את דעת הראב"ד לס"ס כאשר רצינו לומר, דספק הלכה כהש"ך דענין סוף טומאה לצאת הוי דרבנן וא"כ נסמוך על הרשב"א דס"ל דספינן לקטן איסור דרבנן בידים, ואף אם אין הלכה כן נסמוך על דעת הראב"ד דכהנים בזמה"ז אין להם איסור להטמאות. דהא חזינן דדעה זו לאו ברירא היא ואפשר שאפילו הראב"ד גופיה לא אמרה. ומה גם דהנה בענין דעת הרשב"א דס"ל דספינן איסור דרבנן לקטן בידים, כבר הארכנו בס"ד לעיל (סימן ב' ענף א) דכל מלכי מזרח ומערב חלקו עליו בזה, והגאון חקרי לב בחאו"ח (סי' שמג) כתב דעל כן אין לצרף את דעה זו של הרשב"א אפילו לצד של ספק וכמו שהבאנו את דבריו שם. ולכן גם קשה טובא על הגאון חלקת יעקב שצירף וסמך על דעה זו של הרשב"א כנ"ל, דהרי אפילו רבני אשכנז כתבו דליכא הלכתא כוותיה דהרשב"א בזה, וכמו שהערנו כבר בזה לעיל בדברינו כאן. [ועי' היטב בשו"ת מנחת יצחק ח"א (סימן ל אות ד) ששם צירף את דעת הראב"ד כחזי לאיצטרופי על אף שיש כמה פקפוקים בדבר, וכן נראה נמי מדבריו בח"י (סו"ס קכד) שהוא מביא את דעת הראב"ד כצד של ספק, ולעומת זה בדבריו בח"ד (ריש סימן קו) מבואר שדוחה דבר זה דהראב"ד לגמרי ואפילו לצד של חזי אינו מביאו. ע"ש. וי"ל].

והנה בענין זה אשר כתב החלקת יעקב הנ"ל לצרף דהיות וכהנים דידן לא הוו כהני ודאי אלא כהני חזקה, ולכן יש עוד צד קולא בדבר להשהות התינוק הכהן בבי"ח, עי' למהרשד"ם בתשובותיו (חאבה"ע סי' רלה) שכתב כיו"ב דאחר שהביא שם את דברי הריב"ש בתשובה (סי' צד) דכהנים שבדורינו שאין להם כתב יחס סמכינן על החזקה להעלותם לס"ת ראשון וכו' הרי לפ"ז כהנים שבזמנינו אינם כהנים ודאי אלא ספק, ומזה כתב מהרשד"ם לגביה נידון דידיה בענין שבויה שנשבית והיתה יתרה מבת שלש שנים ויום אחד ואשה אחת שנשבת עימה מעידה שהיא טהורה ושאל השואל אם יכולה להנשא לכהן, דכיון דכהנים דידן אינם אלא ספק י"ל אחר שאיסור זה דשבויה לכהן אינו אלא איסור דרבנן וכמש"כ הרמב"ם די לנו להחמיר במה שהוא אסור בודאי, אבל בענין ספק כזה ראוי לנו לומר ספיקא דרבנן לקולא, ועוד דהוי ספק ספיקא מתהפך ספק כהן ספק ישראל ואת"ל כהן ספק מותר ספק אסור ואף י"ל להיפך גבי שבויה זו ספק אסורה לכהן שנטמאתה ספק מותרת ואת"ל נטמאתה שמא אינו כהן אלא ישראל. עכ"ד. ע"ש. והזינן מדבריו אלו של מהרשד"ם דס"ל דכיון דכהני דידן הוו ספק בכל ענין דרבנן מצינן למינקט לקולא, דאמרינן ספיקא דרבנן לקולא. וראה גם בשו"ת שבות יעקב (ח"א סי' צג) שנשאל שם בעובדא דהוה בכהן שלקח אשה ואחר שנשאה התברר כי היתה נשואה קודם לכן פעמיים ובעלה השני מת וקודם לכן היתה נשואה לעוד בעל שג"כ מת בלא זש"ק והוצרכה לחליצה וחלץ לה אחד מן האחים וממילא נמצאת שעשו לה חליצה שהיא אסורה לכהן כדאיתא ביבמות (פה ע"א) דגרושה וחלוצה אסורות לכהן הדיוט, וכתב ע"ז השבות יעקב כי לפי דברי מהרשד"ם הנזכר שכתב דכהני זמנינו הוו רק כהנים מספק ומותרים בשבויה דרבנן, א"כ גם בנידון זה דחלוצה אינה אסורה לכהן אלא מדרבנן אין להחמיר לכפות על הכהן להוציאה כיון דכהני ספק נינהו. והביא שם דמהרי"ט [ומה שכתוב שם בשבות יעקב בריש התשובה מהרי"ק הוא ט"ס וצ"ל מהרי"ט, וק"ל], בתשובותיו (ח"א סי' קמט) ובתשובת חוט השני (סי' יז) השיגו על תשובת מהרשד"ם דספק זה דהכהן אין ראוי לקרותו ספק דהרי גדולה חזקה וכו', ועמד שם השבות יעקב למליץ טוב ויושר על דברי מהרשד"ם ודרך קסת"ו להיות לו לצינה ומגן ליישב הקושיות שהקשו עליו, ואף סיים וכתב שם, די"ל דגם מהרי"ט ותשובת חוט השני שכתבו להחמיר היינו במעשה שבא לפניהם בגרושה דאורייתא, משא"כ בענין דרבנן מסתמא לא היו עושים מעשה בפשיטות נגד מהרשד"ם וסייעתו. ע"ש. (והן אמת דהשבות יעקב סיים שם דבמילתא דרבנן י"ל דמהרי"ט וחוט השני היו מעלים להקל כיון דקשין גרושין וכו', ומשמע לפ"ז דדוקא במילתא כי התם דאית ביה גרושין וקשין גרושין מקילינן, הא לאו הכי דאינו גרושין אלא טומאת כהן וכיו"ב אע"ג דהוי מילתא דרבנן לא. אולם י"ל דזהו רק לגבי מה שהשבות יעקב רצה לומר דבמילתא דרבנן אף מהרי"ט וחוט השני אודויי אודו למהרשד"ם בצירוף כי קשין גרושין, אבל לעולם י"ל דדעת מהרשד"ם והשבות יעקב גופיהו הוי דכיון דכהני דידן ספק נינהו בכל מילתא דרבנן אף שאין בו ענין גרושין אזלינן לקולא. וק"ל). וע"ע לגאון יעב"ץ במור וקציעה (סי' קכה) ובתשובותיו בשו"ת שאילת יעב"ץ (ח"א סי' קנה) שג"כ הביא שם כיו"ב דכהני זמנינו כהני ספק הם, ולכן כתב בתשובותיו שם דכל כהן שמקבל חמשה סלעים של פדיון הבן יחוש לעצמו לספק גזל שמא באמת אינו כהן וצריך להחזירם לאבי הבכור. ע"ש. וראה גם למהרש"ל בים של שלמה (פרק כל הבשר סימן ס) שג"כ הביא כיו"ב. יעו"ש. מ"מ הנה בדבריו אלו של מהרשד"ם איכא טובא עקולי ופשורי בדברי האחרונים דרבים לוחמים לו מלבד מהרימ"ט ושו"ת חוט השני הנ"ל, עי' במבי"ט ח"א (סימן ריט), ובשו"ת כנסת יחזקאל (סי' נו), ובשו"ת בנין ציון (ח"א סימן צג), ובשו"ת יהודה יעלה קובו חלק יורה דעה (סימן א). ע"ש. וראה גם בשד"ה בכללים (מערכת כ כלל צב) שהאריך בזה מאוד והביא את דברי האחרונים שנשאו ונתנו בדברים אלו של המהרשד"ם והשבות יעקב מערכה לקראת מערכה. ע"ש חח"מ מה הוא אומר. וראה גם לגרי"ח בשו"ת רב פעלים ח"ב (חאו"ה סי' לח) מש"כ בזה. יעו"ש. וע"ע למו"ר מרן מלכא שליט"א שדיבר מענין זה דמהרשד"ם ודעימיה בתשובה שכתב בריש קובץ חזון עובדיה חלק ב' (תמוז תשמ"ג), וכן בס' ילקוט יוסף הנדפ"מ חלק א' בהלכות נשיאת כפים (עמוד שט והלאה). ע"ש. וראה נמי בשו"ת מנחת יצחק ח"ב (סימן ל) וח"ד (סימן יג) מש"כ בזה, ובדבריו בחלק ח' (סימן א וסימן ב) הביא יתרא מזו דכהני דידן גריעי טפי אפילו מכהני חזקה לפי שבאורך הגלות וגזירות וגירושין נתבלבלו הרבה וכו'. יעו"ש.

וא"כ לכאורה היה אפשר לומר דיש לצרף את דבריו אלו של מהרשד"ם והשבות יעקב לעוד סניף בנידון דידן דכשם שאמרו התם דבענין דרבנן יש להקל בכהני דידן משום דהוי ספיקא דרבנן לקולא, הכ"נ י"ל לכאורה הכא דהרי הטומאה דאיכא הכא בבי"ח בפשטות הוי משום סוף טומאה לצאת שהרי הדלתות של החדרים שהמת נמצא שם בדרך כלל הם סגורים וממילא אין טומאה זו אלא מדרבנן וכנ"ל בשם הראשונים והאחרונים [וראה בזה גם מש"כ בשו"ת מנחת יצחק ח"י (סי קכד ד"ה והנה עיקר) דסמכינן לדינא לצרף דיעה זו דסוף טומאה לצאת דהוי דרבנן. ע"ש. וראה גם בדבריו ח"ו (סי' קלח). ע"ש], ונימא דבכהני דידן דהוו ספק הוי ספיקא דרבנן ולקולא וכדכתב מהרשד"ם, ויש לצרף ענין זה לקולא דשרי להשהות התינוק הכהן בבי"ח. הן אמת כי הנה מהר"ץ חיות בתשובותיו (בקונטרס מנחת קנאות דף ט ע"ב) הביא את דברי מהרשד"ם הנ"ל ומפיו לפידים יהלוכו על דבריו, וכתב, דסברת המהרשד"ם אין לצרפה אפילו לסניף בעלמא וישתקע הדבר ולא יאמר. ע"ש. ואמנם עי' למו"ר מרן מלכא שליט"א בשו"ת יביע אומר חלק ו' חלק אור"ח (סי' כב אות ה) שהביא שם את דברי המהרשד"ם הנ"ל ומהרימ"ט ושו"ת חוט השני דפליגי עליה והשבות יעקב שכתב לדחות את דבריהם ועמד להחזיק בסברא זו של מהרשד"ם שכהני דורינו כהני ספק הם. וכתב ע"ז מו"ר מרן מלכא שליט"א, וז"ל: והמעיין בספר חסידים (הוצאת מקיצי נרדמים סו"ס תרל) ימצא סיוע רב לסברא זו [של מהרשד"ם]. ע"ש, ושלא כמ"ש בשו"ת מהר"ץ חיות (בקונטרס מנחת קנאות דף ט ע"ב) שאין סברא זו ראויה אף לסניף בעלמא וישתקע הדבר ולא יאמר. ע"ש. וכן הוא נמי דעת הבנין ציון (סי' קכח) ע"פ הכנסת יחזקאל (סי' נו) שחלילה להוציא לעז על יחוסי כהונה שבדורינו. ע"ש. ואין דבריהם מוכרחים. עכ"ל. ע"ש. ומדב"ק אלה דמו"ר שליט"א ומתורף לשונו הטהור נראה שדעתו דעת עליון סומכת ומצדדת על דברי מהרשד"ם הנ"ל, ואמנם בודאי דלעיקר דינא לא ס"ל למו"ר שליט"א לפסוק הכי וכאשר מבואר בדב"ק בס' ילקוט יוסף הנ"ל (ח"א עמוד שי) ששם חזר וכתב שניות מדברי סופרים כעין דבריו שבשו"ת יבי"א ח"ו הנ"ל דיש סיוע לדבריו של מהרשד"ם מדברי ספר חסידים הוצאת מקיצי נרדמים בסוס"י תרל [וס' זה אמ"א לע"ע לעיין בו בגוף דבריו ולעמוד בכוונת מו"ר שליט"א], וסיים ע"ז מרן שיחי' בזה"ל: מכל מקום למעשה אין להקל בזה כלל. ע"כ. הרי שלעיקר דינא אין לסמוך על דברי מהרשד"ם הללו לכתחילה לעשות מעשה, אבל עכ"פ זה בודאי שלצרף לסניף את דעתו של מהרשד"ם ס"ל למו"ר שליט"א שיש לצרף את דעתו, שהרי על דבריו הנ"ל של מהר"ץ חיות בקונטרס מנחת קנאות כתב ביבי"א שם אחר שהביא את דברי ספר חסידים, ושלא כמ"ש בשו"ת מהר"ץ חיות וכו' כלומר שזה בודאי אין לומר שאין לצרף את דעת מהרשד"ם אף לסניף, ואולם מאידך גיסא ג"כ ס"ל למו"ר שיחי' דאין לסמוך במישרין על דבריו של מהרשד"ם דכהני דידן כהני ספק הם, עכ"פ אמצעי שלם דבהא אודויי אודי מו"ר שליט"א שאכן יש לצרף את דעתו של מהרשד"ם לסניף וכאשר מבואר מגוף דבריו בשו"ת יבי"א הנ"ל שעמד לצרף את דעתו של מהרשד"ם כצירוף לסניף לקולא. יעו"ש. ומכיון שכן אף אנן בנידון דידן בצירוף הצדדים הנ"ל נאמר דיש לצרף את דעת מהרשד"ם והשבות יעקב הנז' דכיון דכהנים דידן כהני חזקה נינהו ולאו כהני ודאי הם וכל הטומאת מת שיש כאן בבית החולים אינה אלא מדרבנן, יש להקל בזה להשהות את התינוק הכהן זה, וכמבואר בדברי המהרשד"ם שבכל מילתא דרבנן יש לסמוך על ענין זה של החזקת כהנים לקולא.
למטה

All rights reserved © 2003 Harav Pinhas Zbihi