למעלה
שו"ת עטרת פז חלק ראשון כרך
ב - יו"ד סימן ד
בענין שטיפת כלי בשר וחלב במדיח
כלים חשמלי
בעה"י ר"ח ניסן תשמ"א,
פעיה"ק ירושלים תובב"א.
נשאלתי הלום האם מותר לשטוף במדיח
כלים חשמלי, כלים שהשתמשו בהם לבשר עם כלים שהשתמשו בהם לחלב, או יש צד איסור בדבר?
תשובה: בראש ובראשונה עלינו לדעת
את הפעולה הטכנית של המכונה, והנה פעולתה היא בדרך הזו: ראשית מניחים את כל הכלים
שנשאר בהם משיירי המאכל ע"ג מגש מיוחד ומכניסים אותם למכונה. לאחר שהיא נסגרת
ומתחילה לפעול, זורם ע"ג הכלים שטף מים רבים שהם חמים מאוד, בגובה עד 65
מעלות צלזיוס, והמים האלה מיד עם תחילת זרימתם על גבי הכלים הם מעורבים עם חומרי
ניקוי חריפים מאוד, ולאחר שנשטף לגמרי כל הממשות של שיירי המאכל מהכלים, שוב הם
נשטפים במים חמים נקיים, ללא תערובת של חומרים כלל. זהו עיקר פעולתה של המכונה. ועתה
ניגש בעה"י אל עמק יהושפט לברר את הדין מבחינת ההלכה.
א) גרסינן בגמ' דחולין (קיא ע"ב)
איתמר דגים שעלו בקערה רב אמר אסור לאוכלן בכותה, ושמואל אמר מותר נ"ט בר נ"ט
הוא וכו', אמר חזקיה משום אביי הלכתא דגים שעלו בקערה מותר לאוכלן בכותח. והתוס' (שם)
בסוף ד"ה הלכתא דגים וכו', הביאו את דברי בעל התרומה (סי' סא) שאומר, קערות
שמשתמשים בהם בשר שהודחו במחבת של חלב בכלי ראשון ושניהם בני יומן יש לאסור אפילו
אם נאמר לאו דוקא עלו בקערה אלא אפילו נתבשלו אם השמנונית בעין על הקערות, ואפילו
אין שמנונית בעין אסור דאין זה דומה לדגים שעלו בקערה משום דהטעם של הבשר וחלב
נפלט למים וזה מיד אוסר את המים, והמים האסורים הללו שוב חוזרים ונבלעים בכלים, אבל
בדגים שהם קבלו טעם בשר זה עוד היתר, ואיכא ג' נ"ט דהיתרא. עכת"ד. ע"ש.
ואולם הר"ן (שם) בד"ה דגים שעלו וכו' הביא את דברי הרמב"ן והרשב"א
דפליגי על בעל התרומה וס"ל דזה כן דומה לדגים שעלו בקערה דגם הכא איכא ג' נ"ט,
הבשר בקערות קערות שנפלט מהם במים והמים נותנים טעם בחלב. ע"ש. וראה ברא"ש
(שם סי' כט) דג"כ כתב לבאר הכי. יעו"ש. אמנם הר"ן (שם) פליג על
ראשונים אלו והצדיק את דברי בעל התרומה, וכתב ע"ז, ותמהני עליהם שאני רואה
דברי בעל התרומה נכונים, [ועי' "בחדושי אנשי שם" על הר"ן (שם אות א')
מש"כ לבאר את דברי הר"ן]. ע"ש. וכדברי בעל התרומה ס"ל נמי
להסמ"ג (לאוין קמ וקמא), והסמ"ק (סו"ס ריג), והשערי דורא (סי' נז).
ע"ש. ומרן בבדק הבית יו"ד (סי' צה) כתב בענין זה "ולענין הלכה כיון
שהאחרונים מסכימים להתיר ומסתבר טעמייהו הכי נקטינן". ע"ש. וכן פסק נמי
בשו"ע (סי' צה ס"ג) קערות של בשר שהודחו ביורה חולבת בחמין שהיד סולדת
בהם אפילו שניהם בני יומן מותר משום דהוה ליה נ"ט בר נ"ט דהיתרא, והוא
שיאמר ברי לי שלא היה שום שומן דבוק בהן, ואם היה שומן דבוק בהן צריך שיהיה במים
שישים כנגד ממשות שומן שעל פי הקערה, הגה ויש אוסרים אפילו אין שומן דבוק בהן אלא
א"כ אהד מן הכלים אינן בני יומן מבליעת כלי ראשון ואז כל הכלים מותרים. ע"כ.
א"כ חזינן מדברי מרן הללו
דשרי לרחוץ כלי בו"ח יחד וזה כדעת הרא"ש ודעימיה, וגם זה בתנאי שאין
שמנונית ע"ג הכלים, אולם באופן כבנידון שלפנינו שיש ע"ג הכלים שמנונית
בעין התיר מרן דוקא כי שיהיה במים ס' כנגד השמנונית, אבל במדיח כלים א"א
לוודא תמיד שיש שישים במים נגד השמנונית, דלפעמים נשאר בכלים הרבה משיירי המאכל, ובכה"ג
לא יהיה שישים כנגד השמנונית, וכעין מה שכתב המנחת יעקב על התו"ח (כלל נז סקי"ה)
דאע"ג דאמרינן בעלמא דמסתמא יש שישים בתבשיל כנגד השומן הדבוק בקערה, מ"מ
בהדחה לא אמרינן הכי מסתמא יש שישים במי ההדחה כנגד השמנונית שבקערה, ושם הביא דכ"כ
גם האו"ה (כלל לד דין יז). ע"ש. [וע"ע בפר"ח (סי' צה סקי"ב),
ובפמ"ג (שפ"ד שם סקי"א). ע"ש]. ואולם היה נראה למצוא מקום
להתיר שטיפת כלי בשר והלב יחד ע"פ מה שכתב מרן בשו"ע שם (סי' צה ס"ד)
יראה לי שאם נתנו אפר במים חמין שביורה קודם שהניחו הקדירות
בתוכה אע"פ שהשומן דבוק בהם מותר דע"י האפר הוא נתן טעם לפגם. ע"ש.
והנה בענין חידושו זה של מרן זיע"א דנקט לה מדנפשיה רבים לוחמים לו בקרב
הפוסקים, דהש"ך (שם בס"ק כא) כתב עליו דדין זה לא נמצא בשום פוסק, וגם
מרן בעצמו בב"י לא כתב דין זה. וגם הקשה ע"ז מהתוס' דחולין (קי ע"ב)
בסוף ד"ה ושקדם וכו', שכתבו בשלמא לרבינו אפרים דס"ל דאין חנ"נ
בשאר איסורים מובן כיצד הגעילו את כלי מדין, אלא למ"ד דיש חנ"נ בשאר
איסורים איך יכשירו כלי גדול שא"א להגעילו בכלי אחר הרי אין במים שבקדרה עצמה
שישים לבטל האיסור, ואי נימא שיחזור ויגעילה שוב הרי המים הראשונים שנעשו נבילה
ונבלעו בכלי שוב יחזרו ויאסרו את המים האחרים, ושואל הש"ך, לפי חידושו של מרן
הרי יש תקנה ע"י שישימו אפר במים וזה יפגום את טעם האיסור ומה קשה לתוס', ונשאר
בצ"ע. ע"ש. וגם הט"ז (שם בס"ק טו) הקשה על מרן מהא דכתב הרמ"א
לעיל (סי' פז ס"ו) בשם מהרי"ל, כלי שעושים בו מים לחפיפת הראש אין
להשתמש בו דעושין אותו מאפר שעל הכירה ורגילות הוא להתערב שם בשר וחלב, ואם איתא
כדברי מרן הרי זה נטל"פ ומותר, שאפר הכירה פוגם את טעם הבשר וחלב. ועוד הקשה
ממאי דכתב הרש"ל בפרק כל הבשר (סי' צד) בשם מהרי"ל, דפעם בא תינוק ואמר
שראה שנפל בורית שעשוי מחלב (החית בצר"י) לקדירה ומהרי"ל אמר שאין
להאמין לתינוק, משמע דאם בטוח לנו שכן נפל הבורית לקדירה הרי זה אסור ואע"ג
דהבורית עשוי מחלב עם אפר שנתן בו טעם לפגם, וסוף דבר גם הט"ז נשאר בצ"ע
על דברי מרן. יעו"ש.
למטה
All rights reserved © 2003 Harav Pinhas Zbihi