למעלה
ב) איברא דאת קושיותיהם של הש"ך
והט"ז אפשר ליישב, ראשית לגבי קושיתו של הש"ך דמדוע תוס' הקשו על מ"ד
דיש חנ"נ בשאר איסורים, איך יגעילו את כלי מדין, והרי לפי חידושו של מרן יש
תקנה ע"י אפר, יש לתרץ דלעולם אה"נ תוס' מודים שאם יערב אפר זה מועיל
לכו"ע משום דפוגם את האיסור, אולם קושיתם של תוס' היא מכח הסברא, דהרי התורה
התירה את כלי מדין ע"י הגעלה במים הוא ללא שום תנאים נוספים וכמו שנאמר (במדבר
לא כג) "וכל אשר לא יבוא באש תעבירו במים" - והיינו הגעלה, ואם איתא כמ"ד
דיש חנ"נ בשאר איסורים דבר זה בלתי אפשרי להגעיל במים בלבד, כן נראה הביאור
בדברי התוס', אבל אה"נ ודאי שאפשר לתקן ע"י אפר. ושו"ר להגאון חכם
צבי בתשובותיו (סי' קא) שכתב כעין דברים אלו ליישב את קושית הש"ך, דכתב שם, "דמשמע
לתוס' שהוכשרו מדינא דהגעלה ברותחין ולא משום דבר פוגם, ומה שלא נמצא חידושו של
מרן בשום פוסק משום שאין צורך לכותבו", ולכן פסק שם להלכה ולמעשה כדברי השו"ע.
ע"ש. [ועי' ביד אפרים (סי' צה סקי"ח) מש"כ לפלפל בדברי החכם צבי
הללו. ע"ש]. ועי' בפרי חדש (סי' צה סקי"ט) שתירץ ג"כ כיו"ב את
קושית הש"ך, וראה גם בפרי תואר (שם סק"ו). יעו"ש. ושוב מצאתי גם
לגאון חזו"א חיו"ד (סי' כג סק"א) שאף הוא תירץ מדנפשיה את קושית הש"ך
כהחכם צבי. יעו"ש היטב. וכן תירץ גם במטה יהונתן אייבשיץ (סי' כה). ע"ש.
וראה במנחת יעקב בתו"ח (כלל נח סקכ"ו) שכתב לתרץ את קושית הש"ך
דאמנם שבדיעבד אמרינן שהאפר פוגם ומותר אבל לכתחילה אין לעשות כן לפגום את האיסור
המשובח בידים, (ועי' במה שנכתוב בעה"י לקמן על דבר חידוש זה באות ד'). ועוד
תירץ דהרי מבואר בב"י או"ח (סי' תנב) דמים המעורבים באפר אין להגעיל בהם
דהוי כמשקה וע"כ לא היה אפשר לעשות תקנה זו בכלי מדין. ע"ש. וכן גם את
קושיתו של הט"ז תירצו האחרונים, דמה שהקשה מדברי הרש"ל
בשם מהרי"ל תירץ בשו"ת תשובה מאהבה ח"ג (סי' שלב) דמה שהיינו
אוסרים שם אם היה ודאי לנו שנפל הבורית לקדירה משום דהתם מיירי בתבשיל חריף ואז
חורפיה משוי ליה לשבח. ע"ש. וראה גם בשו"ת חכם צבי שם (סי' קא) שלאחר
שהאריך שהצדק והאמת עם דברי מרן וכך יש לפסוק להלכה ולמעשה כתב "ואף שנמצא
במהרי"ל להיפך אין שומעין לו כי האמת מכחישו, ומי יודע אם לא היו שם דברים
בגו". ע"ש. וגם בשו"ת צמח צדק (סי' צא) כתב לתרץ את קושית הט"ז
הנ"ל, דלעולם מהרי"ל ג"כ מודה לשו"ע דאפר פוגם, אלא שאם היה
מתיר שם משום דין נטל"פ הוי דבר שהורה בו חכם כיון דתליא בסברא אם פוגם או לא,
והו"ל בכלל מ"ש בחולין (מד ע"ב) "ולא בא בפי בשר פיגול" שלא
אכלתי מבהמה שהורה בה חכם, וקמ"ל שאין כאן מקום להוראה כלל שאין התינוק נאמן.
ע"ש. וראה עוד בדברי הש"ך בנקודות הכסף (שם) במה שעמד לדחות שם את
קושייתו זו של הט"ז מהמעשה דהוה עם מהרי"ל די"ל
דעד כאן לא קאמר מרן דאפר פוגם באלא במעט שומן הדבוק ע"פ הכלי משא"כ התם
דהוי כל גופו של הבורית חלב איסור ובכה"ג אין האפר פוגם. עכ"ד. וע"ש.
למטה
All rights reserved © 2003 Harav Pinhas Zbihi