למעלה
ג) והאמת היא דלכאורה אפשר לתרץ
בחדא מחתא את כל קושיות הש"ך והט"ז ע"פ מאי דחזינן בחידושי החתם
סופר למסכת חולין (ק ע"ב) בדברי התוס' ד"ה בשקדם וכו' דשם עמד ליישב את
קושית הש"ך מהתוס', דלעולם כל מה שאפר מועיל זה דוקא באיסור של בו"ח
שלאחר שהיה האפר בקדירה של בשר ופגם את טעמו שוב אינו מקבל שם חדש של איסור בו"ח
לאחר שיתערב בו החלב, אבל באופן שהיה כאן כבר איסור גמור אין הוא נפגם ע"י
האפר, ולכן באמת במקרה של התוס' בכלי מדין שבלוע בהם איסור גמור לא מועיל מה שיערב
אפר במי ההגעלה. עכת"ד. ע"ש. [ועי' בפתחי תשובה (סי' צה סק"ו) דגם
הוא כתב מדנפשיה כעין דברי החת"ס וז"ל: נראה שאין כוונת המחבר דאפר יכול
לפגום את האיסור אלא כוונתו דוקא הכא בבשר והלב מהני אפר להחליש טעם אחד מהם שלא
יחול עליו אח"כ שם בשר וחלב. יעו"ש]. והנה לפי דברים אלו י"ל
דמתורץ גם קושיות הט"ז דלגבי מה שהקשה מהמעשה דמהרי"ל דמשמע שאם ברור
היה שנפל בורית החלב (החי"ת בצירי) לקדירה הוא יאסור אותה אע"ג שיש בו
תערובת אפר, הטעם הוא דהרי שם זה היה חלב שהוא איסור גמור בהחלט ולכן לא מועיל לו
האפר שיפגום אותו, וכן מה שהקשה מדברי הרמ"א לעיל בענין הכלי של אפר שנאסר
מבשר וחלב אע"ג שהם היו מעורבים באפר, י"ל דהחשש שמא בשעה שבשלו ע"ג
הכירה תבשיל בשר ותבשיל חלב גלש מהם לתוך האפר, וזה נאסר ולא נפגם לפי המבואר
דחיישינן שמא הבשר והחלב הגיעו למגע בשעת הגלישה עוד לפני שהם יספיקו להתערב באפר,
[ועי' היטב בכו"פ (סי' פז סקט"ו) דג"כ ביאר כיו"ב בדברי מהרי"ל
דמיירי שהחלב והבשר היה בהם מגע עוד לפני שיתערבו עם האפר. ע"ש], וממילא הרי
מיד כשהבשר והחלב התערבו יחד דינם כמו כל שאר האיסורים (כמבואר להדיא בש"ך (סי'
צד סקכ"ב, ובסי' קג סקי"ח) ולכן אע"ג שבסוף התערבו באפר אין זה
מועיל, דהיות וכבר חל עליו שם של איסור הוא אינו נפקע ע"י פגם האפר וכמבואר
בחתם סופר, וא"כ ע"פ יסוד זה בס"ד מתיישבים כל הקושיות שיש על מרן
ז"ל. וק"ל. [וע"ע במה שנכתוב בס"ד על יסוד זה לקמן באות ד'].
ואיברא דחזי הוית להגאון חת"ס
בתשובותיו חאו"ח (סי' קכ) שנשאל שם בענין יורות שמשתמשים בהם ליי"ש של
חמץ כל השנה ורוצים להכשירם לפסח לשים בהם יי"ש של פירות מה תקנתם, ולאחר
שהעלה שם צדדים להקל להכשירם בהגעלה הוסיף, ובכ"ז אין דעתי נוחה מפני שא"א
להוציא ריח הפיטום הקשה והחריף של היי"ש המחומץ וטועמים אותו בפסח על כן
צויתי והוריתי טרם ההגעלה לבשל ביורה אפר הרבה שהם מפגימים הטעם הרבה כמו שכתב
המחבר ביו"ד (סי' צה) ולא חשו לקושיות ש"ך וט"ז שם. עכת"ד. ע"ש.
ומדבריו אלה אין להקשות על מה שהבאנו לעיל מדברי החת"ס גופיה בחידושיו לחולין
דפגימת אפר אינה מועילה לאיסור שכבר נמצא כגעולי מדין, והכא חזינן דלגבי חמץ בפסח
שזה איסור שכבר נמצא וקיים שכתב דמועיל אפר לפגום אותו. ראשית י"ל דהחת"ס
שהצריך בתשובה את האפר לפגום את הטעם זה הוי כעוד צרוף להקל, כלומר שבודאי. הגעלה
לבד מועילה וכמו שמבואר שם בתורף התשובה, אלא רק לחזק את כח
ההיתר הוסיף עוד צד שיבשל אפר ביורה שיפגום את טעם הפיטום של החמץ וכמ"ש ובכ"ז
אין דעתי נוחה מפני שא"א להוציא ריח הפיטום הקשה והחריף של היי"ש המחומץ
וטועמים אותו בפסח על כן צויתי וכו' ומבואר שרק לרווחא דמילתא להוציא ריח פיטום זה
ציוה לעשות כן אבל עצם האיסור כבר הותר בהגעלה, ועוד יש לבאר דהרי כאן מדובר
בהגעלה שקודם הפסח ואז החמץ בגדר היתרא בלע, ולכן יש כח באפר לפגום אותו דלעת עתה
עדין אין עליו שם של איסור והוי כחלב (החי"ת בצירי) לבד שנפגם באפר והבשר
שיבוא אח"כ אינו אוסרו. וק"ל. וכנראה שגם החת"ס רמז לדברים אלו במה
שכתב שם בתשובה בסוף דבריו בענין פגימת האפר "ומכל שכן (שמועיל פגימת האפר) בהיתרא
בלע קודם זמן איסורו, והוא כלל גדול בזה בלי פקפוק". ע"ש. ובענין זה
דחמץ מקרי היתרא בלע או איסורא עי' גם למו"ר שליט"א בס' חזון עובדיה ח"ב (עמוד ע הערה א) מש"כ בזה. יעו"ש.
למטה
All rights reserved © 2003 Harav Pinhas Zbihi