למעלה
ז) אמנם לכאורה היה נראה דבנידון דידן יש עוד צד גדול להקל, וזה ע"פ דברי הרמ"א שם (סי' צה ס"ג) שכתב, אבל אם עירה מים רותחים שאינם של בשר ולא של חלב, על הכלים של בשר ושל חלב, ואפילו שומן דבוק בהם הכל שרי דאין עירוי ככלי ראשון ממש שיעשה שהכלים שמערה עליהם יבלעו זה מזה. ע"כ. וא"כ לכאורה לפ"ז היה אפשר לומר גם בעניננו, דאפי' שמונחים במדיח כלי בשר וכלי חלב יחד, ואפילו שהם עם שמנונית בכ"ז לא יאסר, דהרי שטיפתם של הכלים היא ע"י שניתזים עליהם מים חמים מהבית קיבול שבמכונה שהמים מכונסים בו, ואפילו נגיד שדינו של הצינור המתיז הוא ככלי ראשון, ועי' היטב בחוות דעת יו"ד (סי' צב ביאורים סקכ"ג). יעו"ש, וממילא המים שנתזים מהצינור הזה דינם כעירוי מכלי ראשון, הרי בכהאי גוונא התיר נמי הרמ"א לערות עליהם מים, ולפי הטעם הזה לא נצטרך שיהיה כאן חומרים פוגמים. אולם האמת היא דיש להתבונן בדבריו אלו של הרמ"א מכמה טעמים, דהנה בעיקר הדין דעירוי מכ"ר חזינן פלוגתא גדולה בדברי הראשונים, דהתוס' במסכת שבת (מב ע"א) בד"ה אבל נותן הוא וכו' הביאו ג' דעות בענין זה, רשב"ם ס"ל דעירוי דינו ככלי שני ואינו מבשל, ר"י ס"ל דדינו ככלי ראשון לגמרי ומבשל, והתוס' עצמם ס"ל דעירוי אינו לא ככ"ר ולא ככ"ש אלא מבשל כדי קליפה, (ודעה זו היא דעת רבינו ברוך כמבואר בתוס' דע"ז (עד ע"ב) ד"ה דרש רבא וכו', וע"ע בתוס' זבחים (צה ע"ב) בד"ה עירה, וראה גם בתורת חטאת (כלל לג ד"ב) ובש"ך (סי' קג סק"ד) ובעוד פוסקים דמבואר מדבריהם דדעת ר"ת היא כרבינו ברוך דעירוי מבשל כדי קליפה, אולם הדרישה (בסי' סה), וכן המנח"י (כלל לג סק"ד) בשם הראשונים כתבו דר"ת ס"ל דעירוי מבשל בכולו. ע"ש. וראה גם היטב בדברי הרא"ש בפסקיו לשבת (פ"ג סי' טז). ע"ש. ואכמ"ל. וע"ע בערך השולחן לגאון מהר"י טייב חיו"ד (סי' סח סק"ד) במה שעמד שם בשיטות יתר הראשונים מאי ס"ל בענין זה דעירוי מכלי ראשון. ע"ש. והנה כשיטת רשב"ם דעירוי ככלי שני מצינו לעוד ראשונים דס"ל הכי, עי' בר"ן ב והרא"ש במס' שבת (מב ע"א), והמרדכי והגהות אשרי בע"ז (מד ע"ב) ובש"ך יו"ד (סי' קה סק"ה), וראה גם בדברי מו"ר מרן מלכא בשו"ת יביע אומר ח"ד (חאו"ח סי' לג אות טז) שהביא את שיטות הראשונים בענין זה, וע"ע בשו"ת בני ציון ח"א (סוס"י יח) שכתב שם דהרבה פוסקים ס"ל כשיטת הרשב"ם. ע"ש). וא"כ עתה יש להתבונן דמה שפסק הרמ"א דשרי לערות מכ"ר ע"ג כלי בו"ח אפילו שיש בהם שמנונית לכאורה דבריו דלא כמאן, דאפילו נגיד דהרמ"א ס"ל כדעת המקילים ביותר בעירוי מכלי ראשון שזוהי דעת רשב"ם ודעימיה דעירוי ככלי שני ואין בו כח לבשל כלל, וגם לא להבליע ולהפליט כאחד, אבל הרי סו"ס יש בכח עירוי להבליע כדי קליפה אפילו לשיטת הרשב"ם, וכמבואר להדיא בדברי הש"ך יו"ד (סי' קה סק"ה), וא"כ עתה כשהוא מערה רותחים אלו על כלי הבו"ח שדבוק בהם שמנונית בעין הרי יש חשש שע"י העירוי יבלע שמנונית הבשר בכלי החלב וכן להיפך, ואיך שרי הרמ"א לערות עליהם רותחין מכלי ראשון.

ולכאורה אולי קצת היה אפשר ליישב את דברי הרמ"א, דלעולם האי דינא אזיל לשיטת הרשב"ם, וס"ל דאמנם אמרינן דגם להרשב"ם עירוי מכ"ר מבליע, הני מילי כגון באופן שמערה חלב רותח ע"ג כלי בשר שהחלב הרותח הוא גופיה הניצוק ולכן נבלע בכלי, אבל בגוונא דידן שהוא מערה מים חמים ע"ג כלי בשר שדבוק בו שמנונית החלב (החי"ת בקמץ) אין כח במים להבליע את החלב בכלי מכיון שהחלב עצמו לא היה רותח אלא ניצוק עליו מים רותחים ובכה"ג לא אמרינן דיש בכח העירוי להבליע, וכעין זה מצינו בדברי הרמ"א (בסי' צב ס"ז) שכתב שם "וקילוח מן הקדירה רותחת שהלך אל קדירה צוננת אם נפסק הקילוח מן הקדירה הרותחת קודם שהגיע אל הצונן הוי נמי ככלי שני ואם לא נפסק הוי כעירוי". ע"ש. [ומקורו של הרמ"א בדין זה הוא מתרומת הדשן (סי' קפא). ע"ש]. הרי חזינן מדברי הרמ"א דס"ל דבאופן שנפסק הקילוח שבא מכ"ר דינו ככלי שני ואין כח בעירוי הזה לאסור כלל, וכמבואר בפרי מגדים (שם במשבצות זהב סקכ"ו) דכל כה"ג אינו אוסר כלל. ע"ש. וא"כ לכאורה י"ל גם בדברי הרמ"א הנ"ל דכל שהעירוי אינו החלב הרותח שבא על כלי הבשר אלא זה מים חמים שמערה ע"ג שמנונית החלב הנמצאת על כלי הבשר, בכה"ג אין כח בעירוי להבליע את השמנונית דהוי כעין פסק הקילוח, דהשמנונית מפסיק את כח הקילוח. אולם עדין צ"ע בדברים אלו דהרי בדברי הש"ך ביו"ד (סי' קה סק"ה) מבואר דעירוי מכ"ר אפילו שנפסק הקילוח מבליע כדי קליפה, וכמ"ש שם: ואע"ג דמדברי הרב (סי' סח ס"י), נראה דאם עירה מכ"ר על התרנגולת למולגה ונפסק הקילוח א"צ אפי' קליפה היינו משום דאינו מפליט ומבליע כאחד אבל מ"מ מבליע והכי משמע להדיא מתוס' דזבחים והמרדכי והג"א והר"ן דסוף עבודת כוכבים. עכ"ד. ע"ש. [וראה בפמ"ג (שם בשפ"ד סק"ה) שכתב לבאר דעירוי שנפסק הקילוח ואמרינן דמבליע הוא רק חומרא בעלמא מדרבנן ולא מן התורה. ע"ש. וכן כתב לציין גם בגליון מהרש"א (שם) שזה רק חומרא דרבנן. ע"ש. ומ"מ הא קמן דמיהא אוסרן. ואעפ"כ אולי יש לחלק לגבי נידון דידן, דאינו כנידון הש"ך. ודו"ק. ועי' היטב ביד יהודא להר"י לנדא (סימן צה סקל"א). ע"ש.

אולם ביותר קשה על דברי הרמ"א, דהרי הוא גופיה בתורת חטאת (כלל לג ד"ב) כתב, ואם עירה מכ"ר על תרנגולת כתבו התוס' פרק כירה דהוא פלוגתא דר"ת ורשב"ם, דרשב"ם ס"ל עירוי ככ"ש ור"ת ס"ל עירוי ככ"ר, וכתב או"ה דאנן קיי"ל דעירוי ככ"ר לחומרא וכ"פ הטור או"ח סי' תנא שאינו מבשל רק כדי קליפה. ע"כ. הרי חזינן להדיא דהרמ"א ס"ל דעירוי מבשל כדי קליפה, וכן פסק הוא גופיה בשו"ע יו"ד (סי' סח ס"י) דעירוי מבשל כדי קליפה. ע"ש. וא"כ איך ס"ל הכא דמותר לערות מכ"ר ע"ג כלי בו"ח. ועי' בש"ך (סי' צה סק"כ) שעמד ג"כ להעיר על דברי הרמ"א כיו"ב דדבריו סותרים זה את זה, וברישא דדבריו כתב לבאר דס"ל לרמ"א לחלק דנהי דעירוי מבשל כ"כ שהתרנגולת מפליט ומבליע, מ"מ הכלי שהוא קשה אינו בולע דאינו מפליט ומבליע כאחד כיון שהוא קשה, אולם אח"כ כתב להעיר ע"ז ע"פ דבריו הנ"ל בסי' קה סק"ה [כצ"ל ומש"כ סק"ד הוא ט"ס] דמבואר התם דעכ"פ העירוי חשיב כבישול ממש וממילא יש בו נמי כח להבליע אפילו בכלי, ודין זה שכתב הרמ"א כאן דמותר לערות מכ"ר ע"ג כלים ששומן דבוק בהם וכו' הוא מהאיסור והיתר [כלל לד דין יח], והאו"ה לטעמיה אזיל דס"ל דעירוי אינו מבשל ולא מבליע ומפליט, אבל לדידן דלא קיי"ל הכי מאי נימא. ולכן העלה שם הש"ך, דלדינא יש להחמיר במקום שאין הפסד מרובה. עכ"ד. ע"ש.

ומאחר דחזינן דדברי הרמ"א הנ"ל הם קשים, וגם אין האחרונים מסכימים עימו וכמ"ש ג"כ ביד יהודא (סי' צה סקל"א). ע"ש. ואמנם דהש"ך (הנ"ל) הסכים להקל כהרמ"א במקום הפסד מרובה, וכ"כ נמי הכנה"ג (שם סקנ"ג בהגב"י), והמנח"י (כלל נז אות כג), והחו"ד (שם סקי"ט). ע"ש. וראה גם בערך השולחן למהר"י טייב יו"ד (סי' צה סקט"ו) ובשו"ת אגרות משה חיו"ד ח"א (סי' מב) במה שהאריך בביאור דברי הרמ"א הללו. ע"ש. הרי לעומתם הפר"ח (שם סקי"ז) והכו"פ (שם סקי"א) והפמ"ג (שם שס"ד סק"כ) ס"ל להחמיר נגד דברי הרמ"א גם בהפסד מרובה, ובפרט דלפי דעת מרן ביו"ד (סי' סח ס"י) דנראה דס"ל דעירוי מבשל כדי קליפה, [וראה גם בשו"ע או"ח סי' שיח סעיף י], וכ"פ ג"כ הש"ך (סי' קה סק"ה) דאנן קיי"ל לחומרא דעירוי מבשל כדי קליפה, וראה גם בערוך השולחן להגרי"מ עפשטיין (סי' צה אות כג) ובדרכי תשובה (שם סקע"ג) ובכף החיים (שם סקנ"ב) ובשו"ת מנחת יצחק ח"ב (סי' ק) מש"כ ג"כ על דברי הרמ"א הללו. יעו"ש. וממילא אין מקום להקל בפשיטות כדברי הרמ"א ז"ל.

ויתרה מזו לכאורה יש לומר, דבנידון שלפנינו אין להביא ראיה מדברי הרמ"א הנ"ל, דהרי חידושו הוא מדברי האו"ה (כלל לד דין יח), והנה הב"ח ביו"ד (סי' צה) הביא את דברי האו"ה (כלל לד דט"ו) לגבי קערות של בו"ח שנשטפו ביחד, שצריך שיהיה במים שישים כנגד כל הקערה אע"פ שהיא נקיה, והטעם דמשום דמערים עליה הרבה פעמים ונשאר בה הבליעה דכל פעם הולך ובולע מידי יום ביומו עד שנבלע בכולו, דדוקא בעירוי של פעם אחת אמרינן דאינו בולע אלא כדי קליפה, אבל כאן ע"י עירויים הרבה נבלע בכולו. עכת"ד. ע"ש. א"כ חזינן דאו"ה חידש דאע"ג דעירוי בעלמא מבליע כדי קליפה אולם ע"י עירויים רבים יש כח בעירוי להבליע בכל הכלי, ובאמת הב"ח פסק כהאו"ה וכמו שכתב בסיום דבריו אחר שהביא את דברי האו"ה "וזה הטעם חשוב כעיקר", וכן נמי הט"ז (שם סקי"ב) הביא את דברי מו"ח הב"ח הללו דפסק כאו"ה. ע"ש. ואיברא דדעת רוב הפוסקים אינה מסכמת לחידושו זה של האו"ה והרבו להקשות עליו, עי' בחוות דעת (סי' צה סק"ט) ובפמ"ג (שם סקי"ב במשב"ז, וכן בסי' סח בשפ"ד סקכ"ז) דהקשו על האו"ה. ע"ש. וכן נמי הגר"ש קלוגר בשו"ת טוב טעם ודעת תליתאי (סי' קפז) עמד להעיר על האו"ה והניח דבריו בצ"ע. ע"ש. וראה גם ביד יהודא לנדא (סי' צה סקכ"ה) שעמד להוכיח מדברי הרמ"א דהוא נמי לא ס"ל כהאו"ה, ובחכמת אדם (כלל נט סעיף ד) כתב דמכל הפוסקים משמע דלא ס"ל כהאו"ה. ע"ש. וראה גם לגאון רבי עבדללא סומך בס' זבחי צדק (סי' סח סקכ"ה) שג"כ עמד שם לחלוק על דברי הב"ח הללו. ע"ש. וע"ע בכף החיים (סי' סח סקמ"ד), ובשו"ת אגרות משה חיו"ד ח"א (סי' מב ענף ד) ד"ה וענין עיריות וכו', מש"כ בענין זה. ע"ש. ומכל מקום הרי רצוננו היה להביא קולא מדברי האו"ה שהביא הרמ"א (בסי' צה ס"ג) שהתיר לשטוף כלי בו"ח יחד ע"י עירוי מכ"ר, אולם באופן כבנידון שלפנינו במדיח כלים י"ל דגם האו"ה גופיה אוסר דהרי יש כאן עירויים הרבה, דבמשך זמן מרובה נתזים מים חמים ע"ג הכלים, ואז האיסור נבלע בכולו וכמו שאמר האיסור והיתר, ובפרט שבנידון שלנו הדבר חמור עוד יותר, לפי מה שכתב בספר חמודי דניאל (הל' כ"ר אות ד) והגר"ש קלוגר בשו"ת טוב טעם ודעת תליתאי (סי' קמו), דשם רצו ליישב במקצת את חידושו של האו"ה, וכתבו דהא דאמר דע"י עירויים הרבה נבלע בכולו, דוקא שהעירוי השני בא בתכיפות לעירוי הראשון שהקדירה עדיין חמה מהעירוי הראשון ולכן יש בכוחו להבלע בכולו, אבל אם הקדירה הצטננה מהעירוי הראשון בכה"ג לא אמרינן דנבלע בכולו. ע"ש. וראה גם בדרכי תשובה (שם סקס"ב). יעו"ש. וכאן במדיח כלים הרי העירויים הם תכופים ביותר, שהצינור ההתזה מסתובב במהירות ומפזר מים חמים ללא הפסק ע"ג הכלים, ובכה"ג בודאי דלפי דעת האו"ה אמרינן דנבלע בכולו. וק"ל. ולכן אין לצרף ענין זה לקולא כאן.
למטה

All rights reserved © 2003 Harav Pinhas Zbihi