למעלה
ח) ועוד רגע אדבר, מענין האבנים
והעפר הנותר מנתיצת ההיכל הקיים שסותרים אותו
עתה מאי דינייהו, דהנה בגמ' דמגילה
(כו ע"ב) גרסינן, ת"ר תשמישי מצוה נזרקין
תשמישי קדושה נגנזין, ואלו הן
תשמישי מצוה סוכה לולב שופר ציצית, ואלו הן תשמישי
קדושה דלוסקמי ספרים תפילין
ומזוזות ותיק של ס"ת ונרתיק של תפילין ורצועותיהן.
ע"כ. ועי' בשו"ת זרע
אמת (ח"א סי' כג) דעמד לדון שם אם מותר לשרוף תיבות ישנות
שבביהכ"נ שאינן ראויות עוד
לתשמישן, כדי להביא תיבות חדשות להניחן במקומן, ועמד
לדון שם אי שרי לשורפם מצד הא
דמתבאר במג"א (סי' קנד סק"ט) דכל תשמישי קדושה
אסור לאבדם בשריפה וכדו', דאיכא
ביה משום לא תעשון כן לה' אלוקיכם, וביאר הרב
זרע אמת דליכא למימר דהוי הכא
סותר ע"מ לבנות, שהרי מי מכריחו כאן לשרוף התיבות
הללו ע"מ לעשות אחרים הלא
הוא יכול לסלקן משם ולגונזן ולהביא את התיבות האחרים,
וא"כ כששורפן הו"ל סותר
שלא ע"מ לבנות.
אולם אח"כ כתב, אכן מטעם אחר
נלע"ד להתיר, וזה דכיון דאינם ראויים עוד להשתמש
בהם מצד שהם ישנים הו"ל
כתשמישי מצוה דנזרקים לאחר עשיית מצוותם, כמ"ש בפ"ד
דמגילה דף כו ת"ר תשמישי
מצוה נזרקין תשמישי קדושה נגנזים ואלו הן תשמישי קדושה
וכו', וע"ז קאמר אמר רבא
מריש הו"א האי כורסייא תשמיש דתשמיש הוא ושרי, כיון
דחזינן דמותבי עליה ס"ת
אמינא תשמיש קדושה הוא ואסור, ופי' הר"ן מריש הו"א תשמיש
דתשמיש הוא ואין צריך גניזה. ע"ש.
הרי דתשמיש קדושה הוי כתשמיש מצוה דנזרקים,
וכ"פ בשו"ע או"ח (סי'
קנד ס"ג) וביו"ד (סי' רפב), והנה ודאי הני תיבות שלנו לא
הוי תשמיש קדושה כתיק של ס"ת
וכו', אלא בקדושת ביהכ"נ בלחוד קדשי, ואע"ג דמניחים
בתוכם ספרים לא עדיפי מלוחות
ובימות דאיתא בספ"ד דמגילה (לב ע"א) דאין בהם
קדושה, כלומר דאינו אלא כקדושת
ביהכ"נ ולא כתשמישי קדושה דנגנזים, וכדפרש"י שם
די"מ ר"ל אותם הלוחות
שעושים לספרים שלנו וכו', וא"כ כיון שאינם ראויים עוד
לתשמישם פקע מינייהו קדושתם מכל
וכל כדין תשמישי מצוה דנזרקין לאחר מצוותם ואין
בהם קדושה, וכן שורת הדין נותן, ולא
מבעיא לדעת הרמב"ן שדימה ביהכ"נ וכלי ביהכ"נ
לסוכה ולולב וכו', דלית להו קדושה
רק תשמיש מצוה וכו', כמ"ש בס' המלחמות הביא
דבריו הר"ן ז"ל כאן
במגילה הנ"ל במקומו בארוכה, אלא אפילו לדעת הר"ן שם, דפליג
עלה וכתב דביהכ"נ ואביזריהו
כיון שעשוי לומר בו דברים שבקדושה הטילו בו חכמים
קדושה מדבריהם וכו', וא"כ
לפי דבריו נ"ל בודאי דעדיפא ביהכ"נ מתשמישי מצוה
דעלמא, עכ"ז שפיר אמרינן
דכלי ביהכ"נ שבלו פקעא קדושתיהו וא"צ גניזה, וזה משום
דדוקא בעודם ראויים למצוותם תקנו
רבנן דיהיה בהם קצת קדושה, ולא כשבלו, דהם אמרו
והם אמרו. וק"ל. וא"כ
הני תיבות דנידון דידן פקעא קדושתייהו ממילא, כיון דאינם
ראויים עוד למצוותם והו"ל
כתשמיש מצוה שנעשית מצוותם.
ומ"מ על הצד היותר טוב נכון
שימכרם לעצים להסקה, ויוציאו המעות לתיבות אחרות
חדשות, דכיון דנעשו אותם התיבות
ממעות שהוקדשו לצורכי ביהכ"נ יחזרו הם לצורכי
ביהכ"נ, אבל א"צ עילויא
דפקעא קדושתייהו ממילא כיון שאינם ראויים לתשמישם, דהו"ל
כתשמישי מצוה אחר מצוותם דנזרקים
כנ"ל. עכ"ל. ע"ש. ולפי המבואר בדבריו אלו של
הזרע אמת חזינן דס"ל כי ביהכ"נ
וכל הכלים שבו שבלו ואינם ראויים עוד לתשמישם,
דין תשמישי מצוה אית להו דנזרקין
לאחר תשמישם ואין צריכים גניזה, לא מבעיא לדעת
הרמב"ן דכתב להדיא דביהכ"נ
דין תשמיש מצוה יש לו, אלא אפילו לדעת הר"ן שכתב דדין
תשמיש קדושה יש לו, זה אינו אלא
דוקא כל זמן שהוא ראוי עדין לתשמישו, אבל כשבלו
וכדו' שאינם ראויים עוד לתשמישם
פקעה מיניהו קדושתם זו, משום דכל קדושתם אינם
אלא מדרבנן והם אמרו והם אמרו, הם
אמרו שיש קדושה כל זמן שראויים לתשמישן, והם
אמרו דפקעא הקדושה כשבלו ואינם
ראויים לתשמיש, וממילא חשיבי להו כתשמיש מצוה
ונזרקין לאחר תשמישן, וא"צ
לגונזן.
ומינה נמי לנידון דידן, דהאי היכל
הקודש הזה הבנוי בחומה חזינן לעיל מדברי האור
זרוע (בהל' ביהכ"נ ודברי
קדושה סי' שפו) שכתב לבאר, שדין תשמיש מצוה יש לו, ולא
דין תשמיש קדושה, כיון שאין הוא
עשוי אלא לשמירה, [ובפרט שהרב זרע אמת גופיה נמי
ס"ל הכי כמבואר בתשובותיו (ח"א
סי' כז) שארון הקודש הבנוי בחומה אין בו רק קדושת
ביהכ"נ ולא יותר. ע"ש. וראה
גם בשו"ת מעשה אליהו להגר"א מני (סי' לג עמוד קכד)
בתשובה שמבן המחבר. יעו"ש]. וממילא
לפ"ז דינו של היכל הוי כשאר אבני ביהכ"נ,
וכשם שבאבני ביהכ"נ דינם
כתשמיש מצוה דא"צ לגונזם לאחר שנתץ אותם לצורך וכדו',
ממילא ה"ה נמי באבני ההיכל
הזה דלאחר שנותצים אותו לצורך אין בעפרו ובאבניו שום
קדושה, וא"צ בהם גניזה. ובאמת
הוא אשר כתב שם האור זרוע להדיא וז"ל: הרי לא שאלת
אלא אם מותר להרוס את הראשון, אבל
פשיטא לך דיש בו משום תשמישי קדושה [כלומר
דצריך לגנוז אבניו כדין תשמיש
קדושה]. כך נראה בעיני דאין בו משום תשמישי קדושה
וכו'. ע"ש. הרי מתבאר מדבריו
אלו דס"ל שא"צ לגנוז כלל לאבני ההיכל הזה הבנוי
בקיר ביהכ"נ, כיון שדין
תשמיש מצוה יש לו, דנזרקין לאחר תשמישן.
ברם בקושטא כי הנה ראיתי להגר"ח
פלאג'י בשו"ת לב חיים (ח"ג סי' מה) שנשאל שם
אודות ביהכ"נ שפתחו בו
חלונות להכניס אור גדול לביהכ"נ, ונשתיירו שם אבנים, וכן
עשו שינוי בגג וע"י אותו
שינוי נותרו רעפים הרבה, אם יוכלו גזברי הק"ק למכור אלו
האבנים והרעפים לצורך בנין חולין,
או נימא דיש בהם צד קדושה ואסור להוציאם
לחולין, והשיב וז"ל: נלע"ד
דאסור, דהבט ימין וראה קרוב לזה להרב בארות המים ז"ל
(חאו"ח סי' ט) שכתב בסוף התשובה, וז"ל, א"כ
בנידון דידן לפי דברי הרב דגם העצים
והאבנים של ביהכ"נ הזה שוה
לקדושת ביהכ"נ עצמו וכמש"ל ומכוער הדבר שתשתפכנה אבני
קודש בראש כל חוצות וכו', וה' הטוב
יכפר בעד כל קהלם, יע"ש, א"כ ה"ה נמי בנידון
דידן, דנראה ברור דאסורים גזברי
הקהל להוציא האבנים והרעפין הללו לתשמיש חול
דאיכא איסורא, וישתדלו לתתם לצורך
בנין אחר של מצוה וכו'. עכ"ל הלב חיים. ע"ש.
ולכאורה מדב"ק הללו דהגר"ח
פלאג'י עולה ומתבאר דס"ל, כי לעולם אבני ביהכ"נ אף
לאחר נתיצתם בהיתר כגון הא דנתצו
אותם לצורך פתיחת חלונות, עדין אית בהו קדושה,
ולא חשיב כתשמיש מצוה דנזרקין
לאחר תשמישן, וממילא נמצא דפליג בזה על דברי הרב
זרע אמת הנ"ל.
אלא דהנה אולי יש ליישב הדברים, דמר
אמר חדא ומר חדא ולא פליגי, דהגר"ח פלאג'י
מיירי בגוונא שהאבנים הללו אשר
חילצום מכותל ביהכ"נ, עדין ראויים לתשמישם לבנות
בהם וכמתבאר נמי מתורף השאלה
שרוצים הגבאים למוכרם לצורך בניה של חול, והיינו
בפשטות שהם ראויים לתשמישם כגון
שחילצום מהכותל ונשארו בשלמותם, ולהכי החמיר בהו
מר שקדושתן עליהם, משום דאפילו אי
חשיבי ליה הא כתשמיש מצוה, הרי עדין ראויין הן
לתשמישן ובכה"ג אף תשמישי
מצוה לא נזרקין, דהוי ליה כלולב באמצע החג דמצוותו
עדיין לא פקעה ממנו. משא"כ
הזרע אמת מיירי בגוונא שכבר אותם התיבות לא ראויים
לתשמישם כלל וכלל וכדכתב כמה
פעמים בתשובתו שם, ולכן הוי כתשמיש מצוה שבלו ואינם
ראויים למצוותן דפקעה מינהו
קדושתן ולהכי שפיר א"צ לגונזם. וק"ל. ושו"ר כיו"ב
בס' צדקה ומשפט (פרק יב סקמ"ז)
שביאר הכי בדברי הז"א והל"ח. יעו"ש. ונמצא דגדול
השלום ביני רבנן קדישי רבינו
ישמעאל הכהן בשו"ת זרע אמת והגר"ח פלאג'י בשו"ת לב
חיים ולא פליגי. [וממילא כן יש
לפרש נמי את דברי שו"ת בארות המים שהביא הגר"ח
פלאג'י (שם) דקפיד לנהוג קדושה
בעצים ובאבנים שחלצו מביהכ"נ משום דעדיין דין
קדושת ביהכ"נ עליהם, די"ל
דהיינו משום דמיירי שעדיין ראויים הם לתשמישם. וק"ל].
וע"ע בשו"ת תשורת ש"י
(סי' פא) שג"כ עולה ומתבאר מדבריו כיו"ב, שכתב שם בענין
עצים ואבנים שאינם ראויים לכלום
דא"צ לגונזם ולית ביה מידי, דמעשים בכל יום
שנופל סיד ואבנים מכותלי ביהכ"נ
ואין מצריכים לגונזם, והטעם שמסתמא על תנאי
עשויות שאם נשברו לא תחול הקדושה.
ע"ש. וראה גם בשו"ת שבט הלוי (ח"א סי' מא).
ע"ש. וממילא היינו נמי הכא
בנידון דידן, שמנתצים האבנים מהיכל הקודש דכבר אינו
ראוי לתשמיש כי האבנים נשברות
וניתצות, וגם החול והעפר אינו ראוי לתשמיש מפני
שמעורב בו פסולת הבניה, ולכן אין
צריך לגונזן.
אמנם מכל מקום כיון דחזינן מדברי
המשנ"ב דלעיל (סי' קנד בביאור הלכה ד"ה אבל
ארון וכו'), שכתב, דלפי דעת
המאירי והאור זרוע יש צד לומר דאף היכל הבנוי בחומה
לשמירה חשיב כתשמיש קדושה, וכן מה
שראינו לעיל בשם האחרונים שהסתפקו בהיכל שלנו
שעשוי גם לשמירה וגם לכבוד דדילמא
חשיב הא כתשמיש קדושה אף לדעת האור זרוע, משום
דהאור זרוע מיירי דוקא בהיכל
העשוי רק לשמירה, וממילא אם הכי הוי דחשיב ההיכל
כתשמיש קדושה, הרי צריך לגונזו
בכל גווני אפילו אם אינו ראוי כבר לכלום, עי'
במשנ"ב (סי' קנד סקי"ב)
שכתב שם, דהא דאמרינן דתשמישי קדושה צריך לגונזן, הוא
אפילו כשנרקבו, דעדין קדושתן
עליהם, וכדאמרינן בשבת (צ ע"א) מקק ספרים ומקק
מטפחותיהם נגנזין, והיינו רקב של
הספרים והמטפחות שנעשה ע"י התולעת כשאוכלתן
גונזין אותם. ע"ש. וממילא
חזינן דתשמישי קדושה קדושתן עליהם בכל גוונא, ולכן
בודאי דראוי הוא להזהר בעובדא
דידן בעפר ובאבנים אלו שמנתצים מהיכל הקודש כל כמה
דאפשר, ואם אפשר לשקעם בבנין החדש
של היכל או ביסודותיו החדשים הרי מה טוב,
וכדחזינן לעיל שאף הרב זרע אמת (הנ"ל)
על אף דס"ל דהתיבות שבביהכ"נ שבלו הוו
כתשמישי מצוה דנזרקין, סיים
בדבריו שם, דמ"מ על הצד היותר טוב נכון שימכרם לעצים
להסקה ויוציאו המעות לתיבות אחרות
וכו'. וכן מבואר נמי מדברי הגר"ח פלאג'י בשו"ת
לב חיים שם (ח"ג סי' מה) שכתב,
דישתדלו להשתמש באבנים אלו שחלצו אותם מביהכ"נ
לצורך בנין של מצוה אחרת, וכמו
שהעלה הוא גופיה נמי בשו"ת לב חיים (ח"ב סי' כט)
דמותר ליקח מאבני ריצפת ביהכ"נ
לצורך לישת המצות של פסח או לערוך המצות ע"ג, דכל
שמשתמש בו לצורך מצוה שפיר דמי. (אמנם
באמת לפי דברינו הנ"ל, במאי דכתבנו לבאר
את דבריו של הגר"ח פלאג'י, דמיירי
שהאבנים עדין שלמות. ליכא מיניה כ"כ לנידון
דידן דמיירי שהאבנים כבר נתוצות. וק"ל).
וע"ע בשו"ת לב חיים ח"ג
(שם) שהרב המעתיק הוסיף וכתב שם, דיש להביא קצת ראיה דרק
לצורך מצוה שרי ליקח מאבני ביהכ"נ,
ולא לצורך חולין, ממאי דכתיב בתורה (ר"פ
ויצא) "ויקח מאבני המקום
וישם מראשותיו וישכב במקום ההוא", ופי' החזקוני: דאבנים
אלו היו מהמזבח שיצחק אבינו נעקד
עליו, הרי שאלו האבנים קדושה יתירה היה להם
יותר מקדושת ביהכ"נ, דאינו
אלא מקדש מעט, ואפילו הכי "וישם מראשותיו וישכב" משום
דהוי ביה דבר מצוה שראה מראות
אלוקים וכו'. ע"ש. וממילא כל שאפשר שישתמשו בהם
באבנים אלו שמנתצים מארון הקודש
לאיזה שהוא דבר מצוה שפיר דמי.
[אמנם האמת היא, דאולי איכא למימר דאם חשבינן ליה להני
אבנים כתשמיש קדושה, משום
דברי הבאה"ל הנ"ל, הרי
נמצא שאם ישתמשו בהם לדבר מצוה פחות מקדושתן הראשונה נמצא
דמוריד מקדושתן והא קיי"ל
בגמ' דמנחות (צט ע"א) דמעלין בקודש ואין מורידין, ועי'
במרדכי פ"ק דב"ב (סי' תצב)
שלא אמרו מעלין בקודש וכו', כי אם בתשמישי קדושה, אבל
בתשמישי מצוה מותר לשנות אפילו
למצוה פחותה, והביאו הש"ך ביו"ד (סי' רנט סקי"א),
וכתב בשם הדרכי משה (שם) דהרא"ש
חולק ע"ז, והש"ך עמד להוכיח שם דאינו חולק בזה
על המרדכי. ע"ש. עכ"פ
בדבר של קדושה אין להורידו לכו"ע ואיך נאמר דהעיקר שישתמש
בו לאיזה מצוה. אולם הנה י"ל
בדבר שאינו ראוי עוד לקדושה שהיה משמש עד עכשיו, יש
אומרים שמוטב להורידו לקדושה קלה
מאשר לגונזו דכ"כ הט"ז באו"ח (סי' קנד סוס"ק
ז), וכן נראה מדעת החוות יאיר
בתשובותיו (סי' קסב), וראה גם בפמ"ג (שם במשב"ז
סק"ז). ע"ש. ואמנם איכא
דפליגי על הט"ז עי' במשנ"ב בשער הציון (סי' קנד אות כג)
שכתב שם, ולא העתקתי מה שכתב הט"ז
דהיכי דא"א להשתמש בו קדושה ראשונה, טוב יותר
להורידו לקדושה קלה משיגנז לגמרי,
דהבכור שור חולק עליו, וגם הפרמ"ג השיב עליו.
ע"ש. וראה גם בכף החיים (סי'
קנד ס"ק סו) מש"כ בזה. יעו"ש. וע"ע בשו"ת מראה
יחזקאל (סי' קמז), ובשו"ת
בית יצחק או"ח (סי' כז), ובשו"ת מהר"ם שיק חאו"ח (סי'
פה). ע"ש. וע"ע בשו"ת
מהרש"ם ח"א (סי' י אות יב) מש"כ ליישב את דברי הט"ז, וראה
גם בדבריו בח"ב (סי' קכב). ובח"ד
(סי' נז) הביא בשם שו"ת תועפות ראם (חאו"ח סי'
ג) שהסומך בזה על הט"ז לא
הפסיד, וגם בשו"ת גור אריה (או"ח סי' כח) הסכים לדעת
הט"ז. ע"ש. וראה עוד
בשו"ת שבט הלוי (ח"ה סו"ס כ) שג"כ סמך על דברי הט"ז הללו.
ע"ש. וראה בזה גם בשד"ח
בכללים (מער' מ כלל קצד), ובס' צדקה ומשפט (פרק טו ס"ק
סט). ע"ש. וע"ע בדברינו
לעיל (אות ג ד"ה וראה בשד"ח) מש"כ עוד בדברי הט"ז הללו.
ע"ש. ועכ"פ אם הם
ראויים למלאכת הבנין כגון לשקעם ביסודות הבנין החדש וכדו',
בודאי דראוי לעשות כן מאשר לגונזם,
עי' בשו"ת בית שלמה (חאו"ח סי' כה) שהביא שם
את דברי המשאת בנימין (סי' לג) הנ"ל
בדברינו, דמבואר בדבריו שאם מפסיק להשתמש
בדבר שיש בו קדושה וגונזו, חשיב
כהורדה בקדושה. ע"ש מה שהאריך בזה. וראה גם
בשו"ת אמרי יושר (ח"א
סי' קמא), ובס' חסידים (סי' תתעט), ובהגהות מקור חסד (שם
אות ב). ע"ש. ומ"מ
בודאי ראוי לחוש לזה לכתחילה מהיות טוב. וע"ע בט"ז או"ח (סי'
קנב סק"ג) שכתב, דאם סתרו את
ביהכ"נ בדרך של היתר דחזו ביה תיוהא וכדו', מצוה מן
המובחר ליקח האבנים לבנות בהם
הביהכ"נ החדש, וכבר ראיתי מי שטעה בזה לומר שיש
איסור ליקח האבנים המנותצים, וזה
אינו. עכ"ל. ע"ש].
ועכ"פ אם גם זה אינו באפשר, לשקע
את האבנים המנותצות והעפר הישן ביסודות ההיכל
החדש, כאמור לעיל מן הראוי הוא
לגנוז אבנים ועפר אלו בכבוד הראוי להם, והיינו
שצריך לגונזם במקום שהמשתמר כמו
שכתב המשנ"ב (סי' קנד סקי"ג) דהגניזה בתשמישי
קדושה צריכה להיות במקום המשתמר. ע"ש.
כלומר דא"צ לגנוזם כדין ס"ת שנפסל המבואר
בדברי מרן (שם ס"ה) דצריך
לגונזו בכלי חרס בקבר תלמיד חכם. ע"ש, אלא מספיק
לגונזם סתם כך ע"י קבורתם
במקום המשתמר. וק"ל. וראה בס' צדקה ומשפט (פט"ו ס"ק
פה) שכתב לבאר נמי כיו"ב
דמהמתבאר מסתימת המשנ"ב משמע, דא"צ לגניזת תשמישי
הקדושה כלי חרס וכו' כמו בס"ת.
ע"ש. ושו"ר בשו"ת ישכיל עבדי חלק ח' (חאו"ח סי'
ל) שכתב שם נמי אודות ארון הקודש
ישן שמנתצים אותו ע"מ לבנות חדש במקומו דמה
שאפשר להשתמש מההיכל הראשון לצורך
השני יעשו בין באבנים בין בקרשים, ואם א"א להם
להשתמש בהם יגנזום. ע"ש. וכן
מצאתי נמי אחר זמן זמנים כיו"ב בשו"ת עולת יצחק ח"א
(סוס"י לב) שכתב שם בפשיטות, בענין נידון דידיה, שרצו
לעשות תיקונים ושיפוצים
בהיכל הקודש, והעלה דאכן שפיר דמי
ושרי לנתוץ אותו ע"מ לתקנו, ומכל מקום את
האבנים הנהרסות יגנזום כפי כבודם.
ע"ש.
[והן אמת כי ראיתי הלום בשו"ת מים חיים משאש הנדפ"מ
חלק שני (חאו"ח סי' קלד)
שנשאל שם בענין ארון הקודש אם
צריך גניזה, וכתב דאם הוא ארון של עץ אין הבדל אם
הוא ארגז הקבוע בחומה או שאינו
קבוע ששניהם תשמיש קדושה וצריכים גניזה, זולת
הבנוי בחומה של אבנים בלי ציפוי
עץ מבפנים שאינו בכלל תשמיש קדושה וכמ"ש באו"ח
(סי' קנד) וכמבואר במשנ"ב (שם) בשם הפרי מגדים. עכ"ד.
וראה עוד בדבריו שם (סי'
קלב) שג"כ נשאל כיו"ב
בענין ארון הקודש של עץ שהיה קבוע בחומה והוציאוהו שלם
להחליפו באחר והעלה שהוא צריך
גניזה ואסור לשורפו וכמ"ש הבאה"ט שם (סי' קנד
סק"ח) ואם אי אפשר לגונזו
שלם ואין להם מקום לשומרו נראה שמותר לחותכו בצינעה
לחתיכות וליתנם בשק ולקוברו וכן
עשה הוא גופיה מעשה. יעו"ש בדבריו. ונראה מכלל
דבריו אלה דבהיכל שעשוי כולו
מאבנים דא"צ גניזה ואף שי"ל בדבריו, מ"מ כאמור
דראוי הוא להחמיר בזה בכל גוונא].
בסיום בניית ארון הקודש החדש אם
יש להם לברך איזה ברכה
למטה
All rights reserved © 2003 Harav Pinhas Zbihi