למעלה
שו"ת עטרת פז חלק ראשון כרך
ב - יו"ד סימן יח
ב"ה, יום א' ז' מנחם - אב
תשמ"ז, פעיה"ק ירושלים תובב"א.
נשאלתי הלום אודות יהודי כשר שומר
תו"מ אשר היה משכים ומעריב לבתי כנסיות ומדרשות, מוקיר ורחים רבנן ואוהב חסד,
ונפטר זקן ושבע ימים, וקברוהו. ואחר זמן נפטר באותו ישוב בחור צעיר בדמי ימיו, אחר
מחלה ממארת, בסבל של יסורים קשים ומרים רח"ל. וכהיום הזה באו קרובי הנפטר
הזקן לבית העלמין, לפקוד את מצבת קבורת אביהם, ומצאו שקברו את אותו בחור ליד אביהם
הזקן. ותעל שוועתם על מעשה זה, שכיצד קברו בחור זה שלא ידוע בבירור כי דרכיו
ומעשיו היו הגונים ליד אביהם הזקן שהיה ידוע כאדם כשר ונכבד ומורם מעם. ולכן רוצים
לתקן דבר זה בכל דרך אפשרית ע"פ ההלכה, ואפילו בפינוי המת מקברו. ונפשם לשאול
הגיעה בתחינה ובבקשה, להשיבם בהקדם בנידון זה.
א) אמת יהגה חיכי, ואשר עם לבבי
אשיחה, כי הנה כל ענין זה דורש שיקול הדעת וישוב מרובה, עד כי יראתי ונחרדתי מאוד
מגשת אל נידון זה. ומראש צורים אראנו למשה איש האלוקים רבינו החתם סופר ותלמידו
מהר"ם שיק, אשר יראו וגם חלו במאוד מאוד לדון בענין זה של פינוי המת מקברו, כי
לא דבר ריק הוא. צא וראה בשו"ת חתם סופר (ח"ו סי' לז) ובשו"ת מהר"ם
שיק (חיו"ד סי' שנג) אשר כתבו שם, דבענין זה של פנוי המת ממקומו יש להתיעץ עם
רבנים גדולים ומובהקים, ואפילו על עצמם לא רצו לסמוך בנידון זה, וכמבואר בדבריהם
שם. יעו"ש. ואנן מה נענה אבתרייהו. וכיו"ב ראיתי מבואר גם בשו"ת
שבט הלוי (ח"ב סו"ס רד) שכתב שם, דצריך להיות מתון מתון בענין זה של
פינוי המת, ושכן ראה את רבותיו שהיו מתונים מאוד בענין זה, ולכן מן הראוי להיות
בשב ואל תעשה בענינים אלה. ע"ש. וראה גם בשו"ת שבות יעקב (ח"ב סי' קג)
דבפינוי מתים שלא כדין, איכא סכנה לחיים רח"ל. ע"ש. וכן הביא את דבריו
גם הגר"ח פלאג'י בשו"ת חיים ביד (חיו"ד סי' צח). ע"ש. וכן
מבואר נמי בשו"ת אפרקסתא דעניא (ח"א סי' קמא) שכתב שם, דהיות וענין זה
של פינוי מת לא רק שהוא איסור גדול, אלא ג"כ סכנה, פירוקא לסכנתא לא אמרינן, ולכן
משום סברא בעלמא אין להתיר דבר זה. ע"ש. וראה גם בשו"ת דבר המשפט לגאון
רבי חיים הכהן בעל לב שומע (סימן מב ד"ה איברא) שהביא את דברי הש"י הנ"ל
שכתב בענין זה דפינוי מתים שגור בפי העולם דאינו טוב להוציא המת מקבורתו וגם
דלפעמים יהיה בעבור כן מחלוקת וסכנה בין החיים, וגם כשיבואו להוציאו ויתגברו ידי
קרובי המת בין המתים ובין החיים ויתגרו אלו באלו ויבואו לידי סכנת נפשות לא יבוא
ולא יהיה וכו'. יעו"ש. וע"ע כיו"ב בשו"ת דברי חיים מצאנז (ח"ב
חיו"ד סי' קלז), ובשו"ת יד יצחק ח"ג (סו"ס קסח), ובשו"ת
זכרון יהודה (חיו"ד רס"י קל), ובשו"ת דעת כהן להגרא"י קוק (סי' רג),
ובשו"ת בצל החכמה (ח"א רס"י יד), ובשו"ת ציץ אליעזר (ח"ה
סי' כ). ע"ש.
אולם בראותי את דמעתם על לחים ואת
צערם הגדול של משפחה זו, אמרתי לקחת עיתותי בידי, ולהשיבם על אתר דבר ה' זו הלכה, משום
דאיכא בהכי יקרא דחיי ויקרא דשכבי גם יחד. וה' יתברך הממית ומחיה מוריד שאול ויעל,
ישם את דברו הטוב בפינו, לכוין לאמיתה של תורה, למען לא נבוש בעוה"ז ולא נכלם
לעולם הבא. אכי"ר.
למטה
All rights reserved © 2003 Harav Pinhas Zbihi