למעלה
ב) כתב מרן בשו"ע יו"ד
(סי' שסב סה) אין קוברין רשע אצל צדיק, ואפילו רשע חמור אצל רשע קל, וכן אין
קוברין צדיק וכשר ובנוני אצל חסיד מופלג. [והש"ך (שם סק"ה) כתב כי
ט"ס יש כאן, וצריך לגרוס: וכן אין קוברין צדיק וכ"ש בנוני אצל חסיד
מופלג]. ע"כ. ודבר זה מקורו מהגמ' בסנהדרין (מו ע"א) דמבואר במשנה התם
שלא היו קוברים את הרוגי ב"ד בקברות אבותיהם, אלא קברות מיוחדים היו מתוקנים
להם. ואמרינן בגמ', וכל כך למה, לפי שאין קוברין רשע אצל צדיק. דאמר רב אחא בר
חנינא מנין שאין קוברין רשע אצל צדיק, שנאמר: "ויהי הם קוברים איש, והנה ראו
את הגדוד וישליכו את האיש בקבר אלישע, ויגע האיש בעצמות אלישע ויחי ויקום על
רגליו". ופרש"י: אותו הנקבר נביא שקר היה, הוא הנביא אשר השיב את עידו
לאכול ולשתות בבית אל, ונענש עידו על ידו, והמיתו הארי. וכשמת לאחר ימים קברוהו
אצל אלישע, ולא הוכשר אצל המקום שיקבר אצלו והחייהו. ע"כ.
[ועי' בשו"ת מהר"ם שיק (חיו"ד סי' שנב)
שעמד להעיר דמה הראיה מאלישע שאין לקבור רשע ליד צדיק שאני התם דכתיב "ויגע
בעצמות אלישע" ולהכי קפיד, אבל לקוברו לידו מנין דיש קפידא. וכתב ליישב דהר
בקרא כתיב "וישליכו בקבר אלישע" והיינו במערת אלישע, ובאמת כבר כתב
הרד"ק במלכים (שם) דהא דכתיב "וילך ויגע בעצמות" היינו שנתגלגל עד
עצמות אלישע, וא"כ זה כוונת הגמ' דבודאי דהקוברין הרחיקוהו שיעור ו' טפחים
מאלישע, אלא משום דאין קוברין רשע אצל צדיק אפילו בהרחקה הראויה לא ניחא ליה
לאלישע להיות בשכונתו לזה נעשה הנס שנתגלגל אליו וע"י נגיעתו בו חי ויקם על
רגליו, וזה לא קשה למה היה צריך נגיעה שהרי גם בהחיותו את בן השונמית היה צריך את
קדושת נגיעתו. ע"ש. והן אמת דקושיא זו כבר עמד להעיר רבו החת"ס
בתשובותיו (חיו"ד סי' שמא) דמה ראיה מאלישע וכו' וגם כתב לתרץ דראית הגמ' היא
דכיון דמצינו שום קפידא לצדיק שלא יהיה רשע נקבר בתפוסה שלו, א"כ ממילא נימא
דאיכא קפידא לכל אדם שלא יהיה רשע נקבר עימו בשתי תפיסות. וציין שם עוד
דהרמב"ם ז"ל השמיט דאין קוברין רשע אצל צדיק וכו', משום דס"ל שאין
ללמוד מאלישע ששם היה הדבר בתפוסה אחת וכו' אבל יחיד הוא בדבר זה כי כל הפוסקים
ס"ל להאי דינא דאין קוברין רשע אצל צדיק. ע"ש. וראה בשו"ת מנחת
יצחק ח"ו (סי' קלו ד"ה והנה) מש"כ להעיר בדברי החת"ס.
ע"ש. והלום ראיתי שכבר עמד בהערה זאת השאגת אריה בשו"ת החדשות (סי' יז)
דמה הראיה מאלישע דילמא שאני התם שנקברו יחד ולא היה חוצץ, ועיין שם מה שכתב לתרץ
דיש הבדל בין אם קוברים אותו לפי שעה לקוברין לעולם וכו'. יעו"ש].
וכתב
החתם סופר בתשובה חיו"ד (סי' שמא) דדין זה דאין קוברין רשע אצל צדיק הוא הלכה
למשה מסיני, וכמבואר בדברי רש"י במס' סנהדרין (מו ע"א), ולכן הולכים
בספיקו להחמיר כבכל איסורי תורה. ע"ש. א וכן מבואר
נמי בשו"ת מנחת אלעזר לגאון רבי אלעזר ממונקטש (ח"ב סי' מא) דאיסור
קבורת רשע אצל צדיק הוא מדאוריתא, אולם הא דאין קוברין צדיק אצל חסיד מופלג, אינו
חמור כ"כ, ואינו אלא מנהג טוב. ע"ש. ברם הלום ראיתי בשו"ת דבר
המשפט לגר"ח הכהן בעל לב שומע (סימן מב ד"ה שנית) שהחכמים השואלים כתבו
אליו בפשיטות דהא דאמרינן אין קוברין רשע אצל צדיק הוא איסורא דאורייתא, אולם הוא
בתשובתו אליהם (שם ד"ה ומ"ש עוד) כתב, ולא ידעתי מהיכן משמע להו דאיסור
זה הוי דאורייתא דאדרבה מסתימת דברי הגמ' שלא אמרו דהוי דאורייתא משמע דאינו אלא
מדרבנן, ועוד עמד לפלפל בזה, ואח"כ ציין על דברי החת"ס הנ"ל שמצא
שם שכתב דבאמת דין זה הוא הלמ"מ, ועמד להעיר ולהקשות עליו ונשאר בצ"ע,
והעלה מרח"ך במסקנא שם דלעולם איסור זה הוי רק מדרבנן. ע"ש. (וראה גם
בשו"ת הריב"ש (סי' קכד). ע"ש).
וראה גם בספר חסידים (סי' תשה),
שכתב, מעשה בת"ח צדיק שקברוהו אצל מי שאינו הגון, בא הצדיק לכל בני העיר
בחלום ואמר, הרעותם לי שקברתוני אצל בית הכסא שריחו רע, וקשה לי העשן, ושמו אבנים
בין קבר הצדיק לקבר הרשע כמחיצה, ומשם והלאה לא בא להם בחלום. ע"כ. [והנה לפי
המבואר כאן משמע דסגי במה שעשו מחיצה לתקן ענין זה, ועי' לרב ספר חסידים גופיה
שכתב לעיל (בסי' רכג), רשע אחד שהיה קבור בין ההרוגים, בא בחלום לאדם חשוב חי,
שיוציאוהו מביניהם שקשה להם ביותר. ע"ש. ומזה משמע דלא סגי במחיצה אלא צריך
להפריש את הרשע מהצדיק לגמרי. והנה בהגהות "מקור חסד" על הספר חסידים
(סי' רכג אות א) עמד לבאר, דלעולם בצדיק שנפטר כדרך כל הארץ אם כי אין לקבור לידו
רשע, אולם אם קברו כבר סגי במחיצה, וכמבואר בסי' תשה. והא דחזינן בסי' רכג שביקש
הרשע להוציאו לגמרי, היינו משום דהתם מיירי בהרוגי מלכות שאין אדם
יכול לעמוד במחיצתם, ולכן היה
צריך להוציאו לגמרי. ע"ש. ולכאורה היה אפשר לחלק עוד דבסי' תשה מיירי באדם
שאינו הגון כמבואר דברי הס"ח, דהיינו שאדם זה לא היה רשע כ"כ, ולכן סגי
במחיצה בלבד, משא"כ בסי' רכג מיירי באדם רשע גמור ובהא לא היה מנוחה לצדיקים
עד שיוציאוהו לגמרי, וכן יש לדקדק מהלשון דהתם נקט "שאינו הגון" והכא
נקט "רשע". וק"ל. ועתה ראיתי בשו"ת אפרקסתא דעניא ח"א
(סו"ס קעא) שעמד ג"כ על דברי ס"ח, ורמז לחלק כביאור זה שכתבנו,
ועוד כתב שם לחלק דבסי' תשה מיירי שקברו את השאינו הגון קודם, והוא קנה כבר את
מקומו טרם שיקבר הצדיק, ועתה הצדיק בא בגבולו ע"י הקברנים, לכן לא היה לו
זכות לצדיק לבקש לסלק ולפנות את השאינו הגון, ושיפנו את הצדיק משם לא הוה
ניח"ל בניוול וקבורה, לכן בעשיתם את המחיצה בחר את הרע במיעוטו, ולא בא יותר
בחלום. אבל אה"נ כשבא הרשע בגבול הצדיק יש לפנותו, כי אין המחיצה תועלת גמורה. ע"ש. ושו"ר
בשו"ת דבר המשפט לגר"ח הכהן בעל לב ס' לב שומע (סימן מב ד"ה אתיא)
שג"כ כתב לבאר הכי בדברי ספר חסידים לחלק בין אם הרשע בא בגבול הצדיק או
הצדיק בגבול הרשע. ע"ש. וראה גם בשו"ת מנחת יצחק (ח"ו סי' קלו).
ע"ש].
(וע"ע בשו"ת הרמ"ע מפאנו (סימן מד) שכתב
שם דאין קוברין רשע אצל הצדיק אפילו בכותל מפסיק ביניהם. ע"ש. ואפשר דלא קשה
מדברי ספר חסידים הנז' שכתב דיעשו מחיצה, די"ל דהרמ"ע מפאנו מיירי
לכתחילה ובהא גם ס"ח מודה דהא דקאמר לעיצה זו היה בדיעבד כשאין ברירה דכבר קברוהו.
וק"ל. אולם האמת היא דמלשונו בתשובה שם שכתב: ובעובדא דאתשילנא יש צער גדול
הרבה יותר וודאי שאם יוציאוהו למת ראשון הרי יותר טוב שנוציאהו אנחנו, ואם לא
יוציאוהו טובתם רעה הוא, שהרי אפי' צדיק וצדיק אין קוברים זה על זה אלא בהפסק עפר
ו' טפחים כדברי רב האי גאון ז"ל, ורשע אצל צדיק אפי' בכותל מפסיק אין קוברין,
ואפי' רשע קל אצל רשע חמור אין קוברין כ"ש היכר דאיכא למיחש לערבוביא וכו',
והזריז לפנותו הרי זה משובח. עכ"ל. ע"ש. ולכאורה אם מחיצה מועיל בדיעבד
אחרי שכבר קברוהו מדוע הוצרך הכא בנידון דידיה להוציאו, יעשו עכשיו מחיצה וסגי,
אלא ודאי דאין מועיל גם בדיעבד שקברוהו. וי"ל. וצ"ע).
ומכל זה חזינן, דחומר גדול יש
במעשה זה לקבור רשע אצל צדיק, ומהא דמבואר בחתם סופר (הנ"ל) חזינן נמי דאפילו
בספיקו אזלינן לחומרא, ולכן בודאי דמתחילה קודם הקבורה היה מן הראוי למנוע את
קבורתו של אותו בחור אשר נסתרים מעשיו אם לטוב ואם למוטב והם בגדר ספק, אצל הזקן
ההגון, וראה נמי בחת"ס (חיו"ד סי' של ד"ה והנה) והובא גם בפתחי
תשובה יו"ד (סי' שסא סק"א) שכתב, רק זאת לא ידעתי מי נתן להם רשות לקבור
איש נכרי אשר לא נודע מה מעשיו אצל אנשים צדיקים ואנשי מעשה וכי הכסף יענה את הכל.
יעו"ש. וראה עוד בשד"ח באסיפת דינים (מערכת אבילות אות קסד) שעמד להשיג
שם בתוקף על ס' מסגרת השולחן שכתב דלא ראה שמקפידין בזה דה' בוחן ליבות בני אדם,
וכתב השד"ח דמה טענה היא זאת לדחות ולזלזל ח"ו בהלכה פסוקה בש"ס
ובשו"ע ובכל הפוסקים ושהחת"ס כתב דאזלינן בספיקו לחומרא, ופשיטא שצריך
לדקדק בזה ואם אין איתנו יודע רבות מחשבות בלב איש אדם יראה לעינים וכו'.
יעו"ש. אולם עתה שכבר קברוהו לידו נראה דאין מפנים אותו היכא דמעשיו סתומים
ודרכיו נסתרים, וכמבואר להדיא בשו"ת חת"ס שם (סי' שמא), דהוה מעשה באחד
מאנשי חיל המלך שמת באחד מבתי החולים שבארץ ישמעאל, ומצאוהו שהוא מהול, אולם דא
עקא שהיה לו תועבה תלוי בצוארו והיות והיה מהול השתדלו בקבורתו והביאוהו לקבר
ישראל, ואח"כ פקפקו ע"ז כמה בעלי הוראה. וכתב להם, דאמנם לכתחילה היה מן
הראוי למנוע זאת מלקוברו בין ישראלים, דאע"פ שנמצא מהול מכיון שנמצאה
ג"כ התועבה הזאת בחיקו איכא ספק במעשיו, ומטעמא דמבואר לעיל דאזלינן בענין זה
בספיקו לחומרא. אולם עתה שקברוהו כבר בקבר ישראל, לא נראה לחטוטי שכבי מספיקא, חדא
דמבואר התם בסנהדרין דמכי חזו צערא דקברי איכפר ליה, ולכן נהי דלכתחילה אין
קוברין, מ"מ מכיון דאקבר שב ואל תעשה עדיף. ב ועוד
אפילו נימא דקבורתו לא מכפרת עליו, דדילמא הא דסנהדרין הנ"ל הוי בהרוגי
ב"ד דוקא, מ"מ אפשר שכבר נתכפר ע"י דינים שלאחר מיתה בידי שמים,
וכמש"כ התוס' בשבועות (יג ע"א) ד"ה בעומד במרדו וכו', ולכן אין לנו
להוציאו מקברו, כי מי יודע אולי אכפר ליה. ע"ש. ועי' בשו"ת מהרש"ם
(ח"ז סי' מז) שהרבה להשיב בדברי החת"ס הללו, אולם במסקנתו הסכים
לחת"ס, מלבד בחוטא ומחטיא את הרבים שאין מספיקין ביד לעשות תשובה כגון מאכיל
טריפות לישראל, אף שקברוהו יש לפנותו. ע"ש. [והאמת היא שכעין סברא זו הביא
ג"כ בשו"ת פרי השדה (ח"ג סו"ס נב) שכתב שם, דהא דאין קוברין
רשע אצל צדיק הוא רק לכתחילה, אבל בדיעבד בודאי דאסור לפנותו, דדילמא מכיון דחזי
צערא דקברא הו"ל כפרה כבסנהדרין (מז ע"ב), וחולין (ז ע"ב).
ע"ש. ולא הזכיר כלל מדברי החת"ס. אולם איכא חילוק בין דברי פרהש"ד
לחת"ס, דהחת"ס סמך על סברא זו דוקא בספק רשע, אולם מדברי
פרי השדה מתבאר, דסומך על סברא זו
אפילו ברשע ודאי דאם קברוהו ליד הצדיק דא"צ לפנותו, ובעה"י נבאר מזה עוד
לקמן].
וגם הלום ראיתי בשו"ת
אפרקסתא דעניא להג"ר דוד שפרבר (ח"א סי' קעא) שנשאל שם אודות משפחה שקנו
חלקת שדה לקבורה, וקברו שם את אם המשפחה בתנאי כפול שלא יקברו בחלקה זו שום אדם
זר, מלבד מבני משפחה זו. ואחר זמן באו ומצאו כי קברו ליד אימם שהיתה מפורסמת ביראת
שמים, אדם חופשי ופוקר, ובאו בקובלנא לפני אנשי הח"ק על מעשה זה והם הודו על מכשלה
זו אשר יצאה מתחת ידם, ומוכנים לפנות את האיש ההוא משם, אולם בני משפחה זו יראי
חטא, ושואלים אם אין בפינוי זה איזה חשש, ומאידך גיסא ליבם דוי על אותה שכנות.
והשיב להם הרב שם, כי אמנם החת"ס כתב בתשובה הנ"ל, שאין לפנות את אותו
נקבר שהוא ספק מומר, משום דכבר קברו אותו, היינו דוקא התם שהוא ספק מומר, אבל אי
הוי ודאי רשע, מוכח מדבריו דאפילו שקברוהו דעתו נוטה שצריך להוציאו, ואע"ג
דצידד שם להקל משום דהקבורה מכפרת, ומשום דכבר דנוהו בדיני שמים, וזה שייך גם
בודאי רשע, מ"מ מוכח מעיקר דבריו שם דלא סמך על זה לחוד, כי אם על היסוד שהוא
ספק רשע. ומתורף דבריו שם עולה, דהיכא דאותו נקבר היה רשע גמור עד צאת נפשו, כי מת
בלי חרטה וודוי, יש מקום להתיר להרחיקו מגבול הצדיקים, כי לא ינוח שבט הרשע על
גורל הצדיקים. ומה גם כי דבר זה הוא לטובתו של אותו נפטר, דבהיותו קבור אבל הצדיק
עונשו יותר גדול, חדא דדנין אותו לפי ערך הצדיק, ועוד בהיותו גורם צער לאותו צדיק
שבשכנותו, כמש"כ היש"ש בפ"ג דיבמות (סו"ס טז), יענש על זה.
וכמו שכתב כיו"ב גם השד"ח (במער' אבלות סי' קסד) דזה שנוהגים אותם
העשירים לקנות מקום חשוב אצל צדיק, לפי הסברא יוצא שכרם בהפסדם, כי אם אין ראוי
לכך יענשו כי צר ורע לצדיק שישכב אינו הגון אצלו. עכ"פ כאמור כל זה ברשע גמור
וידוע שהיה פורק עול, אבל אה"נ בספק אם מקולקלים מעשיו, וכבר קברוהו אצל אדם
הגון בודאי שאין לפנותו, וכמש"כ החתם סופר. עכת"ד. ע"ש. ומעתה מהא
דאיבריר לן דבאדם אשר סתומים מעשיו, וספק אם היה מהלך בדרכים עקלקלות, אם עברו
וקברו אותו בקירבת אדם צדיק, אין מפנים אותו מקברו. יש לומר לפ"ז גם הכא
בנידון דידן, דהיות ובחור זה אשר נקטף בדמי ימיו רח"ל נסתרו דרכיו, ואין ידוע
עליו בבירור שהיה פורק עול ורשע. ומה גם דנודע שהיה לפעמים פוקד את מקום מושבו
בבית הכנסת בימי שבת ומועד וימים נוראים, דבר המעיד שנשאר בו זיק וקשר ליהדות,
ובהיות וקברוהו כבר אין לפנותו משם.
למטה
All rights reserved © 2003 Harav Pinhas Zbihi