למעלה
ג) וגם איכא לצרופי עוד צד לקולא,
דהיות ובחור זה נפטר במחלה ממארת רח"ל, ובאחרית ימיו היה מרותק למיטת חוליו, ונתון
על ערש דוי זמן זמנים טובא עד יומו האחרון, לא יבצר שעל משכבו בלילות נמס ליבו
בקירבו והתחרט על מעשיו, בראותו כי לא סר מר המות מנגד עיניו וקרב קיצו. ולגודל
משברי הסבל והיסורים הקשים אשר עברו על ראשו, פשפש בבתי הנפש וקרא אל אלוקיו. והיא
שעמדה לו כי יהיו בגדיו לבנים לעת פקודתו. וכמו שמתבאר כיוצא בזה בגליון מהרש"א
על השו"ע יו"ד (סי' שמה ס"ב) שכתב על הא דמבואר בשו"ע שם, דהמאבד
עצמו לדעת אין מתעסקין עמו לכל דבר ואין מתאבלין עליו וכו', וז"ל שם: ראיתי
בגליון שו"ע כ"י הגר"צ הירש אבד"ק ברלין זצ"ל שהחליט
דבהפיל עצמו למים, כיון שהמים מעלים ומורידים אותו טרם יפול אל התהום וימות, ודאי
מתחרט טרם שיפול וימות, וע"כ מתעסקים עמו לכל דבר. חתם סופר סי' שכו. ושכעין
זה מבואר ג"כ בס' שבט שמעון. ע"ש. וכן העלה גם מו"ר שליט"א
בשו"ת יביע אומר ח"ב (חיו"ד סי' כד) דאם זמן המיתה של המאבד עצמו
לדעת נמשך, אמרינן דמסתמא עשה תשובה באותם רגעים ומתעסקים עמו כעם שאר נפטרי ישראל.
ע"ש. וכיו"ב מבואר גם בשו"ת דודאי השדה (סי' לט) שכתב שם, דהמאבד
עצמו לדעת ע"י שתית סם המות, ולא מת מיד אלא היה מוטל על ערש דוי איזה ימים
ביסורים, ודאי נתחרט ועשה תשובה על מעשיו. ע"ש. ודו"ק מינה ואוקי באתרין,
דהכא נמי י"ל הכי שעשה תשובה תוך כדי יסוריו ונמחלו עוונותיו. וראה גם בשו"ת
אגרות משה חיו"ד ח"א (סו"ס קס) שכתב שם דאין לקבור ישראל ליד עכו"ם
ואפילו שהוא ישראל רשע, דאפשר שעשה תשובה רגע לפני מיתתו וכיפרה מיתתו עליו. ע"ש.
וראה עוד כיו"ב בדבריו של האגרות משה (חיו"ד ח"א סו"ס רלו) שכתב
שם בענין אשה יהודיה שנספחה לאמונת הנוצרים וכו', ומתה ונקברה בין העכו"ם, דשרי
לפנותה ולקוברה בקבר ישראל, כיון שיש קצת ספק שאולי שבה בתשובה ממה שנודע שקרעה את
השטר שלקחה קבר בבית הקברות של העכו"ם. ע"ש. וממילא הכ"נ י"ל
כן ובפרט אחר שקברוהו לבחור זה ליד הזקן, דנימא דעשה הבחור תשובה לפני מיתתו ושוב
הוה יהודי כשר לגמרי, ובפרט שיש צד נכון לומר כן שעשה זאת תוך כדי חוליו וכנ"ל,
ולכן בודאי דאין לפנותו מע"י הזקן הכשר.
(ויתרה מזו לכאורה י"ל, שהרי גבי המאבד עצמו לדעת
איכא דעות בפוסקים שאפילו היכא דידוע בברור שעשה תשובה, לא מועילה לו תשובתו זו
להוציאו מכלל המאע"ל, שאין מתאבלים עליו ושאר החומרות בו, שכן היא דעת רבי
ישמעאל הכהן בשו"ת זרע אמת (ח"ג סי' קנז), וכ"כ בשו"ת צפיחית
בדבש (סי' סז, דף קע ע"ג), ע"ש. וראה גם בס' זכרונות אליהו (עמוד פד) להגאון
רבי אליהו מני. ע"ש. ובשו"ת יבי"א (שם). יעו"ש. ובכ"ז
חזינן לדעת הפוסקים הנ"ל דס"ל דאפילו בספק עשה תשובה אמרינן דבודאי הד"ר
הוא לחסידיו ובגדיו לבנים, וכ"ש הכא בנידון דידן שבודאי מועילה לו התשובה. ומה
גם דהתם איתרע לחזקתיה שעשה מעשה מפורש נגד התורה משא"כ הכא שמעשיו סתומים
ולא התעורר בהם איזה רעותא של ממש, ולכן י"ל דלכו"ע יש להקל בדבר. וק"ל.
וי"ל).
(וראה בשו"ת דבר המשפט למהר"ך (סימן מב) שדן
התם בענין אדם שאיבד עצמו לדעת וקברוהו ליד קבר המרא דאתרא דהתם, וכתב ע"ז (בד"ה
ומזה) דכיון דאין קוברין רשע אצל צדיק הוי כנקבר בטעות ויש לפנותו. יעו"ש. ולכאורה
לפי דברינו הנ"ל מדוע חיישינן במאבד זה לקרותו רשע, הרי נימא דהדר ביה תוך
כדי יסוריו שהרי מיירי שלא מת מיד, וכמבואר בתורף השאלה שם שהיה זה ע"י אכילת
סם המות שעל ידו חלה את חוליו אשר מת בו, והיינו אחר משך זמן. אולם יש להשיב חדא
דשמא באמת ס"ל למהר"ך דאף במאבד עצמו דעלמא לא אמרינן שעשה תשובה ואין
מתאבלים עליו וכו' וכדעת הרב זרע אמת הנ"ל ודעימיה, ולכן גם הכא בענין הקבורה
ליד צדיק לא אמרינן הכי, ועוד י"ל דשמא ס"ל כי אפילו נימא הכי דהרהר
תשובה ונתכפרו עונותיו הן עוון זה דמאע"ל והן שאר עונותיו ומה גם דסבל יסורים
שהרי כאמור חלה ונפל למשכב, מ"מ הרי לא יהיה ע"י כל זה אלא רק שיחזור
לדרגת קדמותו שהיה אדם בנוני לכל היותר, והרי התם קברוהו אצל המרא דאתרא כמבואר
בתורף השאלה שהוא אדם חשוב ונכבד טובא, וא"כ הקפידא במקומה עומדת דהוי כאין
קוברין בנוני אצל חסיד מופלג דאסר נמי בשו"ע, משא"כ הכא בנידון דידן דלא
מיירי בחסיד מופלג אלא ביהודי זקן כשר וטוב ובאמת אם היה ידוע שצעיר זה הוא בנוני
הוה סגי בהכי לקוברו אצל, לכן בהכי סגי שנתכפרו עוונותיו של צעיר זה שיהיה אפשר
לקוברו אצלו. וק"ל. ודו"ק.
ושו"ר כיו"ב בשו"ת
מחנה חיים (ח"ב חחו"מ סי' מד), שדן התם בעובדא דהוה שקברו צדיק מפורסם
ליד רשע איש מעללים ידוע, אם צריך לפנותו. וכתב, דהנה אפשר לומר דכיון שמשפט רשעים
בגהינם הוא י"ב חודש וא"כ אחר י"ב חודש הוא הרשע יוצא נקי בדינו
ויש לו חלק לעוה"ב כמו כל ישראל, ולכן יש לומר דכל הקפידא היא שלא לקבור דוקא
רשע ליד צדיק כיון דעד י"ב חודש נקרא רשע ויהיה עליו דין שמים, אבל אם הרשע
מת לפני יותר משנה ופסקו זרעו לומר קדיש, אז יהיה מותר לקבור אצלו צדיק כי המת הזה
נעשה כבר זכאי ולא נקרא רשע. אולם אח"כ עמד להעיר ע"ז דהרי סו"ס
עדיין יש לומר דאמנם שאחר י"ב חודש כבר רשע זה לא נקרא רשע, מ"מ הרי גם
צדיק לא הוי, דצדיק משמע צדיק עוד מעיקרא מנעוריו וכעין שדרשו חז"ל בפסוק "והצדיקו
את הצדיק" צדיק דמעיקרא, ולכן גם הכא י"ל דאמנם שלא נקרא עתה רשע, אבל
עכ"פ סוף כל סוף אין לו מצוות אשר
על ידם יזכה להיות בעדת צדיקים
שקיימו ברוב ככל חייהם תורה ומצוות ולכן יהיה צריך לקבור דוקא צדיק אצל צדיקים. יעו"ש.
וממילא הוא כדאמרן הכא דאמנם נימא שנתכפר לו למאע"ל העוון ביסורים שסבל קודם
מיתתו ולא הוי רשע, מ"מ הא גם צדיק לא הוי שיוכלו לקוברו אצל צדיק דהוא נשאר
כמות שהוא. ולכאורה יש להביא ראיה לדברי המחנה חיים הללו דאין לקבור אף צדיק ליד
רשע, מדברי ספר חסידים הנ"ל (סי' תשה) שקברו צדיק ליד שאינו הגון ובכל זאת
הצדיק ביקש שיעשו מחיצה ביניהם. ע"ש. והרי דאע"פ שקברו את הצדיק ליד
הרשע שהרשע מת עוד קודם לכן ונקבר בכ"ז לא הוה ניחא לצדיק בזה, אולם יש לדחות
דשמא התם הוי התם בתוך י"ב חודש שעדין הוא נקרא רשע. וק"ל. ועכ"פ
הדין נכון הוא מש"כ המחנה חיים להעיר דסו"ס אף לאחר י"ב חודש אדם
זה לא יהיה צדיק, והקפידא במקומה עומדת לקוברו ליד צדיק, וכמ"ש להעיר גם
בנידון הנזכר דמאבע"ל).
למטה
All rights reserved © 2003 Harav Pinhas Zbihi