למעלה
ו) ולכאורה אפ"ל עוד, דבנידון דידן איכא ספק ספיקא לקולא. דהנה הרמב"ם ז"ל השמיט הך דינא דאין קוברים רשע אצל צדיק, ואדרבה בהל' אבל (פ"א ה"ט) כתב הרמב"ם, כל הרוגי מלכות אע"פ שנהרגו בדין המלך והתורה נתנה לו רשות להורגן, הרי אלו מתאבלין עליהן וכו' ונקברין בקברי אבותיהן. אבל כל הרוגי בית דין אין מתאבלין עליהן וכו' ואין נקברין עם אבותיהן. ע"כ. ומדבריו משמע דהיכא דנהרג ע"פ המלך, אע"פ שנעשה דבר זה על איזה עוון או חטא, בכ"ז קוברין אותו בקברות אבותיו, ולא חיישינן להא דאין קוברין רשע אצל צדיק. ובאמת כבר עמד בדברי הרמב"ם הללו החת"ס בתשובתו הנ"ל (חיו"ד סי' שמא), וכתב שם לבאר, דצ"ל שהרמב"ם ס"ל דהאי דינא שאמרה הגמ' בסנהדרין (מו ע"א) דאין קוברין רשע אצל צדיק, הוי גזירת הכתוב ונאמר דוקא לגבי הרוגי בית דין, אבל לעולם בסתם אנשי דעלמא שמתו כדרך כל הארץ שלא ע"י ב"ד, ליכא האי דינא, וקוברין הרשע אצל הצדיק. ומה שהביאה הגמ' מאלישע דכתיב "ויחי ויקום" וגו', התם הוי בתפוסה אחת וכו', ועוד דשאני אלישע דרב גובריה, ולכן דעת הרמב"ם היא דלעולם בשאר רשעים שאינם הרוגי ב"ד דקוברים אותם ליד צדיקים אף לכתחילה. ע"ש. ועוד מצינו בגליון מהרש"א על השו"ע להגאון רבי שלמה איגר ביו"ד (סי' שסב ס"ה) שכתב שם, לדייק בדברי מרן בשו"ע שכתב, אין קוברין רשע אצל צדיק וכו', דמשמע מהכי דכל זה רק לכתחילה, אבל אה"נ בדיעבד היכא דקברוהו כבר ליד צדיק אין מפנין אותו, ואפילו הוי רשע ודאי. ע"ש. [וכיו"ב מתבאר נמי מדברי תשובת פרי השדה (ח"ג סו"ס נב) הנ"ל בדברינו דלעולם היכא דקברוהו כבר, אפילו הוי רשע גמור אין מפנין אותו משם. יעו"ש]. ודברים אלו הוי דלא כהחת"ס הנ"ל, דמדבריו שם מתבאר, דרק בספק רשע יש להקל היכא דקברוהו אצל הצדיק וא"צ לפנותו, אבל היכא דהוי רשע גמור בודאי דמפנים אותו. (ופלא שלא הזכיר הגליון מהרש"א את דברי גיסו החת"ס הנ"ל, דפליג בסברא זו).

עכ"פ לפ"ז איכא הכא ס"ס, דדילמא הלכה כדעת הרמב"ם דאף לכתחילה מותר לקבור רשע שלא מהרוגי ב"ד אצל צדיק, ואף אם נימא כדעת שאר הפוסקים דבשאר רשעים שאינם מהרוגי ב"ד נמי אסור לקוברם ליד צדיק, דילמא הלכה כדברי הגליון מהרש"א דכל זה רק לכתחילה, אבל בדיעבד כשקברוהו א"צ לפנותו אפילו הוי רשע ודאי, וכ"ש הכא דהוי רק ספק שאינו הגון, דיש להקל היכא דכבר קברוהו. וק"ל. (ואע"פ שלפי ביאור החת"ס יוצא דדעת הרמב"ם הוא נגד מרן, לא חיישינן ומצרפינן דעתו לס"ס. שהרי קיי"ל דעבדינן ספק ספיקא אף היכא דהוי נגד מרן, ואפילו היכא דהוו ב' הספיקות נגדו, וכמש"כ רבינו החיד"א במחזיק ברכה חיו"ד (סי' נב סק"ה), והחקרי לב ח"א מיו"ד (סי' ט). ע"ש. וכן העלה נמי מו"ר שליט"א בשו"ת יביע אומר בכמה דוכתי עי' בדבריו בחלק ד' (חאו"ח סי' לג אות טז), ועוד. והזכרנו ענין זה כבר בכמה מקומות. ואכמ"ל).

איברא דהנה בחתם סופר שם מתבאר דהרמב"ם הוא אחד ויחיד בדעתו זו, דליכא איסור לקבור רשע ליד צדיק רק מהרוגי ב"ד אבל שלא מהרוגי ב"ד שרי לקוברו ליד צדיק, דכל הפוסקים לא ס"ל הכי. ע"ש. והנה בשו"ת יביע אומר (ח"ו חיו"ד סי' כג אות ה) מבואר, דסברא יחידאה שכל גדולי הפוסקים חלקו עליה לא חזי לאצטרופי לספק ספיקא. דהתם דן בענין תינוק שלא הספיקו למול אותו ביום השמיני ללידתו, עד בין השמשות, האם כדאי למול אותו בין השמשות דהיינו תוך י"ג דקות וחצי לאחר השקיעה, דשמא עדין יום הוא, או עדיף יותר שלא למולו בין השמשות שהוא ספק לילה, ויש למולו למחרת ביום התשיעי. וכתב שם, דאין לומר ס"ס שמא בין השמשות יום הוא, ואפילו נימא לילה הוא שמא הלכה כר"א בר' שמעון דמילה שלא בזמנה מלין אף בלילה, ולכן ימולו תינוק זה בין השמשות. כי אע"ג דקיי"ל דעבדינן ס"ס אפילו נגד מרן ואפילו בסברא דחויה, עכ"פ בסברא דיחידאה אין משתמשין בה לספק ספיקא, ומכיון שכל גדולי הפוסקים העלו דלא כרבי אליעזר ברבי שמעון, בודאי דהכי נקטינן, ולא חזי לאצטרופי לס"ס. ע"ש. (והארכנו כבר בס"ד בענין זה לעיל בדברינו (סימן א) דאין לצרף דעת יחידאה לס"ס. יעו"ש). והכא נמי בנידון דידן, היות והרמב"ם הוי יחידאה בדעה זו דסבירא ליה שמותר לקבור רשע שמת כדרכו אצל צדיק, ואפילו לכתחילה, וכל הפוסקים חולקים עליו בזה וכמש"כ החתם סופר, הכי נקטינן ואין לצרף את דעתו לס"ס. וק"ל. ברם הנה עתה שבתי וראיתי כי מלבד הרמב"ם ז"ל דהשמיט להאי דינא דאין לקבור רשע ליד הצדיק, הנה אף הסמ"ג (במצות דרבנן, הל' אבילות בסופם שדן התם בהל' קבורה) השמיט דין זה ולא הזכירו כלל, ומשמע שהוא עומד בזה בשיטת הרמב"ם, וכ"כ נמי בס' עינים למשפט (סנהדרין מז ע"א אות א ד"ה שאין) דהסמ"ג עומד בשיטת הרמב"ם שהשמיט דין זה והיינו משום דס"ל שכל דין זה הוא דוקא בהרוגי ב"ד. ע"ש. [וראה גם היטב בדברי החינוך (מצוה תקלז) ששם דיבר מענין מצות קבורה של הרוגי ב"ד ושל כל מת וכמו שמבואר בפתיחת המצוה, ולא הזכיר דין זה דאין לקבור רשע ליד צדיק אלא דוקא גבי הרוגי ב"ד דאין קוברין אותם בקברי אבותיהם וכו', ומתורף דבריו שם עולה דדין זה אינו שייך במת סתם שאינו מהרוגי ב"ד. יעו"ש. וצ"ע]. ולפ"ז נמצא דהרמב"ם אינו יחידי בדין זה, וא"כ שוב אפשר לצרף דעה זו דהרמב"ם לס"ס דאמרן. וק"ל.

עכ"פ בצרוף כל הטעמים הנ"ל כבר עולה ומתבאר דנראה שבנידון דידן א"צ לפנות נפטר זה מקברו, מפני שהוא רק ספק שאינו הגון ובפרט שיש לומר שעשה תשובה, וגם היסורים שסבל יהיו לו למזבח כפרה, ובהדי אהדדי אגבהוה למעלת יהודי כשר והגון. וע"ע באגרות משה חיו"ד ח"ב (סי' קנב) שכתב שם, שבאדם שאינו מפורסם כמחלל שבת, אף שאיזה יחידים יודעים מזה, כיון שלא היתה העדאה בפניו ובפני ב"ד אינו נידון כמחלל שבת, שהרי לא נתקבלה עדות על זה. וממילא הוא כסתם ישראל שמותר לקוברו סמוך לסתם אנשים שהם בחזקת שומרי שבת. ע"ש.

[ובודאי זה אין לומר שמכך שסבל יסורים קשים ומרים, ומת מתוך יסורים אלו, הוכיח סופו על תחילתו דלא הוה אדם הגון, דיסורין אלו של תוכחה הם, וכמבואר במדרש דבראשית רבה (פכ"ב פ"א). ע"ש. דהנה מבואר בחתם סופר בתשובותיו חיו"ד (סי' שלג) שנשאל שם מאנשי החברא קדישא בענין אדם שנהרג ע"י רוצחים עכו"ם האם מותר לקוברו בקברות אבותיו, כי שמעו שאומרים דהיות ואמרינן בגמ' (כתובות ל ע"א) דאע"פ שבטלו סנהדרין דין ארבע מיתות לא בטלו, והרי קיי"ל בגמ' דסנהדרין (מו ע"א) דהמחוייב ד' מיתות ב"ד אין קוברין בקברות אבותיו, ולכן זה שנהרג הוי כמחוייב מיתת ב"ד. והשיב להם החת"ס דלא מצא בזה מאומה בדברי הפוסקים ראשונים ואחרונים, ולכן אם היו נוהגים כן סתם בלי לשאול את פיו לא היה מוחה בידם. אולם עתה ששאלוהו, לא תצא מלפניו הוראה כזאת, אלא יקברוהו בקברות אבותיו לפי כבודו הראוי לו. ע"ש. וראה בשד"ח (מער' אבלות סי' קסט) שעמד להביא ראיה מפורשת דאין לחשוש למנהג זה כלל, מהא דמבואר בטשו"ע (בסו"ס שמה) דמי שנפל לים, או נטבע בנהר, או אכלתו חיה אין מונעין ממנו דבר, הרי דלא סמכינן אהא דדין ד' מיתות לא בטלו, לזלזל סתם בכבוד אדם. ובפרוש כתב הפרישה (שם) דהא קמ"ל דאין מונעין ממנו כלום, דלא נימא כיון שאמרו חז"ל דדין ד' מיתות לא בטלו, והרי הם כהרוגי ב"ד. ועיקר טעמא הוי כמו שביאר החת"ס בתשובה שם, דהרי אין כתוב מי שנמסר למלכות התחייב בסייף, דמלשון זה משמע שהוא חייב סייף. אלא סתם כתיב מי שחייב סייף נמסר למלכות, אבל לעולם לא כל מי שנמסר למלכות נתחייב סייף. יעו"ש. ולכן כתב שם השד"ח, ולולא דמסתפינא הוה אמינא דכיון שמצינו מפורש בפוסקים ביטול סברא זו, לכן לא זו בלבד שאם באו לשאול צריך להורות להם שיקברוהו בקברות אבותיו כמש"כ החת"ס, אלא אף אם לא באו לשאול צריך לבטל מנהג זה, כי הוא שלא כדין. עכת"ד. ע"ש. והרי מבואר דאין לנו לזלזל סתם בכבודו של אדם מתוך סברות והשערות שונות ומשונות. ובפרט שאע"פ שאין לנו עסק בניסתרות מ"מ גלוי וידוע הוא ענין הגלגול, וכמ"ש בזה נמי הנודע ביהודה מהדו"ת (חיו"ד סי' קסד), וא"כ יש לומר שהוא חייב ביסורים אלה מגילגול שעבר. וק"ל].
למטה

All rights reserved © 2003 Harav Pinhas Zbihi