למעלה
ט) ואמנם הנה בשו"ת אגרות
משה (חיו"ד ח"א סי' רמא) נשאל, בענין איש אשר קברו אותו בטעות ליד אשה
שאינה אשתו, האם יש להקפיד בזה ולפנותו. והשיב שם, דמכיון שהמנהג בכל מקום הוא שלא
לקבור איש אצל אשה שאינה אשתו, והוא בזיון גדול אם עושים כן, וגם יש בזה ענין לעז
על הנפטר, לכן יש לפנותו מקברו ולקוברו בין אנשים. ועוד דכיון שהמנהג הוא שלא
לקבור אנשים אצל נשים, יש להחשיב כהיתנו דבר זה כתנאי בעת שקברו החברה קדישא את
האשה שלא יקברו בקבר הסמוך לה אנשים, וזכתה בזה, ועתה הרי זה איסור גזל במה שעברו
על תנאם, וזה ברור ופשוט בלי פקפוק. עכת"ד. ע"ש. [ואם כי דבעצם פסק זה
שכתב הרב בסתמא ובפשיטות, דצריך לפנות איש זה מקמי האשה, יש לפלפל. ועי' בשו"ת
אמרי אש (חיו"ד סי' קיז) שכתב שם, דהוה מעשה בת"ח מופלג שנקברה אשתו
אצלו, ומצד שני נקברה אשה אחרת, ובקשו בניו לפנות עצמות האשה האחרת, כי גנאי לת"ח
להקבר בין שתי נשים. ופסק שם, דאין קפידא בזה ובפרט בדיעבד, ואסור לפתוח קברה
לפנותה משם. ע"ש. וראה גם בשו"ת פרי השדה (ח"ג סי' קכא) דמבואר
בדבריו שמותר לקבור איש אצל אשה אחרת. ע"ש. וכעין זה מבואר ג"כ בשו"ת
בית אבי (ח"ב סי' עד) דמעיקר הדין ליכא הקפדה בקבורת איש ליד אשה, והביא שם
כמה ראיות לזה, אבל עתה שנהגו חלילה מלשנות. ע"ש].
מכל מקום נראה דאף לפי סברתו זו
של האג"מ שמשום דאיכא בזיונא לאשה במה שנקבר האיש לידה, יצטרכו לפנותו מקברו.
הנה בנידון דידן שקברו הספק ליד הכשר י"ל דלא חיישינן להכי לחשש דבזיון, דאפ"ל
דעד כאן ליכא בזיונא ופגם אלא דוקא התם שזה דבר ניכר לעין שקברו איש ליד אשה, שהרי
רואים את המצבות אשר חקוק וחרות עליהם כי זה איש וזה אשה, ואבן מקיר תזעק עד
שיתפרסם הדבר כי חברך חברא אית ליה. משא"כ בנידון דידן שאין זה דבר הניכר
לעין כל גם לא מנוסח המציבה, וגם קול אין בדבר לספר חברא לחברא כיון שאין ידוע
בבירור שצעיר זה לא היה הגון, וגם זקן זה אמנם שהיה יהודי כשר אבל אינו מפורסם כ"כ
שיהיה בדבר מילתא דתמיה כיצד קברו צעיר זה לידו, ולהכי לא חיישינן לבזיונא ולעז. וגם
משום גזל שעברו הח"ק על תנאם ליכא, דהיות ומעיקרא לא עשו דבר זה בזדון
ובכוונה לקוברו שם, אלא בתום לב כי היה מקום זה פנוי באותה עת ורק לאחר שקברוהו
נודע הדבר, ומאחר דלפי המבואר בפוסקים א"צ לפנותו משם, לא חשיב כעברו על תנאם,
דכל תנאם וכוונתם היתה לעשות ולקיים את שורת הדין, והכא זהו שורת הדין שלא לפנותו
משם. וק"ל. (ובעצם ענין זה דאם יש להעניש משום מגדר מילתא היכא שעשו הח"ק
הדבר בזדון שלא כשורה, כי הכא שעברו בגזל מקום הקבורה וכיו"ב, כדי שלא יחזרו
ויעשו כן בפעמים אחרות, עי' בשו"ת דבר המשפט (סו"ס מב) שהביא שם את דברי
הגר"ח פלאג'י בשו"ת חיים ביד (סימן צח) שכתב דאין להעניש משו"ה
לפנות המת שהרי יש להעניש לחוטאים שקברוהו ולא למת שלא חטא בחטא זה כלל. אולם הרב
דה"מ שם כתב דכיון דכל איסורו של פינוי המת אינו אלא מדרבנן וכמ"ש הרב
חיד"א בברכ"י יו"ד (סימן שסד), א"כ יש לנו לעשות דבר בקום
ועשה למיגדר מילתא, דגדולה מזו כתב הנמוק"י ופסקו נמי הרמ"א ביו"ד (סי'
שלד ס"ו) שמשום מגדר מילתא שרי להוציא את בניו של פורק עול מבית הספר ואת
אשתו מביהכ"נ, ונודע כמה וכמה הפליגו חז"ל בזהירות ביטול תשב"ר עד
שאמרו בפ' כל כתבי (קא ע"ב) דלא חרבה ירושלים עד שביטלו בה תשב"ר, וכן
אין העולם מתקיים אלא בשביל הבל תשב"ר וכו', ואפי"ה למיגדר מילתא רשאין
הבית דין לגרש בניו מביה"ס ולכן גם הכא למיגדר מילתא על שעשו שינוי מדעת
הבעלים יש לפנותו. ע"ש. וראה גם בשד"ח באסיפת דינים (מערכת אבילות אות
קלו). ע"ש).
המורם מכל האמור: דאין להתיר בשום
פנים ואופן לפנות את נפטר צעיר זה מעל יד הנפטר הזקן הכשר, היות ולא ידוע בבירור
שדרכיו ומעשיו של הצעיר היו מקולקלים, ואפשר שהיה הגון וכשר. ומה גם שהצעיר הזה
סבל יסורים קשים ומרים באחרית ימיו והיה מרותק למיטת חוליו ימים רבים רח"ל, ולכן
אף אם ח"ו לא היה הגון, קרוב לודאי שבהיותו נתון על ערש דוי עברה עליו רוח
טהרה של הרהורי תשובה על מעשיו, כי כאמור נודע שהיה קרוב במעט לדרכי היהדות והתורה
ולא ידח ממנו נידח, ומי יודע אם לא מאת ה' היתה זאת שיקברוהו במקום זה כי ה' רואה
ללבב ויודע דרכי איש, ובמקום שבעלי תשובה עומדין צדיקים גמורים אינן יכולים לעמוד (סנהדרין
צט ע"א). ולכן אסור בתכלית האיסור לפנותו משם לפי כל הנימוקים המבוארים
בדברינו לעיל ע"פ דברי הפוסקים.
[ועיצה טובה קמ"ל כי ראוי שקרובי הנפטר הזקן יסירו
ענין זה מליבם ודעתם, דבכגון דא שהדברים סתומים וגם כבר נעשו שמצד הדין אי אפשר
לשנותם אית לן למימר כי מה' מצעדי גבר כוננו, ובודאי דעל ידי שיהיה שלום למטה
שיסירו ענין זה מליבם ודעתם ולא יעוררו בעבורו ריב ומדנים ח"ו, יהיה שלום גם
למעלה שימצאו הנפטרים מנוחה על משכבותם ואין מחריד, וכבר אמרו רבותינו (פסחים קי ע"ב)
כל דלא קפיד לא קפדי בהדיה, וה"ה הכא].
והשי"ת יגדור ברחמיו פרצות
עמו ישראל, ושוד ושבר לא ישמע עוד במקומנו, ששון ושמחה ימצא בה, ונסו יגון ואנחה. ומאי
דהוה הוה, ומכאן ולהבא חושבנא טבא. הנלע"ד כתבתי בס"ד, והשי"ת יאיר
עבה"ק אכי"ר.
למטה
All rights reserved © 2003 Harav Pinhas Zbihi