למעלה
שו"ת עטרת פז חלק ראשון כרך ב - יו"ד סימן יט

כפיו במוסף.

עין במר תבכה וכל לבב ימסה, בהעלות על לב זכרון מעלת רב רחומאי רבין חסידא, סוע"ה הרב הגאון המופלא וכבוד ה' מלא, צדיק בדרכיו וחסיד במעשיו, שייף עייל שייף נפיק ולא מחזיק טיבותא לנפשיה, ענותן כהלל אין גומרין עליו את ההלל, חתנא דבי נשיאה דהגאון המופלא שבסנהדרין קדוש יאמר לו, בשחקים עוזו נזר ישרא"ל ותפארתו יש"א ברכה זיע"א, מוהר"ר דוד יהודיוף זצוק"ל. במה נפתח ובמה נסיים בשי"ר המעלו"ת אשר לדו"ד, כי לא תחדל יד מכתוב בשבח המגיע לכתבי"ם להאי גברא רבא ויקירא, משפירי קרתא דשופריא. ידיו רב לו בכל חכמה ובכל תבונה לא הניח זוית ופינה, אוצר כל כלי חמדה. איש האשכולות כליל תפארת המידות והמעלות, פה מפיק מרגליות אהוב ונחמד לשמים ולבריות. דודי ירד לגנו ונקטף באיבו, ללקוט שושנים ונשבה ארון האלוקים, כי נח נפשיה דמר בפתע פתאום כרעם וכברק באמצע היום, ביום ט"ו אייר תשנ"ב. וידעתי מך ערכי קט"ן שבערכי"ם מדבר וספר בשבחו. אולם כיון דחובתי אליו מדין הכרת הטוב כי היטב היטיב עמנו, לכן אמרתי להביא מאשר נשאתי ונתתי עימו בימים האחרונים (בענין "המקדש ואינו סוער מיד אם יברך ברכת לישב בסוכה", ובענין "נשיאת כפים במוסף אחר שעשה קידוש") והעלתים בכתובים בקיצור נמרץ להיות למראה עיניו ולא איסתייעא מילתא בעוה"ר. ויהיו דברינו אלה לז"נ הטהורה זכר צדיק לברכה לחיי העולם הבא.

בענין המקדש ואינו סועד מיד אם יברך ברכת לישב בסוכה

נשאלתי מאדם שהשכים קום ביו"ט ראשון של חג סוכות להתפלל בהנץ החמה ושב לביתו, ורוצה לעשות קידוש ולאכול מיני מזונות, ולהמתין אח"כ לשאר בני הבית עד שילכו לבית הכנסת ויחזרו ורק אז יאכלו ביחד את סעודת היו"ט. ועד שיחזרו יעבור זמן רב. ונפשו לשאול הגיעה האם עתה כשיעשה הקידוש בסוכה ויאכל מיני מזונות כדי שיחשב לו קידוש במקום סעודה (עי' שו"ע סי' רעג ס"א), צריך לברך בקידוש ברכת "לישב בסוכה" כיון שאינו אוכל את סעודתו עתה סמוך לקידוש?

והשבתיו דאין לו לברך ברכת "לישב בסוכה" בקידוש זה שעושה עתה כיון שאין בדעתו לאכול מיד את הסעודה שהוא סועד בה בפת, אלא יברך ברכה זו כשיבוא אח"כ לסעוד על הפת קודם ברכת המוציא או לאחריה כדרכו בחול.

נימוקי התשובה:

כתב הטור (או"ח סימן תרמג) סדר קידוש [בליל יו"ט ראשון של חג] יין קידוש וסוכה ואח"כ זמן לפי שהזמן חוזר על קידוש היום ועל מצות סוכה, והרמב"ם ז"ל כתב שצריך לקדש מעומד כדי שיברך קודם על עשיית המצוה [דהרמב"ם ס"ל דברכת ישיבה בסוכה ישיבה ממש היא ולכן צריך עובר לעשייתן ויברך ברכה זו מעומד ואח"כ ישב וכמתבאר בדבריו בריש פ"ו דסוכה], וכתב א"א הרא"ש ז"ל דא"כ לדבריו היה לו לקדש קודם שיכנס בה שמיד בכניסתו הוא עושה את המצוה?!, אלא כיון שמצות סוכה היא אכילה והטיול אף אם מברך לאחר שישב מקרי שפיר קודם לעשייתה שמצוה נמשכת היא כל זמן האכילה וכל זמן ששוהא בתוכה, ופירוש "בסוכות תשבו" תתעכבו כמו "וישב העם בקדש", וכ"כ מר רב צמח גאון אף על פי שמשנכנס לה צריך לברך כיון שאין לה קבע אלא בישיבה בסעודה ויש קידוש היום וסעודה סודרן על הכוס, והר"ר מאיר מרוטנבורג היה מברך על הסוכה קודם ברכת המוציא אף בחול משום דתניא (בסוכה מו ע"א) נכנס לסוכה מברך הלכך ראוי שתקדם ברכה זו לברכת המוציא מיד אחר הישיבה (כלומר דמהר"ם מרוטנבורג ס"ל נמי דכל מאי דאפשר להסמיך ברכת לישב בסוכה סמוך לכניסה עדיף, ולכן לא מבעיא דבשבת יכול להקדים את ברכת לישב בסוכה ע"י שיברך אותה מיד בקידוש קודם הסעודה, אלא אף בחול יכול להקדים אותה ע"י שיברך מיד קודם המוציא]. וא"א הרא"ש ז"ל כתב דהעולם לא נהגו כן [לברך בשאר ימים קודם המוציא] כי רגילים כל העם שאין מברכין על הסוכה אם נכנס לטייל ולשינה אלא בשעת אכילה, הילכך ראוי לברך תחילה ברכת המוציא קודם שהתחיל הסעודה ואח"כ מברך לישב בסוכה. עכ"ד. יעו"ש. [וכל דברי הרא"ש הללו הם בפסקיו לסוכה (פ"ד סי' ג). ע"ש].

והוסיף הרמ"א בדרכי משה (שם אות א) על סיום דברי הרא"ש הללו שכתב דנוהגים לברך לישב בסוכה רק אחר ברכת המוציא, וז"ל: וכן נוהגים בחול, ובשבת ויו"ט מקדשין ומברכים על הסוכה ואח"כ המוציא וכ"כ מהר"י וייל בדרשותיו (סי' קצא). עכ"ל. ע"ש. ועי' בשו"ע (סי' תרמג ס"ג) שכתב שם מרן: בשאר ימים מברך על הסוכה קודם ברכת המוציא ונוהגים לברך על הסוכה אחר ברכת המוציא קודם שיטעום. הג"ה הכי נוהגים בחול, אבל בשבת ויו"ט שיש בהם קידוש מברך לאחר הקידוש (מהרי"ו). ע"כ. וראה גם בפסקי התשב"ץ (ליבינו שמשון בר צדוק שהיה תלמיד מהר"ם מרוטנבורג - עי' שם הגדולים ח"א (מערכת ש' אות קפז), ובדברינו בשו"ת עטרת פז ח"א חאו"ח (סימן ו' עמוד פא). יעו"ש], שכתב (בסימן קמב) ולעולם מברכין לישב בסוכה קודם ברכת המוציא אפילו בחול כדאיתא במסכת סוכה פרק לולב וערבה (דף מו ע"א) נכנס לישב בסוכה כלומר מיד כשנכנס בה כדי לאכול יש לו לברך לישב בסוכה. ע"כ. ובהג"ה שם (שהיא הגהת רבינו פרץ ז"ל עי' שה"ג ח"ב מערכת ת' אות ק') כתב ע"ז: מיהו העולם נוהגים שלא לברך לישב בסוכה עד לאחר המוציא בחול, ובשבת ויו"ט מברכין אחר הקידוש קודם ברכת המוציא. עכ"ל. ע"ש. והיינו פלוגתא דמהר"ם מרוטנבורג והרא"ש, דהתשב"ץ הביא את מנהג רבו מהר"מ מרוטנבורג ורבינו פרץ הזכיר את מנהג הרא"ש, ואחר מכן הביא את המנהג שבשבת ויו"ט מקדימים לברך לישב בסוכה כבר בקידוש.

ובפשטות עולה ומתבאר מכלל דברים אלו כי לעולם יש לברך ברכת לישב בסוכה קודם הסעודה, אם קודם ברכת המוציא כדעת מהרמ"מ או אחריה כדעת הרא"ש, [ולדינא אע"ג דמתבאר מדברי מרן ז"ל הנ"ל דנוהגים לברך ברכת לישב בסוכה אחר המוציא וכדעת הרא"ש, עי' למו"ר שליט"א בשו"ת יחו"ד (ח"ה סי' מז) דעדיף לכתחילה לברך ברכת לישב בסוכה קודם המוציא ויברכנה מעומד ואח"כ ישב ויברך המוציא כדי לצאת ג"כ יד"ח דעת הרמב"ם הנ"ל (פ"ו דסוכה הי"ב) דבעינן עובר לעשייתן בברכת לישב בסוכה שמברך מעומד ואח"כ יושב, ומ"מ הנוהגים לברך ברכה זו אחר ברכת המוציא קודם הטעימה יש להם על מה שיסמוכו. ע"ש]. ומ"מ ביום שבת ויו"ט שיש קידוש מקדימים לברך ברכה זו עוד קודם ברכת המוציא מיד בשעת הקידוש. ומשמע מהכי לכאורה דכל ברכת לישב בסוכה הוא לצורך הסעודה הסמוכה, כלומר כיון שסועד עתה בפת והיה צריך לברך בעת ברכת המוציא מקדימים ברכה זו ומברכים בקידוש להקדים ברכה זו שתהיה סמוך לכניסה לסוכה כמה שאפשר, הא משמע דאם אינו סועד עתה סמוך לקידוש וכי הא דנידון דידן אינו מברך ברכה זו בקידוש אלא סמוך לסעודה, דמה שצריך לברך בקידוש אינו לצורך הקידוש אלא לצורך הסעודה עצמה. וק"ל.

אולם עי' לרבינו החיד"א בשו"ת חיים שאל ח"א (סי' סא אות א) שהביא שם את דברי הגינת ורדים חאו"ח (כלל ד סימן ו) שכתב דכשם שלענין פת אמרינן דאם אוכל יותר מכביצה חשיב אכילת קבע וחייב לאכול בסוכה וג"כ לברך לישב בסוכה (עי' טוש"ע סי' תרלט ס"ב), ה"ה נמי לענין פת הבאה בכיסנין יש להחשיבו לענין זה כפת גמור דכיון שאוכל ממנו יותר מכביצה אפילו בסעודת עראי חייב בסוכה וצריך לברך. ע"כ. וכתב ע"ז רבינו החיד"א דהנה עד כאן לא כתב הגו"ר דבריו אלה אלא לשיטת הרמב"ם (פ"ו דסוכה הלכה ו) שכתב בזה"ל: אסור לאכול סעודה חוץ לסוכה כל שבעה אלא אם כן אכל אכילת עראי כביצה או פחות וכו' ומותר לשתות מים ולאכול פירות חוץ לסוכה. עכ"ל. דמשמע מדבריו אלה של הרמב"ם דכל מידי חוץ מפירות אי אכיל מהן טפי מכביצה חייב בסוכה ואין שום תנאי לפטור מן הסוכה רק חיסרון השיעור בלבד דהיינו פחות מכביצה, דברישא סתומי סתים הרמב"ם למילתיה ואמר אסור לאכול חוץ לסוכה ומשמע דבכל מידי שייך ביה חיוב סוכה ולא חילק להצריך תנאי שתהיה הסעודה מדבר פלוני, ובסיפא דמילתיה מפיק פירות לבד, א"כ משמע שפיר דבכל מילי לבד מפירות חייב בסוכה.

וא"כ כל דבריו אלו של הגו"ר שכתב דאף באוכל פת הבאה בכיסנין יותר מכביצה חייב בסוכה ויש לו לברך לישב בסוכה אינם אלא לשיטת הרמב"ם ודעימיה שבכל מילי מברך חוץ מפירות, וכמו שמבואר שם להדיא גם בגו"ר דכל יסוד דבריו הם לפי דברי הרמב"ם הנ"ל. אולם כיון דאיכא טובא מרבוותא דפליגי על הרמב"ם בענין זה, לכן אע"ג דלענין להצריך שישב בסוכה ראוי לחוש לדעת הרמב"ם גם בבשר וגבינה שלא לאכול אותם חוץ לסוכה, אבל לענין ברכה לא, ולכן אפילו אם יאכל הרבה יותר מכביצה של פת הבאה בכיסנין כיון דלא בעי סוכה דאינו כפת שהרי מברך בורא מיני מזונות והוי כפת עראי עד שיאכל שיעור של קביעת סעודה (שיעור של שלש או ארבע ביצים כמבואר בשו"ע או"ח סי' קסח ס"ו) דאז הוי כפת גמור שהרי מברך ברהמ"ז וחשיב כתבשיל העשוי מה' מינים דבעינן שיקבע סעודתו עליו וכמבואר בשו"ע סי' תרלט ס"ב. עכ"ד דברי רבינו החיד"א בשו"ת חיים שאל. יעו"ש.

וראה גם בדבריו במחזיק ברכה (סי' תרלט סק"ה) שג"כ כתב שם כיו"ב, שהביא את דברי הגינת ורדים הנ"ל וכתב עליו דכל דבריו הם לשיטת הרמב"ם כי לא הביא שם שום ראיה ע"ז לדעת החולקים על הרמב"ם וכנראה הרב גו"ר שפר קדמיה לקרב הדעות, אולם באמת לא כן הוא כי איכא פוסקים דפליגי בזה על הרמב"ם ומדבריהם נראה דבעינן פת ממש יותר מכביצה אבל פת הבאה בכיסנין אפילו אכל יותר מכביצה הוי כעראי עד שיקבע סעודתו עליהם, וא"כ יותר טוב שלא לברך דנקטינן דדוקא כל דבעי סוכה מברך, אבל ודאי יש לחוש לדעת הרמב"ם אפילו בבשר וגבינה ולאוכלם בסוכה רק לא יברך כיון דאיכא פוסקים דפליגי בזה על הרמב"ם, וכן ראיתי לגדולים בארץ הצבי שלא היו מברכים על פת הבאה בכיסנין אף על יותר מכביצה. עכ"ד. ע"ש. וכן פסקו כדבריו אלו של רבינו החיד"א דאין לברך ברכת לישב בסוכה על פת הבאה בכיסנין אף באוכל יותר מכביצה הגרי"ח בס' בן איש חי (פר' האזינו סעיף ח), והגאון רבי אהרן בן שמעון בס' שער המפקד (נהר פקוד דף קלא ע"ב), וראה גם בדברי מו"ר שליט"א בשו"ת יחו"ד (ח"א סימן סה) שכתב לדייק שכן הוא ג"כ דעת הגאון רבי מיוחס בכ"ר שמואל בספר פרי האדמה (ח"א דף מא ע"ג), והעלה שם כן גם במסקנתו דאף אם אוכל יותר מכביצה של פת הבאה בכיסנין אמנם דחייב לאכול בסוכה אבל לא יברך לישב בסוכה רק אם קובע סעודתו עליה דהיינו שאוכל שיעור ד' ביצים ומעלה שאז חייב ג"כ בנט"י וברהמ"ז. ע"ש.

והנה השערי תשובה (סי' תרלט סק"ה) הביא את דברי רבינו החיד"א הללו במה שעמד להעיר על הגינת ורדים והעלה דאין לברך לישב בסוכה באוכל פת הבאה בכיסנין אף באוכל יותר מכביצה, וכתב ע"ז: ובמדינותינו נהגו רוב העולם ביו"ט ושבת לקדש ולאכול אחר הקידוש פת כיסנין במקום סעודה ואח"כ הולכים אחר הקידוש חוץ לסוכה ומטיילים בקבלת פני רבם וכיוצא ונמשך איזה שעות עד זמן הסעודה ומברכים בשעת הקידוש ברכת סוכה, נראה דשפיר דמי דאע"ג דפת הבאה בכיסנין הוא, מכל מקום כיון שאוכל אותה בתורת סעודה הצריכה לקידוש שפיר דמי שיברך ברכת הסוכה דמחשבתו זו משוי לה קבע, רק יזהר שיהיה יותר מכביצה ובזה אפשר שגם רבינו החיד"א מודה, אך בחול או באמצע היום דשבת ויו"ט כשאוכל בלא קידוש פת כיסנין כמדומה שג"כ המנהג לברך ברכת סוכה ולדעתי יש לחוש לדעת החיד"א [שלא לברך], מיהו נראה שאם אין בדעתו לצאת מיד רק לשבת שם זמן מה שפיר דמי לברך דהא הברכה היא גם על הישיבה אלא שנהגו לברך בשעת אכילה, וא"כ באכילת פת כיסנין סגי. ולכן בחול כשנכנס לאכול פת כיסנין יכוין על האכילה ועל הישיבה ג"כ, ועי' במג"א בשכח לברך שמברך אחר שאכל שגם הישיבה מצוה אבל מי שאוכל פת כסנין ויוצא מיד יש לחוש לדברי רבינו החיד"א דעל פת כיסנין לא יברך. עכ"ד. יעו"ש.

ומתבאר מדבריו אלו של השערי תשובה דס"ל דאע"ג דבעלמא אין לברך ברכת לישב בסוכה על אכילת פת כיסנין אפילו באוכל ממנה יותר מכביצה, מכל מקום בכה"ג שאוכל את פת הכיסנין לצורך קידוש במקום סעודה יש לו לברך ברכת הסוכה, דכיון שאכילה זו חשובה כסעודת קבע לענין קידוש במקום סעודה וסעודה קרינן לה, ה"ה דנחשבת ג"כ כסעודת קבע לענין ברכת לישב בסוכה.

ולכאורה יש להביא ראיה לדברים אלו מהגמ' סוכה (ז ע"א) דאמרינן התם: אמר רבה וכן לשבת מגו דהויא דופן לענין סוכה הויא דופן לענין שבת, ופרש"י: וכן לשבת, אע"פ שצריך לשבת שלש מחיצות ליעשות רשות היחיד, שבת של סוכות מותר לסמוך על מחיצות הסוכה, אם עשה ברה"ר סמוך לפתחו סוכה דאין בה אלא שתים כהלכתן ושלישית אפילו טפח מכניס ומוציא ממנה לביתו, ואע"ג דבשאר שבתות לא משתרי. ע"כ. כלומר שמתוך שמחיצות אלו נחשבות מחיצה לענין סוכה נחשבות כמחיצות גם לענין שבת. ושקיל ותרי בגמרא בדברים אלו, והכי אסקינן התם דאע"ג דשבת דעלמא חמיר בה ענין המחיצות מכל מקום בשבת דסוכות קיל טפי, דכל מידי דחשיב מחיצה לענין סוכה הוי נמי מחיצה לענין שבת מדין מיגו, מיגו דהוי מחיצה לענין סוכה הוי נמי מחיצה לענין שבת. וכן אמרינן מיגו גם להיפך דאיכא מחיצות דחשיבי כמחיצה לענין שבת ולא לענין סוכה לכן אע"ג דבשאר ימי החג לא יכול לעשות מחיצות אלו לסוכה, מ"מ בשבת של סוכות יכול לסמוך על מחיצות אלו שמועילות לשבת, דמיגו דהוי מחיצה לענין שבת הוי נמי מחיצה לענין סוכה. ע"ש.

וחזינן מהכי דאע"ג דמחיצה זו לא חשיבא בעלמא כמחיצה לענין שבת, ואין לה לא דין מחיצה ולא שם מחיצה, מ"מ בשבת של חג כיון דקרינן ליה והוי מחיצה לענין סוכה ה"ה דקרינן ליה מחיצה לענין שבת. וממילא הכי נמי לכאורה י"ל ג"כ בנידון דידן דאע"ג דבשאר יומי סוכה האוכל פת הבאה בכיסנין אפילו יותר מכביצה אין לאכילה זו דין ושם סעודה ואין לו לברך ע"ז ברכת לישב בסוכה, מ"מ הכא שאוכל את מיני המזונות הללו אחר הקידוש לצורך קידוש במקום סעודה ובאמת מהני ליה להכי וקרינן ליה סעודה לענין זה, א"כ י"ל מיגו דקרינן ליה וחשיב סעודה לענין קידוש ה"נ דקרינן ליה סעודה לענין ברכת הסוכה ואע"ג דבעלמא בשאר יומי סוכה לא הוי כסעודה, ולכן יש לברך בעבור מיני מזונות אלו שאוכל עתה אחר הקידוש ברכת לישב בסוכה. וק"ל.

איברא דיד הנטויה לדחות כי הנה י"ל דכל ברכת הקידוש מעיקרא דדינא לא בעיא סוכה כלל, דהן אמת שאם מקדש ואח"כ אוכל מיני מזונות לצורך קידוש במקום סעודה צריך לשבת בסוכה עבור המיני מזונות וכנ"ל, מכל מקום הרי אינו חייב לקחת לענין זה של קידוש במקום סעודה דוקא מיני מזונות, שהרי הוא יכול ג"כ לשתות רביעית של יין אחר הקידוש וחשיב ליה בהכי גם כן קידוש במקום סעודה. (עי' שו"ע או"ח סימן רעג ס"ה, ועי' כה"ח (שם ס"ק לח) שהביא פלוגתא דהפוסקים אם בעינן לשתות לצורך ענין זה רביעית יין חוץ מרביעית דהקידוש או ברביעית דהקידוש סגי. יעו"ש. וראה גם בשו"ת יבי"א ח"ב (חאו"ח סי' ב אות י). ע"ש. ועכ"פ בשתיית רביעית יין חשיב קידוש במקום סעודה). וממילא הרי אם ישתה רק יין בלבד אינו חייב כלל בסוכה מעיקרא דדינא אפילו ישתה הרבה, וכמבואר בשו"ע (סי' תרלט ס"ב) שכתב שם מרן דמותר לשתות יין חוץ לסוכה וכתב הרמ"א דהיינו אפילו בקבע סעודתו על היין ג"כ אין צריך סוכה, ועי' בכה"ח (שם ס"ק לו) שביאר דזהו ג"כ דעת מרן שאפילו בקבע סעודתו על היין דא"צ סוכה. ע"ש. וכ"פ ג"כ מו"ר שליט"א בשו"ת יחו"ד ח"א (סו"ס סה) דאפילו בקובע עצמו על היין ושותה ממנו הרבה פטור מן הסוכה, ולכן השותה יין של ההבדלה אפילו יותר מרביעית פטור מן הסוכה. ואף אם רוצה להחמיר על עצמו ולישב בסוכה ולשתות את היין אין לו לברך ברכת הסוכה כלל. יעו"ש.

ומכיון שכן הוא דנמצא מבואר דמעיקרא דדינא ליכא חיוב לעשות את הקידוש בסוכה כיון שלענין קידוש במקום סעודה יכול אף לשתות רביעית יין שאינו חייב לישב בעבורו בסוכה, דהא כאמור יין פטור מסוכה אף בקובע עצמו עליו, ומדברי רבינו החיד"א במחזיק ברכה (הנ"ל) חזינן דכללא כייל בדבריו דנקטינן דכל שלא בעי סוכה גם אין מברך עליו ברכת הסוכה, וכן חזר על יסוד זה ג"כ בשו"ת חיים שאל (הנ"ל), וממילא כאמור כיון דעיקר קידוש אינו חייב בסוכה, לכן אף בגוונא כנידון דידן שלצורך קידוש במקום סעודה הוא אוכל את מיני המזונות ובעבורם הוא חייב לישב בסוכה, מ"מ אין זה אלא לצורך המזונות בלבד ולא לצורך הקידוש שהרי כאמור לצורך קיב"ס יכול לשתות רביעית יין ויצא יד"ח, וא"כ אכילת המזונות הוא כאכילת מזונות בעלמא דא"צ בזה סוכה, וכשל עוזר ונפל עזור דהרי כל מאי דבעינן הכא לחייבו בברכת לישב בסוכה כשאוכל את מיני המזונות בקידוש כיון שאין זה כאוכל מזונות סתם אלא לצורך הקידוש דליהוי קידוש במקום סעודה וחשיב כסעודה, אבל עתה דהוברר דלצורך קידוש אין חייב להביא עצמו לסעודה זו דיכול ברביעית יין וברביעית כאמור אין חייב בסוכה, א"כ איגלי מילתא דגם כשאוכל סעודת מזונות אין להחשיבה כסעודה לענין סוכה שיצטרך לברך עבורה ברכת הסוכה, דכללא כייל לן רבינו החיד"א דכל שאינו חייב בסוכה ג"כ אין לברך ברכת הסוכה, והא אינו חייב בעבור סעודה זו לישב בסוכה דיכל לשתות יין, ויין פטור מסוכה, ולכן גם באוכל מיני מזונות אף דהוי כסעודה לענין הקידוש אבל לא לענין סוכה, דהא כיון דאינו חייב במזונות לצורך הקידוש ממילא כבר אין כח בסעודה זו להחשב כסעודה לכל מילי, ולענין סוכה הוי כאוכל מיני מזונות בשאר ימי סוכה דא"צ לברך ברכת הסוכה. וק"ל. (וילפינן מענין יין דליכא למימר הכא מיגו דחשיב סעודה לענין קידוש חשיב סעודה גם גבי סוכה, דהנה יין דחשיב כסעודה גבי קידוש ואפ"ה אין מברך עליו לישב בסוכה אפילו שותה ממנו הרבה, וזה אי אפשר לומר שאם אוכל לצורך קיב"ס מזונות צריך לברך לישב בסוכה ואם שותה רביעית יין לצורך קיב"ס לא יצטרך לברך ברכה זו, דזה מנא לן לעשות חילוק כזה, דהא כיון דלא הוי סעודה ביין ש"מ דגם של פת הבאה בכיסנין לא חשיב סעודה לענין זה). ודו"ק היטב ותשכח.

וראה גם בכף החיים (סי' תרלט ס"ק לג), שכתב שם, דמה שחילק השערי תשובה בין נכנס לאכול מיני מזונות ולישב לבין נכנס לאכול ולצאת, וכן בין אוכל מיני מזונות אחר הקידוש לבין אוכל בשאר היום, מדברי רבינו החיד"א בשו"ת חיים שאל (הנ"ל) משמע דאין חילוק ולא יברך לישב בסוכה אלא באוכל פת ממש יותר מכביצה או אם קבע סעודתו על פת הבאה בכיסנין (דהיינו שיעור ג' או ד' ביצים) וכן נוהגים משום דחיישינן לספק ברכות, אכן אם יש מקום שנהגו כדברי השערי תשובה אין למחות בידם משום דכבר כתבנו בכמה מקומות דבמקום מנהג לא אמרינן סב"ל. עכ"ד. ע"ש. ומכיון שכן הוא דנקטינן לכללא גבירתא בידין למימר סב"ל ואפילו במקום דאיכא ספק ספיקא לחייבו בברכה כדאפשר לומר בנידון דידן נמי אמרינן סב"ל, דהא איכא הכא לכאורה ס"ס לחייבו בברכה ספק הלכה כהרמב"ם ודעימיה (הנ"ל) דס"ל דמברך ברכת הסוכה על כל מילי חוץ מפירות וממילא מיני מזונות חייבים בברכת הסוכה בכל גווני שאוכל מהם יותר מכביצה ואפילו בחול, וספק הלכה כדברי התניא ושיבולי הלקט שהביאם האליה רבא (סי' תרלט ס"ק יא) שכתבו בשם רבינו אביגדור דאכילת עראי בשבת חשיב קבע ובכל גווני יש לברך ברכת הסוכה. ע"ש. [וראה מש"כ בזה עוד רע"א בגליון השו"ע (שם סעיף ב), ורבינו החיד"א בברכ"י (שם סק"ה), ומהרש"ם בדעת תורה (שם ס"ב ד"ה ועי' בשע"ת וכו'), ובשו"ת לב חיים (סי' פח), ובשו"ת יד אליהו רגולר (סי' כג), ועוד. וראה גם בכה"ח (שם ס"ק לד). יעו"ש]. וכן ספק שמא נקטינן כסברת השערי תשובה דיש לברך בקידוש ברכת הסוכה אף על מיני מזונות דכיון דחשיב כסעודה לענין קידוש ה"נ הוי סעודה לענין ברכת הסוכה. (וכל ספיקות אלו מצטרפים שפיר לס"ס לפי כללי הס"ס דקיי"ל, ואכמ"ל). מ"מ כאמור דלא אמרינן ס"ס לחייב בברכות ואפילו בג' וד' ספיקות וכמו שהעלה כיו"ב מו"ר שליט"א בכמה דוכתי וכתב שכן הוא ג"כ דעת טובא מהאחרונים [עי' שו"ת חזון עובדיה ח"א (סי' ט וסי' מט) ובשו"ת יבי"א ח"א (חאו"ח סי' יב אות ט) ועוד. וראה גם למר בריה דרבינא בס' איסור והיתר (עמוד שיב הערה כח) שהאריך והרחיב הדברים בענין זה. ע"ש]. ולכן אית לן למימר גם הכא בנידון דידן סב"ל דכיון שאין לנו מנהג ברור בדין זה אם לברך ברכת "לישב בסוכה" באוכל מזונות לצורך קידוש במקום סעודה, ושב ואל תעשה עדיף שלא לברך בכה"ג ברכת הסוכה.
למטה

All rights reserved © 2003 Harav Pinhas Zbihi