שו"ת עטרת פז חלק ראשון כרך ג - אה"ע, הערות סימן ג הערה ב

דכ"כ הרי"ף ביבמות (שם), והרמב"ם (פכ"א דאיסורי ביאה הלכה לא), והרא"ש בפסקיו לכתובות (פ"ד סי' ג), והטור באבה"ע (רם"י ט), והנמוק"י ביבמות (שם), והרשב"א בתשובות המיוחסות (סי' קכא) ועוד. ואמנם עי' בשו"ת תרומת הדשן (סימן ריא) שעמד שם על האי דחזינן מעשים בכל יום שחכמים גדולים ואנשי מעשה לא קפדי לישא אשה שמתו לה ב' אנשים ואין מוחה בידם, ואחר שכתב שם דלאו שפיר עבדי וכו', הביא את דברי האור זרוע שכתב בתשובה, דהא דקבעינן הלכתא כרבי לשלישי לא תנשא לא לאוסרה ולא לודאי חששא אלא לספק חששא. ע"כ. ואפשר דאהני מילי דאור זרוע סמכי עלמא ולא חיישי לספק חששא כמו שאין אנו נזהרין מכמה מילי דאזהירו רבנן עלייהו משום חשש סכנה וכו', והמשיך שם מהרא"י בתרוה"ד וכתב, דבספר חסידים משמע דס"ל דמעיין גורם אמנם משמע נמי דקיי"ל כרשב"ג דלרביעי לא תנשא, וכתב עוד דבר תמוה דלחמישי אינו מזיק. עכת"ד. יעו"ש. והנה הא דכתב מהרא"י דבספר חסידים משמע דס"ל כמ"ד מעיין גורם דילמא כוונתו להא דמבואר בספר חסידים (סי' תעח) שכתב שם, אשה לשלישי או לרביעי לא תנשא אם מתו בעליה זה אחר זה לאחר שבאו עליה ומתו בלא בנים או מיד לאחר בעילה כמו בער ואונן שלא עכבו אצל תמר. ע"ש. והנה מדנקט לה בס"ח דלא הוי קטלנית אלא שמתו אחר שבאו עליה, ש"מ דס"ל דמעיין גורם דהא בגמ' דיבמות (שם) אמרינן גבי האי דרב הונא אמר מעיין גורם ורב אשי אמר מזל גורם מאי בינייהו איכא בינייהו דאירסא ומת, דלמ"ד מעיין גורם אין לה דין קטלנית דהא עדיין לא נסבא ולא הוה ביאה, ולמ"ד מזל גורם חיישינן גם בכה"ג שלא בא עליה, ועי' מגיד משנה (פכ"א מאיסורי ביאה הלכה לא). יעו"ש. וממילא מדמבואר בס"ח דלא הויא קטלנית אלא א"כ בא עליה ואם רק אירסה לא, ש"מ דס"ל כמ"ד מעיין גורם. וראה גם בדבריו של ס"ח (סימן תסא) שכתב שם: וכל דבר שהוא ג' פעמים אע"פ שאין ניחוש יש סימן דוגמת ער ואונן דכתיב (בראשית לח יא) "פן ימות גם הוא כאחיו" וכתיב (שה"ש ד יב) "גן נעול אחותי כלה גל נעול מעין חתום", "מעיין גנים" (שם טו), מעין גורם, (איוב לג כט) "פעמים שלש עם גבר", אבל לחמישי אינו מזיק. עכ"ל. ע"ש. והרי דגם הכא נקט לה ס"ח להדיא בדבריו דמעיין גורם.

(והנה אע"ג דבהא דאמרינן מזל גורם פירש הרא"ש בתשובה (כלל נג סי' ח) דהענין הוא שאשה זו נגזר עליה שלא יהיו לה מזונות בריוח וכיון שעל הבעל לפרנסה נגזר שימות כדי שתחיה כל ימיה בעוני, והיינו מזל גורם דאמרינן בשבת (קנו ע"ב) דרק ענין עשיר או עני תלוי במזל. יעו"ש בדברי הרא"ש. וא"כ לכאורה קשה לפ"ז מדוע למ"ד מזל גורם גם באירסה ומת אמרינן דאית לה דין קטלנית, הרי כשהיא מאורסת עדיין אינו חייב לפרנסה. ובאמת כבר עמד בקושיא זו בשו"ת חוות יאיר (סי' קצג) ותירץ די"ל כיון שתכלית האירוסין הוא הנישואין שמא נגזר עליה שלא תבוא לכלל זה להיות ניזונת אפילו שעה אחת משל בעלה, לתוקף והפלגת רוע מזלה. ע"ש. ומה גם דעוד י"ל דהא גם בארוסה איכא זימני שמתחייב במזונותיה, עי' משנה כתובות (נז ע"א) ורמב"ם הל' אישות (פ"י הי"ט) וטושו"ע אבה"ע (סי' נו סעיף ג). ע"ש. וק"ל. והן אמת דהנה ראיתי בשו"ת חתם סופר (ח"ו סו"ם ע) שהביא שם את דברי הרא"ש הנ"ל בתשובה, וכתב, דנראה דלאו דוקא הכונה היא דמזלא גרם שלא יהיו לה מזונות אלא הכונה היא על פרנסת עונה, ובפרט למ"ד דס"ל דמזונות הבעל לאו דאורייתא וכולי קראי בחיוב הבעל אעונה קאי, וע"כ מזלא אעונה קאי, דהרי לדעת ריב"ן כשמת הארוס חוזרת למזונות לבית אביו, וא"כ איך גרם מזלא שימות הארוס כדי שלא תיזון הלא תיזון בבית אביו, דלפי המזל ראוי שתנשא וימות שלא יהיה לה מזונות, אלא ע"כ לא למזונות ממש קאמר אלא לקירוב בעל וזה דלא כנוב"י קמא. עכ"ד. יעו"ש. ובפשטות נראה דהקושיא הנ"ל של החוות יאיר הוה קשיא ליה נמי לחת"ס, ומכח זה עמד לבאר את ביאורו בדברי הרא"ש דמיירי בפרנסת עונה. וק"ל. [ומש"כ החת"ס וזה דלא כנוב"י קמא, נראה כוונתו לדברי חידושו הגדול של הנודע ביהודא בתשובותיו מהדו"ק (חאבה"ע סימן ט) שכתב שם דלפי דברי הרא"ש דמזל גורם היינו שנגזר עליה שתשאר בלא פרנסה, א"כ אשה שרואים שגם לאחר מיתת אנשיה שהיא מצלחת במו"מ ומתפרנסת שלא בצער, א"כ ודאי יש לומר דאין מזלה גורם לעניות ומיתת אנשיה אינו על ידה, ואין לה דין קטלנית, דהא אנן קיי"ל כמ"ד מזל גורם. יעו"ש. וכבר פלפלו האחרונים טובא בדברי הנוב"י הללו זה בונה וזה סותר, עי' בדברי תלמידו הג"ר אליעזר פלעקלס בשו"ת תשובה מאהבה (ח"א סו"ס צב), ובדברי רבינו החיד"א בשו"ת חיים שאל (ח"ב סי' לח אות נ) ובדבריו בהערות "ברית עולם" על ספר חסידים (סי' תסא), ובדברי הגרי"ש נתנזון בשו"ת שואל ומשיב מהדורא תנינא (ח"א סימן יד), ובדברי מהרש"ם בתשובותיו (ח"ב רס"י קמא), ובתשובת מהר"ש ענגיל (ח"ב סי' נ) ועוד, והוא שנתכוין נמי החת"ס לסתור את דבריו של הנוב"י הללו, שהרי אין הכונה בדברי הרא"ש כפשוטו דמיירי בענין מזונות, שלפ"ז באמת היה אפשר לבאר כדברי הנוב"י דאם היא מצלחת במזונות ופרנסה י"ל דאין מזלה גורם, אלא דמיירי בענין פרנסת עונה. וק"ל. וראה גם בדבריו של החת"ס בתשובותיו חאבה"ע ח"א (סי' כד) שגם שם עמד לדחות את דברי הנוב"י בשתי ידים. יעו"ש. וראה גם בפתחי תשובה אבה"ע (סי' ט סק"ב). יעו"ש. ואכמ"ל יותר בזה].

והנה לפי ביאורו זה של החת"ס בדברי הרא"ש, דלאו בפרנסת מזונות מיירי אלא בפרנסת עונה מיירי. עלה במחשבה ליישב מה שראיתי בשו"ת התעוררות תשובה חאבה"ע (ריש סימן יג) שכתב שם בזה"ל: נלע"ד דפילגש שהיא מיוחדת לאיש שייך ג"כ דין קטלנית, בין למ"ד מעיין גורם בין למ"ד מזל גורם עיין יבמות (סד ע"ב) דמאי שנא. עכ"ל. ע"ש. ולכאורה דבר תמוה הוא דכיצד קאמר מר דכל שחי עם פילגש ומת אחר שמת לה נמי הראשון שהיה עימה דיש לה דין קטלנית לכו"ע, דבשלמא למ"ד מעיין גורם אייתי שפיר די"ל דמעיינה שהוא נרפש גורם למיתתם, אבל למ"ד דמזל גורם הרי ביאר הרא"ש דהיינו שמזלה שלא תתפרנס גורם שימות הבעל והרי אין זה שייך בפילגש, שהרי אינו חייב לזונה דפילגש היא בלא קידושין ובלא כתובה וכמבואר בגמ' סנהדרין (כב ע"א), וממילא אין לו שום חיוב לזונה. וראיתי עתה יתירה מזו דהרב התעוררות תשובה גופיה בתשובותיו שם חאבה"ע (סי' ב) כתב להדיא דפילגש שאיננה בכתובה ובקידושין רק מיחד אותה לזמן ובכל יום ויום יכול לפרוש ממנה, אינו חייב במזונותיה. יעו"ש. [וכתבנו מזה במקום אחר בספרינו כאן בס"ד בדין פילגש אם פילגש הוי בקידושין או לא, אבל עכ"פ לכו"ע לית בה לא כתובה ולא תנאי כתובה עי' בפי' הרמב"ן עה"ת (סו"פ חיי שרה, כה ו), וז"ל: רש"י כתב, נשים בכתובה, פלגשים שלא בכתובה. ואין הדבר כן, כי לא תקרא פלגש אלא כשהיא בלא קדושין, כי הכתובה מד"ס. וכן הגירסא בסנהדרין (כא ע"א) פלגש בלא כתובה וקידושין. עכ"ל. ע"ש. וראה נמי בשו"ת הרשב"א (ח"א סימן קפא) שכתב: שאלת, רחל באה ואמרה פנויה אני, ונתקדשה לשמעון לשם פלגש בלא כתובה ושהתה עמו כמה ימים ונתיחדה עמו וכו'. יעו"ש. וכן מבואר עוד נמי בשו"ת יכין ובועז ח"ב (סימן ג) שפילגש היא בלא קידושין ובלא כתובה. ע"ש. ובשו"ת נודע ביהודה מהדו"ת (חאבה"ע סי' קלב) כתב שכן הוא דעת רוב הפוסקים דפילגש היא בלא קידושין ובלא כתובה. ע"ש. וראה גם בשו"ת ריב"ש (סי' שצח), ובשו"ת שאילת יעבץ ח"ב (סי' טו). יעו"ש. ועכ"פ מבואר מהכי דכתובה ותנאי כתובה לית לה לכו"ע, וממילא נמי אינו חייב לה במזונות. וק"ל], וממילא כיון שאינו חייב במזונותיה מאי מזל גורם איכא בהכי. ובאמת עי' באוצה"פ (סי' ט סק"ב אות ה) שהובא שם משו"ת חמדת משה (סי' קנג) בפנויה שדרה עם איש בלא חופה וקידושין ומת ונשאת לאחר ומת דלמ"ד מעיין גורם הוי קטלנית, ולמ"ד מזל גורם לא הוי קטלנית שהרי לא היה עליו חיוב פרנסתה. וכן מבואר כיו"ב נמי בשו"ת שם אריה (סי' יז) שכתב דהיכא דלא היתה אלא רק פילגש ומתו אלו האנשים אין בה חשש קטלנית, דכיון דפילגש אין לה כתובה ולא תנאי כתובה אינו מחוייב בפרנסתה וא"כ לא אמרינן מזלה גרם שמתו. ע"ש. וממילא תימא על הרב התעוררות תשובה שכתב כאן בפשיטות דפילגש אית לה דין קטלנית לכו"ע בין למ"ד מעיין גורם ובין למ"ד מזל גורם. וגם תימא הוא שלא ראיתי להרה"ג המגיה בשו"ת התעוררות תשובה הנדפ"מ (שם) שהעיר מזה כלום, ועבר על הכי בשתיקה גמורה, ולפי דברי הפוסקים הנ"ל חזינן דלא נקטי הכי אלא למ"ד מזל גורם יש להקל. וראה נמי בשו"ת מהרש"ם (חלק ב סי' קצא ובמפתחות סי' לג) שכתב שם נמי דכל שאין לאשה זו מזונות ותנאי כתובה מהבעל שמת אין לה דין קטלנית ממנו למ"ד מזל גורם. יעו"ש. וצ"ב. ברם בקושטא אמרתי בזה בס"ד לפי הנ"ל כי דבר ה' בפיהו אמת דהרב התעוררות תשובה, וכיון דמזרעא דהרב חתם סופר קאתי בשיטת מר זקנו הגאון חת"ס נמי אזיל, שהרי לפי המבואר בדברי החת"ס הנ"ל חזינן דס"ל בביאור דברי הרא"ש במש"כ דמזל גורם היינו שלא יהיה לה ממנו פרנסה דהיינו פרנסת עונה, וא"כ אייתי שפיר בהכי כמין חומר, שאמנם באמת דאינו חייב לפילגש מזונות כיון דאין לה כתובה ותנאי כתובה מ"מ הרי פרנסת עונה עכ"פ אית לה, דהא לצורך זה לקחה ועל כך היא יושבת בחיקו, שהיא מיוחדת לו בהכי לביאה וכמתבאר בשו"ת המיוחסות להרמב"ן (סי' רפד), וראה נמי בדברי הרמ"א בשו"ע אבה"ע (סי' כו ס"א), וכבר הארכנו בזה טובא במקום אחר דפילגש היא מיוחדת לו עכ"פ לביאה. ואכמ"ל. וא"כ שפיר אית לה פרנסת ביאה אף לפי ביאורו של החת"ס. וכן ראיתי עתה כיו"ב נמי בשו"ת חלקת יעקב ברייש חאבה"ע (סימן לד) שעמד לדון שם גבי גיורת שהיתה נשואה קודם לכן לב' גויים ומתו ואח"כ נתגיירה אם יש לה דין קטלנית כיון שבעליה הקודמים היו גויים, וכתב בין היתר (שם אות ז) לבאר דאין לומר גבי ב' בעלים גויים אלו דמזלה גרם, דבין אם נבאר כביאור הנודע ביהודה בביאור דברי הרא"ש דמזלה גורם הוא שלא תוכל להתפרנס בממון כיון שהיא כלואה בבית והבעל הוא המפרנס ועל כן מת וכו', זה שייך לומר דוקא גבי בנות ישראל ד "כל כבודה בת מלך פנימה" כבשבועות (ל ע"א), וגם אם נבאר כהחת"ס דמזלה רע הוא וגורם שלא יהיה לה פרנסת עונה וכו', זה נמי דוקא בבת ישראל ולא בעכו"ם דסתם זונות הם כמבואר ברש"י יבמות (לד ע"ב), וא"כ שכיחה לה האי מילתא דביאה ובלא"ה אית לה פרנסה זו. יעו"ש. וא"כ לפ"ז יש לומר כן נמי גבי פילגש שאפילו נאמר דהיא מיוחדת לו לביאה ולא הולכת אצל אחרים, מ"מ היא גופא כל מטרתה היא לבוא בחיקו של זה לביאה וממילא אית לה פרנסה זו ממנו, או אף יכולה ללכת לאחרים למ"ד דאינה מיוחדת לו. (עי' בזה אם פילגש היינו המיוחדת לאיש בשו"ת המיוחסות להרמב"ן (סי' רפד) וברב המגיד (פ"א מהל' אישות ה"ד) ובשו"ת ריב"ש (סי' ו) ובשו"ת יכין ובועז ח"א (סי' קמט) ובשו"ת תרומת הדשן (סי' כט) ובבית יוסף אבה"ע (סי' יג אות ז) ובשו"ת דרכי נועם חאבה"ע (סי' לו) ובתשובות חדשות לרע"א חאבה"ע (סי' טו) ובשו"ת שאילת יעבץ ח"ב (סי' טו) ובשו"ת מהרש"ם ח"ג (סי' רנא) ועוד), וק"ל. וממילא משו"ה אית לה דין קטלנית אף למ"ד מזל גורם, דמזלה גרם שלא תקבל ממנו פרנסת עונה שהוא נמצא עימה בשביל זה, וא"כ הרב התעוררות תשובה בשיטת מו"ז החת"ס אזיל דפרנסה היינו פרנסת ביאה, והפוסקים הנ"ל הרב חמדת משה והרב שם אריה אזלי כפי הפשט העולה בפשוטו מדברי הרא"ש וכאשר נקט נמי הרב נודע ביהודה (הנ"ל) דבפרנסת מזונות מיירי הרא"ש, וממילא מיושבים הדברים כמין חומר, והוא נפלא. ודו"ק.

ולפי דברי החת"ס הללו עלה על לב ליישב בס"ד עוד מה שהיה נראה להקשות על דברי הרא"ש, דהנה הגאון מטשיבין בשו"ת דובב משרים (ח"ג סוס"י מה) כתב, דלפי תשובת הרא"ש (הנ"ל) דמבואר בדבריו דענין מזל גורם היינו שנגזר עליה שתהיה בעוני בלא מזונות ולא תתפרנס מבעלה, לפ"ז יש לבאר הא דחזינן דהרמב"ם (פי"ד מהל' אישות ה"ב) פסק דמזונות האשה הוא מן התורה, והיינו טעמא דס"ל הכי דכיון דפסק (בפכ"א דאיסורי ביאה הל"א) כרב אשי דמזל גורם, א"כ אם אין מזונות האשה מן התורה איך יש לתלות העונש במזלה שלא תתפרנס מבעלה, הלא בלאו הכי אינה מתפרנסת מבעלה מן התורה, וסימוכין לזה מדברי התוס' בסוכה (ב ע"א ד"ה כי עביד) שכתבו דמ"מ כיון שהאיסור לעשות לסוכה כדירת קבע אינו אלא מדרבנן א"כ לא שייכא למימר שהגשמים בחג סימן קללה ח"ו כיון דמהתורה שפיר יכול לאטום את הסוכה, אלא ודאי מדפסק הרמב"ם כוותיה דרב אשי דמזל גורם ע"כ דס"ל דמזונות האשה מדאורייתא. עכת"ד. יעו"ש. (וראה גם בדבריו במפתחות שבסוף הספר (בסימן הנ"ל) מש"כ בזה ג"כ. יעו"ש). ולכאורה לפי דבריו אלו של הגאון מטשיבין דס"ל דהא בהא תליא דלפי ביאורו של הרא"ש דמזל גורם היינו שלא יהיה לה פרנסה וכו' צ"ל דמזונות האשה הוי מדאורייתא, א"כ יש להעיר מהא דחזינן שהרא"ש גופיה כתב בפסקיו (פרק יג דכתובות סימן ו) וז"ל: ומה שכתב הרמב"ם שבחייו ניזונת מן התורה הא ליתא, דכל אמוראי סברי דמזונות האשה מדרבנן (לעיל מז ע"ב, נח ע"ב). עכ"ל. יעו"ש. וא"כ הרי מפורש בדבריו אלו של הרא"ש להדיא דס"ל דחיוב מזונות האשה לא הוי אלא מדרבנן, ולאידך גיסא הרי קיי"ל כדעת רב אשי דבתראה הוי דמזל גורם, וא"כ לפי ביאורו הנ"ל של הדובב משרים דלפי הרא"ש הא בהא תליא, הא חזינן דהרא"ש גופיה דהוא מארי דהאי שמעתתא דמזל גורם היינו שתשאר בלי פרנסה וכו', ס"ל דחיוב מזונות האשה לא הוי אלא מדרבנן. אולם באמת לפי ביאורו הנ"ל של החת"ס אייתי שפיר, שהרי אין מדובר כאן כלל בענין של מזונות אלא בענין פרנסת עונתה מיירי, ובהא הרי גם הרא"ש מודה דהוי מדאורייתא, ועי' היטב בבית שמואל אבה"ע (סי' סט סק"א). יעו"ש. ודו"ק. וממילא אייתי שפיר. וק"ל.

ולכאורה זהו שרמז נמי החת"ס בדבריו בתשובה שם, שכתב בזה"ל: ומ"מ מזלא גרים שלא יהיה לה פרנסת עונה האמורה בתורה, ובפרט למאן דאמר מזונות הבעל לאו דאורייתא וכולהו קראי אעונה קאי שארה כסותה ועונתה עי' בתוס' מה ע"א ועי' רמב"ן פר' משפטים. ע"כ. והרי דנקט החת"ס בלשונו וקאמר דיש הכרח לפרש כביאורו דאפרנסת עונתה קאי, בפרט למ"ד דמזונות האשה לא הוי אלא מדרבנן. אמנם האמת היא דיש לעורר, מדוע לא נקט טפי בדבריו שכן הוא דעת מרא דהאי שמעתתא הרא"ש ז"ל גופיה דס"ל הכי דמזונות האשה לא הוי אלא מדרבנן. (עי' היטב ברא"ש כתובות (פ"ד סי' כד) ובב"ש בשו"ע אבה"ע (סי' סט סק"א) שדעת הרא"ש דמזונות האשה הוי דרבנן. ע"ש. וראה היטב גם בשו"ת מהרש"ם ח"ג (סו"ס שנג) שכן דעת רוב הפוסקים. וראה גם בשו"ת יביע אומר ח"ג (סי' טו אות כא). יעו"ש). וצ"ע. ועכ"פ חזינן לכאורה לפ"ז הכרח מתוך דברי הרא"ש גופיה לבאר כביאורו של החת"ס דאפרנסת עונה קאי. וגם לפ"ז יוצא שיש מקום להעיר על דברי הגאון מטשיבין בשו"ת דובב משרים (הנ"ל) שכתב דמ"ד דס"ל להלכה דמזל גורם ס"ל נמי דמזונות האשה מדאורייתא, דהנה חזינן הכא דהרא"ש ס"ל מזונות האשה מדרבנן, וס"ל נמי בפשטות כרב אשי דמזל גורם. איברא דאע"ג דבפשוטם של דברים נראה דאכן דעת הרא"ש היא כדעת טובא מהראשונים דס"ל מזל גורם, וכדעת רב אשי דבתראה הוא, מ"מ בדבריו של הרא"ש ז"ל לא מצאנו ענין זה מבואר במפורש לא בפסקיו במס' כתובות (פ"ד סי' ג) ולא ביבמות (פ"ו סי' יג - יד) שדיבר שם מענין קטלנית, וגם דברי הטור (באבה"ע סימן ט) סתומים בזה. ובנוסף לכך הנה יש להתבונן בלשונו של הרא"ש בתשובתו הנ"ל (כלל נג סי' ח) שכתב שם, ששאלת מי שנשא שתי נשים ומתו מן ההריון אם יש לחוש שהוא קטלן וכו' והשיב אם איתא דמידה זו נוהגת באנשים כבנשים א"א שלא דברו חכמים בזה כיון דצורך חיי נפש הוא היה להם להשגיח על נפש האשה כעל נפש האיש, אלא דקים להו לחכמי התלמוד שמידה זו אינה נוהגת אלא בנשים מטעם דמעיין גורם שהאשה הזאת נשחת מקורה ומחליש וממית כל המשמש עימה, וטעם זה לא שייך באיש שתשמישו ימית האשה ולא שייך באיש טעם דמעיין, וכן נמי לטעם דמזל גרם נראה לי וכו'. יעו"ש. ולכאורה מתורף דבריו אלו של הרא"ש דנקט ברישא לבאר לפי טעם דמעיין גורם, ובסיפא קאמר וכן נמי לטעם דמזל גורם יש לומר וכו', נראה לכאורה דס"ל דהעיקר להלכה הוא כמ"ד מעיין גורם ולהכי נקט להאי טעמא כעיקר, ואם באמת הכי הוא ממילא לא קשיא מדבריו במאי דס"ל דמזונות דרבנן, דהא ס"ל דמעיין גורם כמו שלכאורה מתבאר מדבריו בתשובה הנ"ל, אלא שיש לדחות. ודו"ק.
למטה

All rights reserved © 2003 Harav Pinhas Zbihi