*
* * *
* * *
* * *
* * *
* * *
* *שו"ת עטרת פז חלק ראשון כרך
ג - אה"ע, הערות סימן ג הערה ד
ובאמת לפ"ז יש לומר ולבאר
עוד, דהנה חזינן לרבינו החיד"א בברכ"י אבהע"ז (סי' ט
סק"ג) שכתב שם דיש לחקור אם
שתי אחיות שמתו בעליהם אי מצטרפת מיתה זו ונחשבות
קטלניות בהכי, ושוב כל חדא
מינייהו לא תנשא אף לשני והאחות השלישית לא תנשא גם
לראשון, כי היכי דקיי"ל ביו"ד
סי' רסג לענין מילה דאחיות מחזיקות, או דילמא בהא
לא אמרינן אחיות מחזיקות ודוקא
אשה שמתו בעליה תרי לרבי ותלתא לרשב"ג הוא דהויא
קטלנית, אבל באופן אחר לא מקריא
קטלנית. יעו"ש. וכן עמדו עוד מהאחרונים לדון
בענין זה עי' בשו"ת בית יצחק
שמעלקיס (ח"א סימן מו) ובשו"ת אור צבי (סי' יד)
ובגליא מסכת (סי' יד) ועוד. והנה
בס' אוצה"פ (סי' ט סק"ה סוף אות ג) הביאו משם
ספר עמודי אור (סימן פא) שכתב, דאחיות
מחזיקות לענין קטלנית, והביא ראיה ממדרש
רות רבה פרשה ז. ע"כ. יעו"ש.
וספר עמודי אור אמ"א עתה לעיין בו למה מכוונים
הדברים, ואולם נראה דהכוונה היא
לגבי מש"כ שם במדרש רות רבה (פרשה ז פ"ט) דכתיב
התם "ויאמר בועז ביום קנותך
השדה מיד נעמי ומאת רות המואביה אשת המת קנית".
קניתי כתיב, והא מסייעא לההיא דא"ר
שמואל בר נחמן אלם היה מדברי תורה, אמר
הראשונים לא מתו אלא ע"י
שנטלו אותן ואני הולך ליטלה. חם לי ליטלה, לית אנא
מערבב זרעייתי, אני מערב פסולת
בבני. ולא היה יודע שכבר נתחדשה הלכה עמוני ולא
עמונית מואבי ולא מואבית. ע"כ.
ובעץ יוסף (שם) עמד לבאר, פרוש, דמשו"ה קאמר
קניתי שידע כי הוא שיקנה אותה ולא
הגואל, דקים ליה בגויה שלא יחפוץ בה מפני שלא
היה ת"ח ויחשוב שיפגום זרעו
בה. ע"כ. והרי חזינן דקאמר "הראשונים לא מתו אלא ע"י
שנטלו אותן ואני הולך ליטלה"
והיינו מחלון וכליון הראשונים שנשאו את רות ואת
ערפה, שאחיות היו בנות עגלון מלך
מואב כדאיתא במדרש רות רבה (פרשה ב פ"ט). ע"ש.
ומתו בעליהם, ונמצא שהוחזקו דהם
קטלניות על אף שרק בעל אהד מת להם כיון דהם
אחיות ומצטרפות לחזקה ואיך הוא
יבוא וישאנה. כך נראה כוונתו של הרב עמודי אור
להביא ראיה, [ואמנם עי' היטב
בפרוש רש"י במגילת רות (א ב) שמתבאר מדבריו דרק רות
בלבד היתה בת מלך עגלון, ע"ש.
וצ"ב]. וכאמור בספר זה אינו מצוי אצלי עתה לעיין
בו בגוף דבריו.
ואם אמת נכון דזוהי כוונת דבריו
להביא ראיה, לכאורה יש להעיר ע"ז, דהרי מפשט
דברי המדרש הללו לא ברירא מילתא
דחשש לה מקום קטלנית, אלא נראה שלא רצה לישאנה
רק משום דהויא מואבית וכדקאמר שלא
יפגום זרעו וכו', ואמנם יש ליישב דבתרתי חשש
לה גם משום קטלנית והיינו דקאמר
הראשונים לא מתו וכו', וגם משום שלא יפגם זרעו
כיון דהויא מואבית והיינו דקאמר
לית אנא מערבב זרעייתי וכו'. וק"ל. מ"מ אמרתי
אשמרה פי, כיון שלא ראיתי בגוף
דבריו של הרב עמודי אור.
איך שיהיה, אם באמת כן הוא דהגואל
לא רצה לישא את רות משום חשש קטלנית, לפי דעת
העמודי אור משום דאחיות מחזיקות, נהי
דבועז לא חשש לענין השני דרות הויא מואבית
משום דת"ח היה וידע הדרשה
עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית וכדקאמר התם במדרש,
אבל חשש קטלנית להיכא אזל. אולם
לדברינו הנ"ל י"ל דכיון שבועז ראה את רות דגרת
צדק הויא והיא סורה וגלמודה וגואל
אין לה, ולא מצאה מנוח לכף רגלה שאין איש אשר
רוצה לישאנה, סמך על הכי דשומר
מצוה לא ידע דבר רע ואשר בודאי דזכות מצוה זו תגן
עליו, ואף שאין ראיה גמורה זכר
לדבר איכא. וק"ל.
ובאמת עוד יש לומר בזה, כי הנה
כיון שנשאו נשיהם בחו"ל ומתו שם כדכתיב (רות א א
- ו) "וילך איש מבית לחם יהודה לגור בשדי מואב הוא
ואשתו ושני בניו וגו' ותשאר
היא ושני בניה וישאו להם נשים
מואביות וגו' וימותו גם שניהם וגו' ותקום היא
וכלותיה ותשוב משדי מואב" וגו',
וממילא לפי האמור לעיל דחזינן לפוסקים דס"ל דכל
שהוחזקה קטלנית בחו"ל י"ל
דאם תעלה לא"י זכות א"י יגן על הנושאה ועליה אגוני
מגנא ואצולי מצלא, ה"נ יש
לומר גם הכא דמשו"ה לא חשש לה בועז לחששא דקטלנית כיון
דאע"ג דרות הוחזקה בקטלנית [לפי
דעת העמודי אור], מ"מ כיון שעלתה לא"י זכות ארץ
ישראל יגן עליה.
וגם עוד יש לומר ע"פ מש"כ
הרמב"ן בפרק וישב (לח ח) שכתב שם, והיו החכמים
הקדמונים קודם התורה יודעים כי יש
תועלת גדולה ביבום האח, והוא הראוי להיות קודם
בו ואחריו הקרוב במשפחה, כי כל
שארו הקרוב אליו ממשפחתו אשר הוא יורש נחלה יגיע
ממנו תועלת, והיו נוהגים לישא אשת
המת האח או האב או הקרוב מן המשפחה, ולא היינו
יודעים אם המנהג קדמון לפני יהודה.
ובב"ר אמרו כי יהודה התחיל במצות יבום תחילה
כי כאשר קיבל הסוד מאבותיו נזדרז
להקים אותו, וכאשר באתה התורה ואסרה אשת קצת
הקרובים רצה הקב"ה להתיר
איסור אשת אח מפני היבום ולא רצה שידחה מפניה איסור אשת
אחי האב והבן וזולתם. כי באח הרגל
הדבר ותועלת קרובה ולא בהם כמו שהזכרתי וכו',
וחכמי ישראל הקדמונים מדעתם הענין
הנכבד הזה הנהיגו לפנים בישראל לעשות המעשה
הזה בכל יורשי הנחלה באותם שלא
יהיה בהם איסור השאר וקראו אותה גאולה, וזהו ענין
בועז וטעם נעמי והשכנות והמשכיל
יבין. עכ"ל. יעו"ש. ומדברי הרמב"ן הללו עולה
ומתבאר דלקיחת בועז לרות מדין
יבום נגעו בה, (וראה גם בשו"ת שואל ומשיב מהדורא
תנינא (ח"א סוס"י יד) שג"כ
עמד שם בענין זה דתמר ויהודה וביאר דילפינן מהתם
דבדורות ראשונים מצות יבום היה
נוהג בכל קרוב. ע"ש). וממילא לפי הנ"ל דחזינן
דדעת מהרלב"ח בתשובותיו (סי'
לו) ודעימיה דבמקום יבום לא חיישינן לחששא דקטלנית
דאמרינן שומר מצוה לא ידע דבר רע,
א"כ ה"נ הכי הוי לקיים דבריהם ומנהגם של
הקדמונים ולהכי לא חייש. (וראה
היטב נמי בשו"ת האלף לך שלמה (חאבה"ע סי' מב).
ע"ש). וק"ל.
וגם עוד יש לומר, ע"פ מאי
דהבאנו לעיל מדברי הפוסקים שכתבו דכל שנתגיירה, אע"ג
שהוחזקה קודם לכן בגיותה לקטלנית
שמתו לה ב' בעלים שנשאה להם בהיותה גויה,
אמרינן כיון שנתגיירה נשתנה מזלה
לטובה ואין לה דין קטלנית. וממילא הכ"נ י"ל גם
ברות דאע"ג שלדעת העמודי אור
אכן הוחזקה דהויא קטלנית, זה היה קודם לכן בגיותה
אבל עתה שכבר נתגיירה וכדאיתא
במדרש רות רבה (פרשה ב ט) "וישאו להם נשים
מואביות" תני בשם ר' מאיר לא
גיירום ולא הטבילו אותם וכו', ושם (פרשה ב ג)
"ותאמר רות אל תפגעי בי לעזבך לשוב מאחריך" אמרה לה
דעתי להתגייר מוטב על ידך
ולא ע"י אחרת כיון ששמעה
נעמי כך התחילה סודרת לה הלכות גרים וכו'. יעו"ש.
(ובפשטות נראה שאין לחלק בזה אם היתה נשואה בגיותה
ליהודי או גוי למאי דקיי"ל
מזל גורם וא"כ בה תליא מילתא
והיא נתגיירה עתה ואמרינן נשתנה מזלה לטובה.
ודו"ק). וא"כ י"ל
דכבר פקע ממנה גדר קטלנית שהרי נתגיירה, ומשו"ה לא חשש לה בועז
לדין קטלנית, דאמרינן עתה
שנתגיירה נשתנה מזלה לטובה. וק"ל.
All rights reserved © 2003 Harav Pinhas Zbihi