למעלה
ח) ומ"מ כאמור מידי ספק פצוע
דכא לא יצאנו, והנה כבר כתב הגאון רע"א בתשובותיו החדשות (סי' סג) ריש לדון
דכל ספק פצוע דכא מותר לו לבוא בקהל, דכיון דדרשו בגמ' דביבמות (הנ"ל) ללמוד
פצו"ד מדין ממזר דבידי אדם אסור ובידי שמים מותר וכו', א"כ הכ"נ
כשם שדרשו חז"ל (קידושין עג ע"א) "לא יבוא ממזר בקהל ה'" ממזר
ודאי לא יבוא הא ספק יבוא, ה"נ י"ל פצוע דכא ודאי לא יבוא הא ספק פצוע
דכא יבוא, ואף שחכמים אסרו ספק ממזר היינו מטעם שמעלה עשו ביוחסין, משא"כ
בפצו"ד שאינו מוליד, יש לומר שמכיון שאין זה פסול יוחסין ורק מגזירת הכתוב
אסור לבוא בקהל לא שייך לאסור בו משום מעלת יוחסין. ע"ש. וכן העלו עוד טובא
מהפוסקים די"ל שכשם דממזר ודאי אסרה תורה ולא ספק ה"נ גבי פצו"ד
דדוקא פצו"ד ודאי אסור לבוא בקהל אבל לא ספק, ואף דממזר ספק אסור מדרבנן מ"מ
עדיין יש לחלק ולומר דדוקא בספק ממזר שאין לו חזקת היתר שמשעה שנולד הוא ספק להכי
צריך ריבוי, משא"כ בפצו"ד שאם הוא כך משעה שנולד לא איכפת לן מידי דהוה
בידי שמים וכשר, ואינו פסול אלא כשנעשה ע"י אדם א"כ בספק אם הוא פצו"ד
מוקמינן ליה על חזקת כשרות ואף מדרבנן מותר, דכ"כ לחלק מהר"י שמעלקיס
בשו"ת בית יצחק חאבה"ע ח"א (סי' לו אות יג). יעו"ש. ובשו"ת
נודע ביהודה מהדו"ק (חאבה"ע סי' ו) הביא את דברי הגאון אב"ד
ראדוויל שכתב לחלק בזה דאף שבספק ממזר אסור מדרבנן היינו דוקא משום דראוי להוליד, אבל
פצו"ד שאינו ראוי להוליד לא גזרו בו רבנן, ועי' בנודע ביהודה שם (ד"ה
ונעתיק) מש"כ להעיר על חילוק זה. יעו"ש. ומ"מ רבים הפוסקים הם
שהעלו כן לחלק ולומר דכל שהוא ספק פצו"ד מותר לו לבוא בקהל ואין לפוסלו אפילו
מדרבנן ועי' בזה בשו"ת אבני נזר חאבה"ע (סי' יז אות יא), ובשו"ת
מהרש"ם (ח"ד סי' כא), ובשו"ת בית אפרים (חאבה"ע סי' ב), ובשו"ת
תורת חסד מלובלין חאבה"ע (סי' לח אות ז), ובאבני מילואים (סי' ד ס"ק כז).
ובשו"ת צמח צדק החדש (סי' יז), ובשו"ת נודע בשערים (סי' כח), ובשו"ת
באר יצחק (סי' ד), ובשו"ת ברכת יוסף (סי' ו), ובשו"ת משיב כהלכה (סי' א),
ובשו"ת מהרש"ם (ח"ד סי' כא), ובשו"ת תעלומות לב (ח"ד סי'
יח), ובשו"ת עמק שאלה (סי' יא), ובשו"ת ישועות מלכו (סי' יח), ובכסא
דהרסנא בשו"ת בשמים ראש (סי' קמ), ובשו"ת זכר יהוסף שטרן הנדפ"מ (ירושלים
תשנ"ד) חאבה"ע (סי' ט ד"ה ואולם א"צ) ועוד. וגם מו"ר מרן
מלכא שליט"א בשו"ת יבי"א ח"ז חאבה"ע (סי' ח אות י) האריך
בזה וקיבץ כעמיר גורנה שיטות הפוסקים בזה דבספק פצו"ד לא גזרינן שלא יבוא
בקהל אף מדרבנן, והעלה כן נמי במסקנתו. יעו"ש. וראה גם באוצה"פ (סי' ה
סק"י אות א - ג) שג"כ האריכו לקבץ שיטות הפוסקים בזה. יעו"ש.
וממילא הכ"נ כאמור י"ל
הכא דכיון דהוא ספק פצו"ד דשמא כל כי הא שאברי ההולדה לא נפגמו כלל רק כח
המוליד שלו נחלש דאין בכח הזרע להוליד לא חשיב פצו"ד, או גם דהוי בכלל ספק
פצו"ד בידי שמים וכנ"ל כיון דחשיב שבא לו הדבר ע"י חולי אף שתחילתן
היה ע"י אדם, או בכלל בגלל הספק דשמא כיון שהיה זה ע"י גרמא של התמשכות
כח שני שבא עליו ממעשהו הראשון של הדלקת המכונה וממילא כל כה"ג לא חשיב בידי
אדם, לכן מכלל ספק לא יצאנו וי"ל דהוי כספק פצו"ד דחזינן לטובא דהפוסקים
הנ"ל שהעלו להתירו גם מדרבנן, דמותר לו לבוא בקהל אף לכתחילה. [ובפרט יש להקל
בזה כל כי הא דנידון דידן שהוא כבר היה נשוי קודם לכן בהיתר ואח"כ בא הספק
שהוא פצו"ד, וכמבואר בשו"ת אבני נזר חאבה"ע (סי' יז את יד) שכתב שם
דלפי המבואר בשטמ"ק בכתובות (יג ע"א) שכתב בשם הראב"ד דמשום מעלה
עשו ביוחסין לא מפקינן אשה מבעלה היכי שנישאת אליו בהיתר, ולכן אף דאסרינן מדרבנן
גבי ספק ממזר מדרבנן אבל בנשוי קיל טפי ולא מפקינן, ולכן ה"נ אף שהשוו חכמים
פצוע דכה לממזר, הלוא בממזר גופיה אם היה משכחת שיהיה הנישואין בהיתר לא היו
מוציאין אותה, ולכן בנ"ד שיש לו אשה מכבר אם יהיה ספק פצוע דכה לא נוציא אותה.
עכ"ד. ע"ש].
ויש לציין גבי בנידון זה דאמרינן
דכל שהוא ספק פצו"ד שרי, דהנה בשו"ת מהרש"ם (ח"ד סי' כא) הביא
מש"כ בשו"ת בת עיני (סימן ח) ובשו"ת תפארת צבי (סי' ז) דבספק פצו"ד
דשכיח יותר צד האיסור מההיתר יש לאסור, אולם מהרש"ם השיב ע"ז לפי מש"כ
הפני יהושע בקידושין (עג ע"א) גבי ממזר דאף ברוב פסולים אצלה עדיין חשיב ספק
ממזר וממילא הכ"נ גבי ספק פצו"ד, והביא שם עוד מש"כ הבית מאיר באבה"ע
(סי' ד) דשיטת הרשב"א היא דברוב פסולים דחשיב ממזר ודאי, אולם הר"ן (סו"פ
קמא דקידושין) כתב לענין ספק ערלה שאף ברוב ואפילו קרוב לודאי הוי בגדר ספק שהתירה
ההלכה למ"מ, ולכן הכ"נ אפילו שיש בספק זה צדדי רוב לאוסרו אפ"ה
חשיב ספק פצו"ד דשרי לבוא בקהל. ע"ש. וע"ע גם בשו"ת אבני נזר
חאבה"ע ח"א (סי' יז אות טו, וסי' יח אות ה, וסי' יט אות יב) שג"כ
ציין על דברי הר"ן הנ"ל סופ"ק דקידושין, ומשמע דמצדד לדעתו דאפילו
ברוב לאוסרו חשיב ספק ממזר דשרי. ע"ש. ודו"ק.
וע"ע בדברי האחרונים מש"כ עוד בנידון זה דספק ממזר היכא דיש רוב לפוסלו
דמדברי השטמ"ק בב"מ (ו ע"ב) בשם תוס' הרא"ש מבואר נמי דאפ"ה
יש להתירו, עי' בשב שמעתתא (ש"א פ"א וש"ב פט"ו), ובחזו"א
חאבה"ע (סי' א ס"ק יג). יעו"ש.
למטה
All rights reserved © 2003 Harav Pinhas Zbihi