למעלה
ג) וא"כ כאמור הכא בנידון דידן איכא כמה טעמי תריצי אחרינא להקל בזה בלא"ה, חדא, כי הנה מכיון שבעלה הראשון אשר נהרג הוה בזמן גיותה שהיא היתה גויה וגם בעלה הנהרג הזה היה גוי, ואחר שנתגיירה ונישאה לישראל מת גם זה בעלה השני, וממילא י"ל דהוי כי הא דהובא באוצה"פ (סי' ט סק"ה אות ד) מדברי שו"ת אבני חפץ (סי' סב) שעמד לדון בענין גיורת שבגיותה מתו עליה שני אנשים שהיתה נשואה להם אם רשאי ישראל לישאנה אחר שנתגיירה, וכתב דנראה דזה תליא בפלוגתא דאי מעיין גורם או מזל גורם, דלמ"ד מעיין גורם גם בכה"ג אסור שי"ל דמעינה גרם להם למיתה וא"כ זה מראה שמעיינה נרפש והורג, ולמ"ד מזל גורם יש צר להתיר כיון שי"ל שעתה שנתגיירה נשתנה כבר מזלה לטוב. ואמנם בשו"ת חמדת משה (סי' קנג) כתב דאפילו למ"ד מעיין גורם אין שייך איסור קטלנית בגיורת משום די"ל דקודם שנתגיירה לא היו נזהרים בנידה ובזיבה כמש"כ החינוך בפר' תזריע ופר' מצורע שהנידות והזיבה מזיקות הרבה לבני אדם וא"כ יש השתנות גדולה בין קודם שנתגיירה לאחר שנתגיירה. ובשו"ת בית ידידה (סימן ל) מסתפק בזה למ"ד מעיין גורם אי הוי כקטלנית, אי הא דאמרינן גר שנתגייר כקטן שנולד דמי הוא דוקא לגבי דינים כגון קורבה או דהוי גם שינוי בעצם הטבע דע"י הגירות נחשב כנולד מחדש ומשנה טבעו. ומסיק דזה תלוי במחלוקת הרמב"ם והר"ש בפירוש המשנה דזבים (פ"ב מ"ג). יעו"ש. ובעמודי אור (סי' פא) לאחר שביאר שם דאחיות מחזיקות בקטלנית, שאם היו נשואות לב' בעלים ואפילו שהם ראשונים להם ומתו דאסורות יותר להנשא אפילו לבעל שני, וכתב דאם נתגיירו יש לדון אם יועיל להיתר קטלנית כיון דקיי"ל גר שנתגייר כקטן שנולד דמי ואינה אחותה. ועמד לבאר די"ל דזה תלוי בטעמים אם מעיין גורם או מזל גורם דלמ"ד מזל גורם י"ל שע"י הגירות משתנה דבר זה וקיי"ל נמי אין מזל לישראל, אבל למ"ד מעיין גורם ה"ז דבר טבעי ואין הבדל. עכתה"ד המובאים שם יעו"ש. והנה בפשטות עד כאן לא חזינן בדברי הפוסקים הללו דמיירי, אלא דוקא בגוונא דהוחזקה להיות קטלנית בגיותה שמתו לה ב' אנשיה הגויים ועתה נתגיירה ורצונה להנשא לישראל, דבפשטות נקטינן דלמ"ד מזל גורם דקיי"ל כוותיה דבהיות ונתגיירה השתנה מזלה לטוב, ומותרת להנשא עתה לישראל. אולם יש להתבונן מאי הוי כל כי האי דנידון דידן שמתו לה ב' אנשיה האחד בגיותה כשהיתה נשואה לגוי והאחד ישראל עתה אחר שנתגיירה ונישאה לו, דמחד גיסא אפשר לומר דעדיפא מהתם הוי שכבר הוחזקה בגיותה להיות קטלנית גמורה ע"י שמתו ב' אנשיה ברצף ובכ"ז אמרינן דכיון שעתה נתגיירה נשתנה מזלה לטוב ופקע ממנה דין קטלנית, א"כ כ"ש הכא שהיה הפסק גירות בין מיתת הראשון לשני, דברישא מת בעלה בגיותה ואח"כ שנתגיירה ונישאה לישראל מת אף הוא, וממילא י"ל דהא בזמן שנתגיירה הויא כקטן שנולד ונשתנה מזלה לגמרי והפסיק בין מיתת שני בעליה ונמצא שלא מתו ברצף אחד, ומה גם דיתירה מזאת י"ל דלא הוי אלא כמת לה בעל אחד דהגירות אשר הויא בה כקטן שנולר הפסיקה ואמרינן דמאי דהוה קודם לכן הוה, ומכאן ולהבא חושבנא טבא, ומתחילים לספור לה את מיתת הבעלים מעתה אחר שנתגיירה ולא אכפת לן במה שהיה לה בעל קודם לכן בגיותה ומת, ונמצא שלא מת לה עתה אלא בעל אחר. וק"ל. ואולם יש לומר בזה גם לאידך גיסא, דהרי סו"ס התם במאי דמיירי בפוסקים הנ"ל שמתו לה ב' אנשיה בגיותה ועכשיו נתגיירה א"כ יש לומר כיון שנתגיירה עתה השתנה מזלה לטוב לה כל הימים, ולא אכפת לן ממאי דהוה קודם גירותה, אבל הכא בנידון דידן שכבר מת לה בעל אחד בגיותה, ונתגיירה ונישאה לישראל ושוב מת לה גם בעלה הישראל שנישאה לו עתה אחר שנתגיירה, א"כ אפ"ל דחזינן דלא נשתנה מזלה לטוב וביש מזלה דהוה קודם לכן עדין רדיף אבתרא רח"ל, שהרי גם בעלה הישראל הזה מת עתה על אף שכבר נתגיירה, ואגלאי מילתא בהכי שמזלה רע אף שנתגיירה ונכנסה תחת כנפי השכינה. וק"ל.

הן אמת דנראה לומר דנקטינן לקולא כצד קמא, דכיון שעתה כבר נתגיירה לא אכפת לן כלל ממאי דהוה קודם לכן, דמיד כשנתגירה הויה כקטן שנולד ומזל חדש הוא והימים הראשונים אשר היתה נשואה עם בעלה הראשון הגוי יפלו ולא עולים לה למנין כלל, אלא מעת שנתגיירה הוא תחילת המנין שמונין לה לענין זה, וממילא הרי מאז לא מת לה אלא בעל אחד ולית לה כלל דין קטלנית. דשפיר י"ל דסמכינן בהא על מ"ש הפתחי תשובה בשו"ע אבה"ע (סי' ט סק"ב) שהביא את דברי הגאון מקרלין בשו"ת קהילת יעקב (סימן ד) שכתב שם דמעיקר דינא הלכה כרשב"ג בכל דוכתי דבתלת זמני הוי חזקה וגם בענין קטלנית, ורק חומרא בעלמא הוא שהחמירו בזה כרבי דבתרי זמני חשיבה קטלנית, ולכן במקום שיש סברות וצדדים להקל יש לסמוך על אותו צד להקל. ע"ש. ולכן הכ"נ יש לומר בנידון דידן, כיון שיש כאן צד לדמות ענין זה של גיורת שמתו ב' בעליה אחד בגיותה ואחר אחר שנתגיירה לענין מתו ב' אנשיה בעת גיותה, דאמרינן כיון שנתגיירה השתנה מזלה לטובה ומעתה מתחילים למנות לה לענין קטלנית והרי לא מת לה מאז אלא רק בעל אחד, ולא אמרינן שמזלה הרע דהוה לה בעת גיותא ממשיך בה ומה שמת עתה בעלה הישראל הוא המשך ממאי דהוה לה בעת גיותא אלא הוא ענין חדש לגמרי והוי עתה כמת לה בעלה רק פעם אחת ועי' בשו"ת חלקת יעקב ברייש חאבה"ע (סי' לד אות ו) שעמד שם בענין גיורת שמתו לה ב' בעליה הגויים בעת גיותה ועתה. רוצה להנשא אם יש לה דין קטלנית וכתב די"ל שמיד שנתגיירה ונכנסה לכלל ישראל נשתנה מזלה לגמרי והוי כי הא דאיתא בגמ' שבת (קנו ע"א) שאמר אברהם להקב"ה ראיתי באיצטגננות שלי שאיני יולד בן ואמר לו הקב"ה צא מאצטגננות שלך שראית במזלות שאינך עתיד להעמיד בן אברם אינו מוליד אבל אברהם מוליד. וא"כ הכא נמי בגיורת שהשתנה שמה לשם יהדות וגם נכנסה לכלל ישראל י"ל שנשתנה מזלה לגמרי ממה שהיה לה קודם. וגם למ"ד מעיין גורם י"ל דכשם שכתב הר"ן בנדרים (ז ע"ב ד"ה שנאמר) שנתרפאו ישראל במתן תורה ואף עוורים ופסחים, וה"נ י"ל כן גבי אדם שהתגייר ונכנס תחת כנפי השכינה, ואף שאין לדמות גיורת למתן תורה בהר סיני מ"מ קצת סמך יש לומר דגם בגיורת נתרפאה מעיינה ומכל שכן מזלה שהוא חדש לגמרי. ע"ש. ולכן ה"נ י"ל בזה שאין זה המשך ממה שהיה לה מקודם כלל.

ובפרט יש להוסיף ולומר דהנה לפי דברי הגה"צ מהרי"א מקומרנא בס' נוצר חסד (הנ"ל) שעמד לבאר את כל ענין קטלנית ע"פ דברי הזוה"ק בפר' משפטים (דף קב ע"א) דהחשש הוא משום רוח הבעל שנשאר בקירבה של האשה גם אחרי מותו וכו', ולכן אמרינן דכל שמתו לה ב' בעלים הרי שמכשכשים בקירבה ב' רוחות ומלאך המות אתתקף ואגיד בה וכו', ולכן יש חשש לשלישי שלא ישאנה פן ימות גם הוא מהיזק רוחות אלו. וע"כ באופן שנולד לה בן מבעל שני זהו סימן שרוחו של השני נתגברה על רוח הראשון וגירשה אותו שאל"כ לא היתה מולידה לכן תו אין בה רוח אלא משני ולא חיישינן לה. ולפ"ז אף אנו נאמר לגבי נידון דידן, דהרי הכא שהיתה נשואה ברישא לגוי ואח"כ לישראל ממילא אין חשש זה דאית בה ב' רוחות, דהרי עד כאן לא קאמר בזוה"ק התם דהבעל משאיר באשה רוח אלא דוקא בבעלה ישראל אבל לעולם בגוי ליכא להאי רוחא שכן מתבאר מפשט דברי הזוה"ק דענין זה הוא דוקא בישראל אבל גבי גויים י"ל בשר חמורים בשרם ואין אישות לעכו"ם (עי' סנהדרין פב ע"א) ואין בלקיחתו את אשה זו כלום.

[וגם עוד י"ל בזה דעי' בשו"ת חלקת יעקב חאבה"ע (סי' לד אות ג) שהביא שם את דברי הפני יהושע במס' קידושין (יג ע"ב) שכתב דבבני נח לא מהני מיתת הבעל להתיר האשה דבישראל איכא קרא להתיר, אבל בבן נח אסור מ "ודבק באשתו" ולא באשת חבירו. וקשה דהא מבואר להדיא במס' סנהדרין (נח ע"א) דמותר, דמקשה הגמ' שם, אמר מר רבי אליעזר אומר אביו - אחות אביו. אימא אביו ממש! היינו "ודבק" ולא בזכר. אימא אשת אביו! היינו "באשתו" ולא באשת חבירו. אימא לאחר מיתה! דומיא דאמו, מה אמו דלאו אישות אף אביו דלאו אישות וכו'. ומדקאמר "אימא לאחר מיתה" הרי דלאחר מיתה מותר. וכתב החלקת יעקב ליישב, שכונת הדברים היא דבאמת אשת גוי לא ניתרת במיתת הבעל מצד מתתו, אלא שדבר זה הוא כמו גירושין והיא ניתרת מטעם גירושין, והביא ראיות לזה. יעו"ש. וא"כ לפ"ז דחזינן מדברים אלה שהיתר מיתת הגוי הוי כמו גירושין, א"כ י"ל נמי דבמיתתו לא משאיר בה רוח, והוי כאשה שמת בעלה ונשאה שוב ונתגרשה קודם מיתת בעלה דלית בה דין קטלנית וכמ"ש בשו"ת הרדב"ז (ח"ב סי' תרסח). ע"ש. וא"כ הכ"נ מיתת בעלה הוי לגבה גירושין בעלמא דאף אם נאמר דגם גבי גוי איכא להאי מילתא שמביא בה רוח בעת לקיחתו אותה, אבל מ"מ בשעה שמת יוצא הרוח כיון דאין דינה כאלמנה לגביו אלא גרושה בעלמא. וק"ל. ודו"ק].

ושו"ר עתה בס"ד כיוצא בדברינו הנ"ל, כי הנה בשו"ת חבצלת השרון (ח"א סי' טו) עמד לדון שם באחד שנשא באיסור את אשת אחיו שהיו לו בנים ומת אי אית לה דין קטלנית, וכתב דכיון דלא תפסו בה קידושין משום אשת אח ולא היתה אשתו מעולם אין לה דין קטלנית. והגם דלמ"ד מעיין גורם יש לחוש, מ"מ הרי כתב הב"י דקיי"ל כמ"ד מזל גורם, ועוד דהא כתב השטמ"ק בכתובות דף מג דכל היכא דשריא למ"ד מזל גורם שריא נמי למ"ד מעיין גורם, וגם לפי מש"כ הגה"צ מקומרנא [היינו הרב נוצר חסד הנ"ל] עפ"י הזוהר דהסכנה היא משום רוח בעלה שהשאיר בה וזהו ענין מעיין גורם לא שייך זה רק בבעל ממש דוקא. עכת"ד. יעו"ש. והא חזינן בדבריו אלו דס"ל דאפילו בישראל שלקח אשה רק היכא דהוי בה חופה וקידושין אז חיישינן לצרף את מיתתו לחשבון אשה קטלנית לפי ביאורו של הרב נוצר חסד, הא לאו הכי ליכא למיחש בה, דבכה"ג דלא קיים בה חופה וקידושין לא שדי בה רוחא דמכשכש בה בגופה אחרי מותו. וממילא לפ"ז כ"ש בענין גוי י"ל הכי דכיון דאין לו שום אישות בחופה וקידושין אינו נותן בה שום רוח דבשר חמורים בשרם, ולפי דברי הרב נוצר חסד ליכא למיחש בה בכה"ג לענין קטלנית. וק"ל. [ואפילו שנאמר שגוי הלוקח אשה יש לו איזה קשר עימה שאמנם חופה וקידושין אין לו בה אבל מ"מ איזה קשר יש לו עימה וכהא דדרשו רבותינו בגמ' סנהדרין (הנ"ל) "ודבק באשתו" ולא באשת חבירו, וראה גם ברמב"ם הלכות איסורי ביאה (פרק יד הלכה יט) שכתב, עבדים שנשתחררו הרי הן כגרים כל שאסור לגרים אסור להן וכל המותר לגרים מותר להן, נותן אדם שפחתו לעבדו או לעבד חבירו, ומוסר שפחה אחת לשני עבדים לכתחלה ואינן צריכין שום דבר אלא הרי הן כבהמות, ושפחה שהיא מיוחדת לעבד או שאינה מיוחדת אחת היא לפי שאין אישות אלא לישראל או לעכו"ם על העכו"ם אבל לא לעבדים על העבדים ולא לעבדים על ישראל. ע"ש. והיינו משום שיש לו איזה קשר לאשתו זאת. וראה עוד נמי במדרש בראשית רבה (יח ה) דאמרינן, רבי יונה בשם רבי שמואל אמר זונה שהיא עומדת בשוק ובאו עליה שנים, הראשון פטור והשני חייב משום בעולת בעל, וכי נתכוון הראשון לקנותה בבעילה, הדא אמר בעילה בבני נח קונה שלא כדת, ומנין שאין להם גירושין, ר' יהודה בר' סימון ור' חנין בשם ר' יוחנן אמר שאין להם גירושין או ששניהם מגרשין זה את זה, אמר רבי יוחנן אשתו מגרשתו ונותנת לו דופורון, תני ר' חייא עובר כוכבים שגירש את אשתו והלכה ונישאת לאחר והלכו שניהם ונתגיירו, איני קורא עליו (דברים כד) לא יוכל בעלה הראשון אשר שלחה וגו'. ופרש"י דהיינו טעמא שבעלה הראשון יכול לקחתה משום שאין גירושין לנכרי שהוא מצוה לידבק בה כל שעה, ואין גירושו גירושין ועדיין היא אשת הראשון וכשהתגיירו יוכל הראשון לקחתה שוב. ע"ש. והרי שיש איזה קשר לבעלה זה. וראה היטב גם בשו"ת שבות יעקב ח"א (סי' כ). ע"ש. וראה גם בשו"ת חלקת יעקב שם (חאבה"ע סי' לד אות א) שעמד לדון שם דאע"פ שיש לומר דנשואי נכרית לישראל לא הוי כלום והוי כזנות בעלמא, אבל אולי לעולם יש לומר דנשואי נכרי לנכרית מיחשבה שפיר נשואה לו, וכעין המבואר בירושלמי (ריש מס' קידושין) "על הבעולות הם חייבים" דנקנית בביאה. ע"ש מה שפלפל בזה. יעו"ש. מ"מ הנה זה לא עדיף ממ"ש בשו"ת חמדת משה (סי' קנג) בענין פנויה שדרה עם איש בלא חופה וקידושין ומת, ונישאה לאחר ומת, די"ל כי בכה"ג למ"ד מעין גורם הוי קטלנית, אבל למ"ד מזל גורם אינה קטלנית שהרי לא היה עליו חיוב פרנסתה. וכ"כ כיו"ב בשו"ת שם אריה (סי' יז) דהיכא דלא היתה רק פילגש ומתו אין בה חשש קטלנית, דכיו דפילגש אין לה כתובה ולא תנאי כתובה אינו מחוייב לפרנסה, ולכן לא אמרינן מזלה גרם שמתו. והיינו ע"פ דברי הרא"ש הנ"ל שמבאר דמזל גורם היינו שנגזר עליה לחיות בלא פרנסה ולכן אנשיה מתים שלא יהיה מי שיפרנסה, אבל כאן דבלא"ה אינו מחוייב לפרנסה ממילא אין לומר דמזלה גרם שימותו, ולהלכה הא קיי"ל דמזל גורם ולכן אין לה דין קטלנית. ע"כ. והובאו דבריהם באוצה"פ (סי' ט סק"ב אות ה). יעו"ש. וממילא הכא נמי בנידון דידן הרי בעלה הראשון הזה היה גוי שלקח אותה בגיותה דאין לו שום חיובי כתובה ובכלל זה חיוב פרנסתה (ואף לפירוש החת"ס דהיינו פרנסת עונה הא כבר הבאנו לעיל (בהערה ב) דהא נמי לא שייך גבי גוי דנשותיהם מזנות תחתיהם בלא"ה וכמ"ש נמי בשו"ת חלקת יעקב חאבה"ע (סי' לד אות ז). ע"ש). ולכן י"ל דלא שייך בכה"ג לומר דמזלה גרם שימות ולא עדיף מענין פילגש, על אף שבפילגש יש יותר צד של קשר ואפילו למ"ד דפילגש היא בלא קידושין ובלא חופה עי' היטב בשו"ת משפטים ישרים (ח"ב סי' קע), וראה גם בשו"ת אגרות משה חאבה"ע ח"א (סי' עד). יעו"ש. ואפ"ה לא מצינו מאן דיאמר שמשום אותו קשר נשאר בה רוח וכיו"ב, וא"כ כ"ש בנכרית. וק"ל].
למטה

All rights reserved © 2003 Harav Pinhas Zbihi