למעלה
ח) ועכ"פ הנה י"ל
דאפילו נימא דגבי טומאת מת בכהן דינא לא הוי הכי דכל שקם לתחיה הוברר למפרע דלאו
חשיב מת הוה ולא לוקה, מ"מ עדיין גבי קידושין שפיר י"ל כן דכל שנתעורר
וקם לתחיה בתוך פרק זמן הסמוך למיתתו לא פקע בהכי זיקת הקידושין שהיתה לאשתו
וממילא אין צריך לעשות חופה וקידושין מחדש, וכי הא דמבואר ועולה נמי מדברי רבינו
החיד"א וכן מדברי הגרי"ח הנ"ל, ושו"ר גם הלום להגאון המבי"ט
בס' בית אלהים (בשער היסודות פרק נט ד"ה כתב הגאון והשישית) שהביא שם את
השאלה השישית בדברי רבינו סעדיה גאון, אם המתים אחר התחיה יאכלו וישתו וישאו נשים,
והשיב שכן, כמו שבן הצרפית אשר החייהו הבורא ע"י אליהו ובן השונמית ע"י
אלישע אכלו ושתו אחר שקמו ויתכן שגם נשאו נשים, [ואולם עי' בס' האמונות והדעות לרס"ג
(מאמר שביעי) ששם כתב דבשאלה זו משה רבינו ע"ה הוא יכריע ואין לנו רשות
להורות לפניו, וכן הוא ג"כ
בספרו התחיה והפדות (שאלה שישית).
ע"ש]. והשיב ע"ז המבי"ט וז"ל: ואין כ"כ ראיה מאלו שחיו
תוך כ"ד שעות לפרידת נפשם ושבו וחיו ע"י אדם אל מה שהיו קודם כי לא
התעדנו ולא נתעלו נפשותם במעט שעות לשיוכלו לעמוד בלא אכילה ושתיה בשובן אל גופותן,
אבל בזמן התחיה ע"י האל יתברך היה אפשר כי בעילוי הנפשות שנתעלו בגן עדן
ובעולם העליון יספיק להם להעמיד את גופן ולקיימו בלי אכילה ושתיה וכו'. יעו"ש.
והרי מבואר בפשטות מדברי המבי"ט ז"ל דכל שמהו וחזרה נשמתם אליהם תיכף
סמוך למיתתם בתוך כ"ד שעות לערך, בהכי עדיין לא נפרדה הנשמה לגמרי ולא חשיב
כמת שקם בתחיית המתים שאז י"ל דהוא מהות חדשה לגמרי, משא"כ הכא, וכמבואר
בדברי המבי"ט שהכל ממשיך אצלו להיות כמנהג שאר האנשים שהוא אוכל ושותה וכו', וממילא
י"ל דגם זיקת הקידושין שהיתה לו לא נפקעה בהכי וקידושין ראשונים שהיו נשארים
במקומם. וק"ל. וראה עוד בדברי המבי"ט שם בספרו בית אלהים (בשער היסודות
פרק סב ר"ה כמו) שכתב נמי כדברים הנ"ל וביתר שאת, וז"ל: כמו שאמרו
ז"ל שהיה זה [בן הצרפית] יונה בן אמתי כי זכה להיות נביא על שזירר עליו אליהו
ג' פעמים עד ששבה נפשו אליו, ואמר "תשב נא נפש הילד" ולא "תחיה את
הילד", כי אע"פ שהיה מת כיון שלא עברו עליו כ"ד שעות מזמן שמת
עדיין נפשו לא עלתה למעלה אלא שהיתה מסתופפת על הגוף יהיה קרוב להשיבה אליו, ולכן
אמר תשב נא נפש הילד אל קרבו, כלומר היא חוץ ממנו אלא שהיא קרובה ומסתופפת עליו
תשב נא בתוכו ובקרבו, "וישמע אלהים בקול אליהו ותשב". עכ"ל. ע"ש.
והרי מבואר הכא בדבריו להדיא דבכ"ד שעות תליא מילתא וכל שלא עברו עליו כ"ד
שעות עדיין לא חשיב מת גמור והנפש נמצאת סמוך לגוף, וממילא ה"נ י"ל גם
גבי הקידושין דכל שמת לכמה שעות עדיין אינו בגדר מת מוחלט דאיכא ביה האי דתנן בפ"ק
דקידושין גבי האשה דקונה עצמה במיתת הבעל, דמיתה כזו לזמן מועט לא חשיב מיתה, וממילא
לא נפקעו הקידושין וא"צ לעשות קידושין חדשים כשמתעורר לחיים.
וע"ע למהרח"ו בס' שער
הגלגולים (סוף הקדמה לח ד"ה בשנתן וכו', עמוד קנח בדפוס חדש ירושלים תשמ"ח)
שכתב שם וז"ל: בשנת השל"ב יצאנו אל השדה, ועברנו על קבר גוי אחד קדמון
יותר מאלף שנים, וראה נפשי על ציונו, ובקש להמיתני ולהזיקני, והיו מלאכים רבים
ונשמות צדיקים שלא ישוערו מימיני ומשמאלי, ולא יכול לי, ויצווני מורי ז"ל, שבחזרתי
לא אחזור בדרך הזה עוד, ואח"כ הלך עמי נפש הגוי רחוקה ממני, ושם בשדה נתכעסתי
עם הרב יהודה משען, ותחל נפש הגוי להתחבר בי, ותחטאני עוד, ולא רציתי לשמוע דרשת
מורי ז"ל, והתחיל לבכות ויאמר, הנה כל הנשמות הצדיקים והמלאכים הלו להם ע"י
הכעס, ולפיכך שלט בו הנפש ההיא, ומה אעשה והלואי שיזקוהו ויניחוהו חי, כי אוכל
לרפאתו, אבל ירא אני פן ימיתוהו, ולא יתקיים כל מה שאני חושב שיתוקן העולם על ירו
כנודע לי, ואיני יכול להגיד כי לא ניתן רשות להגיד, וכי לריק יגעתי, ונחרב העולם, ולא
אכל כל הלילה מרוב צערו ודאגתו, והלכתי וחזרתי בדרך ההוא לבדי, וכשהגעתי על קברו, רוח
נשאתני ממש, וראיתי עצמי רץ באויר גבוה עשרים קומה מעל גבי הקרקע, עד שהגעתי
למדינה בעת צאת הכוכבים, והניחוני שם, והלכתי לישן בריא עד אור הבקר, ורציתי לקום
והיו איברי נחלשים אחד לאחד, והרגישו בי, והוליכנו עד פתח מורי ז"ל לאט לאט, ובהגיעי
שם, לא נותרה בי נשמה כלל כענין יונה, והשכיבני מורי ז"ל על מטתו, וסגר הדלת
והתפלל, ואח"כ נכנס לאותו בית הוא לבד, והיה הולך בבית וחוזר על המטה, וגוהר
עלי בה, וכה עשה עד חצי היום שהייתי מת לגמרי, ובחצי היום ראיתי בעצמי כי חזרה
נשמתי בי מעט מעט, עד שפתחתי עיני וקמתי וברכתי ברכת מחיה המתים, וכל זה אמת ויציב
בלי שום ספק. עכ"ל. יעו"ש. והרי מבואר מכלל דבר המעשה הזה דרבינו מהרח"ו
ז"ל נח נפשיה ומת לגמרי ממש ושוב קם לתחיה וכמבואר בדבריו להדיא, ובכ"ז על אף כל פרטי המעשה המבוארים לעיל, לא מצינו שמוזכר כלל בדבריו
דהוצרך שוב לקדש את אשתו, על אף שציין את כל פרטי המעשה בדקדוק רב אחת לאחת ואפילו
הענין שבירך ברכת מחיה המתים וכו', אולם זה לא הזכיר כלל ששוב עשה קידושין וחופה
וכו', וש"מ כדלעיל דאין צורך בזה לחזור שוב ולקדש האשה כיון שהיה זה מיתה
לזמן מועט של שעות מספר, וכמבואר בדבריו שהיה מת כך חצי יום בלבד. וק"ל. וראה
גם לגרי"ח בשו"ת סוד ישרים (בסוף שו"ת רב פעלים ח"ד סי' ד) שהביא
שם נמי את דברי מהרח"ו בשער הגלגולים הנז' [גבי ענין אחר] וביאר בדבריו. יעו"ש,
ואם איתא דהוה בעינן שוב לערוך קידושין היה לו להגרי"ח להזכיר זאת או שם או
במקום אחר בתשובותיו דמילתא כי האי לא הוה ליה למשתק. וק"ל.
[וזה ברור דמהרח"ו ז"ל באותה עת נשוי היה, וכמתבאר
ועולה נמי משער הגלגולים (הקדמה לח אות ל גם א"ל, עמ' קכז דפוס חדש ירושלים
תשמ"ח) שכתב שם דרבינו האר"י ז"ל אמר לו בשנת השל"א כשראהו
לראשונה וביאר לו למהרח"ו סיבת בואו בגלגול לעוה"ז ובין היתר אמר לו, וז"ל:
ואמר לי שלסיבת היותי מגולגל מהם [מריב"ז ור"ע] שלכן אירע לידי החטא
ההוא שקשרו אותי ביום חתונתי בכניסתי לחופה, עמדתי קשור ט' חודשים רצופים וכו'. יעו"ש.
והרי דבעל אשה היה. ע"ש. וראה עוד לרבינו החיד"א בס' שם הגדולים ח"ב
(מערכת ח אות כא) שכתב שם דמצא בס' החזיונות של מהרח"ו מכתיבת ידו ממש שכתוב
שם דנולד בשנת הש"ג וכשבא ללמוד אצל האר"י ז"ל היה זה בשנת השל"א,
ולפ"ז באותה עת בן כ"ח שנה היה. יעו"ש. וממילא צא וחשב דבשנת השל"ב
דהוה אותה עובדא דבר מותו דמהרח"ו א"כ היה בן כ"ט שנה, וכאמור דכבר
נשוי היה וגם אין לומר דכבר מתה עליו אשתו, דהא כאמור דבאותה עת צעיר לימים היה
וממילא גם אשתו, וזה לא מצינו דנח נפשה דאשת מהרח"ו ז"ל צעירה לימים, וגם
אם הוה הכי בנו רבי שמואל היה מזכיר זאת בכתובים באחד מח' השערים שהיה בהם הרב
המגיה, דמתה עליו אימו בשחר ימיה. וק"ל. וזה ברור].
ומכל האמור עולה ומתבאר, דכל שמת
זה קם והתעורר לחיים סמוך למיתתו בתוך כ"ד שעות לא נפקעה בהכי זיקת הקידושין
שהיה לאשתו ממנו וכן להיפך כשמתה האשה, ולכן נמי אין צריך לחזור ולעשות קידושין
חדשים. גם ראיתי הלום בשו"ת משנה הלכות (ח"ט סי' תב) שעמד שם נמי בקצרה
בשאלה כעין הנ"ל, גבי אשה שמתה וחזרה וחייתה ע"פ נס אם צריכה לעשות
קידושין חדשים, וכתב להביא שם ראיה דהקידושין אינם נפקעים מהא דאיתא בגמ' שבת (פח
ע"ב) דאמר ר' יהושע בן לוי כל דיבור ודיבור שיצא מפי הקב"ה יצאה נשמתן
של ישראל שנאמר (שיר השירים א) "נפשי יצאה בדברו", ושאלה הגמ' דמאחר
שמדיבור ראשון יצאה נשמתן דיבור שני היאך קבלו, אלא הוריד הקב"ה טל שעתיד
להחיות בו את המתים והחיה אותם וכו', והנה בגמ' ביצה (ה ע"ב) דרשינן על הפסוק
"שובו לכם לאהליכם" וגו' שהתיר להם לחזור לנשותיהם מפני שאסר אותן קודם
מתן תורה בג' ימי ההגבלה, והרי כאמור דבשעת מתן תורה יצאה נשמתן של הנשים
והאנשים י' פעמים וחזרה אליהם ג"כ י' פעמים בכל דיבור ודיבור, ואפ"ה
חזרו לנשותיהם ולא היו צריכים לעשות שום קידושין חדשים, דאם היו צריכים קידושין
מחדש, א"כ לאו "אהליכם" הוא, אלא הול"ל "שובו וקחו נשים",
וגם מאי דאמרו בגמ' שם ודילמא למצות עונה הוא דאתא וכו', ואי לאו אשתו היא מאי
עונה יש, אלא ע"כ דכל כה"ג לא פקעי הקידושין כלל. עכ"ד.
ועיין שם שהביא עוד ראיות דכן הוא,
דכל שמת ושוב נתעורר לחיים י"ל דלא פקעו הקידושין, וגם הביא ראיה מהמבואר
בסוף שו"ת מהר"ם בר ברוך (דפוס בודאפעסט דף קסב) מעשה בצדיק אחד שמת
ביום אחד עם רשע ובשעה אחת, והלכו כל הקהל לעשות לרשע כל צרכו ולעסוק בקבורתו
ולצדיק לא בא איש, והי' חתנו מצטער ובכה בכי גדול על זה, ובא אליהו ז"ל
והסביר לו שהרשע הזה מקומו בגיהנם רק שעשה פעם דבר טוב לכך זכה לאותו הכבוד כדי להורידו
בגיהנם ונטל שכרו בעוה"ז, והצדיק שמע פעם שבא אצלו ת"ח ואשתו מליזה עליו
והוא שמע ושתק לכך נענש והקב"ה פרע ממנו מעט עון שעשה בעוה"ז כדי שיהא
שלם בעוה"ב. ע"ש. ולכאורה צ"ע שכתב שהרשע נטל שכרו בעוה"ז
והצדיק נטל עונשו בעוה"ז, והלא כבר היה לאחר מיתתם וכיון שמת נעשה חפשי, וע"כ
צ"ל דכל זמן שלא נקבר עדיין נקרא בעוה"ז לגבי דברים כאלו, וכיון שכך ה"נ
לענין קידושין נמי אם חוזר וחי
הו"ל אכתי בעוה"ז ולא
פקעי קידושין. ובזה מובן קצת גם מה שחזקיהו המלך גירר עצמות אביו לאחר מותו לכפרה
והודו לו חכמים, ועיין רש"י שפי' כדי שיווסרו הרשעים, ולהנ"ל אתי שפיר
דכל שלא נקבר עדיין הוא קשור לעוה"ז, ובזה יש לפרש נמי מה שאמרו סימן טוב
לצדיק שלא נספד כהלכה, שהרי אותו צדיק שלא נספד כהלכה העיד עליו אליהו הנביא ז"ל
שדבר טוב היה לו שלא היה לו רק אותו חטא וקבל עונשו בעוה"ז, א"כ נמי מת
שלא נספד כהלכה מסתמא מן השמים גרמו שיקבל עונשו בעוה"ז. ובזה יש להבין ג"כ
מה דנחלקו אי הספדא יקרא דחיי או יקרא דשכבי, ולכאורה מאי ספיקא הוא הרי הוא כבר
מת ומה יקרא איכא הכא ולהנ"ל איתי שפיר דודאי אכתי המת יש לו יקרא דכל שלא
נקבר אכתי הוא בעוה"ז ולכן קראו יקרא דשכבי ולא יקרא דמיתי שאכתי הוא רק שוכב.
[וכל זה יהיה נפק"מ לכאורה אם אשתו זינתה בשעה שמת ואח"כ חי, אי הו"ל
א"א בשעה שזינתה
כיון שלמפרע חי וצ"ע]. ועיין
שם מש"כ עוד לפלפל בזה. יעו"ש. ועכ"פ מבואר עולה דס"ל לרב
משנה הלכות דכל שקם ונתעורר לחיים סמוך למיתה לאו מיתה חשיב להפקיע את הקידושין
ממנו. ואולם הנה מכלל דבריו מבואר ג"כ דבקבורה תליא מילתא, וכמו שהזכיר לגבי
הראיה מתשובת מהר"ם בר ברוך וגבי חזקיהו מלך יהודה וכו' שהזכיר שם בדבריו
דכיון שעדיין לא קברוהו לאו מת גמור חשיב. ואם כן הוא ק"ק מדוע לא הזכיר
ועורר בזה כלום מדברי רבינו הקדוש יוסף צדיקא אורו של עולם הגאון חיד"א ז"ל
בברכ"י חאבה"ע (הנ"ל) שכבר עורר מזה וג"כ נקט לחלק ובחלקו'ת
ישית למו דבקבורה תליא מילתא. וגם עוד יש לציין על דבריו דהראיה שהביא מבני ישראל
במעמד הר סיני וכו', כבר קדמו רבינו הגרי"ח ז"ל בס' בן יהוידע הנ"ל
(מגילה ז ע"ב), שהוכיח משם נמי גבי אשת ר' זירא שקם לתחיה בתר דשחטיה רבה דלא
היתה צריכה קידושין חדשים כשם שלא היו ישראל שבמעמר הר סיני ופרחה נשמתם צריכים
לעשות קידושין חדשים וכנ"ל. אבל מ"מ זה ברור דמהראיות הנזכרות שהביא הרב
משנה הלכות עולה דאכן ס"ל דכל שמת ונתעורר לחיים סמוך למיתתו תוך כמה שעות לא
נפקעו הקידושין.
למטה
All rights reserved © 2003 Harav Pinhas Zbihi