(א)  ההוא סבא המוזכר בש"ס אם הוא אליהו הנביא הנה במאי דאמרינן הכא "אמר ההוא סבא", עי' בתוס' מסכת חולין (ו ע"א ד"ה אשכחיה ההוא סבא) שכתבו שם, יש מפרשים דכל מקום שהוא מזכיר ההוא סבא הוא אליהו הנביא ז"ל, ואי אפשר לומר כן בפרק במה מדליקין (שבת דף לד ע"א) בעובדא דרבי שמעון בן יוחאי. עכ"ד. יעו"ש. והיינו בפשיטות דכוונתם היא, דמדחזינן בגמ' מסכת שבת (שם) בעובדא דרשב"י שבא לטהר את טבריא וכו', ואיתא התם, אמר ההוא סבא טיהר בן יוחי בית הקברות, אמר לו, אילמלי היית עמנו, ואפילו היית עמנו ולא נמנית עמנו, יפה אתה אומר. עכשיו שהיית עמנו ונמנית עמנו, יאמרו זונות מפרכסות זו את זו, תלמידי חכמים לא כל שכן, יהב ביה עיניה, ונח נפשיה. יעו"ש. וחזינן דרשב"י המיתו, א"כ כיצד יש לומר דההוא סבא היינו אליהו הנביא. ואולם עי' לרבינו החיד"א בס' פתח עינים במס' שבת שם (לד ע"א ד"ה אמר ההוא סבא) שכתב ליישב את דברי התוס' הללו, דיש לומר דהני יש מפרשים שהביאו תוס' שאומרים דכל מקום שמוזכר ההוא סבא היינו אליהו הנביא, סבירא להו דלא קשיא מדברי הגמ' הללו דמס' שבת הנ"ל שהקשו עליהם תוס' משם, דסבירא להו דלעולם כל שמוזכר בההוא ענינא אליהו הנביא להדיא ושוב קאמר ההוא סבא לאו היינו אליהו הנביא, על דרך שאמרו התוס' בברכות (ט ע"א) דבריתא דקתני בה סברת אחרים וסברת רבי מאיר, הנהו אחרים לאו היינו ר"מ, על אף דאמרינן (במס' הוריות יג ע"ב) דסתם אחרים היינו רבי מאיר, וא"כ הכא בשמעתין דמס' שבת (הנ"ל) כיון דבהך עובדא קאמר הש"ס אתא אליהו וקם אפיתחא דמערתא וכו', כי הדר קאמר ההוא סבא לא הוי אליהו. ויתכן דגם התוס' אין כוונתם להקשות על הי"מ, דאין קושיא משמעתין כדאמרן שהכא הוא ענין מיוחד, אך כתבו דלאו דוקא בכל מקום הוא אליהו, דהא בשמעתין ליכא לפרושי הכי, ולא דברו להקשות או לדחות פירוש היש מפרשים כאשר יראה המדקדק בלשון התוס' הנזכר, רק גילוי מלתא כתבו דזה הפירוש לא יתכן בשמעתין. עכ"ד. יעו"ש. וחזינן מכלל דברי רבינו החיד"א הללו דדעתו מצדדת דלעולם ההוא סבא היינו אליהו הנביא, ואף תוס' לא דוחים את דברי היש מפרשים הללו מכל וכל אלא רק כוונתם לומר דבמקום דמוזכר בסוגיא להדיא אליהו הנביא ז"ל, א"כ ההוא סבא שמוזכר אח"כ לאו היינו אליהו הנביא, אבל לעולם בעלמא אפשר דאף תוס' מודים לדברי היש מפרשים דההוא סבא הוא אליהו הנביא ז"ל.

ושו"ר הלום כיו"ב נמי לגאון רבי צדוק הכהן מלובלין בספר צדקת הצדיק (אות מד) שכתב שם וז"ל: מי שיש לו תשוקה גדולה לתאות הגוף אל יתעצב בזה לחשוב כמה פגום הוא שיש לו תשוקה כ"כ. כי אדרבא הוא כלי מוכן לתוקף אהבת ותשובת דרישת האמת. וכמו שנחמו ההוא סבא [אשר הוא אליהו לדעת י"מ בתוס' פ"ק דחולין (ו.), ושמעתי דכן הוא האמת, ודקו' תוס' שם אכ"מ] לאביי (בסוכה נב.), וע"ז אמרו דלעת"ל צדיקים נדמה להם יצה"ר כהר ורשעים כחוט השערה ואינו שקר רק שניהם אמת כי לאלו תשוקתם ותאותם עצומה ביותר. עכ"ל. יעו"ש. וחזינן מכלל דבריו דס"ל נמי דהעיקר הוא כדברי הי"מ דההוא סבא הוא אליהו הנביא ז"ל, והוסיף וכתב ע"ז דכן שמע שהוא האמת ועל קושית תוס' אין להאריך, ולא פירש למה כוונתו. ואפשר דכוונתו היא לומר כדברי רבינו החיד"א הנ"ל, דלעולם תוס' אודיי ומודיי לדברי היש מפרשים, אלא רק דס"ל דאין זה כלל מוסכם בכל מקום לומר כך, דלעולם היכא דאליהו ז"ל מוזכר התם בסוגיא להדיא ההוא סבא שמוזכר שם אינו אליהו הנביא, וכי הא דהגמ' דשבת הנ"ל, דכיון שאליהו הנביא ז"ל מוזכר שם להדיא, ממילא אין כלל זה תופס לומר התם דההוא סבא הוא אליהו הנביא ז"ל, אבל אה"נ דבשאר מקומות הם מודים לדברי הי"מ דשפיר יש לומר דההוא סבא הוא אליהו הנביא ז"ל. וא"כ אפשר דכוונת רבי צדוק הכהן היא נמי דבריו אלה של רבינו החיד"א, אלא רק קיצר ועלה בזה וכתב ברמ'ז הרומיז על האר'ש, דיש להשיב על קושיית התוס', והיינו שיש לומר דדחיית וקושית תוס' על היש מפרשים היא רק בגמ' דמסכת שבת בלבד, וכל כיו"ב שמוזכר בסוגיא אליהו הנביא ז"ל להדיא. וק"ל.

ההוא סבא המוזכר במס' מכות הנ"ל אם הוא אליהו ז"ל

ולפי המבואר הנה יש לומר דהכא בסוגיא דמס' מכות (הנ"ל) כיון שלא מוזכר בסוגיא התם אליהו הנביא ז"ל, א"כ שפיר יש לומר דההוא סבא הוא אליהו הנביא ז"ל וכדברי הי"מ שהביאו תוס' בחולין הנ"ל. ויש לציין ולומר בזה, דאע"ג דבאמת מוזכר שם בגמ' אליהו הנביא גבי ענין מאמר זה, דהא אמרינן התם בגמ', אמר ההוא סבא, מפירקיה דרבא שמיע לי, שהיה להן לבקש רחמים על דורן ולא בקשו. ואיכא דמתני, כדי שיתפללו על בניהם שלא ימותו. טעמא דמצלו, הא לא מצלו מייתי, מאי הוה ליה למעבד?, הכא אמרינן, טוביה חטא וזיגוד מנגיד? [הוא לשון משל משום ההיא דאמרינן בערבי פסחים טוביה חטא וזיגוד אסהיד ביה ביחידי שלא היה עד שני בדבר ונגדיה רב פפא לזיגוד, א"ל טוביה חטא וזיגוד מנגיד, ומאז היתה למשל - רש"י], וכו', אמר ההוא סבא, מפירקיה דרבא שמיע לי, שהיה להן לבקש רחמים על דורן ולא בקשו. כי הא דההוא גברא דאכליה אריא ברחוק תלתא פרסי מיניה דר' יהושע בן לוי, ולא אישתעי אליהו בהדיה תלתא יומי [כיון שהיה לו לבקש רחמים על בני מקומו]. יעו"ש. וחזינן דנקט ליה הכא לישנא ד"ההוא סבא", ומאידך נקיט ג"כ לשון "אליהו". [וכן מובא ככל לשון זה גם בילקוט שמעוני (פרשת מסעי רמז תשפח) בזה"ל: לפיכך אמותיהן של כהנים מספקות להם מחיה וכסות כדי שלא יתפללו על בניהן שימותו, טעמא דלא מצלי הא מצלי מייתי והכתיב קללת חנם לא תבא, א"ל ההוא סבא מפירקיה דרבא שמיע לי שהיה להם לבקש רחמים על דורן ולא בקשו, ואיכא דאמרי כדי שיתפללו על בניהן שלא ימותו, טעמא דמצלי הא לא מצלי מייתי מאי הוה להו למעבד. הכא אמרי טוביא חטא וזיגוד מינגיד וכו', א"ל ההוא סבא וכו' כי ההוא גברא דאכליה אריא ברחוק תלתא פרסי מיניה דריב"ל ולא אישתעי אליהו בהדיה תלתא יומי. יעו"ש]. וא"כ לפי זה לכאורה יש לומר כיון שמוזכר אליהו להדיא בסוגיא התם, ממילא שוב יש לומר דההוא סבא דקאמר התם לאו היינו אליהו הנביא, וכדקאמר רבינו החיד"א בס' פתח עינים הנ"ל גבי הגמ' דמסכת שבת שם.

ברם הנה יש לומר בזה דאי משום הא לא איריא ולא קשיא כלל, די"ל דעד כאן לא דיבר רבינו החיד"א הנ"ל דכל היכא שמזכיר אליהו בענין, א"כ ההוא סבא לא הוי אליהו הנביא ז"ל, דהיינו דוקא היכא דאליהו מוזכר שם בלשון נגלה, והיינו שאליהו ז"ל גופיה משתעי ואמר מילתא השייך לענין ולסוגיא, וכי הא דמסכת שבת (הנ"ל) שאליהו קאי על פתח המערה ודיבר עם רשב"י וכו', אבל לעולם כל היכא שאליהו מוזכר בסוגיא בלשון נסתר, וכי הא דהכא בגמ' דמכות שמביאים ראיה בעלמא מעובדא דהוה באליהו הנביא ז"ל, ולא שהוא גופיה אמר הכא מילתא בסוגיא, אלא כי הא שהזכירוהו לראיה בעלמא מעובדא דהוה ביה, כל כי האי שפיר יש לומר דלא חשיב שמוזכר אליהו להדיא להמעיט דההוא סבא לא הוי אליהו, שהרי אם מביאים ראיה מעובדא דהוה ביה וכי הא דהגמ' דמכות חייבים להזכיר את שמו בשם אליהו ולא סתם ההוא סבא, כיון שהוא יותר ברור וידוע שהוא אליהו, ובמעשה שמזכירים בשמו תמיד אומרים אליהו להדיא ולא ההוא סבא, וא"כ ההוא סבא דהוא אליהו ז"ל כשמספר ומשתעי עובדא דהוה ביה הזכיר את שמו האמיתי שהוא אליהו ז"ל. וק"ל. [וגם עוד יש לומר בזה דשמא במקום שמוזכר בש"ס לשון ההוא סבא ובאמת הוא אליהו הנביא ז"ל, היינו משום שלא נגלה לחכמים להדיא ולא הכירוהו ולא ידעו מיהו מטעם וסיבה כל שהיא, וכי הא דהכא שבא אליהם בסתר ובעקיפין ואמר מפרקיה דרבא שמיע לי וכו', ולא אמר להם שכך הוא האמת, אלא רק עורר אותם סתם, והיינו כיון שלא רצה שיכירוהו ולכן בא להם סתם בדמות ההוא סבא, ולכן כשהיה מספר להם אמר סתם שקרה מעשה כזה עם אליהו ז"ל, ולא אמר מעשה שהיה "עימי", כיון שכאמור בא אליהם בסתר ולא אליהו בגלוי. וק"ל]. ועכ"פ לכן יש לומר דמשום הכי אין אליהו ז"ל המוזכר שם בגמ' דמכות ממעיט ומגריע מהענין לומר דההוא סבא שנזכר התם בסוגיא הוא אליהו הנביא ז"ל. וק"ל. ודו"ק היטב היטב.

והנה בס"ד שו"ר לאחר זמן בדברי רבינו החיד"א בס' יעיר אוזן - והוא ס' עין זוכר - (מערכת ה אות לו) שחזר והניף ידו וחשף זרוע קודשו בזה לומר שם כדבריו בס' פתח עינים (הנ"ל), וכתב, דלעולם כל היכא שמוזכר לשון ההוא סבא בש"ס הוא אליהו הנביא ז"ל, ורק במקום שמוזכר שם להדיא בענין אליהו הנביא ז"ל, ההוא סבא לאו היינו אליהו ז"ל. וסיים וכתב שם, ושוב ראיתי שכן כתב הרב מהרש"א בגופי הלכות (אות קסו), ועיין שם מה שצידד והאריך בזה. עכ"ד. יעו"ש. והנה בפשיטות כוונתו לס' גופי הלכות של רבי שלמה אלגזי [שעליו כתב רבינו החיד"א בס' שם הגדולים ח"ב (מערכת ג אות יח) וז"ל: גופי הלכות - מובא בשנות חיים כ"כ סדר הדורות דף קסה ע"ד. והוא ספר שחברו הרב מהר"ש אלגאזי ז"ל בתוככי ירושלם והלך והדפיסו הרב באיזמיר וחזר לעה"ק ת"ו. עכ"ד. יעו"ש], ואכן עיינתי בס"ד בס' גופי הלכות למהר"ש אלגזי הנז' ומצאתי בס"ד בדבריו שם (באות קסו) שכתב בענין זה של ההוא סבא, והנה מצאתי בין בתרי אמרותיו שאכן עמד שם בדברי הגמ' דמס' מכות הנ"ל, ואחר שצידד למינקט כדברי הי"מ שהביאו התוס' דההוא סבא הוא אליהו וכו', כתב וז"ל: שאלני בזה חד צורבא מרבנן במצרים וכו', עוד הקשה דאמאי לא הקשה [כלומר תוס' דמס' שבת הנ"ל שמקשים על הי"מ שאומרים דההוא סבא הוא אליהו הנביא ז"ל מדברי הגמ' דמס' שבת מעובדא דרשב"י] דלא יתכן לומר הכי מההיא דמכות דף יז [צ"ל דף יא והוא ענין הגמ' דמס' מכות הנ"ל] אמר להו ההוא סבא מפרקיה דרבא שמיע לי וכו', כי הא דההוא גברא דאכלי האריה וכו' ולא משתעי אליהו בהדיה, הרי דההוא סבא אינו אליהו מדמדכר בתר הכי אליהו בפירוש, וכיוצא כתבו התוס' ז"ל גבי רבי מאיר ואחרים, דמדקאמר ר"מ אומר משמע דהך אחרים אינו ר"ם. והשבתי לו אדרבא משם ראיה דאע"ג דבעלמא אחרים הוא ר"מ, מ"מ במקום שמזכיר אחרים גבי ר"מ אמרינן דבההוא דוכתא קרו לתנא אחר גם כן אחרים, וכן בכל מקום, סתם ההוא סבא אליהו, זולת כשמזכיר בתר הכי אליהו וק"ל. והמשיך מהר"ש אלגזי וכתב - ובר מן דין איכא למימר דכשמזכיר ההוא סבא היינו שפעמים כשלא היה זכות אעפ"י שהיה נגלה להם לא היה כדמותו, אלא היה נגלה בצורת זקן אחד ולא היה המגלה להם שהוא הוא, וזהו ענין במכות וכי קאמר כי הא עובדא דריב"ל וכו' רצה הגמ' להביא ראיה שהוא אליהו דאשכחן עובדא דריב"ל שהיה אהובו ונגלה לו בירור, כדאמר בחלק [סנהדרין צח ע"ב] אשכחיה ריב"ל לאליהו. ואפי' אי בעית למימר דכי הוא דמייתי עובדא דריב"ל אינם דברי הגמ', אלא ההוא סבא אמר כן, כיון שלא רצה להגלות להם, כשהביא המעשה גם כן לא רצה לומר "לא אשתעאי בהדיה" שלא יבינו שהוא הוא, אלא אמר "לא אשתעי אליהו" כאילו על אחר דיבר, והוא הוא, אמנם האמת כי בנפשו דיבר ע"כ לשון קודשו של סבא קדישא מהר"ש אלגזי בס' גופי הלכות שם. יעו"ש.

וחזינן לפי דבריו אלה של מהר"ש אלגזי, שהתייחס לסוגיא דמס' מכות הנ"ל דמוזכר שם אליהו כלפי מה שמוזכר שם גם ההוא סבא, דאמנם ברישא דדבריו בסלקא דעתין רצה לומר דאה"נ כיון דמוזכר שם אליהו א"כ ההוא סבא לאו היינו אליהו, וכפי הכלל האמור לעיל גבי הגמ' דמסכת שבת. אולם לפי דבריו אשר דיבר באחרונה ונראה שהיא עיקר דעתו, חזינן שפיר דדעתו דעת עליון היא לומר כעין דברינו הנ"ל דלעולם ההוא סבא דמוזכר בגמ' דמס' מכות הנ"ל הוא אליהו הנביא ז"ל, ומה שמוזכר שם אליהו הנביא ז"ל להדיא אין זה מגריע הדבר, כיון שהתם בא בסתר דהוא ענין ההוא סבא המוזכר בכל מקום והיינו שלא רצה אליהו ז"ל להגלות בפירוש ממש, ועל כן גם כשהזכיר שם ההוא סבא את ענין זה שהיה עם אליהו ז"ל ורבי יהושע בן לוי לא אמר שהיה "עימי", והכל הוא משום כיסוי הענין שלא רצה להגלות ממש. ואנן בס"ד בדברינו הנ"ל אכן אמרנו כבר לעיל ליישב ולבאר כיו"ב את דברי הגמ' דמסכת מכות הנז'. ואף גם זאת אנן בדידן אמרנו ליישב ולבאר עוד את דברי הגמ' דמס' מכות הנ"ל, דיש לומר דמה שמזכיר שם את ענין אליהו ז"ל להדיא אין זה מגריע, דכל כה"ג שאליהו ז"ל מוזכר בסוגיא בלשון נסתר וכי הא דמביא עובדא דהוה באליהו ז"ל לא איכפת לן, ודוקא אם אליהו ז"ל משתעי ואמר התם מילתא להדיא ובפירוש אז יש לומר דההוא סבא שמוזכר שם אינו אליהו ז"ל, כי הא דהגמ' בשבת, אבל בכה"ג שהוא ענין נסתר ועובדא בעלמא לא איכפת לן. ועכ"פ איך שיהיה אכן חזינן שפיר דאיכא תנא דמסייע והיא דעת מהר"ש אלגזי באחרונה שנראה שהיא עיקר דעתו דההוא סבא דהגמ' דמסכת מכות הנ"ל הוא אליהו הנביא זכור לטוב.

עוד בענין דכל ההוא סבא הוא אליהו הנביא ז"ל

[ובענין זה דכל ההוא סבא המוזכר בגמ' דאמרינן שהוא אליהו הנביא ז"ל, שו"ר הלום עוד להאי סבא קדישא חסידא ופרישא מהר"ש אלגזי בספרו יבין שמועה (כלל יב) ולפנינו הוא גם בגליון הס' הליכות עולם כללי הש"ס (ריש שער שני, דף ה ע"ב ד"ה דע) שאכן עמד להחזיק שם במעוז כלל זה דכל ההוא סבא המוזכר בש"ס הוא אליהו הנביא ז"ל, אלא שקצת הוקשה לו בזה מדברי הגמ' במסכת חולין (ו ע"א) דאיתא התם, כי הא דר"ש בן אלעזר שדריה ר"מ לאתויי חמרא מבי כותאי, אשכחיה ההוא סבא, א"ל (משלי כג) "ושמת סכין בלועך אם בעל נפש אתה", הלך ר"ש בן אלעזר וספר דברים לפני ר"מ, וגזר עליהן. ושאלה הגמ' מאי טעמא?, אמר רב נחמן בר יצחק דמות יונה מצאו להן לכותיים בראש הר גריזים שהיו עובדין אותה, ור"מ לטעמיה, דחייש למיעוטא, וגזר רובא אטו מיעוטא וכו'. ע"כ. ולכאורה מדוע הגמ' שואלת מאי טעמא, ואיצריך לשנויי משום דר"מ חייש למיעוטא וכו', דאחר שההוא סבא דהוא אליהו הנביא ז"ל מנעו לקחת מהם מה שאלה יש בכך. ועמד ליישב על זה דהיינו כיון שהגמ' הבינה דהענין דההוא סבא דקאמר "אם בעל נפש אתה" היינו חסידות ולא מדינא, דאם הוא מדינא היה אליהו אוסרו סתם ולא משום בעל נפש, ולכן שאלה הגמ' דאם הוא מידת חסידות א"כ למה יש לגזור ולאסור הרי איסורו של אליהו הוא לא מדינא. ומדוע ר"מ גזר על זה, ותירצה הגמ' דר"מ גזר בדבר משום דחייש למיעוטא. עכת"ד. יעו"ש. וחזינן מכלל דבריו אלה דאכן ס"ל דכל ההוא סבא המוזכר בש"ס אכן הוא אליהו הנביא ז"ל, מלבד מקום שמוזכר שם אליהו להדיא כי הא דהגמ' בשבת וכמו שעולה ומתבאר כן בספרו גופי הלכות הנ"ל, ואף רבינו החיד"א בס' יעיר אוזן (הנ"ל) כתב שם דאף מהר"ש אלגזי מסכים לכלל זה דבמקום שמוזכר אליהו להדיא בסוגיא ההוא סבא לאו היינו אליהו ז"ל. וגבי מה שכתב מהר"ש אלגזי בס' יבין שמועה הנ"ל לבאר את דברי הגמ' דמס' חולין, שו"ר הלום גם להגרי"ח בס' בן יהוידע בגמ' דמסכת חולין (שם ד"ה הלך רשב"ג) שביאר נמי כיו"ב, דשאלת הגמ' ששאלה התם מאי טעמא וכו', הוי כיון שמדברי ההוא סבא מתבאר שאין זה אלא חומרא בעלמא דהא אמר ליה אם בעל נפש אתה, א"כ מדוע אסר מדינא לגזור על זה, והשיבה הגמ' דאה"נ דלסברת רבי מאיר דחייש למיעוטא יש לאסור מדינא. יעו"ש. והוא כעין דברי מהר"ש אלגזי הנ"ל. וע"ע בזה נמי גם לרבינו החיד"א בס' מראית העין במס' חולין (שם ד"ה אשכחיה) שכתב, דאם ההוא סבא הוא אליהו הנביא ז"ל א"כ מדוע לא פסקו הלכה כר"מ, שהרי אליהו אומר להם שכן הוא, וכתב ליישב דא"כ היה צריך לומר להם דהוא משום ר"מ דחייש למיעוטא, ולא היה אומר להם סתם אם בעל נפש אתה. יעו"ש. ועכ"פ חזינן דמהר"ש אלגזי עומד איתן ויציב בכלל זה דכל ההוא סבא הוא אליהו הנביא ז"ל, והוא כדברי רבינו החיד"א הנ"ל, וכסברת הי"מ שהביאו התוס' בחולין[.

ראיה לדברים הנ"ל

ובאמת יש לחזק את דברי רבינו החיד"א הנ"ל בחילוקו הנז' ואשר גם מהר"ש אלגזי מסכים לומר כחילוק זה, דכל היכא דמוזכר אליהו להדיא בסוגיא ההוא סבא לא הוי אליהו, אכן מצינו כיו"ב בדברי רבותינו ז"ל דלעולם כל שמוזכר אליהו ז"ל בענין, ההוא סבא לאו היינו אליהו ז"ל, וגם היינו דוקא כמו שאמרנו בס"ד לחלק ולומר דזה דוקא כל היכא שהוא מדבר ואומר מילתא ממש בענין ולא שמוזכר שם סתם כי הא דגמ' דמסכת מכות, ואף אם נמיא דראיה גמורה אין מכאן עכ"פ דמות ראיה יש כאן. דעיין במדרש זוטא על רות (פרשה א פיסקא כ ד"ה ותאמר אליהן) דאיתא התם, מעשה בחסיד אחד שקיבל עליו שלא יקבל משום אדם כלום, והיה לו בגד אחד, וסדין אחד, וכל הלילה עומד ובוכה צועק ומתחנן ולא זז מלהמית. עצמו, עד שצריך לישב באשפה, ובלו בגדיו, פעם אחד נגלה אליו אליהו ז"ל בדמות ערבי אחד, ועמד לו כנגדו, והתחיל מתאנח א"ל רצונך אני אלוה לך שני כספים, ותהא נושא ונותן בהם ותחיה, אמר לו הן, ונתן לו ב' כספים וקנה חפצים ומשתכר בהם, וכך ביום השני, וכך ביום השלישי, לא יצאה השנה עד שהעשיר, ושכח את חסידותו, ושימוש תפלתו. א"ל הקב"ה לאליהו חסיד אחד היה בעולמי ועיכבתו עלי, הלך כנגדו ומצאו במלאכה גדולה, אמר לו אני הוא שנתתי לך שני כספים הראשונים, חפש אחריהם ותנם לי, שאני רוצה להחזירם למקומם, חיפש אחריהם ונתנם לו, ולא יצא אותו שנה עד שירד מנכסיו, ונכנס אותו מטמון לטמיון. וחזר אותו האיש על האשפה, והיה יושב ובוכה. חזר אליהו ז"ל, אמר ליה מה ההוא סבא עביד, אמר ליה ווי ליה לההוא גברא דאיתהפיך עליה גולגלא ואינחיתי מנכסי, א"ל נשבע אתה שאתה חוזר למידת חסידותיך ולשימוש תפלתך, אני אחזור לך שני כספים, א"ל הן, ונטל שני כספים ונשא ונתן בהם והעשיר וכו'. יעו"ש. והרי בודאי ד"ההוא סבא" המוזכר הכא היינו אותו אדם חסיד, ולאו היינו אליהו הנביא ז"ל, וחזינן מהכא שפיר דכל שמוזכר אליהו הנביא ז"ל בענין אין לומר דההוא סבא הוא אליהו ז"ל, והוא כדמות ראיה לדברי רבינו החיד"א. וגם חזינן מהכא כדאמרן לעיל בס"ד דדוקא היכא דאליהו ז"ל מוזכר כמדבר בענין בלשון נוכח אז יש לומר את הכלל הנ"ל דכל כה"ג ההוא סבא לא הוי אליהו ז"ל, אבל אה"נ כל כה"ג דהגמ' מכות הנ"ל שאליהו ז"ל מוזכר שם בלשון נסתר אין זה מגריע מהכלל המוסד דלעולם ההוא סבא הוא אליהו הנביא ז"ל. וק"ל.

                        מיהו אותו חסיד המוזכר במדרש הנ"ל

]ואגב אורחיה עי' בכתבי הרמ"ע מפאנו בספר גלגולי נשמות (אות י פיסקא יג) שכתב שם את ענין גלגולו של חסיד זה הנזכר במדרש הנ"ל, דהוא היה יהונתן בן גרשום, שכתב שם וז"ל: יהונתן בן גרשום הוא אותו חסיד הנזכר בילקוט שמעוני (רות רמז תר"א פסוק הזאת נעמי), מעשה בחסיד אחד שקבל עליו שלא יקבל משום אדם כלום, והיה לו בגד אחד וסדין אחד וכו', ונתן לו שני כספים ונשא ונתן בהם והעשיר וכו'. והוא היה שבואל המוזכר בבבא בתרא (דף קי ע"א), והוא יהונתן בן גרשון בן מנשה, ואמרו שם וכי בן מנשה הוא והלא בן משה כו', לכן נו"ן דמנשה תלויה ומשה כתיב ומתוך שעשה מעשה מנשה דאתי מיהודה תלה הקלקלה במקולקל, ונעשה כומר לעכו"ם כדי שלא יצטרך לבריות, וכיון שראה דוד שממון חביב עליו ביותר שמו ממונה על האוצרות. ואמרו שם עוד, וכי שבואל שמו והלא יהונתן שמו, אמר רבי יונתן מלמד ששב לאל בכל לבו, ובמדרש ילקוט שמעוני שופטים [רמז ע"ג] כיון שמת דוד עמד שלמה והחליף כל סנקליטין של אביו והסירו וחזר לקלקולו הראשון, הדא הוא דכתיב ויהי כבא איש זקן יושב בבית אל, אמרין הוא היה שהחזיק עצמו לע"ז, ואותו היום חזר בתשובה ושרתה עליו רוח הקדש, הדא הוא דכתיב ויהי דבר ה' אל הנביא אשר השיבו, הנה מכל אלה ראה כי שב אז בתשובה. לכן נתגלגל עתה בחסיד הזה בעניות, ועכ"ז היה כוונתו כבראשונה ולא היה רוצה לקבל הנאה משום אדם כלום וכו' כבראשונה שהשכיר עצמו לע"ז כדי שלא להצטרך לבריות, ופה היה חסיד, וכבר ידעת מ"ש רבותינו ז"ל על מעשה בחסיד אחד סתם, הוא רבי יהודה בן בבא או רבי יהודה בר אלעאי. והתם בראשונה שהחמיץ שהיה עני וכשהיה עשיר היה כשר וחסיד, לכן דוד שמהו נגיד על האוצרות, וכשהסירו שלמה חזר לסורו. וכאן היה ירא שמים וכשר בהיותו עני, כי מכיר ערכו והיה מקבל יסורין מאהבה לתיקונו, ואליהו ז"ל רצה לתהות בקנקנו אם בעוד עשרו עליו ישאר חסיד כאשר היה בפעם ראשונה, והעשירו ולא עמד עד שהחזירו לעניותו, וראה ברמז מה חייו, ובעניות עתה היה חסיד, לכן העשירו באחרונה ועמד בחסידותו מכל וכל, וזה תיקונו בכל מכל כל, ודעו וראו כי בתחלה היה צדיק בהיותו עשיר ופה בהיותו עני. עכ"ל. יעו"ש. וגילה לנו בזה הרמ"ע מפאנו סוד ה' ליראיו, דאותו חסיד היה גלגולו של יהונתן בן גרשום, וזהו הענין שאליהו העני אותו ואח"כ העשירו והכל כדי לנסותו ולהביאו באחריתו לתיקונו המושלם, ואכן לבסוף שהעשירו ונשאר בחסידותו בכך נעשה לו תיקון גמור ושלם וכמבואר, והוא נפלא].

הענין שיש הקפדה על הכהן גדול להתפלל על בני דורו

ועכ"פ נמצא לפי כל הדברים האמורים, דלעולם את ענין זה דהגמ' דמכות (הנ"ל) גילה אליהו הנביא ז"ל לחכמים, דתפילת ההורגים בשוגג הנמצאים בערי מקלט על הכהן גדול שימות תתקבל, כיון שהיה לו להתפלל על בני דורו, ואפשר שחכמים ז"ל לא ידעו את דקותם ודקדוקם של הדברים שיש קפידא כזאת על הכהן גדול להתפלל ומשו"ה יענש. וק"ל. [ובאמת הנה הענין שמתבאר דיש חיוב על הכהן גדול להתפלל על בני דורו, י"ל דהיינו משום דהוא בבחינת גדול הדור שכל נשמות הדור קשורות אליו, ועי' בהכי נמי בדברינו בשו"ת עטרת פז ח"א חאו"ח (בהקדמה עמוד מד) מש"כ שם באורך שגדול הדור משפיע בטובו על כל בני הדור ובזכותו יכולים הם להגיע להשגות גבוהות ומיוחדות שלא היה בכוחם מצד עצמם להגיע אליהם וכו'. יעו"ש. והענין בזה הוא משום דהנשמות שבדור קשורות לגדול הדור וכשהוא עולה ומתעלה מעלה גם אותם, ונותן חיל בנשמתם להגיע להשגות גבוהות אלו. ועל כן יש עליו את החיוב להתפלל על בני דורו, כיון שהם קשורים אליו. ובאמת בעצם ענין זה דאמרינן שהכהן גדול חשיב כגדול הדור והוא משפיע על הדור כולו, הנה יש לבאר בס"ד הא דחזינן בגמ' מסכת יומא (יז ע"ב) ובהוריות (יב ע"ב) דאמרינן התם, כהן גדול מקריב חלק בראש ונוטל חלק בראש. תנו רבנן כיצד מקריב חלק בראש אומר עולה זו אני מקריב, מנחה זו אני מקריב. כיצד נוטל חלק בראש, אומר חטאת זו אני אוכל אשם זה אני אוכל וכו'. וכן פסק הרמב"ם הלכות כלי המקדש (פרק ה הלכה יב) שכתב שם, בכל יום שירצה [כהן גדול] להקטיר הקטרת מקטיר. ונוטל חלק בראש בקדשי המקדש כולן, כיצד כשירצה אומר זו החטאת שלי וזה האשם שלי, ואינו עובד בפייס, אלא כל עת שירצה להקריב מקריב כל מה שירצה, והרי הוא בקדשי הגבול כשאר הכהנים. ע"ש. והנה לכאורה כיצד זה שכהן גדול יכול להקטיר את הקטורת בכל עת שירצה, והרי בגמ' יומא (כו ע"ב) אמרינן גבי הקטורת, תנא, מעולם לא שנה אדם בה. מאי טעמא, אמר רבי חנינא מפני שמעשרת (לפיכך לא היו מניחין אותו לשנות כדי שיזכו כל הכהנים לעושר - רש"י) וכו'. יעו"ש. ועי' נמי בשו"ת נודע ביהודה מהדורה קמא (חיו"ד סימן פו) שעמד לדון שם עפ"ז בדברי מהרי"ל בענין שלא לשבת סנדק פעמיים אצל אדם אחד, דהא סנדק דמי למקריב קטורת, ובקטורת אמרינן חדשים לבקרים בואו והפיסו וכו'. יעו"ש. ועי' בזה נמי בשו"ת חיים ביד להגר"ח פלאג'י (סי' עג). יעו"ש. וכבר האריכו בזה הפוסקים בענין זה, ועי' למו"ר שליט"א בשו"ת יחווה דעת חלק ג (סימן ע"ז) ו"ש. ועכ"פ כאמור קשה דאיך נותנים לכהן גדול להקטיר קטורת בכל עת שירצה ואפילו כמה פעמים.

למטה

All rights reserved © 2003 Harav Pinhas Zbihi