למעלה
הכהן גדול משפיע
על כל בני דורו
ברם לפי האמור
לעיל הנה יש לומר בזה דעד כאן לא נותנים לכהן הדיוט להקטיר כמה פעמים דהוא מהטעם
האמור שרוצים לזכות בזה את כל הכהנים שיהיה להם העשירות וכו', וזה שייך לגבי כהן
הדיוט דמעשיו הם מעשים פרטיים דכל מה שעושה לעצמו הוא עושה, משא"כ לגבי כהן
גדול הרי כאמור כל מעשיו הם משפיעים על הכלל, שהוא כאמור גדול הדור ומשפיע על הדור
ועל כן שפיר שרי ליה להקטיר כמה וכמה פעמים בכל עת שירצה שהרי מעשה זה אינו לתועלת
עצמו שנאמר דמדוע יקטיר שוב הרי כבר הוא זכה בזה פעם לעצמו, דזה כאמור שייך לגבי
כהן הדיוט, אבל כהן גדול הרי במעשיו הוא משפיע על הדור כולו, ועל כן אדרבה יש לומר
דכמה שיקטיר שפיר הוי טפי, שהרי בכך הוא משפיע ברכה וטובה על הדור כולו בין כהנים
בין ישראלים. וק"ל. והנה שוב ראיתי בשו"ת חתם סופר חאו"ח (סימן
קנח) שעמד לעורר שם על דברי הנודע ביהודה הנ"ל ממה שהביא בנידונו בענין לשבת
סנדק פעמיים אצל אדם אחד מהמנהג בכמה קהילות שהרב אב"ד יושב סנדק כמה פעמים
לאדם אחד, וכתב החתם סופר על זה, ומ"ש הגאון בנודע ביהודה ממנהג כמה ק"ק
שהרב אב"ד הוא הסנדק, תמהתי על הגאון מה בכך הלא חדשים לקטורת [יומא כ"ו
ע"א] לבר מכהן הגדול שמקטיר [ומקריב] חלק בראש, [שם י"ד ע"א], והכי
נמי הרב אב"ד בעירו ככהן גדול שמקטיר ושונה וכו'. עכ"ד. יעו"ש.
והנה באמת החתם סופר לא ביאר בדבריו הללו דהיא גופא מדוע שפיר שרי לכהן גדול
להקטיר כמה פעמים, ברם לפי דברינו בס"ד הדברים מבוארים דכאמור כהן הדיוט לא
מקטיר כדי לזכות עשירות לכל הכהנים, אבל כהן גדול הרי הוא משפיע על כל בני דורו
במעשיו א"כ שפיר יכול להקטיר כי בכך יזכו כולם, וממילא נמי הרב אב"ד
שבעירו הוא גדול הדור שפיר הוי דומיא דכהן גדול כי אף הוא משפיע על כל בני מקום
עירו. וק"ל. ודו"ק.
ועיין עוד נמי
בזה דאמרינן דהכהן גדול חשיב כגדול הדור והוא משפיע על כל הדור ועל כן חובתו
להתפלל עליהם וכו', בספר מאור ושמש (פרשת שלח ד"ה ויאמר) שכתב שם, ויאמר ה'
אל משה לאמר דבר אל בני ישראל וגו' ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם לדורותם ונתנו
על ציצית הכנף פתיל תכלת והיה לכם לציצית וגו'. יש לבאר המאמר מפני מה מצות ציצית
שקולה כנגד כל המצות. ולהבין הענין כי הצדיק הדור המאיר באור תורתו ותפלתו לכל בני
דורו אוחזים בתפלתם נשמות בני ישראל שצריכים עליה, והמה הנשמות אוחזים עצמם
בשיפולי תפלת הצדיק, היא השתוקקות שהמשיך מתפלתו האהבה ויראה והיא כעין ציצית
שבשיפולי הבגד, וההתפשטות האהבה ויראה מתפלתו המה הכנפים המתפשטים ואוחזים בה
נשמות בני ישראל להיות להם עליה. ואמר הכתוב ועשו להם ציצית דהיינו שהצדיק הדור
יתפלל תפלתו בהשתוקקות גדול כל כך שיהיה באהבה ויראה להמשיך מתפלתו כעין ציצית
שיוכל לאחוז עמה נשמות בני ישראל שצריכים עליה. על כנפי בגדיהם כי הבגדים המה מצות
ומעשים טובים שיהיה להם כנפים המה האהבה ויראה. ונתנו על ציצית דהיינו באותן
הנשמות האחוזות בציצית שבתפלתו הזכה יתן הכנף דהיינו כנף אחד מאותן שני כנפות
דלעיל שהמה האהבה ויראה יומשך להם כנף אחד, ואיזה מהכנף הוא פתיל תכלת דהיינו
לצמוד ולפתול להם תכלת שהיא דומה לכסא הכבוד היא היראה, ועל ידי זה יהיה להם עליה
כמו שאמר הכתוב ויקחני בציצית ראשי שיהיה להם ראש ועליה. עכ"ד. יעו"ש.
ובאמת לפי האי
דאמרינן דהכהן גדול שהוא גדול הדור משפיע על כל בני דורו, היינו נמי דהבאנו לעיל
מדברי תרגום יונתן בן עוזיאל פר' מסעי (במדבר לה כה) שכתב בענין מה שההורג בשוגג
צריך להשאר בעיר המקלט עד מות הכהן הגדול, וז"ל: ויתיב בה עד זמן דימות כהנא
רבא וכו', ומטול דלא צלי ביומא דכפורי בקודש קודשיא על תלת עבירן קשין דלא יתקלון
עמא בית ישראל, בפולחנא נוכראה ובגילוי עריותא ובשדיות אדם זכיא, והוה בידיה
לבטלותהון בצלותיה ולא צלי, מטול כן אתקנס לממת בשתא. יעו"ש. והיינו
שהכה"ג נקנס על כך שהיה צריך להתפלל ביוה"כ על ענין זה שלא יגרם שפיכות
דמים, ותפילתו היתה נשמעת, וא"כ היה בידו להציל את אדם זה מהריגה זאת. ובאמת
כח זה היה ביד הכה"ג כי כל נשמות ישראל קשורות אליו ואחוזות בו, ועל כן נמי
תפילתו עליהם היתה מועילה להם לנצל מדבר זה. וק"ל. ודי בזה.
אם אליהו
ז"ל נגלה לחכמים מדוע יש מקומות שנשארו בתיקו
ובאמת בענין זה
דאמרינן דסתם ההוא סבא המוזכר בש"ס היינו אליהו הנביא ז"ל יש ליישב
ולבאר כמה וכמה סוגיות וענינים דחזינן בכמה דוכתי בש"ס. ואכמ"ל.
[וע"ע בדברינו בשו"ת עטרת פז ח"א (חאה"ע במילואים סימן ט עמוד
רכח ד"ה ושו"ר) שכתבנו שם בס"ד שאכן לפי דברי רבינו החיד"א
הנ"ל דלעולם ההוא סבא שפיר הוי אליהו הנביא ז"ל, א"כ הא חזינן
דחז"ל דיברו עימו הרבה פעמים פנים אל פנים, דהרי כן מצינו שדיברו עימו הרבה,
ולדוגמא עי' בגמ' מסכת ברכות (ה ע"ב), ובשבת (כג ע"ב), ובפסחים (טו
ע"ב), ובכתובות (סט ע"ב), ובנדרים (כב ע"א) ובקידושין (עא
ע"א), ובבבא מציעא (קה ע"ב), ובעבודה זרה (לז ע"א), ובזבחים (יב
ע"ב), ובחולין (ו ע"א), ובנדה (כז ע"ב) ועוד טובא. ועמדנו לפי זה
בענין "תיקו" הנאמר בגמ' דהוא ר"ת ונוטריקון "ת'שבי י'תרץ
ק'ושיות ו'ראיות", וא"כ מדוע חכמים לא שאלו את אליהו ז"ל שיתרץ
ויישב להם את הבעיא תיכף ומיד, שהרי היו רואים אותו בכל יום. (וכעין שמצינו בגמ'
במסכת בבא מציעא (קיד ע"א) דרבה בר אבוה אשכחיה לאליהו דקאי בבית הקברות של
נכרים, ושאל אותו כמה הלכות מהו שיסדרו בבעל חוב, אמר ליה גמר מיכה מיכה מערכין
וכו', וכן שאל אותו עוד הלכות ואליהו ז"ל ענה לו על הכל. יעו"ש. וחזינן
שאליהו יכל לענות לחכמים). יעויין שם במה שכתבנו ליישב בזה בס"ד שיש כמה
בחינות באליהו הנביא ז"ל. יעו"ש. ושו"ר הלום בס"ד לרבינו
החיד"א בס' מדבר קדמות (מערכת א אות ל ואות סא) שאכן כתב שם נמי כיו"ב,
דאע"ג דאליהו הנביא ז"ל היה מתגלה לחכמים מכל מקום לא היה מתגלה להם בכל
בחינותיו, ומשו"ה לא היה פושט להם הספיקות ונשארו בתיק"ו, דלצורך זה
צריך שיתראה בכל בחינותיו, (ובפרט לפי המתבאר לעיל מדברי מהר"ש אלגזי בס'
גופי הלכות (הנ"ל) דכל היכא דנקטינן "ההוא סבא" אף שהוא אליהו
הנביא ז"ל מ"מ בא בהסתר לחכמים, וא"כ במציאות כזאת אינו בשלימות כל
בחינותיו. וק"ל) ולעתיד לבוא כשיבוא משיח יתראה פנים אל פנים בכל בחינותיו
ואז יוכל לפשוט לנו כל הספיקות. יעו"ש. ודפח"ח].
מדוע כשמזכירים
את אליהו אומרים זכור לטוב
ואגב אורחיה הנה
יש לציין בזה בהא דמזכירינן את אליהו הנביא זכור לטוב, דעי' בדברינו בס' מזהב ומפז
ח"ב על עניני הקטורת (עמוד רפא), וכן הוא מובא גם בדברינו בשו"ת עטרת פז
ח"א חאבה"ע (סי' ה עמוד קע) דכל פעם שמזכירים את אליהו הנביא צ"ל "אליהו
הנביא זכור לטוב" והוא סוד שאמרו "אליהו בארבע", כלומר דהא אמרינן
בגמ' ברכות (ד ע"ב) גבריאל בשתים אליהו בארבע עפיפות וכו', וגם הוא עולה בגמ'
ת' שמכניע הקלי'. יעו"ש. ועי' בדברינו בשו"ת עטרת פז (שם ד"ה הן
אמת) שהבאנו בזה עוד בשם הרב יפה ללב (סי' תקצ סק"ב) שכתב, דלכן גם כשמזכירים
את אליהו הנביא ז"ל במגילת אסתר בסופה אומרים "וגם חרבונה זכור
לטוב", ולא יאמר "וחרבונא זכור לטוב", על אף שבירושלמי מגילה
(פ"ד ה"ז) איתא סתם "א"ר פנחס צריך לומר חרבונא זכור
לטוב", דכיון דחרבונא הוא אליהו הנביא ז"ל, יש להזכירו באופן שיהיה בזה
ד' תיבות וכנ"ל ולכן צריך לומר "וגם חרבונא זכור לטוב".
יעו"ש. והנה בס"ד עוד יש לומר בזה בהא דכל פעם שמזכירים את אליהו הנביא
צריך להוסיף ולומר "זכור לטוב", והיינו כיון שאנו מזכירים את שמו יש לנו
לציין ולומר שיהיה דבר הזכרתו לטובה, ואף הוא יזכיר אותנו לטובה, והיינו דכיון
שמלאך אלהים קדוש הוא, וקדוש יאמר לו לקנות קנאת ה' צבאות, וכדחזינן בכמה דוכתי
שקינא לכבוד שמים ובישר דברים קשים, וכי הא דבא לאחאב לבשרו בענין הגשם שיפסק וכמו
שנאמר (מלכים א' פרק יז פסוק א) "ויאמר אליהו התשבי מתושבי גלעד אל אחאב חי
ה' אלהי ישראל אשר עמדתי לפניו אם יהיה השנים האלה טל ומטר כי אם לפי דברי",
ועי' ברד"ק (שם) שכתב, ובדרש איתא וכי מה ענין זה אצל זה אלא כשמתו בני חיאל
כולם הלכו אליהו ואחאב לנחם חיאל ואמר אליהו כי בעון שבנה יריחו מתו בניו כדבר ה'
אשר דבר יהושע בן נון, אמר לו אחאב מי גדול משה או יהושע אמר לו משה שהיה רבו של
יהושע, אמר לו דברי הרב לא נתקיימו ודברי תלמיד נתקיימו, והלא אמר משה ועבדתם
אלהים אחרים ועצר את השמים והלא כל ישראל עובדי ע"ז הם ואין השמים נעצרים,
קפץ אליהו ואמר ונשבע חי ה' אם יהיה השנים האלה טל ומטר כי אם לפי דברי.
יעו"ש. והרי שעצר את השמים, ועי' נמי בגמ' תענית (ב ע"ב) שאליהו עצר את
הגשם בימי אחאב. יעו"ש. וכן חזינן עוד באליהו ז"ל דגם הצרפית אמרה לו
(מלכים א' פרק יז פסוק יח) "ותאמר אל אליהו מה לי ולך איש האלהים באת אלי
להזכיר את עוני ולהמית את בני", והיינו כי פחדה שיגרום עליה קטרוג
וכיו"ב, ואכן רבותינו ז"ל אמרו (תוספות מסכת קידושין עא ע"א
ד"ה קשים גרים) דלכן פחדה, שמתוך שהוא צדיק גמור היה נראה לה שמזכיר לפני השם
את עונה. יעו"ש. והוא מהמדרש בראשית רבה (פרשה נ פיסקא יא) דאיתא התם, צרפית
אמרה עד שלא באת אצלי היה הקב"ה רואה מעשי ומעשה אנשי עירי והיו מעשי רבים על
אנשי בני עירי והייתי צדקת ביניהם, עכשיו שבאת אצלי באת להזכיר את עוני ולהמית את
בני. יעו"ש. ולפי הנ"ל יש לומר דחששא בזה יותר שמא כיון שמקנא קנאת ה'
צבאות הוא, ואף גם זאת כיון שאיש אלקים קדוש הוא עצם מציאותו יגרום עליה קטרוג, הן
מצד מציאותו אצלה והן מצד שימצא בה דבר שאינו כשורה ויקפיד עליה ותנזק. ועל כן
באמת כשאנו מזכירים את אליהו הנביא אנו אומרים שיהיה "זכור לטוב",
והיינו שכל הזכרתו שאנו מזכירים אותו תהיה לנו לטובה, ולא יגרם מזה ח"ו איזה
חסרון משום הטעם הנ"ל שיכול שיראה בנו דבר שאינו הגון ויקנא קנאת ה' צבאות,
ולכן אנו מבקשים שיהיה הכל לטובה, וכן גם הוא יזכירנו לטובה ולברכה, כי כל אשר
יאמר לפני הקב"ה כך יהיה וכך יעשה. וק"ל.
בטעם הדבר
שאליהו הנביא ז"ל צריך להיות כל ברית
ובענין קנאתו של
אליהו הנביא ז"ל, עי' עוד נמי בפרקי דרבי אליעזר (הוצ' חורב פרק כח) דאיתא
התם עמד אליהו ז"ל וברח לו להר חורב, שנאמר ויקם ויאכל וישתה, ושם נגלה לו
הקב"ה אמר לו מה לך פה אליהו, ענה לו קנא קנאתי, אמר לו לעולם אתה מקנא, קנאת
בשטים על גלוי עריות, שנ' פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן, וכאן קנאת, חייך שאין עושין
ברית מילה עד שאתה רואה בעיניך, מכאן התקינו חכמים לעשות כסא אחד מכובד למלאך הברית,
שנקרא אליהו ז"ל מלאך הברית, שנ' ומלאך הברית אשר אתם חפצים עי"ש.
והיינו שכיון שאליהו אמר לקב"ה על ישראל (מלכים א' יט י) "ויאמר קנא
קנאתי לה' אלהי צבאות כי עזבו בריתך בני ישראל את מזבחתיך הרסו וגו"', אמר לו
הקב"ה דכיצד אומר כך על ישראל, ולכן יצטרך מעתה לבוא ולראות בעצמו כי ישראל
שומרים את הברית, והיינו שהוא ח"ו כעין עונש. וכן הוא כיו"ב גם בילקוט
שמעוני (ס' יהושע רמז טו) שכיון שאליהו הנביא ז"ל אמר "כי עזבו
בריתך" צריך הוא לעמוד ולהיות נוכח בכל ברית מילה, שיראה בעצמו כי ישראל
שומרים ונזהרים במצות ברית מילה. יעו"ש. וכן הוא מבואר גם בזוה"ק (פרשת
לך לך דף צג ע"א) דאיתא התם, תו אמר ר' אבא בזמנא דבר נש אסיק בריה לאעליה
להאי ברית קרי קודשא בריך הוא לפמליא דיליה ואמר חמו מאי בריה עבדית בעלמא, ביה
שעתא אזדמן אליהו וטאס עלמא בד' טאסין ואזדמן תמן, ועל דא תנינן דבעי בר נש לתקנא
כרסייא אחרא ליקרא דיליה ויימא דא כרסייא דאליהו ואי לאו לא שרי תמן, והוא סליק
ואסהיד קמי קודשא בריך הוא, ת"ח בקדמיתא כתיב (מלכים א' יט) מה לך פה אליהו
וגו', וכתיב קנא קנאתי לה' כי עזבו בריתך בני ישראל וגו', א"ל חייך בכל אתר
דהאי רשימא קדישא ירשמון ליה בני בבשרהון אנת תזדמן תמן, ופומא דאסהיד דישראל עזבו
הוא יסהיד דישראל מקיימין האי קיימא, והא תנינן על מה אתענש אליהו קמי קודשא בריך
הוא על דאמר דלטורא על בנוי וכו'. יעו"ש. וכן הוא מתבאר גם בזוה"ק פרשת
ויגש (דף רט ע"ב) דאיתא התם, אמר ליה חייך דבכל אתר דבני יקיימו קיים קדישא
אנת תהא זמין תמן, ד"א והא אתמר בגין כך מתקנין כרסייא לאליהו דאיהו זמין תמן
וכו'. יעו"ש. וכן הוא מבואר עוד גם בזוה"ק בזוהר חדש (דף קכד ע"א).
יעו"ש.
וכן העלה נמי
להלכה בס' העיטור שער שלישי (הלכות מילה דף נא עמוד א) שמשום הכי צריך להכין בעת
המילה כיסא של אליהו, שכתב שם, והלך אליהו להר חורב שנאמר וילך וישת פניו וכו' ושם
נגלה לו הקב"ה ואמר לו מה לך פה אליהו א"ל קנא קנאתי, א"ל לעולם
אתה מקנא, קנאת בשיטים על גילוי עריות דכתיב פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן וגו'
וכאן קנא קנאתי, חייך שאין ישראל עושין ברית מילה עד שאתה רואה בעיניך, מכאן
התקינו חכמים לעשות כסא לאליהו מלאך הברית שנאמר ומלאך הברית אשר אתם חפצים הנה
בא. יעו"ש. וכן כתב גם האבודרהם (הל' מילה וברכותיה ד"ה ונהגו לעשות)
שכתב שם, ונהגו לעשות כסא לאליהו ויש סמך לדבר בפרקי דרבי אליעזר וכו'.
יעו"ש. וכן הוא כיו"ב גם בס' האשכול (אלבק, הלכות מילה דף קי עמוד א).
יעו"ש. [ועי' בהכי עוד בדברי מהר"י מולכו בס' שלחן גבוה הל' מילה (סי'
רסה ס"ק מ) שהביא שם משם הדרישה (סי' רסה) שעמד להסתפק בענין זה שאליהו צריך
לבוא בכל ברית מילה, האם ענין זה שאליהו צריך להיות נוכח בעת הברית הוא לגנאי
שכביכול הקב"ה אמר לו כיצד אתה מוציא לעז על בני לך ותראה שהם מקיימים מצוה
זו, או שמא הוא לשבח שא"ל הקב"ה דכיון שאתה מקנא לה' על מצות המילה לא
יקיימו אותה עד שתבוא ותהיה נוכח שם. ואולם מהר"י מולכו כתב שם דפשוט הדבר
שהוא לגנאי, דכן משמע מכלל דברי המדרשים הנ"ל, ובפרט מדברי הזוה"ק בפר'
לך לך (הנ"ל) דמתבאר שהוא עונש. יעו"ש].
(וע"ע נמי
בענין קנאתו זו של אליהו הנביא ז"ל בשו"ת הרדב"ז חלק ו (סימן ב
אלפים רצד) שעמד לבאר שם את הענין דמדוע הטריח הקב"ה את אליהו מהלך ארבעים
יום עד אשר בא אל הר אלהים הוא הר סיני, והראהו כל אותו מראה, והלא בארץ ישראל אשר
שם עיקר הנבואה והקדושה היה יכול להודיעו הנבואה, כי הר חורב אחר שנסתלקה השכינה
לא נשאר בו שום קדושה. וביאר דהוא כיון שהקב"ה רצה לעורר את אליהו הנביא
ז"ל שילמד ממשה רבינו ע"ה להיות מליץ טוב על ישראל, כמו שמסר נפשו עליהם
בחטא העגל, ואמר לו מה לך פה אליהו כלומר מי הביאך פה מקום משה רבך אולי יזכור
וישוב לבקש רחמים על ישראל, ואולם אדרבא הוסיף לומר דלטוריא במקום סנגוריא, ואמר
כי עזבו בריתך בני ישראל את מזבחותיך הרסו ואת נביאך הרגו בחרב, ובכלל את מזבחותיך
הרסו רמז שהיו בונין מזבחות לע"ז. אמר לו הקב"ה עדיין אתה מקנא, צא
ועמדת בהר לפני ה' כאשר אמר למשה הנה מקום אתי ונצבת על הצור ושמתיך בנקרת הצור
וגו' והיא המערה, והראהו ולימדו י"ג מדות רחמים, ואמר לו אם יעשו לפני כסדר
הזה מיד אני מרחם עליהם. כדי שיתן אליהו אל לבו ויזכור י"ג מדות של רחמים
וכו'. יעו"ש שהאריך בביאור כל ענין זה. ע"ש.
איך אליהו
ז"ל משתתף בכל הבריתות
ובענין
הנ"ל דחזינן שאליהו הנביא ז"ל צריך להיות נוכח בכל הבריתות, אכן יש
לשאול דכיצד אליהו הנביא ז"ל יכול לבוא בכמה בריתות שנעשים בעת ובעונה אחת,
ועי' בדברי הרוקח בס' סוד רזייא (עמוד ה) שכתב שם, דיש לו לאליהו ז"ל שלוחים
הרבה לעשות שליחותו, שהרי כשנימולים בשבת בהרבה מקומות, איך יהיה בכאן ובכאן אם יש
תחומין למעלה מעשרה טפחים, אלא שיש לו שלוחין הרבה שעושין שליחותו. יעו"ש.
וממילא לפ"ז שפיר מיושב נמי הא דאליהו ז"ל יכול להשתתף בכמה בריתות בעת
אחד, דהוא שולח את שלוחיו, ושלוחו כמותו הוי. ועי' בהכי נמי לרבינו החיד"א
בס' מדבר קדמות (מערכת א אות סא) שהביא ג"כ כיו"ב בשם מהר"י צמח
דהא דאליהו הנביא נמצא בכל המילות שבעולם היינו שהוא שולח ניצוץ אחד לכל מילה
ומילה, והיינו שאינו בא בעצמו ממש כולו בשלימותו, ובזה פירש רבינו החיד"א נמי
הא דאליהו הנביא ז"ל היה במחיצתם של חכמים ושכיח בבית מדרשם, ואפילו הכי
נשארו בעיות בגמ' בתיק"ו שיהיו מיושבים רק לעתיד לבוא, ומדוע לא גילה להם
בזמן שהיה נגלה, אלא היינו כיון שכשהיה נגלה לחכמים לא היה נגלה להם בכל בחינותיו,
ורק לעתיד לבוא כשיתגלה להם בכל בחינותיו יוכל לתרץ ולפשוט להם את כל הבעיות.
יעו"ש. ועכ"פ חזינן מכלל דבריו אלה של רבינו החיד"א דאכן ס"ל
שאליהו הנביא ז"ל אינו בא בכל מילה בעצמו אלא שולח לשם ניצוץ אחד, והיינו
כעין דברי הרוקח הנ"ל שהוא שולח לשם שליח אחד. וע"ע נמי בס' אוצר החיים
(קאמארנא, פרשת לך לך) שכ' שם, דאליהו בעצמו אינו בא אלא למי שיש בו ניצוץ משה
רבינו, ולשאר שולח ניצוצי אורותיו, כי בכל נשמה יש בחינת אליהו יעו"ש. וכבר
כתבו בזה המפרשים עוד כיצד אליהו הנביא ז"ל יכול להשתתף בכל הבריתות וכו',
עי' בס' הנצחון (סי' כב) והובאו דבריו בס' חותם קודש (ס"י סעיף יב), ובס'
אוצר הברית ח"ב (עמוד רמא). יעו"ש. ואכמ"ל .
עוד בענין
הנ"ל
ובענין זה
דאמרינן בא בכל ברית והוא עונש לו וכו', וכן כיצד הוא יכול לבוא בכל הבריתות וכו',
שו"ר הלום בס"ד עוד לרבינו החיד"א בס' מראית העין במס' יבמות (צו
ע"א) שכתב שם, הנה ראיתי כתוב משם הרב עיר וקדיש מהר"י צמח ז"ל
במ"ש רז"ל דבעבור שאמר אליהו הנביא זכור לטוב כי עזבו בריתך בני ישראל
אמר לו הקב"ה חייך שתמצא בכל ברית שיעשו בני, וחקר הרב ז"ל דמה עונש הוא
זה, ותירץ דהעונש הוא דבזמן שהוא למטה בברית מילות, מאבד החידושים שמתחדשים
במתיבתא דרקיעא עכ"ד, ואע"ג דבמילה הוא שולח ניצוץ אחד בלבד, נראה
דכוונת הרב ז"ל דבמתיבתא דרקיעא צריך שיהיה בכל בחינותיו, מעין דוגמא למה
שחקרו הראשונים ז"ל [נראה פשוט דכוונת רבינו החיד"א לקדמונים], דמאחר
דאליהו זכור לטוב הוה שכיח אצל התנאים והאמוראים אמאי לא פשיט כל בעיות שבתלמוד
ונשארו בתיקו שהוא ר"ת ת'שבי י'תרץ ק'ושיות ו'אבעיות. והגם כי הרב יעב"ץ
ז"ל בס' לחם שמים (סוף עדיות) הלעיג על זה, וכתב שאין זה ר"ת של מילים
אלו וכו', לא ראה דבס' הקדוש ס' הקנה כתב כן, גם הרמב"ם ז"ל בשני פרקים
שלא נדפסו בהקדמתו לפי' המשנה, והמה בכתובי'ם, כתב כך. וא"כ הדרן לחקירתנו
אמאי אליהו זכור לטוב לא פשיט כל תיקו שבש"ס, ונראה דאליהו הנביא זכור לטוב
אשר היה מתגלה לאמוראים לא היה בכל בחינותיו, ואשר יתרץ קושיות ואבעיות הוא אליהו
הנביא זכור לטוב בכל בחינותיו. ומצאתי סמך לזה מדברי רבינו האר"י ז"ל
ומדברי מז"ה הרב חסד לאברהם, ואם כן במתיבתא דרקיעא צריך שיש בכל בחינותיו,
שוב נזכרתי וכו', ואיברא דלבי מהסס בעיקר דברי הרב מהר"י צמח ז"ל הנז'.
עכ"ד. יעו"ש. והנה בפשיטות צ"ל דהא דקאמר רבינו החיד"א דליבו
מהסס בעיקר דברי מהר"י צמח הנז', לאו היינו על הא דהזכיר מהר"י צמח
שאליהו הנביא ז"ל צריך להשתתף בכל ברית וכו', שהרי דבר זה הוא מפורש בדברי
רבותינו ז"ל במדרשים הנ"ל בפרקי דרבי אליעזר ובזוה"ק ובפוסקים
הנז', אלא כנראה כוונתו למאי דקאמר מהר"י צמח דאליהו הנביא ז"ל נענש
בדבר שמפסיד החידושים שמתחדשים במתיבתא דרקיעא, ושמא דס"ל לרבינו החיד"א
דלעולם על אף האי דאליהו הנביא ז"ל צריך לבוא בכל ברית לאו משום דזכות הוא
וכענין שרצה הדרישה הנ"ל (הל' מילה סי' רסה) לומר דכיון שקינא על הברית לכן
כבוד יעשו לו שיחכו לו עד שיבוא לברית וכו', מ"מ ס"ל לרבינו החיד"א
דלאו נמי עונש הוא שצריך להפסיד מזה, אלא שהוא רק שיהיה בבחינת מעיד ומלמד זכות
תחת אשר קינא לאלוהיו לומר מעיקרא "כי עזבו וגו"', אבל אה"נ דלא
נענש בזה ח"ו שצריך להפסיד. וק"ל. ועוד צ"ב. והן אמת דהלום ראיתי
נמי להגר"ח פלאג'י בס' נפש חיים (מערכת א ערך אליהו) שכתב שם נמי כיו"ב
כדברי מהר"י צמח הנ"ל דהענין שאליהו ז"ל צריך ללכת לכל ברית הוא
נענש בזה כיון שמפסיד החידושים במתיבתא דרקיעא. יעו"ש. וכאמור עוד צ"ב
בזה.
ועכ"פ
כאמור דכל הענין אשר אליהו הנביא ז"ל צריך לבוא לברית היינו משום קנאתו אשר
קינא להשי"ת מעיקרא לומר (מלכים א' יט יד) "ויאמר קנא קנאתי לה' אלהי
צבאות כי עזבו בריתך בני ישראל את מזבחתיך הרסו וגו"', דצריך מעתה להיות מעיד
עדות לפני הקב"ה שאכן ישראל שומרים את הברית, ולכן צריך להיות נוכח בעת עשיית
הברית ולראות זאת בעצמו. ובענין עדותו של אליהו הנביא ז"ל עי' להגר"ח
פלאג'י בס' בס' נפש כל חי (מערכת א אות לא) שכתב שם בענין אחר וז"ל: אליהו
הנביא הרי הוא כבי תרי לענין עדות, אליהו איש מבשר שלום וכל דבריו קיימים, שהרי ב'
עדים נמצאו בשמו והוא בגי' ב' פעמים הוי"ה וכו', וזה כוונת הכתוב גם במלכים
א' (פרק יז) "ותאמר האשה אל אליהו עתה זה ידעתי כי איש אלהים אתה ודבר ה'
בפיך אמת", ונקדים מה שאמרו בגמ' ובפוסקים דכל "דבר" הכתוב בתורה
היינו דאין דבר שבערוה פחות משנים, ולכן אמרה אליו האשה "ודבר ה'"
והיינו שצריך שיהיו שנים לאמת הדבר, "בפיך אמת" בפיך לבד סגי לאמת הדבר
כאילו הם שנים. עכ"ד. יעו"ש. ומתבאר לפי הכי דאכן אליהו הנביא דין ב'
עדים נאמנים יש לו, כיון שהוא כשניים, וממילא לפ"ז שפיר יש לומר דמשו"ה
סגי בבית דין של מעלה לקבל עדותו בענין הברית, במה שהוא מעיד על הבריתות שמקיימים
ישראל, וכמבואר לעיל מדברי המדרשים הנ"ל. וק"ל.
למטה
All rights reserved © 2003 Harav Pinhas Zbihi