למעלה
י"א שהנמצאים בעת הברית מתכפרים עוונתיהם

 ועי' בס' אגרא דפרקא (אות קמו) שכתב שם בשם הרב הקדוש מהר"ש מקראלין שאמר בשם המדרש שבשעה שאמר הקב"ה לאליהו שיצטרך להיות בכל ברית מילה שבישראל, אמר אליהו רבש"ע אתה יודע שאני מקנא לשמך יתברך, הנה אם יהיה בעל הברית בעל עבירה לא אוכל לסבול להיות שם, והבטיחו השי"ת שיכפר לבעל הברית, ואז יהיה ריקן מעבירות. והשיב עוד, אפשר יהיה המוהל בעל עבירה, הבטיחו השי"ת שיכפר גם לו. השיב עוד, אפשר יהיה הקהל העומדים שם בעלי עבירות, ולא אוכל לסבול, הבטיחו השי"ת שיכפר לכל הקהל. ע"כ. וכתב שם, שזה מרומז במה שנאמר לפנחס שהוא אליהו "תחת אשר קנא לאלהיו ויכפר על בני ישראל", כי הואיל ומדתו קנאה והוצרך להיות אצל כל ברית ולא יוכל לסבול, על ידי זה גורם הכפרה לישראל כי הוצרך השי"ת להבטיחו כנ"ל. עכ"ד. יעו"ש. והובא גם בס' טעמי המנהגים (עניני המילה בקונטרס אחרון אות תתקז). יעו"ש. וע"ע נמי בס' בני יששכר (חדש תשרי מאמר ד אות ז) שכתב על ענין זה, כך שמעתי שיש באיזה מדרש ולא ראיתיו, אבל ראיתי בספר אחד שכתב ג"כ ששמע בשם המדרש שכל העומדים אצל הכסא של אליהו מתכפרין עוונותיהן. יע"ש.

מהו המקור לזה

והנה באמת ענין מדרש זה לא מצינו הדק היטב היכן הוא מקורו, ברם בקושטא הנה מצינו בדברי התוספות במסכת פסחים (קיד ע"א) שכתבו ג"כ בשם מדרש סתם על מאי דאיתא בגמ' שם (קיג ע"ב) שבעה מנודין לשמים ואלו הן וכו', וי"א אף מי שאינו מיסב בחבורה של מצוה. וכתבו התוס' שם ע"ז, ואין מיסב בסעודת מצוה - היינו סעודת מילה דאמר במדרש דניצול מדינה של גיהנם וכו'. יעו"ש. וחזינן מדברי התוס' הללו דהביאו בשם המדרש דהמשתתף בסעודת המילה ניצול מדינה של גהינם. וא"כ שמא מדברי מדרש זה שהזכירו התוס' נשתרבב הענין שנמחלים עוונותיו של המשתתף בברית. וק"ל. אולם האמת היא דמדברי התוס' משמע דמיירי מצד ענין עצם ההשתפות והאכילה בסעודה, וגם לא מתבאר דהוא ענין של כפרת עוונות. ולכן גם לא משמע כ"כ שהוא קשור לענין הנ"ל דהמשתתף בברית נמחלים עוונתיו משום עצם הימצאותו בברית מילה דאליהו נמצא שם וכו'. והנה הלום ראיתי בס"ד בדברי מהר"י מולכו בס' שלחן גבוה בחיו"ד הל' מילה (סי' רסד ס"ק יב, ואשר ציין עליהם גם בדבריו שם סי' רסה סוף ס"ק מב) שדן התם במה שאומרים שיש להקפיד שהסנדק יהיה איש ירא שמים בתכלית וכו', והזכיר שם אגב אורחיה את דברי המדרש הנ"ל שהנמצאים בברית מתכפרים עוונותיהם, וז"ל: ולפי המדרש שאמרו שאין אליהו בא לברית מילה אלא א"כ מכפר הקב"ה את כל עוונות הנמצאים שם, והביאו הרב חמדת ימים בקיצור בחלק הב' סוף פרק ז, ובפרט למה שאמרו שאליהו שואל כפרת הנמצאים שם אצל כסאו וכו'. ובכל יום ויום שיש מילה הקב"ה גוזר על אליהו שילך וימצא שם משום שאמר קנא קנאתי וכו', והפה שאמר כי עזבו בריתך יאמר שקיימו וכו', וע"ז שמעתי שיש במדרש שאם יש איזה רשע באותה המילה, אומר אליהו להקב"ה איני הולך לשם משום פלוני הרשע שיש שם, והקב"ה מוחל כל עונותיו כדי שילך אליהו לשם. א"כ אין אנו צריכין לדבר הזה לבקש איש תם וישר להיות סנדק או מוהל, דכל העומדים שם הם מכופרי עון, וכן המנהג שלא לדקדק אחר זה, מה גם דגדולה חזקה דכל ישראל בחזקת כשרים וכו'. עכ"ל. יעו"ש. וחזינן מכלל דבריו אלה של מהר"י מולכו שאכן הזכיר כדברים הנ"ל בשם המדרש, דיש מדרש כזה שאין אליהו בא לברית מילה אלא אם כן מכפר הקב"ה על עוונות כל הנמצאים שם וכו'. ואולם חזינן דאף הוא לא הזכיר בפרוטרוט את מקורו של מדרש זה, ומרישא דדבריו מתבאר קצת דכעין דברי מדרש אלו מוזכר בס' חמדת הימים, ועכ"פ כנראה שמקורו של מדרש זה רווח מתוך דבריו אלה של מהר"י מולכו בס' שלחן גבוה הנז' דמן כת הקדמונים הוא. וק"ל. ואולם כאמור דאף מהר"י מולכו לא הזכיר היכן הוא מקור דברי מדרש אלו.

המקנא קנאת ה' צבאות אין מלאך המוות שולט בו

[ובענין הדבר דאמרינן פנחס הוא אליהו הנביא ז"ל, עי' בדברינו בשו"ת עטרת פז ח"א (חאה"ע סימן ט) מש"כ בענין זה באורך, דא"כ נמצא דאליהו הנביא כהן הוא (וכאשר הוא מתבאר נמי מדברי רש"י במס' בבא מציעא קיד ע"ב) דקאמר התם רבה בר אבוה לאליהו ז"ל שראה אותו בבית הקברות ולא כהן הוא מר וכו', ועי' ברש"י (שם ד"ה לאו כהן מר) שכתב, ולא כהן מר, דאיכא למאן דאמר דאליהו הוא פינחס, דכתיב ביה קנא קנאתי וכן בפינחס בקנאו את קנאתי. יעו"ש), וא"כ כיצד נטמא לבנה של הצרפית להחיותו אחרי שמת וכו', ועמדנו בזה בדברי הרדב"ז בתשובותיו (ה"ו סי' שני אלפים רג) שג"כ עמד בענין זה דא"כ כיצד נטמא אליהו שהיה כהן כדי להחיות את בן הצרפית וכו'. וגם עמדנו שם לבאר הענין אם פנחס הוא אליהו ממש וכו'. יעו"ש. וראה בזה גם בדברי רבינו החיד"א בס' מדבר קדמות (מערכת א אות כז). יעו"ש. ולכאורה נראה דגם מדברי הזוה"ק מתבאר הכי דאכן פנחס הוא אליהו ממש, עי' בזוה"ק פרשת כי תשא (דף קצ ע"א) דאיתא התם, עד דהוה יתיב אתגלי עליה קודשא בריך הוא א"ל מה לך פה אליהו בקדמיתא קא הוית מקטרגא ומקני על ברית, ומדחמינא בך דקנית עלי בההוא ברית נטלית ליה ברעו דמשה ויהיבנא לך עד דמשה הוה אמר (במדבר כה) הנני נותן לו את בריתי שלום, השתא דאיהו דילך לא אתחזי לך לקטרגא עלוי הוה לך למשבק קנוייך לי כמה בקדמיתא דהוה דילי שבקנא ליה לידא אחרא ולא קטריגנא עלוי, מה לך פה, מאי פה, ברית קיימא פה ה' איהו, כיון דלא בעאת לשבקא לי פומך אתברי באתר דההוא פומא, תנן בההיא שעתא אתעבר מניה ההוא נבזבזא דיהב ליה משה דתנן מאי דכתיב (מלכים א יט) וילך בכח האכילה ההיא וגו', עד הר האלהים חורבה, למתבע מתמן, וכי מתמן הוה בעי, אלא למתבע כמלקדמין מההוא דירית בהר האלהים ברית דא, פנחס הוא אליהו ודאי בדרגא חדא, א"ל משה לית אנת יכיל לקבלא מנאי אלא זיל לינוקייהו דישראל ומאינון תרוח ואינון יהבי לך וכך הוא עביד וכו'. עי"ש. וע"ע נמי בזוה"ק פרשת ויגש (דף רט ע"ב) דאחר שדיבר שם מענין אליהו הנביא ז"ל, איתא, ותא חזי כל ההוא בר נש דמקני ליה לקודשא בריך הוא לא יכיל מלאכא דמותא לשלטאה ביה כשאר בני נשא ויתקיים ביה שלם והא אוקמוה כמה דאתמר בפנחס (במדבר כ"ה) לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום. יעו"ש. והיינו דכיון שפנחס הוא אליהו והוא קינא לכבוד הקב"ה נתקיים בו דבר זה שלא שלט בו המיתה.

ובאמת לפי דברי הזוה"ק הללו דחזינן דכל מאן דמקנא לכבוד קודשא בריך הוא לא יכיל מלאך המוות לשלוט בו, אמרתי לפרש בס"ד בספרי "פז רב" כת"י עה"ת את הפסוק בפר' כי תשא (שמות לג כב) "והיה בעבר כבדי ושמתיך בנקרת הצור ושכתי כפי עליך עד עברי", והיינו שיש לפרש בס"ד "והיה בעבר כבודי" "בעבר" בחולם חסר כתיב מלשון עובר, אבל יש לומר בדרך רמז דהוא בשורוק בעבור מלשון בשביל, והיינו דבעבור כבודו של הקב"ה צריך האדם להיות בבחינת "ושמתיך בנקרת הצור" דצריך שיהיה כצור חלמיש לקנאות קנאת ה' צבאות בכל כוחו ויכולתו לכבוד אבינו שבשמים, ואז ממילא שכרו איתו ופעולתו לפניו "ושכתי כפי עליך עד עברי" דהקב"ה בכבודו ובעצמו מסוכך ומגן עליו והיינו "ושכתי כפי עליך" דהקב"ה בכבודו ובעצמו מסוכך עליו, וענין זה שהקב"ה מסוכך עליו הוא אפילו ביום עברה וזעם ההוא יומא אחרא דמלאך המוות בא אל האדם, והיינו "עד עברי" עד ועד בכלל, והוא ההוא יומא של עברה וזעם יומא אחרא דהאדם (וכן נמי דרשינן בגמ' בבא בתרא (י ע"א) על הפסוק בצפניה (א טו) "יום עברה היום ההוא יום צרה ומצוקה יום שואה ומשואה יום חשך ואפלה יום ענן וערפל" דיום עברה הוא יום המיתה. וכן נמי בוידוי רבינו ניסים גאון הנאמר ביוה"כ קרי לההוא יומא "יום עברה ונאקה יום זעקה ויללה" והיינו "עברי" מלשון "עברה". וק"ל), דאף באותו יום אחרון הקב"ה מסוכך ומגן עליו ולוקח אותו עימו אל עץ החיים בשלום ובמישור. והיינו נמי דחזינן הכא דקאמר בזוה"ק הנ"ל דהמקנא קנאת ה' צבאות אין מלאך המות פוגע בו אלא כל עיסקו הוא עם הקב"ה יתברך ויתעלה שמו בעצמו. וק"ל.

ואגב אורחיה ע"ע בענין זה שאליהו הנביא נשאר חי, עי' בס' לחם לפי הטף (מערכת ק אות ב) שכתב לבאר זאת ע"פ מש"כ רבינו החיד"א בס' מדבר קדמות (מערכת א אות כט) דגם במשך הגלות לא בטלו הקרבנות כי אליהו הנביא זכור לטוב מקריב במקום המקדש על המזבח בכל יום שני תמידים בבוקר ובערב, לכפר על ישראל, וזה לנו לצינה ומגן בימי גלותינו. (והיינו נמי שאנו אומרים בברכת המזון "ועל הבית הגדול והקדוש שנקרא שמך עליו" והיינו אף בזמן הזה). ולפי זה ניחא נמי חקירת הרב בעל העקידה ושאר המפרשים מדוע נשאר אליהו חי בגופו דאם דבר זה מדרגה גדולה למה לא זכה לזה גם משה רבינו ע"ה אשר לא קם נביא כמותו. ולפי האמור אייתי שפיר דכיון דאליהו הנביא ז"ל צריך להקריב קרבנותיהם של ישראל, והא קרא כתיב בהו "אדם כי יקריב מכם" אדם ולא מלאך, ולכן נשאר חי בגוף קיים להקריב את הקרבנות, דלולא זה לא היה בכח הקרבן לכפר. עכ"ד. יעו"ש].

עתה אליהו הנביא ז"ל הוא רק מליץ יושר ומבשר טוב

 והנה באמת יש לומר דאחר ענין זה שהקב"ה הוכיחו לאליהו הנביא זכור לטוב על מה שאמר "כי עזבו בריתך וגו"', ומשו"ה צריך לבוא בכל ברית וכו', אכן הד'ר הוא ואין אליהו הנביא ז"ל אלא רק מבשר טוב ישועות ונחמות, דכיון שראה שאין חביב ויקר לפני השי"ת אלא שיהיו מלמדים זכות וטוב על ישראל, כן הוא עושה. ובאמת יש לומר דהיינו נמי דחזינן בס' תנא דבי אליהו (שהוא ספרו של אליהו הנביא ז"ל גופיה, עי' לרבינו החיד"א בס' שם הגדולים (ח"ב מערכת ס) שהאריך בזה. יעו"ש), דבמקומות טובא אליהו הנביא ז"ל עומד שם ומלמד זכות על ישראל בהפלגה עצומה בשפה ברורה ובנעימה, ולדוגמא עי' בתנא דבי אליהו רבה (פרשה כו ד"ה שנו חכמים במשנה) דאיתא התם, ריבונו של עולם אני כפרתן של ישראל בכל מקומות מושבותיהן שאין מלין ואין קורין ואין שונים ואין נכנסין לברית אלא באהבת אביהם שבשמים, לפיכך אמר הקב"ה, אפילו יעמדו אומות העולם ויתנו כספם וזהבם וכל מחמדיהם הטובים ויאמרו, תנו לנו כתר בית אהרן, כתר בית דוד, איני נותן להם אפילו דבר אחד מביזתה של תורה, שנאמר מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה (שיר השירים ח ז) באותה שעה אמר הקב"ה, אפילו יעמדו אומות העולם ויבנו לי בית המקדש יותר מכם ויאמרו, תן לנו כתר בית אהרן וכתר בית דוד, איני נותן להם אפילו דבר אחד מביזתה של תורה, לכך נאמר מים רבים וגו'. יעו"ש. ועוד מצינו בתנא דבי אליהו רבה (פרשה כט ד"ה בית ישראל אני) דאיתא התם, בית ישראל אני כפרתן בכל מקומות מושבותיהן, משיצאו ישראל ממצרים עד שנכנסו ישראל לארץ ארבעים שנה, כמה מגפפן, כמה מחבקן, כמה מנשקן. משנכנסו לארץ עד שנבנה בית הראשון ארבע מאות וארבעים שנה, ידו פרושה עליהן מכל צר ואויב וכו'. יעו"ש. ועוד בתנד"א רבה (פרשה יז ד"ה אבי שבשמים), אבי שבשמים, יהי שמך הגדול מבורך לעולם ולעולמי עולמים, ותהא לך קורת רוח מישראל עבדיך בכל מקומות מושבותיהם, שכל דברים מכוערין ודברים שאינן ראויין שעשו ישראל לפניך, לא שמרת להם קינאה ונקמה ולא היתגאיתה עליהם, ודברי תורה לא מנעתה מהן, אלא זכרתה להן טובות ולא רעות, טובות שעשו לפניך ולא רעות שעשו לפניך וכו'. יעו"ש. ועוד בתנד"א רבה (פרשה יח ד"ה נוכח פני ה') אבינו שבשמים ראה בעוניינו וריבה ריבינו, ויעלה עלבונינו לפניך בכל שעה ושעה. זכור כמה בעלי בתים יש בהן בישראל שאין להם כלום ועוסקין בתורה בכל יום תמיד. זכור כמה עניים ואביונים יש בישראל שאומות העולם מושכין את בשרן מעליהן ועוסקין בתורה בכל יום תמיד. זכור כמה סומין יש בהן בישראל שאין להם מזונות ונותנין שכר ומלמדין בניהם תורה. זכור כמה נערים וקטנים יש בהן בישראל שאין יודעים בין ימינם לשמאלם ועוסקים בתורה בכל יום תמיד. זכור כמה זקנים וזקנות יש בהן בישראל שמשכימין ומעריבין לבית הכנסת ולבית המדרש, מחמדין ומתאוין ומצפין לישועתך בכל יום תמיד. אבי שבשמים, צדיק אתה חסיד אתה וכל מעשיך באמונה, יגולו רחמיך הרבים על בניך, שאילמלי תמצא בהן באומות העולם עשרה בני אדם בעיר קטנה שאמרו חכמים ותשפטם באיסורין ותביא עליהן עניות ויכולין לעמוד בהן, יברכוך וישבחוך ויפארוך, יתברך שמך מהרה ובזמן קרוב לעיני כל הבירייה, ומעשינו דיינו שתיקה. יעו"ש.

וראה עוד גם בתנא דבי אליהו רבה (פרשה חי) דאיתא התם ברוך המקום ברוך הוא שרחמיו מרובין על ישראל  לעולם וכו', זכור כמה בעלי בתים יש בהן בישראל שאומות העולם מושכין את בשרן מעליהן ועוסקין בתורה בכל יום תמיד. אבי שבשמים, זכור בריתך עם הראשונים עם שלשה צדיקים עם אברהם יצחק ויעקב. זכור כמה עניים ואביונים יש בהן בישראל שאין להן כלום ועוסקין בתורה בכל יום תמיד. אבי שבשמים, כתבת לנו בתורתך לא תעשוק את רעך ולא תגזול (ויקרא יט יג), כי ימוך אחיך ומטה ידו עמך (שם כה לה), זכור כמה פיסחין וסומין יש בהן בישראל שאין להן מזונות ונותנין שכר ומלמדין בניהם תורה. אבי שבשמים, זכור כמה קינייניך אשר מעולם, שנאמר הלא הוא אביך קנך (דברים לב ו), ואומר ה' קנני ראשית דרכו וגו' (משלי ח כב), זכור כמה יתומים ואלמנות יש בהן בישראל שאין להם כלום ועוסקין בתורה בכל יום תמיד. אבי שבשמים, זכור רחמיך אשר מעולם המה, שנאמר זכור רחמיך ה' וחסדיך וגו' (תהלים כה ו) וכו', זכור כמה נערים וקטנים יש בהן בישראל שאינן יודעין בין ימינם לשמאלם ועוסקין בתורה בכל יום תמיד. אבינו שבשמים, כתבתה לנו את המקרא שנתתה לנו על ידי עבדיך הנביאים, ואני לא אחוס על ננוה העיר הגדולה וגו' (יונה ד יא), מה אם יתגלגלו רחמיך הרבים עלינו וכו'. יעו"ש. וע"ע נמי בתנד"א רבה (פרשה כט ד"ה כיוצא בדבר אתה) שאמר שם, אבי שבשמים, יהי שמך הגדול מבורך לעולם ולעולמי עולמים, ותהא לך קורת רוח מישראל עבדיך בכל מקומות מושבותיהם וכו'. יעו"ש. ועוד כהנה רבות. וראה גם בתנד"א רבה (פרשה טו) פעם אחת הייתי עובר ממקום למקום, מצאתי אדם אחד שיש בו מקרא ואין בו משנה וכו' אמר לי' רבי מפני מה חביבין על הקב"ה ] וי"ג עליך [ ברי תורה יותר מכל באי העולם ומכל מעשה ידיו שברא בעולם אמרתי לו בני מפני שמכריעין את ישראל לכף זכות וכו', עו"ש .וחזינן מהכי דאכן אליהו הנביא זכור לטוב יוצא מגדר הרגיל הפלא ופלא בלימוד זכות על ישראל ועפעפים יזלו מים בגודל רחמיו הנכמרים על ישראל להתפלל לבקש ולהפציר מלפני השי"ת הוא אלהינו הוא אבינו הוא מלכנו להעתיר ולהיות מליץ טוב חסד ויושר על ישראל .ולפי האמור לעיל י"ל דהיינו טעמא כאמור דהוא משום הא דאמרינן לעיל דכיון שאליהו ז"ל ראה כי טוב בעיני ה' לברך את ישראל אכן אליהו הנביא הד'ר הוא ועתה אין הוא אלא רק מליץ טוב ויושר על ישראל וכל עיקרו הוא לבוא ולהשמיע בשורות טובות ישועות ונחמות.

ולפי האמור יש לומר דהיינו נמי הא דחזינן בגמרא דמסכת בבא מציעא) פה ע"ב (דאליהו הנביא ז"ל גילה לרבינו הקדוש דאיכא דוגמתן דג' האבות בעוה"ז והם רבי חייא ושני בניו שיכולים להביא את הגאולה בתפילתם וכו' ולבסוף כשעמדו בתפילה וכמעט גרמו לתחיית המתים ולביאת הגאולה וכו' אמרי ברקיעא מאן גלי רזיא בעלמא) מי גילה את סוד זה בעולם (אמרי אליהו .אתיוהו לאליהו מחיוהו שתין פולסי דנורא) מלקות של אש - רש"י.) אתא אידמי להו כדובא דנורא על בינייהו וטרדינהו. יעו"ש .וחזינן מכולי האי דאליהו הנביא ז"ל מסר נפש על ישראל לבוא לגלות להם רז זה כדי להביא לקץ הגאולה וקשה וכי לא ידע דיקפידו עליו במתיבתא דרקיעאי וכדחזינן שהיה כך לבסוף שהקפידו על זה והרי מכיר הוא את חוקיו ומשפטיו של מקום זה שהרי הוא זקן ורגיל שם רבות בשנים במתיבתא דרקיעא אלא יש לומר דהיינו כאמור שהיה מוכן לסבול הכל למען בית ישראל .כי כאמור אין אליהו עתה בעת הזאת אלא דואג לטובתן של ישראל ואף מוסר נפשו על כך .וק"ל.

ובאמת יש לומר דהיינו נמי דלעתיד לבוא יבוא אליהו לבשר על הגאולה ועל הישועה בביאת המשיח כיון שמעתה הוא מופקד להיות מבשר טוב וזאת תהיה לו חל'ף עבודתו שהוא עתה מליץ טוב ויושר על ישראל בעת דלותם וגלותם והוא מידה כנגד מידה דכנגד אשר עתה מצטער בצערם של ישראל כך גם ישמח בשמחתם .וכמו שנאמר בו בבוא חזיון הישועה בענין בשורת הגאולה שיביא לבית ישראל) ישעיהו נב ז) "מה נאוו על ההרים רגלי מבשר משמיע שלום מבשר טוב משמיע ישועה אמר לציון מלך אלהיך דענין זה נאמר על אליהו הנביא ז"ל אשר יבוא לבשר את הגאולה וכמתבאר בילקוט שמעוני) ישעיהו רמז תעה (דאיתא התם בשעה שהקב"ה גואל את ישראל שלשה ימים קודם שיבא משיח בא אליהו ועומד על הרי ישראל ובוכה ומספיד עליהם וא"ל הרי א"י עד מתי אתם עומדים בארץ ציה ושממה וקולו נשמע מסוף העולם ועד סופו ואחר כך א"ל בא שלום לעולם בא שלום לעולם שנאמר מה נאוו על ההרים רגלי מבשר משמיע שלום כיון ששמעו רשעים הם שמחים ואומרים זה לזה בא שלום לנו ביום שני בא ועומד על הרי ישראל ואומר באה טובה לעולם באה טובה לעולם שנאמר מבשר טוב ביום שלישי בא ועומד על הרי ישראל ואומר באת ישועה לעולם באת ישועה לעולם שנאמר משמיע ישועה וכיון שהוא רואה את הרשעים שהם אומרים כך אומר לציון מלך אלהיך וכו' יעו"ש .ועיין גם מש"כ בזה בס"ד בענין ג' ימים אלו שיבוא אליהו הנביא ז"ל לבשר את הגאולה וכו' בדברינו בשו"ת עטרת פז ח"א חאו"ח) סימן טו הערה א ד"ה ותישבי הוא (. יעו"ש.

וע"ע נמי בענין זה דאליהו הנביא ז"ל עתה באחריתו אינו אלא סנגור ומלמד טוב על ישראל דאיתא בקהלת רבה) פרשה ד פיסקא א ד"ה ושבתי ("ושבתי אני ואראה רבי יהודה ורבי נחמיה ורבנן רבי יהודה אומר אלו הקטנים הנגנזים בחייהן בעון אבותם בעוה"ז לע"ל הן עומדין בצד חבורה של צדיקים ואבותיהם בצד חבורה של רשעים והם אומרין לפניו רבש"ע כלום מתנו אלא בעון אבותינו יבואו אבותינו בזכיותינו והוא אומר להם אבותיכם חטאו מאחריכם וחטאתיכם מלמדין קטיגור רבי יהודה ברבי אלעאי בשם רבי יהושע בן לוי באותה שעה אליהו זכור לטוב יושב ומלמד סניגוריא ואומר להם אמרו לפניו רבש"ע אי זו מדה מרובה מדת הטובה או מדת הפורענות אמר מדת הטוב מרובה ומדת הפורענות מעוטה ומתנו בעון אבותינו אם מדת הטוב מרובה לא כל שכן שיבואו אבותינו אצלנו אמר להם יפה למדתם סניגוריא יבואו אצלכם וכו' יעו"ש .וחזינן דאליהו הנביא ז"ל מלמד זכות על ישראל לעתיד לבוא .ויש לומר דהוא כאמור לעיל דעתה אין אליהו הנביא ז"ל אלא רק מלמד זכות על ישראל.

בענין הנ"ל שלכן כשמזכירים את אליהו הנביא צ"ל זכור לטוב

ומכל מקום כאמור כיון דאליהו הנביא ז"ל בעיקרו מקנא קנאות צבאות הוא לכן בכל פעם שאנו מזכירים אותו אנו אומרים זכור לטוב והיינו שזכרונו זה יהיה לטובה ולא יגרום הדבר ח"ו שתבוא מזה איזה הקפדה ודבר שאינו טוב וכי הא דחזינן שבישר את אחאב על עצירת הגשמים ואף השונמית אמרה לו שלא יגרום להזכיר את עוונה ועל כן אנו אומרים זכור לטוב שאף אם יתגלה לנו בהזכרה זו שאנו מזכירים אותו שיהיה הכל לטובה ולא יבוא וימצא בנו דבד שאינו הגון ויגרם שיצטרך לקנא קנאת ה' אלא שיתגלה לנו במידת טובו וחסדו שהוא נמצא בה עתה באחרונה ולא תתעורר בדבר המידה הראשונה .וק"ל .וע"ע גם בספר זכרון משה להג"ר משה אזולאי נכד רבינו החיד"א) סימן תרא (שכתב להעיד על מו"ז רבינו החיד"א דשמע מפיו דבכל פעם שהיה אומר אליהו הנביא היה מוסיף לומר זכור לטוב ושכן נהג גם אביו וכן הוא נוהג כמנהג אבותיו הקדושים .ע"ש .ואולם לא ביאר שם מילתא בטעמא מהו הטעם שהקפידו אבותיו הקדושים זיע"א בזה להוסיף ולומר זכור לטוב .ואולם לפי המתבאר בדברינו הנ"ל אכן שמא יש לומר דהיינו נמי טעמיהו דרבנן קדישי הנז 'דקפידי בהכי דהוא כדי שאליהו הנביא ז"ל יתגלה לנו במידת טובו וחסדו האחרונה שהיא לבשר אך טוב וחסד ישועות ונחמות ומליצת יושר ולהטיב עם ישראל .וק"ל.

All rights reserved © 2003 Harav Pinhas Zbihi