The Books of HaRav HaGaon Pinhas Zbihi

למעלה
בענין הנ"ל שלכן כשמזכירים את אליהו הנביא צ"ל זכור לטוב

ומכל מקום כאמור כיון דאליהו הנביא ז"ל בעיקרו מקנא קנאות צבאות הוא לכן בכל פעם שאנו מזכירים אותו אנו אומרים זכור לטוב והיינו שזכרונו זה יהיה לטובה ולא יגרום הדבר ח"ו שתבוא מזה איזה הקפדה ודבר שאינו טוב וכי הא דחזינן שבישר את אחאב על עצירת הגשמים ואף השונמית אמרה לו שלא יגרום להזכיר את עוונה ועל כן אנו אומרים זכור לטוב שאף אם יתגלה לנו בהזכרה זו שאנו מזכירים אותו שיהיה הכל לטובה ולא יבוא וימצא בנו דבד שאינו הגון ויגרם שיצטרך לקנא קנאת ה' אלא שיתגלה לנו במידת טובו וחסדו שהוא נמצא בה עתה באחרונה ולא תתעורר בדבר המידה הראשונה .וק"ל .וע"ע גם בספר זכרון משה להג"ר משה אזולאי נכד רבינו החיד"א) סימן תרא (שכתב להעיד על מו"ז רבינו החיד"א דשמע מפיו דבכל פעם שהיה אומר אליהו הנביא היה מוסיף לומר זכור לטוב ושכן נהג גם אביו וכן הוא נוהג כמנהג אבותיו הקדושים .ע"ש .ואולם לא ביאר שם מילתא בטעמא מהו הטעם שהקפידו אבותיו הקדושים זיע"א בזה להוסיף ולומר זכור לטוב .ואולם לפי המתבאר בדברינו הנ"ל אכן שמא יש לומר דהיינו נמי טעמיהו דרבנן קדישי הנז 'דקפידי בהכי דהוא כדי שאליהו הנביא ז"ל יתגלה לנו במידת טובו וחסדו האחרונה שהיא לבשר אך טוב וחסד ישועות ונחמות ומליצת יושר ולהטיב עם ישראל .וק"ל.

והנה יש להסתפק דדילמא אף ששומעין לתפילתו שהתפלל מ"מ לאו שפיר עבד בהכי שהרי הזיק ועל כן איכא לאסתפוקי האם דין מזיק יש לו לחייבו מדיני נזיקין ונענש על הכי שהרי גרם מיתה ונזק לאחרים (וע"ע נמי בשו"ת עטרת פז ח"א חחו"מ) סימן ז הערה ב ד"ה ואמנם לפי (שהבאנו שם דבכלל איסור מזיק שאסרה התורה לאדם לחבול בעצמו וכמתבאר במסכת בבא קמא) פח ע"ב (התורה אסרה נמי שאדם יקלל את עצמו וראה גם בבעל הטורים עה"ת) בראשית ט ה( עה"פ ואך את דמכם וגו 'שכתב "ואך ג' במסורה הכא ואידך ואך אם טמאה ארץ אחוזתכם "ואך את הדבר .לומר כמו שאסור להרוג עצמו כך אסור לקלל עצמו והוא ואך את דמכם לנפשותיכם "ואך את הדבר שאפילו הדיבור אדרוש .ע"ש .וי"ל דהיינו משום דאדם יש בכוחו להזיק בהכי בדיבורו זה והוי כחובל בידים .וא"כ חזינן דהתורה מחשיבה את ההיזק שנעשה בדיבור למעשה וא"כ שמא הכא נמי הוי הכי דהמזיק בתפילה לאחרים הוי כמזיק בידים שיש לחייבו בהכי כדין מזיק .וק"ל(. ובאמת עיין להגאון רבי יעקב חאגיז בשו"ת הלכות קטנות) חלק ב סימן צח (שכתב שם דההורג נפש ע"י שם או כישוף אפשר דחייב משום רציחה כיון דבדבורו עביד מעשה והו"ל דומיא דזורק חץ להורגו ועליהם נאמר) תהילים קכז ("חץ שחוט לשונם .עכ"ד. יעו"ש .וחזינן מהכי דאכן הגורם מיתה ע"י דיבורו נחשב לו כדין רוצח וא"כ לכאורה יש לומר דה"ה נמי כל שאדם מתפלל על מיתתם של אחרים נחשב לו הדבר כדין רוצח .ברם בקושטא הנה לכאורה יש להעיר בעיקר דבריו אלה של מהר"י חאגיז מהא דחזינן בגמרא דמסכת ברכות) י ע"א (דאיתא התם הנהו בריוני דהוו בשבבותיה דרבי מאיר והוו קא מצערו ליה טובא הוה קא בעי רבי מאיר רחמי עלויהו כי היכי דלימותו .אמרה ליה ברוריא דביתהו מאי דעתך משום דכתיב) תהילים קד ("יתמו חטאים מי כתיב חוטאים חטאים כתיב .ועוד שפיל לסיפיה דקרא ורשעים עוד אינם כיון דיתמו חטאים ורשעים עוד אינם אלא בעי רחמי עלויהו דלהדרו בתשובה ורשעים עוד אינם .בעא רחמי עלויהו והדרו בתשובה .ע"ש .וחזינן מהכי דאכן רבי מאיר ביקש רחמים עליהם שימותו ולא חייש לכלום .ושמא יש לומר דאותם בריונים אנשים קשים ומסוכנים ורצו לסכן את חייו של רבי מאיר וכדקאמר התם נמי רש"י בריונים - פריצים. יעו"ש וא"כ דין הבא להורגך השכם להורגו הוה בהכי ולכן התפלל עליהם רבי מאיר שימותו כדי להנצל מידם .]ועיין נמי בתוספות עבודה זרה) י ע"ב ד"ה חד קטיל אבבא דבי רבי (שעמדו להקשות שם גבי עובדא דרבי ואנטונינוס שכשהיה אנטונינוס הולך לבקרו היה לוקח משרתים עימו ובכניסתו היה הורגם וכו' וכיצד אנטונינוס עשה כן להורגם והלא שפיכות דמים הוא משבע מצות וכו' ותירצו די"ל שהיה ירא פן יודיעו הדבר אל השרים והיו גורמין להרגו ואמרינן אם בא להרגך השכם להרגו. יעו"ש [ .וממילא שפיר עביד רבי מאיר שהרי מצד הדין הוה ליה אפילו להורגם בידים .ואי נמי יש לומר דאותם בריונים מינים וכופרים היו ועל כן יכל להורגם דהוי כי הא דקיי"ל בגמרא עבודה זרה) כו ע"ב (המינין והמסורות והמומרים מורידין ולא מעלין. יעו"ש .וכ"פ נמי הרמב"ם הלכות רוצח ושמירת הנפש) פרק ד הלכה י (המינים והם עובדי עבודה זרה מישראל או העושה עבירות להכעיס אפילו אכל נבילה או לבש שעטנז להכעיס הרי זה מין והאפיקורוסין והן שכופרין בתורה ובנבואה מישראל מצוה להרגן אם יש בידו כח להרגן בסייף בפרהסיא הורג ואם לאו יבוא עליהן בעלילות עד שיסבב הריגתן .כיצד ראה אחד מהן שנפל לבאר והסולם בבאר קודם ומסלק הסולם ואומר לו הריני טרוד להוריד בני מן הגג ואחזירנו לך וכיוצא בדברים אלו. יעו"ש .ולכן שפיר הוה שרי ליה לרבי מאיר להתפלל אף על מיתתם .וק"ל. ]אלא דא"נ קצת קשה דמדוע מנעתו ברוריה אשתו מלהתפלל עליהם שימותו הרי דינם כדין מורידין ואין מעלין וחייבים מיתה על פי דין ובפרט לפי מאי דאמרינן ברישא שרצו להורגו והבא להורגך השכם להורגו וכו' הרי בודאי יש לו להמיתם להציל את עצמו .ושמא יש לומר דברוריה הוה סבירא לה דבשלמא אם יהרגם ממש שפיר דמי ואין להם דמים מ"מ כיון שרבי מאיר עושה זאת בתפילה לכן באה עליו בטענה דאם כבר הוא מתפלל עליהם ורוצה להורגם בתפילתו מדוע שיתפלל שימותו שיתפלל שיחזרו בתשובה .וק"ל .וראיתי בזה עוד בענין דבריה של ברוריה לרבי מאיר בספרפרחי כהונה במסכת ברכות) שם (שכתב דקצת קשה כיצד זה דרבי מאיר בעי עליהו רחמי וכו' והא קרא כתיב גם ענוש לצדיק לא טוב וכתב ליישב דאפשר דהיו מבטלים אותו מתורתו ומיראת ה' ובכי האי גוונא מותר להעניש ודוקא אי מענישם לצרכו אסור .א"נ דס"ל לרבי מאיר דכה"ג לא מיקרי עונש דאדרבא הכי ניחא להו בהכי שלא יעשו עוד עבירות .ומטעם זה ברוריה לא הוקשה לה על רבי מאיר מפסוק זה ד"גם ענוש לצדיק לא טוב אלא מפסוק אחר דמבואר בו דהתפלל דוד על היצר הרע שיכלה ואמרה לו דלפיכך היה לך גם אתה להתפלל כמו כן שיחזרו בתשובה .עכ"ד. יעו"ש .וע"ע נמי בצל"ח במסכת ברכות) י ע"א ד"ה הוה קבעי וכו') שעמד להעיר שם דמהו הלשון שאמרה הגמרא דהוה קבעי רבי מאיר רחמי עלייהו דלימותו דמה שייך כאן לשון רחמים והרי הוא התפלל עליהם שימותו ומה בקשת רחמים יש עליהם בזה ועוד גם כיצד ר"מ התפלל עליהם שימותו וכי לא ידע האי דאמרו חז"ל שאין לצדיק להעניש וכדכתיב גם ענוש לצדיק לא טוב וכתב ליישב שם דהנה ר"מ ראה שאותם רשעים נתן להם הקב"ה על טוב בעוה"ז ומזה הבין שהם רשעים גמורים דהם מאותם שנאמר בהם ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו ונותן להם הקב"ה שכרם בעוה"ז כדי להאבידם מהעוה"ב ולכן בעי עליהו ר"מ רחמים שימותו והקב"ה יפקוד עליהם את עוונם בעוה"ז ולא יפסידו את העוה"ב וזהו הענין דאמרינן בעי ר"מ עליהו רחמי כי היכי דלימותו וברוריא גם את זה מנעתו על אף שכוונתו היתה לטובה משום דרק יש לו לבקש עליהם רחמים שישובו בתשובה. יעו"ש[. ולפי מאי דאמרן לעיל בס"ד הנה יש לומר דהוא נמי הא דחזינן עוד התם בגמרא דמסכת ברכות) ז ע"א (גבי ההוא מינא דהוה בשבבותיה דרבי יהושע בן לוי דהוה קא מצער ליה טובא בקראי יומא חד שקל תרנגולא ואוקמיה בין כרעיה דערסא ועיין ביה) כיון שרצה לקללו בשעה שיראה שורייקי וסומקי בכרבולת התרנגול שאז אפשר לקלל כמובאר בגמרא שם (סבר כי מטא ההיא שעתא אלטייה .כי מטא ההיא שעתא ניים .אמר שמע מיניה לאו אורח ארעא למעבד הכי ורחמיו על כל מעשיו כתיב וכו'. יעו"ש .והכא נמי קשיא דכיצד רצה לקללו עד כדי שינזק ואפשר שרצה שאף ימות והרי לפי דברי מהר"י חאגיו הנ"ל בשו"ת הלק"ט דין הורג איכא בהכי .אלא יש לומר דהיינו כדלעיל שכיון דמין ואפיקורוס הוה על כן דינו דמורידין ואין מעלין וכמתבאר מהגמרא דעבודה זרה) הנ"ל (ואין לו דמים שמותר להורגו .וק"ל .אלא דקצת קשה דא"כ מדוע לא הסכימו עימו מן השמים בזה דניים ולא יכל לקללו וכו' ושמא יש לומר דמן השמים ידעו שסופו לחזור בו או יצא ממנו זרע כשר וכו' .) ועיין נמי רש"י) שמות פרק ב פסוק יב) פירש על הפסוק ויפן כה וכה וירא כי אין איש ויטמנהו בחול וירא כי אין איש - עתיד לצאת ממנו שיתגייר. יעו"ש.) ברם בקושטא דמדברי הגמרא שם לא משמע הכי דמדקאמר לאו אורח ארעא למעבד הכי וכו' והיינו שאין נכון לעשות כן כלל לאף אדם .ואיברא דעיין בתוספות ברכות) שם ד"ה ההוא צדוקי וכו' (שכתבו על האי עובדא דרכי יהושע בן לוי וז"ל אף על גב דהצדוקים וכו' מורידין ולא מעלין .היינו בידי אדם אבל בידי שמים לאו אורח ארעא להענישם ולהטריחם ולהורגם בידי שמים שלא כדרך בני אדם .ואי גרסינן הכא עובד כוכבים ניחא דקאמר התם העובד כוכבים ורועי בהמה דקה לא מעלין ולא מורידין] והיינו שאין להורגן בידים [ .עכ"ל יעו"ש .וחזינן מכלל דברי התוספות הללו דאכן ס"ל דאע"ג דשפיר הוה שרי להורגו לההוא מינא דהוה בשבבותיה דרבי יהושע בן לוי אף לכתחילה מ"מ הני מילי בידי אדם אבל אין לגרום להורגו בידי שמים .ובאמת לפי דבריהם היינו דאמרינן בגמרא דלאו אורח ארעא למעבד הכי והיינו להטריח כלפי שמים לבצע מעשה כזה שימות על ידיהם .וק"ל.

וע"ע נמי בתוספות מסכת עבודה זרה) ד ע"ב ד"ה שמע מינה לאו אורח ארעא (שעמדו שם נמי על האי עובדא דרבי יהושע בן לוי הנ"ל דהוא מובא נמי בגמרא דע"ז) שם (וכתבו לספרים דגרסי ההוא עובד כוכבים ניחא דעובדי כוכבים לא מעלין ולא מורידין והוא שביקש לקללו להזיקו בקללתו נתכוין ולא להרגו ולא דמי להורדה לבור .ואפילו לספרים דגרסי ההוא מינא אע"פ שהכופרים מורידין לבור נמי ניחא דודאי ביקש להרוג בקללתו .ומ"מ קאמר בתר הכי ש"מ לאו אורח ארעא כי לא היה לו לדחוק בידי שמים ולהעניש מי שאינם רוצים להעניש אע"פ שבזמן הבית היה מותר להרגו בידים .עכ"ד. יעו"ש .וחזינן מדברי התוספות הללו נמי דבאמת רבי יהושע בן לוי רצה לבקש עליהם שימותו והיינו טעמא כיון שבאמת הם היו חייבים מיתה והיה מותר להורגן בידים אלא רק דאשמעוהו דאע"פ שמותר להורגן בידים אבל אין להטריח בידי שמים לעשות כן .וממילא עכ"פ שפיר מיושבים בהכי דברי מהר"י חאגיז בשו"ת הלק"ט הנ"ל דס"ל דההורג בפה ע"י דיבור חשיב כהורג ביד דאסור דהכא שאני בתרי עובדי דהגמרא דברכות הנ"ל דחייבים מיתה היו .וק"ל .) ובמש"כ תוספות דע"ז) הנ"ל (שדין אין מעלין וכו' נוהג בזמן הבית עיין היטב בדברי החזו"א בחיו"ד) סימן ב ס"ק טז(. יעו"ש .ואכמ"ל(.

ברם הנה יש להתבונן במאי דעולה ומתבאר מכלל דברי התוספות ) הנ"ל (דאין להטריח כלפי שמים לבצע את הדין ועל אף שהדין נכון הוא והלה חייב מיתה בדין ואין לו דמים אבל אין לבקש זאת מן השמים שיבצעו את הדין וכי האי דההוא מינא דהוה בשביבותיה דריב"ל היה חייב מיתה ע"פ דין משום דהיה גוי וכו' ואפ"ה אין לבקש שדבר זה יבוצע ע"י שמים והוא האי דאמרינן התם בגמרא דברכות דלא אורח ארעא הוא למעבד הכי וכו' .ולכאורה יש לעיין קצת דמדוע דוקא בעובדא דרבי יהושע בן לוי שרצה לקלל את ההוא מינא וכו' מנעו אותו מן השמים ואמר שמע מינא דלא אורח ארעא הוא וכו' .ואילו בעובדא דרבי מאיר חזינן שהתפלל על הנהו בריוני וכו' לא מנעו אותו מן השמים ורק ברוריה אשתו אמרה לו שאין נכון לעשות כן משום יתמו חטאים ולא חוטאים וכו' ואף רבי מאיר שנמנע לא אמר דלא אורח ארעא הוא ואין רוצים מן השמים שיעשו כן.

ושמא יש לומר בזה דבעובדא דריב"ל הוה מיירי שהוא רצה לקללם שיהרגו אותם מן השמים והיינו לבקבש שהקמ"ה יהרגם וישמידם ולכן על הכי קאמר דלאו אורח ארעא הוא למעבד הכי וכדביארו התוספות שהוא כמכריח את השמים לעשות את רצונו במה שאינם חפצים .אבל בעובדא דרבי מאיר הוה מיירי שהתפלל עליהם שימותו סתם ולא ביקש שהקב"ה יהרגם ולהכי ליכא ביה האי מילתא דלאו אורח ארעא שהרי לא מבקש מן השמים שהם יהרגוהו אלא בקשתו היתה שימותו מעצמם סתם והיינו שיגרם להם ע"י אחרים שימות .עיין לקמן שהבאנו מדברי רבינו אור החיים הקדוש פרשת וישב) בראשית פרק לז פסוק כא (על הפסוק וישמע ראובן ויצילהו מידם שכתב שם וז"ל פירוש לפי שהאדם בעל בחירה ורצון ויכול להרוג מי שלא נתחייב מיתה מה שאין כן חיות רעות לא יפגעו באדם אם לא יתחייב מיתה לשמים והוא אומרו ויצילהו מידם פירוש מיד הבחירי ובזה סתר אומרו ונראה מה יהיו חלומותיו וגו' כי הבחירה תבטל הדבר ואין ראיה אם יהרגוהו כי שקר דיבר. יעו"ש .וחזינן מהכי דהאדם יכול לגרום ולעשות דבר אף שמהשמים השני אינו חייב בכך והיינו נמי דיכול להורגו בחרב על אף שלא נגזר עליו וממילא על הכי התפלל רבי מאיר שיגרם להם ע"י אחרים שימותו .וק"ל.

למטה