למעלה
האם מעשה
דהתפילה הוי גרמא או אף פחות מזה
וא"כ כאמור
שפיר יש לומר דמעשה דהתפילה הוי כגרמא ולכן ההורג בכך אף דלא הוי מזיק בידים מכל
מקום גרמא הוי .ואולם באמת הנה לפי דברי החתם סופר בתשובותיו הנ"ל) ח"ו
סימן כט (שהביא בשם השל"ה ליישב את קושית הרא"ש] פ"י דפסחים סימן
יג [ הקשה דלדברי האומרים שבשבת נפטר משה רבינו מדאמרינן במדרש (פרשת וילך (בו
ביום כתב י"ג ס"ת ובשבת היאך היה כותב .ע"כ .ותירץ דהיינו ע"י
שם והשבעת קולמוס .ע"ש .אלמא דפליג ע"ד הלק"ט הנ"ל וס"ל
דהעושה מעשה ע"י שם לא חשיב ליה כמעשה כלל באיסורי שבת ושרי לעשותו אף
לכתחילה שהרי בזה רצה ליישב כיצד משה כתב את הפסוקים האחרונים שבתורה ביום שבת
כמתבאר במדרש וא"כ כיון דלא חשיב ליה כלל כאיסור גבי שבת א"כ לכאורה יש
לומר דלא חשיב נמי כלל איסור גבי הריגה .ברם שמא גבי הריגה עדיין יש לומר כדקאמר
מהר"י אסאד הנ"ל דסו"ס כיון דכתיב ביה לשון הכאה ומכה אדם יומת
וקרא מפיק ליה בלשון הכאה דבר זה כולל גם הכאה ע"י שמות הקודש דהריגה
בכה"ג קרי ליה בקרא לשון הכאה כדכתיב במשה ויך את המצרי ולמחרת אמרו לו
הלהרגני אתה אומר וגו' והיינו שהרגו בשם וכתיב בו לשון הכאה ויך וא"כ שאני
ענין מעשה הריגה בשם מענין עושה איסורי שבת ע"י שם דהתם בשבת מילתא דעשייה
בעינן דומיא דמלאכת המשכן ומכיון שלא היתה מלאכה במשכן ע"י אמירת שם על כן יש
לומר דפטור .וק"ל .]ובאמת עיין נמי בשו"ת כרם חמד) חאו"ח סימן ג
(שכ 'לתמוה על הרב גזע ישי הנ"ל שאוסר לברוא בהמה בשבת ע"י השבעה בשמות
הקודש שהרי לא היתה מלאכה כזו במשכן וכו'. יעו"ש .ועיין היטב בהכי נמי בדברי
מו"ר שליט"א בשו"ת יביע אומר חלק ד) חיו"ד סימן כ אות ז (שעמד
לדון שם אגב אורחיה אם מותר לדבר מול מכונת הקלטה בשבת שהדיבור נשמר בה לימים רבים
דשמא י"ל שמכיון שלא היתה הכתיבה במשכן ע"י הבל פיו ועקימת שפתיו על כן
יהיה פטור ועמד לדון שם בענין האורים ותומים שהיתה שם לכאורה כתיבה ע"י דיבור
ששואלים בו בפה וכו' וכתב לחלק בזה. יעו"ש .וע"ע נמי בדב"ק
בשו"ת יביע אומר חלק א) חאו"ח סימן יט אות י (שכתב על דברי שו"ת
כרם חמד הנ"ל במאי דקשיא ליה שלא היתה מלאכה כזו במשכן דמ"מ בדבר שהוא
ע"פ דרך הטבע מודה אף הוא שיש בזה מלאכה מן התורה ולכן כתב לאסור שם את
הדיבור ברמקול בשבת אשר ע"י הקול נגרמים שיהיו תנועות השמליות. יעו"ש[.
שאפשר שבתפילה
אין בזה דין מזיק כלל הן אמת דהנה שבתי ראיתי בס"ד בדברי הגר"ח פלאג'י
בשו"ת לב חיים הנ"ל) ח"ב קפח (שאחר שעמד לדון שם בענין אם מותר
לומר בשבת שמות קודש או מזמורים מיוחדים כנגד הדליקה שתכבה ובריש דבריו עמד לדון
בזה לפי דברי מהר"י חאגיז בשו"ת הלק"ט הנ"ל דההורג ע"י
שם חשיב ליה כרוצח וחזינן דחשיב ליה כמעשה אולם אח"כ עמד להעיר על דבריו אלה
מהא דחזינן בגמרא מסכת סנהדרין) קא ע"א (דאיתא התם ת"ר לוחשין לחישת
נחשים בשביל שלא יזיקו ואין בכך משום צידה .ע"כ .הא קמן דכיון דלא עביד מעשה
בידים אלא דיבור בלחישה אין זה איסור מלאכה דצידה בשבת אמטו להכי מותר ללחוש לחישת
נחשים ועקרבים בשבת ועמד לפלפל שם עוד בזה וכתב ליישב את דברי הלק"ט בזה דאין
עליו סתירה מדברי הסוגיה דסנהדרין הנ"ל .אלא דאח"כ עדיין עמד לדון בזה
אם יהיה מותר להזכיר את שמות הקודש מול הדליקה לכבותה והביא שם את תשובתו של הרב
זרע אמת) חאו"ח ח"א סימן מד (שעמד לדון שם בענין משאבת המים אם מותר
ליהודים להניע את ידית הברזל שלה שע"י תנועה זו עולין המים בצינור או דילמא
אסור משום דהוי מכבה וכו' ואחר שפלפל שם בענין דין גרמא בשבת העלה דהיכא דהוא גרמא
דלא עביד מעשה בשעת המלאכה ממש רק שעושה מעשה ולאחר זמן ע"י אותו מעשה גרם
שתעשה המלאכה מאליה ע"י דבר אחר זהו גרמא המותרת אף לענין שבת והוא נמי שאמרו
בגמרא שבת) קכ ע"א (שמותר להעמיד כדים מלאים מים ליד הדליקה וכשתבוא האש
יבקעו וישפך עליהם המים .אבל כשעושה המלאכה עצמה ע"י פעולתו אע"פ שנעשית
המלאכה בסיוע דבר אחר חייב ודומיא דזורה דא"א לעשותו כי אם בסיוע הרוח
דאפ"ה אסור וכו' ומזה כתב הגר"ח פלאג'י ללמוד לנידון דידיה וסיים בזה
וז"ל ומעתה תפשוט לנידון דידן בענין אמירת שם כנגד הדליקה לכבותה דכיון
דע"י הסגולה והמזמור שקורא אינו עושה שום מעשה לכבות אלא דהוא איתערותא לתתא
כדי שיהיה איתערותא לעילא והמכבה הוא כביכול המשגיח בתחתונים ע"י שרואה זכות
מה שעושים למטה והו"ל גרמא דגרמא ובכי האי גוונא ליכא שום חשש איסור ויש ראיה
לזה ממה שכתב בספר לקט שמואל) בערך אבות העולם (דהביא חקירה דכיון דקיי"ל
דכהן שהרג את הנפש לא ישא את כפיו איך אברהם שהרג כמה אוכלוסין היה כהן גדול ותירץ
לזה דאברהם היה הרודף והקב"ה הורג וכדאיתא במדרש על הפסוק ויכם וירדפם וכי
אדם רודף הרוגים אלא אברהם הרודף והקב"ה מכה יעו"ש וה"נ הוא זה
דומה בדומה ולא האדם הוא המכבה ושרי ליה לעשות כנז"ל כן נראה לע"ד
.עכ"ל. יעו"ש.
ומעתה עולה
ומתבאר מדברי הגר"ח הללו דס"ל דענין זה של הפועל ע"י שמות אינו
חשיב אלא גרמא דגרמא ולכן ס"ל דשפיר שרי לעשות את פעולת הכיבוי בשבת ע"י
אמירת השמות וליכא ביה שום איסורא והן אמת דאפשר דהגרח"פ לא מיירי באמירת
שמות כבדברי הלק"ט דהא חזינן דהתם חשיב ליה כמעשה גמור ומדברי רבינו
החיד"א בספר דבש לפי) הנ"ל (חזינן דפוסק בהכי כוותיה עכ"פ מתורף
השאלה מתבאר דמיירי הגרח"פ בענין אמירת מזמורים מסויימים כנגד הדליקה שפרצה
או להראות שמות הקודש מול הדליקה ועכ"פ איך שיהיה בזה הא חזינן דחשיב ליה לכל
מעשים וענינים אלו כגרמא דגרמא וכדביאר בזה דכיון שהאדם לא עושה פעולה ממש אלא
שע"י אמירת המזמורים והסגולות הוא עושה איתערותא דלתתא הגורמת לאיתערותא
דלעילא והעליונים למעלה הם כביכול עושים את המעשה עצמו א"כ יש לומר לכאורה גם
גבי נידון דידן דליהוי הכי באדם המתפלל דהרי אין האדם המתפלל עושה איזה מעשה בידים
כלל אלא הוא רק עושה בתפילתו איתערותא מלתתא שמעוררת את העליונים למעלה וביצוע
הדבר נעשה ע"י העליונים מלמעלה וכל כי האי חשיב ליה הגרח"פ גרמא דגרמא
והוי הכא נמי כדומיא דענין אברהם אבינו שהביא הגרח"פ דהוא היה רודף אחריהם
ומעורר עליהם את הדין והקב"ה היה הורגם ולא חשיב בהכי שהוא הרגם.
וא"כ
לפ"ז עולה ומתבאר לכאורה דההורג ע"י התפילה אפילו כהורג בגרמא לא הוי
דהא א"כ דחשיב עכ"פ גרמא מאי ראיה מאברהם דנעשה כהן גדול על אף שנהרגו
בעטיו דהא קיי"ל שכהן ההורג אף בגרמא לא ישא כפיו. עיין למו"ר
שליט"א בשו"ת יחוה דעת) חלק ה סימן טז ד"ה אולם אם (שהביא
כיו"ב משו"ת שערי דעה חלק א) סימן קפג (שכתב שם שדבר פשוט הוא שמה שאמרו
כהן שהרג נפש לא ישא כפיו אף על פי שנלמד מהפסוק ידיכם דמים מלאו בודאי שאין
הכוונה דוקא כשידיו מגואלות בדם ממש אלא גם כשנעשה הדבר על ידי גרמא או אפילו גרמא
דגרמא הוי בכלל זה וכלשון הכתוב ואותו הרגת בחרב בני עמון במה שנתנוהו במקום
המלחמה ואף על פי שאין שם סכנה ודאית רק כי כזה וכזה תאכל החרב .ועיין בקידושין)
מג ע"א (.וכן אמרו בסנהדרין) צה ע"א (אמר לו הקדוש ברוך הוא לדוד עד מתי
יהיה עון זה בידיך על ידך נהרגה נוב עיר הכהנים וכו'. אין שום איסור על הכהן שאינו
עולה לדוכן לישא כפיו שהרי בידו לצאת מבית הכנסת בשעה שהשליח צבור קורא כהנים.
יעו"ש .וא"כ ממילא מכך דלא חשיב ליה לאברהם כשותף בדבר הריגתם ועביד ליה
כהן גדול שמע מינא דכל כי האי אף גרמא לא הוי אלא דעדיין קצת יש לדקדק בזה דהא הגר"ח
פלאג'י חשיב ליה הכא גרמא דגרמא ומדברי שו"ת שערי דיעה חזינן דס"ל דכהן
ההורג אפילו בגרמא דגרמא אין לו לישא כפיו ברם אפשר דהא דקאמר הגרח"פ דהוי
הכא גרמא דגרמא מיירי כלפי מילתא של העושה מעשה ע"י שם או סגולה אבל
אה"נ בעובדא דאברהם אפילו גרמא דגרמא לא היה שם שהרי הוא רק רדף אחריהם ומה
יש בכך שרדף והם נהרגו משא"כ הכא סוף סוף אומר המזמורים והסגולות לכבות את
האש .וק"ל .וצ"ב.
ועכ"פ הנה
לפי המתבאר עתה יצא דאה"נ שההורג ע"י תפילה לא חשיב בהכי אפילו כגרמא
אלא לכל היותר הוי גרמא דגרמא וכמו שהגדיר כן הגר"ח פלאג'י הנ"ל גבי
ענין אמירת השמות והתפילות ועשיית הסגולות לכבות את הדליקה בשבת דלא חשיב ליה
בכולי האי אלא גרמא דגרמא כי האדם עושה בכך איתערותא דלתתא העושה וגורמת איתערותא
דלעילא וממילא מתעוררים הרחמים בשמים והם עושים וגומרים את הדבר וא"כ נמצא
דבהכי הוא יותר פחות אפילו מענין מעשה גרמא של הריגה כבענין כפתו בחמה ושיסה בו את
הכלב כיון שכאמור הכא הוא אינו אלא מתפלל ומבקש מן השמים שיעשו רצונו ואם ירצו מן
השמים לשמוע את תפילתו ישמעו ומה שנענש השני היינו שמן השמים רוצים להעניש את
הצורר מפני מעשיו הרעים וחטאיו או כל כיו"ב וא"כ בדבר זה לא הוי אפילו
כגרמא כיון שבפועל הוא גופיה לא עשה כאן שום מעשה כל שהוא אלא רק עורר איתערותא
בלעילא .ולא דמי לכפתו בחמה שעשה בו מעשה שהביאו לידי מיתה ועל כן הוי עכ"פ
גרמא שיש בו מעשה וכדחילק הגרח"פ מדברי הרב זרע אמת דבגרמא שעושה בו מעשה
איסור לא חשיב גרמא דשרי ורק אם עשה מעשה שכולו היתר ואח"כ בא המעשה דהאיסור
מאליו הוי גרמא דשרי והכא נמי הוי הכי .ודו"ק.
למטה
All rights reserved © 2003 Harav Pinhas Zbihi