למעלה
שותפים האם
חייבים בגרמא
ואולם הנה הכא
בנידון דידן עוד יש לומר בזה, שהרי ב' מחותנים אלו לכאורה דין שותפים יש להם, שהרי
שניהם משתתפים בהוצאות החתונה הזאת, (ועי' נמי בס' פתחי ההושן הל' שותפין (פרק א
סעיף לה) שכתב, דהמחותנים דינם כשותפים בדברים שהתחייבו לעשותם יחד, ובהערות (שם
אות סז) כתב לבאר דאין נפק"מ בזה בין אם הם מתחלקים בהוצאות שוה בשוה, או שצר
אחד נותן יותר, דתמיד דינם כשותפים, והזכיר שם כמה נפק"מ בזה שמחשיבים אותם
כשותפים. ורק אם כל ההוצאות של דבר זה הוא על אחד מהצדדים אין לצד השני דין שותף.
יעו"ש). וא"כ מאחר דדינם כשותפים, הא חזינן בפוסקים דס"ל דגבי
שותפים חייב אף בגרמא ומניעת ריוח בעלמא, ומכלל זה הוא אף במבטל כיסו של חבירו
שיהיה חייב, ועי' בהכי בנתיבות המשפט (סי' קעו ס"ק לא) שכתב שם, דשותף שמכר
קודם הזמן דינו כקבלן שחייב במניעת ריוח, ומתבאר מכלל דבריו שם דס"ל ששותף
חייב אף בגרמא ומבטל כיסו של חבירו. יעו"ש היטב. וכן עולה ומתבאר עוד מדבריו
(ריש סי' קפג) והוכיח כן מדברי הריטב"א במס' בבא מציעא (עג ע"א) בסוגיא
דזולשפט, דאכן יש לומר ששותף חייב לשלם נזק שגרם לשותפו אף בגרמא ומניעת ריוה.
יעו"ש. וכן מתבאר גם מכלל דבריו (סי' שו סק"ו). יעו"ש. [ובפשטות
היינו טעמא בזה, דבההיא ההנאה שהאמין לו והסכים לעשותו שותף עימו, הרי הוא מקבל על
עצמו להתחייב בכל סוג של נזק שיעשה לו וגם אם יזיק בגרמא. וק"ל. וכמתבאר הכי
מכלל דבריו של הנתיבות]. וכן ראיתי הלום גם בס' אמרי בינה דיני הלואה (סי' לט)
שהביא בשם שו"ת כהונת עולם (סי' י) שדן שם במ"ש הטור (סי' קעו) בשם
הרא"ש בדין שותף שהחזיר שטר לעכו"ם שרובו היה כבר פרוע, ומתוך כך באו
לידי הפסד דשותפין שומרי שכר הם וכ"ש שחייב בפשיעה, והשותף שמסר השטר חייב
לשלם, וקשה הרי קיי"ל גבי שליש שהחזיר שטר למלוה שאינו אלא גרמא ופטור,
וא"כ הכא נמי גרמא הוא וצריך להיות פטור. והרב כהונת עולם כתב ליישב על זה,
די"ל שלעולם גם הרא"ש סובר כן, אלא שדיני דגרמי וגרמא לא נאמרו בשותפין
וחייב אף בגרמא, שצריך השותף להזהר שלא יגרום נזק לשותף אפילו בגרמא, כשם שמצינו
שאילו מכר אדם מנכסי חבירו בזמן הזול ולא המתין עד שעת היוקר דפטור, ואילו בשותף
בכה"ג חייב כמ"ש בשו"ע (סי' קעו סעיף יד), וכן המבטל כיסו של חבירו
שפטור מדין גרמא, לא בשותף ומתעסק נאמר. ואמנם הביא האמרי בינה (שם) להעיר על זה
מתשובת מהר"ם מרוטנבורג (סי' טז) שכתב שם בדין שותף שלא הניה למכור ומתוך כך
הפסידו, דאף גרמא אין כאן, דסבר שירויחו בהמתנה ואין לו עליו אלא תרעומת דומיא
דמבטל כיסו, ומשמע מהכי דלא כסברת הכהונת עולם דלעולם אה"נ בגרמא יהיה חייב,
ומסתמא לא יחלוק הרא"ש על מהר"ם מרוטנבורג רבו. ועוד כתב שם האמרי בינה
בזה. יעו"ש. ועכ"פ חזינן דדעת הרב כהונת עולם הוי כדעתיה דנתיבות המשפט
דלעולם יש לומר ששותף חייב אף בגרמא. וממילא לכאורה לפ"ז הכא נמי יש לומר
בעובדא דידן, דכיון שכאמור ב' מחותנים אלו דין שותפים יש להם, א"כ אע"ג
דמחותן זה שרוצה להזמין את אישיות זאת גורם בזה רק מניעת ריוח לחבירו והוי כדין
מבטל כיסו של חבירו שאינו אלא גרמא ופטור בעלמא, מ"מ הא הזינן דלדעת נתיבות
המשפט ודעימיה שותפים חייבים אף בגרמא. וק"ל.
ברם בקושטא הנה
הגאון מהרש"ם בתשובתיו הביא בכמה מקומות את דבריו אלה של הנתיבות, ועמד להעיר
עליהם, עי' בהכי בשו"ת מהרש"ם וולק ג (סימן קכג ד"ה והנה בדין)
שכתב שם גבי ב' שותפים שאחד ניזק מהשני במניעת ריוח וכו', וו"ל : מה שטען
שמעון שגרם לו היזק ע"י עיכוב השלוסצעטיל [האישור הסופי] יפה כתב כת"ר
דהוי רק גרמא, ומ"ש מדברי נתיבות המשפט סי' קע"ו שכ' דשותף חייב בגרמא,
כבר הארכתי שם [היינו חיבורו משפט שלום על חו"מ] לסתור דבריו ואדז"ז
מצאתי במראה הפנים על הירושלמי (פ"ה דב"מ הלכה ג) שהביא ג"כ דברי
הריטב"א אשר עליהם בנה נתיבות המשפט יסודו, והוכיח להיפוך וחלק עליו
יעו"ש בזה. עכ"ד. יעו"ש. וראה עוד בדברי מהרש"ם בתשובותיו גם
בחלק ד (סימן עד) שג"כ ציין על ענין זה וכתב, ואח"ז מצאתי במראה הפנים
על הירושלמי (פ"ה דב"מ ה"ג) שרחה ג"כ דברי הריטב"א אשר
עליהם בנה הנתיבות המשפט יסודו בכמה מקומות, אבל באמת בירושלמי (פ"ז דפאה
ה"ד) בהא דאמר הגע עצמך וכו' מוכח מהירושלמי דשותף חייב ג"כ בגרמא, והרב
מראה הפנים שם כתב דלא חש הש"ס ליישב הקושיא ודבריו צ"ע ודחוקים מאוד
וע"ש בחיבורי [משפט שלום] שם באורך וכו'. יעו"ש. וראה עוד בדברי
מהרש"ם גם בדבריו בחלק ז (סימן צט ד"ה והנה רו"מ) שעמד שם על דברי
הרב השואל שכתב בין בתרי אמרותיו דשותף חייב בגרמא וכו', והשיב לו מהרש"ם,
דודאי אין לחייבו בזה משום גרמא, שהרי כבר בספרו משפט שלום (סימן קעו) הביא לדחות
את דברי נתיבות המשפט (שם) בזה במש"כ שיש לחייב שותף בגרמא וכו', ואח"כ
המשיך מהרש"ם וכתב, ואח"ז מצאתי במרה"פ על הירושלמי (פ"ה
דב"מ ה"ג) שחולק ג"כ ע"ד ריטב"א בזה, וע"ע בירושלמי
(פ"ז דפאה ה"ד) ומרה"פ שם בד"ה הגע עצמך וכו' ובמק"א
הבאתי מתשו' הרא"ש (כלל פח סי' א וסי' ד), וע' תשובת ב"ש חו"מ (סי'
נב) וכו'. יעו"ש. וחזינן מכל דבריו אלה של מהרש"ם דעומד הוא בשיטתו
ואינו מסכים עם דבריו אלה של נתיבות המשפט דיש לחייב את השותפים אף בגרמא וביטול
ריוח. ורמז עוד על דבריו אלה גם בחלק ז (סימן קע ד"ה והנה לענ"ד) שכתב
שם, ובדין ב' שותפים שהיה להם שטר חוב על אחד והגיע זמן הגבייה ואמר א' לחבירו שלא
יזקוף חוב זה לזמן אוור ועבר על דבריו וזקפו וכו', ועמ"ש בחיבורי לחו"מ
סעי' י' בד"ה ואם שינה וכו' מהא דהוי רק גרמא ומבטל כיסו והבאתי מכמ"ק
בזה. עכ"ד. יעו"ש. והיינו שלעולם שותף פטור בגרמא. ועוד כתב בתשובתו
בח"ז (שם בד"ה ומ"ש רו"מ) לרב השואל, גם זה מש"כ דשותף
חייב גם בגרמא עמ"ש בחיבורי [משפט שלום] קע"ו סי"ד בד"ה וחייב
לשלם לחבירו וכו' באורך בזה, ועמ"ש בדע"ת בשו"ת שבסופו סי'
ח"י בהוספות למשפט שלום בזה. עכ"ד. יעו"ש.
וחזינן מכלל כל
דבריו אלה של מהרש"ם שאינו מסכים עם דברי הנתיבות הנ"ל שיש לחייב שותפים
בגרמא ובמניעת ריוח, אלא לעולם אף שותפים פטורים בגרמא. ואכן גם בספרו משפט שלום
שם (סי' קעו ס"י) שהזכירו כמה פעמים בתשובותיו הנ"ל, עמד לדחות עוד את
דברי נתיבות המשפט הללו שהוכיח את עיקר דבריו דשותף חייב בגרמא וכו' מדברי
הריטב"א דב"מ (עג ע"ב) בסוגיא דזולשפט וכו', והאריך מהרש"ם
לבאר שם דבאמת שאר הראשונים לא פירשו את הסוגיא שם כדברי הריטב"א הללו, והביא
שם עוד מדברי הרדב"ז בתשובותיו (ח"א סי' שצט) שעמד לדון בענין שותפים
שעיכב אחד מהם הסחורה ובינתיים הוזלה, וכתב, שאם הגיע זמן מכירת הסחורה וההיזק
ברי, שידוע שיוזל חייב לשלם מדינא דגרמי, אבל אי לאו ברי הזיקא פטור שאינו אלא
גרמא. ע"כ, והרי מתבאר מכלל דבריו אלו של הרדב"ז שגם שותף פטור בגרמא.
יעו"ש. והלום ראיתי בס"ד גם להרידב"ז [רבי יעקב דוד בן זאב
וילובסקי מסלוצק] בתשובותיו בשו"ת בית רידב"ז (סימן לו) שעמד לדון שם
נמי גבי שותפים שגרמו נזק אחד לשני בגרמא, בעובדא דהוה בב' שותפים שבעת חלוקתן
חלקו ביניהם בשטרות שיש להם על אחרים והיתנו ביניהם שבאם יקולקל איזה שטר בהשמטת
יד יהא ההפסד על שניהם, והאחד גבה כל שטרותיו, והשני לא גבה שטר אחד והיה השמטת יד
על שטר אחר ותובע מחבירו שיחזיר לו חצי הפסד, וטוען השני שהשטר הזה היה עומד לגבות
אך הוא בעצמו גרם לזה שנאבד המעות, ולא נגבה ובאו לב"ר וראו ב"ד שהוא
בעצמו באמת גרם לזה אך לא היה אלא גרמא, ועלה הספק בב"ד כיון דלא הוי אלא
גרמא בעלמא ופטור מן הדין ממילא חייב השני לשלם חצי ההפסד, או דילמא דגרמא אינו
אלא פטור באופן שאינו מחויב לשלם לחבירו ההפסד שהפסידו, אבל שיתהוה על חבירו חוב
ע"י הגרמא ג"כ אינו יכול כיון שכל עיקר שנתהוה החוב הוא בא מחמת גרמא
שלו ע"כ אין לו חוב על חבירו, או דילמא כיון דגרמא פטור ממילא נתהוה חוב על
חבירו וכו'. ואחר שפלפל שם בזה סיים וכתב, וא"כ בנ"ד ה"נ אע"פ
שהשותף היה אך גורם בדבר שנתקלקל החוב אף ע"פ שא"צ לשלם להשותף כיון
שאינו אלא גרמא בעלמא, אבל שוב אין בכוחו לתבוע עוד מן השותף וכו'. יעו"ש.
ומסתימת דבריו אלה עולה ומתבאר דלא עלה על דעתו כלל לחייב את השותף מטעם דשותפים
חייבים בגרמא, ואף לא הזכיר כלל את דבריו אלה של הנתיבות, ומשמע דלא שמיע ליה
כלומר לא ס"ל כוותיה, ודעתו היא שאכן אף שותפים פטורים בגרמא. וק"ל.
וע"ע היטב בדין גרמא בשותפין גם בשו"ת משיב דבר (חלק ג סימן טו) שמכלל
דבריו אפשר לצדד דדעתו היא נמי לפטור שותפים בגרמא, ומאידך גיסא אפשר אף לבאר
כוונתו שם דדעתו היא דשותפים חייבים בגרמא. יעו"ש. וצ"ב.
והן אמת דהנה
הלום מצאתי בס"ד בחפיש'ה בדברי גאון עוזינו רבינו החיד"א בשו"ת
חיים שאל (חלק ב סימן יג) שכתב שם וז"ל: ואגב אומר כי זה שנים רבות היה לי
הצעיר ויכוח עם גדול אחד בשותף שעבר על התנאי, ונמשך הפסד אבל היה גרמא, והגדול
הנז' ריבה וקבץ חבילות של תשובות להוכיח דגרמא פטור גם בשותף מתשובות מהר"ם
הקצרות סי' ט"ו ומהרש"ך ח"ב סוף סי' ג' וסוסי' צ"א והרב
המבי"ט ח"ב סי' ד"ן והרב פרח מטה אהרן ח"ב סי' פ"ה. ואני
ההדיוט אמרתי דאין מקום פטור באותו נדון לשותף משום גרמא. דלא אמרו ז"ל דגרמא
פטור בשותף, אלא בשלא עבר תנאי השותפות, אבל אם עבר התנאי ומזה נמשך ההפסד אף
בגרמא חייב. ואין ראיה מתשובת הרב פני משה ח"ב סוסי' מ"ט למתבונן
בדבריו. ונהירנא דנתעצמתי בענין זה והורון הגדול הנז' לדברי, וע' תשובת
מהרימ"ט סי' ק"י. ולי הדל הדבר ברור דכשעבר על התנאי חייב אף אם הוא
גרמא ולבסוף הסכים הגדול הנז' עמי. וזהו ריש מילין מן המותר בפי. ומורינו הרב בזרע
אברהם חו"מ סי' י"ח כתב דהסכים בשתיקה מהני, ולא זכר שהוא מחלוקת
האחרונים ומהריב"ל והסמ"ע וסיעתם פליגי על מהרשד"ם ומהראנ"ח
ויעויין במש"ל וכנה"ג ומשם בארה. והרב פרח מטה אהרן לא בא בפיו תשובת
מהרשד"ם דשתיקה כהסכמה. וממ"ש הרב כנה"ג מהדורא בתרא בחו"מ
סי' קל"ח ועיין באחרוני זמנינו. הן הן הדברים הנקנים באגב. ויהיה הקצר אמיץ
והיה לכם לזכרון. עכ"ל. יעו"ש. וחזינן מכלל דבריו אלה של רבינו
החיד"א דאכן ס"ל דכל שעבר השותף על התנאי יש לחייבו אף בגרמא, ומשמע
מכלל דבריו דכל מה שיש לחייבו בזה הוא משום שעבר על התנאי, אבל אה"נ כל שלא
עבר על התנאי, אלא אתא מיניה הפסד בגרמא סתם כלומר שלא בגלל שעבר על איזה תנאי
מתנאי השותפות, אלא שעשה מעשה כל שהוא וממילא בא הפסד בגרמא, ודאי שהוא פטור כדין
כל גרמא בעלמא שהוא פטור, ובזה הוא מודה לדברי הגדול הנזכר שהביאו. וע"ע
בענין זה של גרמא בשותפין במש"כ בס' דברי גאונים (כלל צט סי' יח).
יעו"ש.
ובס"ד
ראיתי הלום עוד גם לרבינו רי"ח הטוב בשו"ת רב פעלים חלק ג (חחו"מ
סימן ח ד"ה עוד יש) שכתב שם, וראיתי בספר דברי גאונים (כלל צט אות טז) שהביא
דברי שואל ומשיב הנז' וכתב דדבריו תמוהים דלפ"ד דבשותף אף גרמא פטור דכיון
דיש לו חלק מסתמא אין כונתו להזיק, א"כ איך יפרנס דברי הרמב"ם ומרן
בש"ע (סי' קעו ס"י) בשותף ששינה חייב בכל ההפסד שנוכל לתלות וכו'
ע"ש, וכתב הגרי"ח להשיב עליו, וז"ל : ונראה דלא השיג כלום בזה דהתם
שינה במעשה בידים דאז הסחורה קיימא ברשותיה ונעשית שלו וכל ההפסד המגיע ממנה הוא
חייב בו כאדם שמפסיד בשלו, אבל נידון שואל ומשיב הנז' לא עשה מעשה ולא שינה רק
הטעהו בדבריו, והסחורה עומדת במקומה והוזלה, ולכן דן הגאון שואל ומשיב כיון דאין
כונתו להזיק פטור, ובאמת ראיתי להרדב"ז ז"ל (ח"א סי' תקלו)
דס"ל להדיה גבי יורש שמחל השטר לעצמו כיון שאין כונתו להזיק פטור, ורק מטעם
אחר יצא לדון דלא מצי מחיל והוא משום נעילת דלת ע"ש, ועיין שער משפט (סי' קעז
סוף אות ד) שהביא מדברי ראב"ן ז"ל דס"ל גבי שותפים כיון דאין כונתו
להזיק פטור, וכתב שכ"כ מהרימ"ט (חחו"מ סי' חי) ע"ש, ועיין
אמרי אש חו"מ (סי' כג דקצג ע'ד בד"ה והנתיבות) שכתב בפשיטות האי טעמא
דאין כונתו להזיק וכו'. עכת"ד. יעו"ש. ומסתימת דברי הגרי"ח הללו
אכן חזינן דס"ל נמי דשותפים פטורים מגרמא, שהרי קיבל את דברי השואל ומשיב
שהזכיר בריש דבריו דשותף פטור בגרמא ולא העיר על זה כלום, וכן מתבאר גם מהמשך
דבריו של הגרי"ח בתשובתו שם. יעו"ש. וק"ל. וממילא לפ"ז דמתבאר
דאין לחייב את השותף בגרמא, א"כ הכ"נ בנידון דידן אין לחייבו בכך שהוא
נחשב כמפסיד כיסו של חבירו שאינו אלא גרמא ופטור. וק"ל.
אף לסוברים
דשותפים חייבים בגרמא היינו בדברים שהם שותפים בהם ממש
ואיברא דהנה שמא
יש לומר בזה עוד, דאפילו לסברת הנתיבות ודעימיה דיש לחייב שותף בגרמא היינו דוקא
במה שמפסידו בגוף השותפות עצמה, והיינו בסחורה שהם שותפים בה וברווחיה ממש הבאים
ממנה שגם בזה הם שותפים, אבל אה"נ כל דבר שבא להם מחמת השותפות הכוללת אבל
אינו מגוף השותפות ממש, וכי האי דנידון דידן שאמנם יש להם שותפות באולם הזה שהם
השכירוהו ביחד, מכל מקום השותפות היא לגוף השמחה עצמה כלומר לעשות שם את חתונת
החתן והכלה ולשמוח שם, אבל ענין המתנות שבאים להם מזה אין הוא עיקר וגוף השותפות
שלא לשם זה הם השתתפו, אלא הוא דבר הנלוה לשותפות ופועל יוצא ממנה, דכאמור עיקר
השותפות היתה שיהיה אולם לחתן בו את בניהם ולשמוח שם, אבל ענין המוזמנים ומה
שיביאו המוזמנים וכמה ירויחו מהמוזמנים בזה לא היה להם השותפות ממש, וממילא שוב
הדרא דינא לדוכתא דכל מה שאחד יגרום לשני הפסד בענין זה של המוזמנים, וכי האי דהכא
שגורם לו שיפסיד מוזמנים שלא יבואו ולא יביאו מתנות, אינו אלא גרמא בעלמא דפטור
כעיקר דינא דגרמא בנזיקין דפטור. ועי' נמי בשו"ת מהרש"ג ח"ג (סי'
כב) שעולה ומתבאר שם מכלל דבריו דדעתו היא כדעת הנתיבות (הנ"ל) דמעיקר דינא
שותפים חייבים בגרמא שאחד גרם לשני, וכן נמי חייבים במניעת ריוח שאחד גורם לשני.
יעו"ש. ומכל מקום עי' עוד בדבריו בשו"ת מהרש"ג ח"ב (סי' רכה)
שעמד לדון שם בעובדא דהווה בשותפין שהתחייבו לשלם למוכר שמכר להם את הסחורה, ואחד
מהם מסר המעות לחבירו וזה עיכב המעות, והוגשה נגדו תביעה בערכאות והוצרך לשלם
הוצאות עורך דין, וכתב שאין לחייב השותף המעכב מדין גרמא, שלא אמרו דהשותף חייב
בגרמא אלא בהיזק בסחורת השותפות שנעשו שומרים זה לזה, אבל בהיזק הבא מעלמא אין
לחייבו. יעו"ש. וקרובים הדברים להא דאמרן דכל שאין הוא עיקר השותפות,
אה"נ בכה"ג לא אמרינן דיש לחייב את השותפים בגרמא. וק"ל.
וע"ע נמי
בשו"ת מהריט"ץ החדשות (סימן סא) שדן שם בענין הלואה שנתנו ב' שותפים
ונגרם נזק וכו' וז"ל : ואפילו תאמר שבגרם שליחותו הגיעו נזק, גרמא בנזיקין
פטור, וכל שכן בשותף ההולך בפרקמטיא המשותף שכל אחד מהשותפין הולך מחמת עצמו וריוח
ממונו, ואם מפני שנשתתפו לא נשתתפו בנזקי גופו ונזקי ממונם אלא בריוח והפסד של
ממון השיתוף לבד ואפילו נזקי ממון המשותף אינו חייב, כגון שהטילו לכיס, זה מנה וזה
מאתים ועמד עליו גייס לטורפו ונטל ממנו הכל לא יאמר בעל המאתים לבעל המנה שלם לי
נזק המנה המיותר לי בשיתוף, ולא עוד אלא אפי' אמר השותף לעצמי אני מציל והציל,
הציל לעצמו, כל שכן שאינו חייב לפדותו וכו' אם אינו מנהג המדינה וכו'. עכ"ל.
יעו"ש. והרי שכתב נמי להדיא, דאין לחייב בשותפים אלא רק מה שהוא מגוף השותפות
ממש. וע"ע נמי בשו"ת נבחר מכסף חחו"מ (סימן קז ד"ה תחילת)
שכתב שם ג"כ דברים כיו"ב, וז"ל : ואפילו תאמר שבגרם שליחות זה הגיע
נזק גרמא בנזיקין הוא ופטור, וכל שכן בשותף וכו' כי לא נשתתפו בנזקי גופן ונזקי
ממונם אלא בריוח והפסד של ממון השתוף לבד ע"כ. וכן בטור חו"מ (סי' קעז)
כ' בשם הרא"ש ראובן ושמעון שותפים ונשבה ראובן ופדאהו שמעון לא נתחייב שמעון
בפדיון ראובן וכו'. יעו"ש. והרי שמתבאר מכלל דבריו נמי דבדבר שאין הוא מגוף
השותפות ממש אין עליו גדרי שותפות. וראה עוד נמי בשו"ת צדקה ומשפט חחו"מ
(ריש סימן לב) שכתב צד זה בדבריו בגוף השאלה שם, וז"ל: שאלה מי שהגיע לו נזק
בממון שלו מחמת שליחות שולחו או שהעלילו עליו מחמת השליחות והפסיד ממון, אם על
המשלח לשלם לו נזקו או לא, וכן שותף שהלך בפרקמטיא ונתפס אצל לסטים עם הסחורה אם
חייב השותף לפדותו, והשיב הרב דאין על המשלח חיוב לשלם בתשלומי נזק השליח וכו', ואפילו
תאמר שבגרם שליחות הגיעו נזק גרמא בנזיקין ופטור, וכ"ש בשותף ההולך בפרקמטיא
שכל אחד הוא מחמת עצמו וריוח ממונו, ואם מפני שנשתתפו לא נשתתפו בנזקי גופם וממונם
אלא בריוח והפסד של ממון השיתוף לבד וכו' וכ"ש שאינו חייב לפדותו שלא קיבל
עליו נזקי גופו של שותפו אלא א"כ מנהג בכך וכו'. יעו"ש. וחזינן מכלל כל
הדברים האלה דאכן נקטינן למימר דאין גדר שותפות אלא רק במה שהוא גוף השותפות ממש,
וממילא הכ"נ יש לומר הכא גבי נידון דידן דאע"ג דהנתיבות (הנ"ל)
ס"ל דיש לחייב שותפים בגרמא, גם לדעתו הני מילי בענין שהוא גוף השותפות ממש
דעליו יש גדרי שותפות, אבל כל כי הא דהכא שענין המתנות שיקבל הלה אינו מכלל גוף
השותפות ממש, ממילא אין לחייבו בגרמא, והוי דינא כדין גרמא בעלמא דגרמא בנזיקין
פטור. וק"ל.
]ועיין עוד נמי
בשו"ת מהרש"ם חלק ז (סימן צט) שעמד לדון שם בראובן ושמעון אחים שקנו
בשותפות חלק נחלה מאחותם ע"פ סרסור לוי בנו של שמעון, ותבעם לוי שכר הסרסור
חמש מאות כסף באמרו שכן הבטיחוהו, ולא רצו ליתן לו כי הוא כפל כפלים מכפי המנהג,
ותבעם בדיני אומות העולם ואחרי שכבר עמדו שם ב' פעמים והכחישוהו, בהגיע המכתב של
פקודת הזמן השלישי לעמוד שם, הגיע המכתב לידו של שמעון, כי הוא היה נתבע הראשון,
ולא הודיע לראובן ולא עמדו במועד שנקבע, ועשה להם חיוב ויצא המשפט שמחויבים לשלם
ברצה מזה גובה רוצה מזה גובה כל הסך הנ"ל, וגם בהגיע הפסק לשמעון לא הודיע
לראובן ולא עשה ע"ז ערעור. ועתה משכנו את רכושו של ראובן וגבו ממנו את כל הסך
הנ"ל, ועוד מאה עשרים וחמש רובל כסף בעד הוצאות, ועתה תבע ראובן את שמעון
לד"ת באמרו כי נודע לו שעשה שמעון קנוניא עם בנו לוי שלא יעמוד בערעור, ולא
יודיע לראובן את הפסק כדי שיגבה הכל מראובן ולא יתבע משמעון חלקו כלל ולכן תובע
ממנו הכל, ושמעון השיב כי לא עשה שום ערמה, ומה שלא עמד במשפט היה בטעות כי היה
סבור שבפעם ג' אחר שכבר הכחישו ב"פ לא יפסיד בזה, וכן כשקיבל הפסק היה בדעתו
שאין מקום לבטל עוד הפסק, ובפרט ההוצאות גרם ראובן כי הוא רצה לשלם לשמעון כפי
תביעתו. ואחר שעמד מהרש"ם לפלפל שם בענין זה, סיים וכתב וז"ל : וגם אי
נימא דשותף חייב גם בגרמא, מ"מ היינו בשותפין במו"מ שנשתעבדו שניהם
זל"ז לעסוק לטובת השותפות, משא"כ בשותפים בבית שאין חיוב לזה נגד זה
לכו"ע פטור, ולכן לענ"ד אין לחייב את שמעון רק בחלק מחצה שלו וכו'.
יעו"ש. וחזינן מכלל דבריו אלה של מהרש"ם דס"ל בפשיטות נמי דלא
מחייבינן גרמא בשותפות, אלא דוקא בדבר שהם שותפים בו ממש בעיקר השותפות. וראה עוד
בדברי מהרש"ם בתשובותיו חלק ד (סימן סה ד"ה מכתבו הגיעני) שכתב לחלק שם
עוד בענין חיוב שותפים בגרמא לפי מ"ד דמחייב, דאה"נ כל היכא דהוה הפסד
זה בשב ואל תעשה אה"נ דכו"ע מודים דפטור, שכתב שם, ויש לדון מדברי
קצוה"ח (סי' סו סקכ"א) בשם הרמב"ן דבשוא"ת ליכא חיוב גרמא,
וכ"ה גם בתשובת מגיד מראשית (חחו"מ סי' ד), ועי' תשובת מהרי"ט
צאהלון (סי' קלה) שמחלק בין אי קבל עליו ההשתדלות או לא. ובתשובת פני יצחק הספרדי
חחו"מ (סי' כד) מסיק דגם שותף ושליח פטור בגרמא בשוא"ת, וגם המוחזק
א"י לומר קים לי וכו'. יעו"ש. וחזר מהרש"ם והזכיר את חילוק זה גם
בדבריו בחלק ז (סימן צט ד"ה והנה רו"מ) דכל דהוי גרמא בשב ואל תעשה ודאי
דפטור אף בשותפים לכו"ע, וכמ"ש הרמב"ן בכובש עדותו דפטור בדיני אדם
משום דהוי בשוא"ת וכו'. יעו"ש]. ברם בקושטא הנה עדיין יש להשיב ולומר
בזה דלאו מילתא היא לומר שענין זה של המוזמנים לא הוי מכלל השותפות, דהרי סוף סוף
מה שהשכירו הכא ב' מחותנים אלו את אולם זה, אמנם עיקרו הוא לעשות שם את חתונת
בניהם, מכל מקום בכלל השותפות היה גם כדי שכל אחד יוכל להביא לשם את המוזמנים שלו.
ומה גם דשמא י"ל בזה עוד, דהמחותנים נחשבים שותפים גם בכל מה שיכנס להם
רווחים מהמוזמנים, דבדרך כלל המחותנים חושבים להביא כל אחד את חלקו בתשלום שחייב
להשתתף עם המחותן השני בתשלום האולם, מכלל המתנות שיביאו לו האורחים שהזמין,
וא"כ עדין יש להתבונן אם אין זה נחשב כעיקר השותפות. אלא שאולי דבר זה תלוי
במה שהתנו בניהם איך יחלקו בניהם את התשלום, ומה יעשו בכסף המתנות שיקבלו.
וק"ל.
והנה מאידך גיסא
כנגד הטענה של מחותן זה שטוען שענין הזמנה זו גורם לו הפסד של מוזמנים שלא יגיעו,
ויגרם לו הפסד ממון שלא יקבל מהם מתנות וכו', יש את טענתו של המחותן השני שטוען כי
גם לו יגרם הפסד בעקיפין אם לא יזמין את אישיות זו, כיון שבכך שיזמין את אישיות
נכבדה זאת ממילא יוכל לפתח את קשרי המסחר שלו בארץ ישראל ולהעמיקם יותר וכו', ועתה
הוא מפסיד את הזדמנות זאת, וממילא נגרם לו נמי מניעת ריוח, (ועי' בהערה במש"כ
עוד בזה באורך לגבי טענות ב' הצדדים בזה). ואיך שיהיה הא ודאי הוי שלכתחילה אין
לגרום ולהביא נזק אף בגרמא, דאע"ג שאם עשה והביא נזק כזה שהוא רק גרמא פטור
מלשלם, מ"מ ודאי שהוא אסור לעשותו וכנ"ל. ומ"מ נמצא מכלל כל הטענות
והמענות דטענותיהם של ב' הצדדים הוו כשקולים וכמעט טענות שוות הם, ועל כן נכון הוא
שיגיעו לידי פשרה. וכן הוה בס"ד.
למטה
All rights reserved © 2003 Harav Pinhas Zbihi