The Books of HaRav HaGaon Pinhas Zbihi

וכאמור דהני רבנן קדישי מהר"י טאיטצאק ומהר"י בן לב אין חקר לגדולם, ולדוגמא עי' בשו"ת מהרש"ק (ח"ד סי' רכה) שכתב שם על מהר"י טאיטצאק בזה"ל: הרב הגדול והקדוש מופת דורינו כמוהרר"י טאיטצאק ז"ל וכו'. יעו"ש. ובשו"ת משפטי שמואל (סי' ס, דף עד ע"א) כתב עליו בזה"ל: מאור הגולה הגאון מהר"ר יוסף טיטאצק ז"ל. יעו"ש. וראה עוד מענין קדושתו בס' ראשית חכמה (שער הקדושה פרק ז, עמ' קפד דפו"ח ירושלים תשד"ם) שכתב עליו וז"ל: ושמעתי שהחכם כה"ר יוסף טיטצק ע"ה מ' שנה לא ישן במטה מוצעת אלא משבת לשבת, ואמרו שהיה דרכו לישן על גבי תיבה אחת ורגליו תלויות, והיה קם בחצות ממש, ולא ידע אדם מזה עד אחר מיתתו שסיפרה אשתו. עכ"ד. יעו"ש. וע"ע נמי לרבינו החיד"א בס' פתח עינים מס' פסחים (קיב ע"א) וכן בס' ניצוצי אורות על הזוה"ק (ח"א דף נה ע"א) שכתב שם נמי על מהר"י טאיטצאק וז"ל: מהר"י טאייטאצק וכבר נודע גדולתו בתורה וחסידותו והיה לו מגיד. יעו"ש. ובספרו יוסף תהילות על תהילים (מזמור סג) כתב עליו: כמ"ש בראשית חכמה [הנ"ל] שהרב מהר"י אייטצק ז"ל מ' שנה לא ישן במטה אלא על גבי תיבה כדי לקום בחצות. ע"ש. וראה עוד לרבינו החיד"א בספרו חסדי אבות על פרקי אבות (פרק ו משנה ד) שהוסיף וכתב עליו משו"ת מהרי"ט שכל חייו היו חיי צער כי לכל צרכי גופו לא היה לו מכל כ"ד שעות כי אם ו' שעות, ומאלו הו' שעות היה צריך להשיב תשובות לכל שואל. יעו"ש. [ומש"כ רבינו החיד"א בשם שו"ת מהרי"ט היינו ספר תשובותיו של מהר"י טאיטצאק גופיה, ותשובה זאת נמצאת בשו"ת מהר"י טאיטצאק שלפנינו הוצאת יד הרב ניסים ירושלים תשמ"ז (סי' סא) שכתב שם בזה"ל: לכאורה הוקשה בעיני הן לרוב הטרדות הנז' אשר יפלא הרואה מהם, כי חי נפשי בכל הכ"ד שעות שביום ובלילה איני נהנה מהם לחיי גופי רק ו' שעות, וכל הי"ח שעות אני צריך לתמידין כהלכתן, ומהו' שעות הנז' אני צריך להוציא בדברים הבאים מבחוץ, עד כי כמעט קצתי בחיי וכו', ונוסף לכל זה כי איני חפץ להכנס בעניני המחלוקת וכו ', ואל אלהים ה' היודע ועד, והוא יודע כי תמיד ברחתי מהמחלוקת וכו'. יעו"ש]. וע"ע לרבינו החיד"א בס' שם הגדולים ח"א (מערכת י אות קלד) שג"כ הביא ענין זה של קדושתו דמהר"י טאיטצאק דמ' שנה היה ישן על גבי תיבה ורגליו תלויות באויר לקום בחצות ולעסוק בתורה וכו', וכן שהיה לו מגיד וכו', וסיים שם רבינו החיד"א, ובכתבי מר זקני בן הרב חסד לאברהם זלה"ה ראיתי שמביא ענין ארוך עצום ונורא מהמגיד למהר"י טאיטצאק זלה"ה. עכ"ד. יעו"ש. ויש עוד להאריך בגודל גדולתו גאונותו וקדושתו של מהר"י טאיטצאק אין חקר לגדולתו. ואכמ"ל. וכמו כן נמי למותר הוא לציין את גדולתו של מהר"י בן לב אשר אף היא ידועה ומפורסמת, עי' לרבינו החבי"ב ז"ל בעל הכנה"ג בשו"ת בעי חיי ח"א (סימן מד דמ"ד ע"א) שכתב עליו "גדול המורים מהריב"ל ז"ל". ע"ש. וראה עוד מה שכתב הגאון מהר"מ בן חביב ז"ל בספר עץ הדעת (דל"ד ע"ד) "פוק חזי כמה רב גובריה של הגאון מהריב"ל ז"ל שסברותיו מצאנו בראשונים. צא ולמד מה שכתב עליו הרב המופלא אשר לא ישא פנים בתורה ואימתו היתה מוטלת על כל הרבנים שבדורו ה"ה הנשר הגדול כמוהר"ר בצלאל אשכנזי ז"ל והוא כתב, כמה רב גובריה וחריפא סכינא דמהריב"ל ז"ל שמה שחילק הוא בחריפותו ובכח פלפולו מסברא דנפשיה, מצא אותו בשיטה ישנה מאד כתיבת יד מהרב המאירי ז"ל בשם גאוני עולם. ע"ש. ומה אני לבוא אחרי המלך ומאן ספין ומאן רקיע להשתבח בתהלותיו של מהריב"ל, תהלתו מלאה הארץ וספריו האירו הארץ מכבודם. וכל דבריו כיוצאים מפי הגבורה. דברי אלוקים חיים". ע"ש. והגחיד"א ז"ל בשם הגדולים (ח"א מערכת ש אות לח) כתב משם הגאון מהרי"ע אלפאנדרי ז"ל בתשובתו שבסוף ספר מגיד מראשית שמהריב"ל ומהרדש"ם ומהרש"ך לגבי דידן, כהרי"ף והרמב"ם והרא"ש בזמנם. ע"ש. והובא גם בשו"ת ויקרא אברהם (דע"ט ע"ג, ודצ"א ע"א). ע"ש. וראה נמי בשבחו של מהריב"ל בס' ברית יעקב (סי' ב הערה ז). יעו"ש. יש בנותן ענין להביא כאן את "איגרת החלום" המפורסמת שנכתבה ע"י הגאון הקדוש ר' מרדכי מאושמינא שהיה בעל מופת מפורסם בכל גלילות ליטא. האיגרת נסבה על מעשה שאירע בשנת ה' אלפים ש"ה בעיר סאלוניקי. איש בליעל אחד, שהרב יוסף בן לב (המהר"י בן לב זצ"ל) הוציא פסק דין נגדו, פגש את המהריב"ל ברחוב וסטר לו על לחיו לעיני קהל ועדה ואף אחד לא מחה בידו, משום שהיה אותו אדם עשיר גדול, תקיף ואלים. כאשר הגיע המהריב"ל לפני חנות של בשם אחד קרע את בגדיו ואמר: "שומו שמים על זאת". באותו לילה נכנס הבשם לחנות וראה שם עכבר. כאשר ניסה להתקרב אל העכבר כשנר בידו התלקחה הסחורה שבחנות, ופרצה דליקה גדולה. באותה שריפה עלו באש כחמשת אלפים בתים של יהודים וכמה בתי כנסיות ובתי מדרשות. מספר ההרוגים הגיע לשלוש מאות וארבעה עשר (כמנין ש-ד-י). באותו זמן כבר נודע שהמהריב"ל חיבר ד' חלקים משו"ת ושיטות וחידושים על כמה מסכתות ועל כמה ענינים קשים מרש"י ותוס' והפוסקים, הרי"ף, הרמב"ם, הרא"ש והר"ן ובעל הטורים ורבינו ירוחם ויתר האחרונים בפלפול גדול ועצום. וזה דבר האיגרת: ב"ה יום ו' כ"ח שבט תרמ"א, פ"ק בוטען. שוי"ר לכבוד ידיד ה' וידיד נפשי, ה"ה הרה"ג החריף ובקי סוע"ה הרב הצדיק ועניו המפורסם כקש"ת ר' פנחס מיכאל הרב דק"ק אנטיפאלע! אחדש"ה כתר"ה הנני לספר לכם מעשה נורא, ומסתמא לא יגלו לשום אדם בעולם, רק יצניעו במקום שאין יד אדם שולטת בו, או יקרעו אותו לקרעים באופן שלא יתגלה זאת לשום אדם בעולם. בליל ערב יום כיפור בלומדי אז שיעור הקבוע לי נפלה תרדמה עלי וישנתי. בחלומי בא אלי איש הדר בתואר פנים וזקנו מגודל. בהביטו אלי נרתעתי, ואחז בידי ואמר: "מה לך נרדם, קום קרא אל אלקים!" ונרתעתי מאד, ואיקץ והנה חלום. ואמרתי חלומות שוא ידברו. בכל זאת היה לבי נוקפי וחרדה גדולה נפלה עלי. והלכתי לישון עוד על מיטתי. והנה בחלומי בא אלי עוד פעם איש הדר הנ"ל ועוד שני אנשים עמו. ואמרו לי שני האנשים תדע שזה חלום אמת ולא תאמר נואש. ונשתוממתי מאד. אז קרא אלי איש הדר הנ"ל ואמר לי : הוה מפשפש במעשיך כי אני בשליחות מעולם העליון בא אליך. אז התחזקתי ואמרתי לו: "באיזה שליחות באתם אלי". ומחמת הקול הגדול שדברתי עמו הקיצותי משנתי וארא והנה חלום. ואמרתי עוד הפעם החלומות לא מעלין ולא מורידין, בכל זאת מחמת שהיה לבי נוקפי נפלה חרדה עלי, ולא ישנתי עוד בלילה הזה. וביום כיפור בכיתי מאד בכיה גדולה שלא הורגלתי בזה מעולם, ולא ידעתי מה זה הבכיה שאני בוכה כל-כך. ואמרתי בלבי אפשר מחמת החלום הנ"ל אני בוכה כי לב וכו'. ולא היה לי חלום עוד עד שמיני עצרת. אז ישנתי בלילה תוך הסוכה כמנהגי, ובאמצע שנתי בא אלי עוד הפעם איש הדר הנ"ל בבגדי לבנים. ונרתעתי בהביטי אל גודל יופיו ומראהו הנורא מאד. ואז קרב האיש ואמר אלי: "הבכי שבכית ביום כיפור הועיל מאד, עד ששלחוני להבינך ולהגיד לך אשר תוכל לתקן ולבטל הגזירה". אז אמרתי לו: "לא ידעתי מה אתקן ומה זה הגזירה". ושתק האיש הנ"ל ועמד בשתיקתו ערך רבע שעה. ואז התחלתי לבכות מאד בחלומי ואמרתי: "לא ידעתי מה זה החטא הגדול שחטאתי, עד ששלחו לי שלוחים מעולם העליון". ובכיתי הרבה מאד בחלומי, ומחמת גודל הבכיה הקיצותי משנתי, ובהקיצי לא אמרתי עוד שזהו רק חלום ודברים בטלים, כי ראיתי אשר דבר הוא. וביום שמיני עצרת הייתי בשמחה גדולה מאד ולא ידעתי אז מה השמחה אשר מעולם לא היתה לי שמחה כזו. ובליל שמחת תורה כאשר ישנתי על מטתי באמצע שנתי בחלומי והנה בא אלי עוד איש הדר הנ"ל. זיו תוארו היה נורא מאד ומעוטף בלבנים, וקרב אלי ואמר: "עד מתי יהיה לי טירחא עבורך לילך אצלך ממקומי הנכבד". ואז התחזקתי ואמרתי לו: "בזכות התורה ובזכות התנאים והאמוראים שלמדתי אותם ויגעתי בם, הנני אבקש מכם להגיד לי כל ענין השליחות שלכם, ולבאר לי בביאור יפה שאוכל להבינם", ואז הלך אתי לחדר יפה ונעים מקושט בתכשיטין ולא ישבע עין מלראות זאת, ואמר לי: "שב בני שב, ואגלה לך ענין סתר וזה השליחות שלי". וישבתי על כסא אחד והוא ישב אצלי, ואמר לי הנני מגלה לך מסתרים: תדע שאני מהר"י בן לב ובעת שהייתי בחיים על זה העולם, ישבתי על כסא דין לשפוט בין איש ובין רעהו. ובאו אלי שני אנשים בדבר איזה משפט ויצא אחד מהם חייב, ולא רצה לציית הדין מחמת שהיה איש אלם. ואז הזהרתי אותו באזהרה הידועה ויצאתי לחוץ. בא אלי האיש הנ"ל שיצא חייב מאתי והכה אותי על לחיי, וענין זה חקוק על עצמותיו עד היום ואין לו שום תקומה עד היום. וגזר עליך שאתה מיוצאי צאצאיו לתקן אותו ותהיה לו תקומה על זה". ואז נרתעתי ונשתוממתי ונשארתי כאבן דומם ערך רבע שעה. ולאחר זה נגע בפי המהריב"ל ואמר לי:"מה זה שתקת". ואז התחלתי לבכות מאד ואמרתי לא ידעתי במה אתקן אותו כי אין לי ידיעה בייחודים וכוונות. אז אמר לי המהריב"ל: "תדע שכן נגזר עליך אשר תקנה הספר שו"ת מהר"י בן לב ותלמוד אותו בקביעות עד שיהיה שגור בפיך מראשו ועד סופו. ואז תהיה תקומה גדולה אליו ויוכל לעלות ממדרגה למדרגה. אמרתי לו להבין מה זה ממדרגה למדרגה. ואמר לי בלשון רכה: "בהדי כבשי דרחמנא למה לך". אמרתי לו: "כמה אלמוד התשובות הנ"ל שיהא שגור בפי". אמר לי: "לא פחות מארבע שנים, כי מלבד זה מוכרח אתה ללמוד שיעורין הקבועים לך - איסור והיתר ודיני ממונות. על כן מוכרח אתה לא פחות מארבע שנים". ואז אמרתי לו: "אין לי תשובות מהר"י בן-לב". ואמר לי "תבקשם ותמצאם לקנות. רק דבר אחד אני מגלה לך, אשר אתה מוכרח לקנותם דוקא אצל הרב דאנטיפאלע שיש לו תשובות הנ"ל". ואמרתי לו מה זו דוקא אצל הרב הנ"ל, ובתוך אמירה זו הקיצותי משנתי ונרתעתי מאד. ואז אמרתי בלבי כי אפשר זהו דבר בטל לקנותו דוקא אצל הרב הנ"ל, כי אפשר די לקנות אותו במקום אחר. ובין כה וכה נתרבתה עלי טירדת העיר והתחלתי לבקש איזה אנשים שישיגו עבורי לקנות ספר הנ"ל. וזה כשני שבועות בחלומי בא אלי עוד הפעם איש הדר הנ"ל. ואמר לי בדברים קשים :"למה תמתין לתקן שליחותי?!" ואמרתי לו: "הלא אני מבקש אותו לקנות". ואמר לי: "הלא הזהרתי אותך לקנות דוקא אצל הרב דאנטיפאלע". ואמרתי לו: "מה טעם בזה". ואמר לי מחמת ששימשת את הרב דאנטיפאלע זכית בזה להיות שליח אליו. ואגלה לך ענין זה, תדע אשר גם על הרב הנ"ל יש איזה דברים למעלה. כי הוא התחיל להכין את עצמו להדפיס ביאור על ש"ס תמורה ומעילה (וזה איני זוכר איך אמר לי, תמורה ומעילה או מעילה בלבד) ולא קיים הכנתו. על כן מוכרח הוא גם כן לתקן זה והמעות שיקבל ממך עבור המהריב"ל יתחיל להכין את עצמו להדפיס הנ"ל. ואמרתי לו: "מה ענין זה לזה" ואמר לי: "בהדי כבשי דרחמנא למה לך". ואמרתי לו "למה לא תלכו בעצמכם להגיד זה להרב מאנטיפאלע". ואמר לי: "בהדי כבשי דרחמנא למה לך". וחזר וצעק בקול: "תראה למען השם לקיים אזהרתי תיכף ומיד ולא תשנה מכל דברי אף כקוצו של יו"ד ואז יהיה טוב לך וגם לאחרים". מחמת הקול הקיצותי משנתי. למחר היה ברצוני לשלוח שליח מיוחד אליכם לספר כל הענין, רק התעכבתי מעט מחמת צרכי ציבור שהייתי טרוד בהם מעט. ובשבוע שעבר בלילה כשהתחלתי לישון מרוב צערי ויגוני על זוגתי שנחלתה בחולי גדול, בא אלי עוד הפעם המהריב"ל ואמר לי בקול: "תדע שזוהי אזהרה אחרונה שאני מזהירך, וחולי זוגתך לך האות מחמת זה שנתעצלת באזהרתי. על כן תראה למען השם תיכף לשלוח להרב הנ"ל דוקא, ותקנה ממנו התשובות שלי ותלמוד עד שיהא שגור בפיך כמעט בעל-פה". ואז הקיצותי משנתי בחרדה גדולה והתחלתי לשכור שליח מיוחד אל כבודכם. רק נודעתי שהמוכ"ז נוסע אל כתר"ה באיזה דבר ענין. על כן מורי ורבי חמולו נא רחמו נא עלי לפרוש כנפי החמלה עלי לשלוח לי התשובות מהריב"ל, ומעות כמה שירצו אסלק לכם עבורו, רק לשלוח לי ואתחיל לתקן התיקון. זוגתי מאד בסכנה גדולה. ה' ירחם עליה, אבקש מכתר"ה להתפלל עליה. ידידם עוז בלו"נ הכותב מעמקי הלב בדמעות שליש. מרדכי החופ"ק הנ"ל. יש להתעורר מן העובדא שמאז המקרה (ש"ה) עד תאריך המכתב (תרמ"א), חלפו שלוש מאות שלושים ושש שנים! וכאמור חזינן דעל אף גדולתם העצומה של הני רבנן קדישי, ואף על פי שכל אחד מהם היה ראוי לקרבה אל המלאכה הקדושה הזאת של חיבור ספר הבית יוסף, בכ"ז בחרו מן שמיא ברבינו יוסף קארו מרן זצ"ל שיהיה הוא מחבר ספר הבית יוסף ועל ידו יתקדש שם שמים, והכל לגודל ענוותו המופלגת, וכמו שנראה מחיבוריו הקדושים שמשנתו משנת חסידים. ומן הראוי להביא בזה את דברי מו"ר מרן מלכא שליט"א בס' שו"ת יחוה דעת ח"ה (בסופו עמוד שטו) שכתב לבאר שם את ענין זה דמרן ז"ל זכה להיות מחבר ספר הבית יוסף בגלל ענוונותו המופלגת, דדבר זה הוא בהתאם למאמר חז"ל (בעירובין יג ע"ב) במחלוקת שבין בית שמאי ובית הלל, שאלו ואלו דברי אלוקים חיים, ומפני מה זכו בית הלל לקבוע הלכה כמותם? מפני שנוחים ועלובים היו, ושונים דבריהם ודברי בית שמאי, ולא עוד אלא שמקדימים דברי בית שמאי לדבריהם. וכתב על זה מרן הקדוש בספרו כללי הגמרא (על הליכות עולם, דף נא ע"א), לכאורה יש לתמוה שאם אין הדין כדבריהם, וכי מפני רוב מדות טובות שבהם קבעו הלכה כמותם? ונראה לפרש כוונת חז"ל, שמפני מה זכו לכוין תמיד לאמת? ועל זה השיבו, שמפני היותם אנשי אמת נוחים ועלובים וענוותנים זיכו אותם מן השמים לכוין תמיד לאמת. ע"כ. (וראה בספר סדר משנה הלכות ימודי התורה פרק ט' הלכה ד', דף כג ע"ג). [וכיוצא בזה כתב הגאון בעל שבות יעקב, בספרו עיון יעקב (יומא כו.) שאף על פי שאמרו שאין למצוא תלמיד חכם שזוכה בהוראותיו לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא אלא אם כן בא משבט לוי או מיששכר, מכל מקום נאמר (בסנהדרין צג:) על דוד, וה' עמו, שהלכה כמותו בכל מקום, משום שהיה ענו מאוד (כמבואר במועד קטן טז:), לכן זכה לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא. וכמו שאמרו (בעירובין יג:) לגבי בית הלל. ע"ש], לכן גם מרן הקדוש שהיה מוכתר בנימוסין ובענוה טהורה, ומקבל האמת ממי שאמרו, זכה לכוין לאמת, והתפשטו הוראותיו בכל תפוצות ישראל, על פיו יחנו ועל פיו יסעו. עכת"ד. יעו"ש.