The Books of HaRav HaGaon Pinhas Zbihi

ועי' בשו"ת דברי חיים מצאנז ח"ב (סי' קה) שנשאל שם אודות מלמד אחד שפגע בכבוד רבינו אור החיים הקדוש ז"ל רח"ל, ואמר שלא עשה את ספרו ברוח הקודש האם צריך לנדותו. והשיב לשואלים, וז"ל: הנה לא ידעתי מה ספק לכם שרוה"ק שורר גם עתה על הראוי לו, אע"פ שבטלה הנבואה מן הנביאים, הלא בפירוש איתא בב"ב (יב ע"א) א"ר אבדימי דמן חיפה מיום שחרב ביהמ"ק ניטלה נבואה מן הנביאים וניתנה לחכמים, אטו חכם לאו נביא הוא, ה"ק אע"פ שניטלה מן הנביאים מן החכמים לא ניטלה, אמר אמימר וחכם עדיף מנביא שנאמר "ונביא לבב חכמה" מי נתלה במי הוי אומר קטן נתלה בגדול וכו', הרי דגם אחר החורבן רוח נבואה שורה על הראוים לכך היינו רוח הקודש דחכמה, דנבואה לחוד ורוה"ק דחכמה לחוד כמבואר במורה בח"ב וכו', וגם הריטב"א ז"ל כתב בפירוש מאמר זה וז"ל ונתנה לחכמים, פירושו שישיגו בשכלם דברים הרבה שאין כח בשכל הטבע להשיגם, וחכם עדיף מנביא פירוש מאותו נביא שיש לו כח לראות עתידות, ואין לו דרכי הנבואה שהם מצד החכמה ששורה שכינה עליו, וכמו שביא הרמב"ם ז"ל בספרו הידוע, כי הנבואה ההיא אינה השורה אלא על חכם עכ"ל, הרי לך בפירוש בש"ס וראשונים דרוה"ק דחכמה לא בטל מן החכמים, וכן הוא בהדיא נמי בגיטין (ו ע"ב) גבי ר' אביתר דאמרינן ועוד הא רבי אביתר דאסכים מריה על ידיה, ופרש"י שם וז"ל לגלות לו סוד לכוון בדברים הסתומים על אמתתם עכ"ל, הרי דרוה"ק והסכמת הקב"ה לא ביטל מחכמים הראויים לזה וכו'. ויתר מזה מבואר במד"ר (פ' נשא) גבי אשה א' ששהתה זמן רב בליל ש"ק בפרקיה דרבי מאיר ואמר לה בעלה שאינה רשאי לבוא לביתה עד שתרוק בפניו של ר"מ ג"פ, צפה ר"מ ברוה"ק וכו' יעו"ש הרי שצפה ברוה"ק, וכן רבי שאמר ביום פטירתו דברי נבואה בקידושין [ד ע"ב] אפי' לאחר שניטלה. ובאמת כי מזה משמע דלא כרמב"ם במורה הנ"ל, דהתם משמע דבלא נביאות של כח המדמה אין נקרא החכם רק גדול המעיינים, אבל לא שיאמר דברים שיוצא מגדר השכלי רק מדמין כעין נבואה. יהי' איך שיהיה כו"ע מודים דרוה"ק לא נסתלק מן החכמים, ומ"ש דמימות נביאים ניטלה רוה"ק היינו רוח דנבואה, אבל רוה"ק דחכמה ולהסכים בשכלו עם הלמ"מ או כר' אביתר זה לא בטלה, ולא יכחיש זה רק אפיקורס, ומה שכתבתם תשובות מגדולי דורינו שבטל לגמרי רוה"ק לא אאמין שיצא זה מפי רבותינו שיחי', ומי יודע מה שכ' להם המתעה הנבל הזה, אבל האמת עד לדרכו שגם בזמנינו יש לחכמי האמת שאינם נוטים אחרי החומר יש להם רוה"ק, וכמבואר במורה וברמב"ן ז"ל בהדי', ולכן בעל אור החיים נשבג"מ בודאי חיבר ספרו ברוה"ק, אך לא הוא לבדו רק כל מחבר אפי' בדורינו אם הוא ראוי לכך חיבר ספרו ברוה"ק, היינו שהסכים בחכמתו לאמתו של תורה כמ"ש בש"ס על ר"א, וכ"כ התומים לדינא [בקיצור ת"כ סי' קכ"ג וקכ"ד] שאין לומר קים לי נגד השו"ע משום שכ' דבריהם ברוה"ק ע"ש, ולכן המלמד המכחיש רוה"ק של אוה"ח הוא אפיקורס שאינו מאמין בגדולי הדור שהעידו עליו שהי' ראוי לרוה"ק, ומלמד הזה כפר בעיקר רוה"ק ולועג על דברי הש"ס ב"ב הנ"ל, ויפה עשיתם שלא עזבתם את בניכם בידו וישר כוחכם בזה, אך שכר מלמדות לא אוכל לפסוק שלא בפני בע"ד בלא ראות מעשי הנהגתו כי אולי משגה הוא בזה, ובזה תוכלו לסמוך על מורה שיש בקהילתכם. עכת"ד. יעו"ש. וחזינן דענין זה דמרן ז"ל חיבר את חיבורי קודשו הוה ברוח הקודש, הוא פשיטא ופשיטא, וזה ברור. וע"ע בענין האי דרוח הקודש אכן היתה עימיה דמרן ז"ל, בדברי השל"ה הקדוש בספרו (מס' שבועות פרק נר מצוה) שכתב שם וז"ל: ולהראות גדולת מעלת זאת הלילה [של ליל שבועות] איך שחביב לפני הקב"ה לבלתי נדום רגע אחת מדביקות התורה, גם יש רשות להפסיק בין ענין לענין לדבר דברי התעוררות מוסר ופשפוש מעשים ולתקן תקנות ליראת ה', אכתוב לכם מעשה שאירע קרוב לזמנינו והועתק מכתב המקובל הר"ר שלמה הלוי אלקביץ שהיה מתחבר בבית של רבינו בית יוסף והופיע עליו רוח הקודש וכו', והובא שם כל המעשה הנורא כיצד רוח הקודש דיברה מתוך גרונו של מרן ז"ל וכו', דברים מופלאים הפלא והפלא. יעו"ש כל המעשה באורך. ועכ"פ חזינן דאין ספק בדבר זה דרוח הקודש הוה עימיה דמרן ז"ל, ונהורא עימיה שריא. וע"ע בענין זה דפסקיו של מרן ז"ל רוח הקודש מעורבת בהם, דהנה בס' בן יהוידע במס' יבמות (קכא ע"א) הביא שם מעשה מופלא משמיה דהרב ויען אברהם וז"ל: ובספר ויען אברהם דף סב כתב ששמע בענין אחד של עיגונא דאתתא שהיו חולקים בו מרן ז"ל ומור"ם ז"ל, ומרן אסר, ומור"ם התיר שהביא ראיות להתיר ופלפל בחכמה, וכתב מור"ם ז"ל רשות שתנשא, וגילה המגיד למרן ז"ל דבו ביום שכתב מור"ם הרשות שתנשא מת הבעל במקום אחד שהיה חי ומרן שאסר כיון אל האמת לאוסרה, רק הקב"ה לא הביא תקלה על יד מור"ם שמת הבעל ביום שכתב לאשה מעשה בית דין של רשות שתנשא. יעו"ש. וחזינן מהאי דאכן מרן ז"ל בכל פסקיו רוח הקודש היתה מדברת מתוך גרונו, וכהנה רבות לאין קץ מעשיות דהיו עם מרן שכל פסקיו מכוונים לאמת וכאשר הבטיחו המלאך המגיד (הבאנו דבריו לקמן) שלא יטעה בשום פסק, וזאת כיון שכל פסקיו היו ברוח הקודש והשכינה מדברת מתוך גרונו ממש.