The Books of HaRav HaGaon Pinhas Zbihi

וראה דברים כיו"ב בדברי הגאון רבי צדוק הכהן מלובלין בס' מחשבות חרוץ (פרק טו ד"ה ונראה לי, דף נז ע"ב) שאכן כתב שם כיו"ב, דאחר שכתב לבאר בגודל חשיבות כתיבת חידושי תורה ושהוא נחשב בזה כמקיים מצות כתיבת ס"ת, וכמבואר בדברי הרא"ש והטור ושו"ע חיו"ד (סי' ער) דהאידנא עיקר מצות כתיבת ס"ת הוא בכתיבת התורה שבע"פ וכו', הוסיף וכתב וז"ל: ונראה לי דסימנא מלתא הוא מה שנזדמן לבעלי הטור ושו"ע לכתוב מצוה זו בסימן ע"ר, וכבר העיר בתומים בקיצור תקפו כהן על השו"ע דמאחר שנתקבל בכל ישראל ודאי רוח ד' דבר בו והכל בכתב מיד ד' עליו השכיל אף מה שהוא לא כיון כלל לזה ע"ש, וכן בזה הגם דהם ודאי לא כיונו בכך, מ"מ מאחר שמלאכת שמים הצליח בידם להתקבל לפסק עד שכל דבריהם אצלינו תורה שלימה ובכלל התורה שבע"פ, נוכל לרמז בהם מה שלא כיונו כבכל תורה שבע"פ שבידינו שהוא ממש דוגמת התורה שבכתב, כי כולם מרועה אחד נתנו והכל ברוח הקודש ולא בא שום דבר על צד המקרה וההזדמן, ומצוה זו הוא תיקון לחטא ער הנקרא רע, וכמש"נ ויהי ער וגו' רע וגו' וכנודע בזוהר (ח"א דף קפו ע"ב) דבעון זה נקרא רע, והוא מי שאינו חפץ בקיום המין להשאיר זרע בעולם הזה, ותיקונו הוא במצות כתיבת ספר תורה ותורה שבע"פ שהוא הקיום בעולם הזה לתולדות הרוחניות, וזהו תיקון היסוד כי כל כתיבה הוא ביסוד דדכורא שהוא הקולמס הכותב, ויסוד דנוקבא הוא הנייר המקבל הכתיבה וזהו המצוה האחרונה שהוא התיקון אחר הקלקול, ובאחרית ימיו כשכבר עבר מה שעבר השם יתברך יהיב עטין בכולה דלא ידח ממנו נדח, ומצוה הראשונה הוא מצות פו"ר להיות קיום המין בפועל שלא יביא עצמו לידי חטא ער כלל, והוא מה שנצטוה בה אדם קודם החטא, דאחר החטא גם הוא פירש מן האשה ונכשל בחטא ער בשז"ל דחזא לאנסו כמו שכתוב בפרשת עושין פסין, עד אחר התיקון בתשובה ששב להוליד בדמותו וצלמו את שת שממנו הושתת העולם, רצה לומר תיקון היסוד דעולם, כי זהו תכלית התשובה לתקן הקודם עד שישוב לימי עלומיו וכמי שלא חטא, וזה סוד נעוץ סופה בתחלתה וכו'. יעו"ש. והיינו כדברים הנ"ל דכיון דחיבורו זה של מרן ז"ל הוא ברוח הקודש יש לפרש ולהעמיס בדברי קודשו כל דבר וענין, ואפילו שהוא גופיה אפשר שלא נתכוון לכך מ"מ הכל הוא דבר אמת, כי מן השמים כוונוהו לכתוב לשון כזה הסובל כל הפירושים. וראה עוד גם בס' ברית יעקב (סי' מא) שכתב שם דברים כיוצא באלו, ע"פ מאי דחזינן למרן ז"ל בבית יוסף אבן העזר (סימן קעח) מה שכתב שם בישוב דברי הרמב"ם וכו', והרב בעל משנה למלך ז"ל בהלכות סוטה (פ"א ה"ג ד"ה ודע דהטור) תמה למאוד על דברי מרן ז"ל, וכתב "וההיא רספ"ב דסוטה שכתב מרן ז"ל, לא שייכא כלל לנדון דידן, וכבוד אלהים הסתר דבר". הרי שמשום כבודו דמרן ז"ל, רבינו המשנה למלך ז"ל טמן ברמז, ולא ביאר היטב השגתו הגדולה על מרן ז"ל. וגאון עוזינו הרב חיד"א ז"ל בשם הגדולים ח"ב (מערכת ב ערך בדק הבית אות לג) כתב "בדק הבית חיבר מרן ז"ל הגהות והשמטות מספרו הקדוש בית יוסף, ומבואר בהקדמה שכתב בנו שנאבדו כמה קונטרסים, ואלו זכינו שיצא לאור בשלימות אפשר שהיו מיושבים כמה השגות שהשיגו על מרן ז"ל וכו', מעין דוגמא מה שהקשה הרב משנה למלך (הנ"ל) דהראיות שהביא מרן אינם צודקות, וכתב וכבוד אלהים הסתר דבר. ונעלם ממנו דמרן ז"ל בבדק הבית מחק ראיות אלו וכמ"ש בקונטריסי [ונמצאים דברי החיד"א הללו בשו"ת חיים שאל ח"ב סימן ג אות א], ואין ספק דכמות זה אם היה בדק הבית בשלימות נחה דעת האחרונים דמרן ז"ל מר ניהו הדר ביה, שכן ראוי להיות חוזר". ע"ש. וע"ע מה שכתב בענין זה עצמו, רבינו החתם סופר בתשובותיו (חאה"ע ח"ב סימן קב) וז"ל: והמשנה למלך לגודל התמיה כתב על זה כבוד אלוקים הסתר דבר, מפני כבודו של הרב בית יוסף ז"ל, ואני אומר כבוד מלכים חקור דבר וכו'. ונמצאו דברי מהר"י קארו ז"ל בשני ספריו מכוונים, ואם אולי הרב בית יוסף לא כיוון לזה, מכל מקום האלוקים אנה לידו להמתיק בלשון קולמוסו שיהיה אותו הצדיק ניצל מאותה השגיאה, כי כן אורחות נותן התורה ית"ש עם כל עוסקי תורתו לשמה, להכחיד תחת לשון קולמסם [רווח] והצלה משגיאותינו ואם יתורצו בדוחק, עכ"פ לא תצא תקלה מתחת ידם, וכן כתב התומים (סימן כה). עכ"ד. ע"ש. וכיוצא בזה כתב החת"ס עוד שם (סימן צה ד"ה איברא) וז"ל: ובמשנה למלך תמה על ראיה זו [שכתב מרן ז"ל] וכתב וכבוד אלקים הסתר דבר מפני כבוד הרב בית יוסף. ואני אומר אף על פי שהרב בית יוסף בבדק הבית חזר בו מכל מקום כבוד אלוקים חקור דבר, כי דבריו [שבב"י] דברי אלוקים חיים המה. ע"ש. דוק והבן היטב שאע"פ שמרן ז"ל חזר בו בבדק הבית שם, וכתב "וצריך להעביר קולמוס" על דבריו שכתב בבית יוסף שם, דהיינו שהם שגיאה וטעות וטעונים הם מחיקה, עם כל זה לא נפלו דבריו ויש להם קיום, ודבריו אלו שבבית יוסף "דברי אלוקים חיים" המה כלשון החתם סופר ז"ל, ומהטעם שכתב שם החתם סופר ז"ל שכן דרך נותן התורה ית"ש עם כל עוסקי תורתו לשמה להכחיד תחת לשונם קולמוסם רווח והצלה משגיאותינו וכנ"ל. ובפרט ובפרט למרן ז"ל בספר הבית יוסף וכן בספרו השו"ע שהכל נתחבר ברוח הקודש ואין למו מכשול, כי הכל בכתב מיד ה' השכיל עליו ורוח הקודש מדברת מתוך גרונו. וזה פשוט. וראה עוד לגאון קדמון רעו ועמיתו בתורה של מהרי"ל ז"ל, מר ניהו רבה רבי יוחנן ב"ר מתתיה טרוויש ז"ל רבה של פריז, ושעליו כתוב בשו"ת מהרי"ל החדשות (רס"י ק) "אלופינו מורנו מופת דורנו מוה"ר יוחנן", וזו לשון קדשו בתשובתו שבשו"ת מהרי"ל החדשות (סו"ס קפה) "ורבו החלוקים אין מספר מי יכול לטעום טעם בכולם, וכמו שחשבתי בימי חרפי על דקדוקים יפלפלו, בהם חריפים, על לשון יתור תנאים וגם על מפרשים על פירוש רש"י אחד כל אחד יפרש לדעתו מדלא קאמר הכי ומדלא קאמר הכי שמע מינה דעתו כך. והעליתי על לבי, שעל כל פנים אם חשב הכותב בלשונו אם אומר כך יטעו וכך יטעו אבל כך אין לטעות קודם שחשב כל זה יותר בקל היה מפרש להדיא. אלא ודאי המפרש והלומדים לשם שמים יבא דבריהם ודעתם בפיהם הפסק האמיתי ברוח הקודש, ואחרי שכן, בא להם האמת בדבור היותר שלם בלי חסרון. וכן המעיינים מעמיקים ביושר הלשון והיתורים ושינוי הלשון יגיד שהפירוש והדעת כך, דאל"כ הלשון חסר. וכן המחברים הספרים הגדולים אשר נתן ה' בדעתם לחבר ספרים, זה במדינה זו ובדור זה, וזה במדינה פלונית, על פי ה' שם לבם כאחד ליסר העם ולהורות להם. ולפיכך לפי צורך שעה והזמן במה שהיה הדור פרוץ שם ה' בפיהם ברוח הקודש לקצר או להאריך, ולעשות עיקר מדבר, לקבוע בלב שלא לזלזל. ע"ש. והרי שהכל בא לאותם הלומדים לשמה ועושים רצון קונם באמת, ברוח הקודש להיות לשונם טהור ולשון של זהורי'ת לסבול את כל פירושי האמת, ואין למו מכשול. [ונכון לציין בזה דברי הרב הכהן הגדול רבין חסידא מוהר"ר אליהו הכהן בס' שבט מוסר (פרק כז אות לג, עמוד שפה דפו"ח ירושלים תשמ"ט) שכתב שם וז"ל: והרביתי במשלים אם שמן האחד מובן לכולם, משום ששינוי הדברים במלות שונות מושכין את הלב כנודע, ומתפעלים יותר לשומעיהם, "כי ברוב דברים ל'ו יחדל פשע" (ע"פ משלי י יט) כי ברוב השמיעה יחדל עצמו מלפשוע. ושמח ליבי ויגל כבודי לפני בוראי שפעם אחת הרביתי דברי מוסר ברבים ביום שבת קודש בשעת הדרש, והיה שם איש אחד שהיה מזמין לו אשת איש להלוך אצלה בליל מוצאי שבת, וכשמעו דברי המוסר בריבוי ומלות שונות נשבע ליצרו ופרש, ובליל מוצאי שבת בא להחזיק לי טובה וספר לי הענין והודה ולא בוש. הרי שבעינן המוסר צריך לכפול הדברים במילות שונות, שעל ידי כך עושים רושם, מה שאין כן בקצור ובמהירות ובדרך העברה. עכ"ד. יעו"ש. וראה גם בס' שם הגדולים לרבינו החיד"א ח"א (מערכת א אות קסו) שהביא לציין ענין זה במעשה הזה דהוה עם רבינו אליהו הכהן בקצרה. ע"ש. וסיפורי'ם יקננו בענין המעשה הזה, כי הנה הרב אליהו הכהן בעת דרשתו הזאת שהיה דורש ביום שבת קודש, לא היה רוצה לדבר כלל מענין זה של אשת איש, אלא מענין אחר שהיה קשור לפרשת השבוע, רק מן השמים שמו הדברים בפיו לדבר מענין עוון חמור זה של אשת איש והיה חוזר אותם סחור סחור מענין לענין באותו ענין, ועד שנודע לו סיבת הדבר רק במוצאי שבת שהציל האדם ההוא וכו'. ואכן הוא ניהו הוא שאמר רבי יוחנן ב"ר מתתיה טרוויש הנ"ל "ולפיכך לפי צורך שעה והזמן במה שהיה הדור פרוץ שם ה' בפיהם ברוח הקודש לקצר או להאריך, ולעשות עיקר מדבר, לקבוע בלב שלא לזלזל". וק"ל]. וראה עוד בס' ברית יעקב (שם בהערה א) שהביא את דברי רבינו הגר"א ז"ל בביאורו לספר משלי (טז י) שכתב שם וז"ל: "קסם על שפתי מלך במשפט לא ימעל פיו", הדבור של המלך הוא כמו קסם כישוף, כי אף שמרמים אותו יקרה ה' בפיו דבר כדי שיהא משפטו אמת. והענין מאן מלכי רבנן, ששפתותיהם כמו קסם, ואף שיטעו לפי השאלה מ"מ במשפט לא ימעול פיו, כלומר בדין עצמו לא יטעו כי בסוף יתגלה שלא כן היה המעשה כההיא דגיטין (עז ע"ב). עכ"ד. יעו"ש. ועוד דבר פלא תראה בשו"ת הגרע"א ז"ל (מהדורה קמא סימן קכח ד"ה עוד נ"ל, דקי"ג ע"ב) שכתב "והנה כאשר נשאל חתני חביבי הגאון המפורסם רבי משה נ"י אב"ד דק"ק פרעשבורג על זה [הלא הוא רבינו החתם סופר], נתן דעתו לדון באם העדים קרובים הם ודן להתיר, ואם כי ראייתו אינה מחוורת כ"כ, ראיתי כמה גדול כחן של צדיקים, כי חידוש היה שדן ללא נשאל, ואולם אחר שעמד הרב מפילא על החקירה נודע שבאמת העדים קרובים זה לזה, ורוח ה' דיבר בו. עכ"ד. ע"ש. וע"ע נמי בס' פרי צדיק לגרצ"ה מלובלין שמות (פר' שקלים אות ה). יעו"ש. וכל הדברים מכוונים לדבר אחד, דכל כי האי איכא סיעתא דשמי'א ורוח הקודש מדברת מתוך גרונם של חכמינו הקדושים להוליכם בנתיב האמת והיושר לא יריעו ולא ישחיתו ואין למו מכשול ח"ו כלל וכלל, אלא אך ורק דברי יושר ואמת כי השכינה מהלכם עימהם, זכותם תגן עלינו אמן.