The Books of HaRav HaGaon Pinhas Zbihi

ומה גם דבאופן כללי כבר הזהירונו רבותינו ז"ל רבות בענין זה של לימוד ההלכה מתוך ספרי הקיצורים ללא ידיעת שורשי הדברים במקורותיהם, ועי' בזה בדברי רבינו החיד"א ז"ל בס' מחזיק ברכה חאו"ח (סי' רצא ס"ק ח) שכתב שם וז"ל: הם דברי שבלי הלקט שהביא מרן בבית יוסף סוף סימן זה והם בשבלי הלקט כת"י שבלת צ"ג יותר באורך מהנדפס וכו', וכתבתי זה להודיע למעיין הלומד מתוך הקצורים שיראה בעיניו מה הפרש יש בין עיקר דברי הרב המחבר לקיצור דבריו, וזמנין דמקצר כותב מה שלא היה כי הכא וכו', וכך אני מוצא כמה פעמים שבקצורים כמעט אינו מובן, וקצת תוספת שאינו עיקר, ואמרתי זאת הפעם שהענין קצר אעתיק הקיצור והארוך להגיד לאדם, וגם עין בעין יראו שמרן בית יוסף מה שמביא הוא מספרי כת"י שהיו לו, וכל זה להועיל ולהעיר אוזן תלמידי דבי רב, הגם שכל זה נודע ופשוט ואפשר דמה שכתב בהנדפס ובתשו' ט"ס וצ"ל ובכתובות וכו'. יעו"ש. וע"ע בהכי בדברי מו"ר מרן מלכא שליט"א בשו"ת יביע אומר ח"א (חיו"ד סימן כה אות י) שכתב שם נמי להזהיר בענין זה וז"ל: והנה בעתה קמו איזה מחכמי הדור, שדרכם לפסוק מספרי קיצורים מבלי לעיין בשרשן של דברים, (כאשר הזהירונו ע"ז רבותינו האחרונים, ומהם בשו"ת שאלת יעב"ץ ח"א סי' קלד. ובשו"ת שבות יעקב ח"ג סי' צח. ובשואל ומשיב קמא ח"ב סימן יד. ועוד.) והורו למעשה לאבל על אביו לגלח בתוך שלשים בערב הרגל על ידי גערה, וחילייהו מדברי המשנה ברורה (סי' תקמח ס"ק לד), על מ"ש מרן בש"ע: אבל על או"א שאסור לספר עד שיגערו בו חבריו, אפילו פגע בו הרגל לאחר שלשים יום אינו מבטל. וכתב המשנה ברורה: ואם גערו בו אף בתוך שלשים מותר. א"ר. עכ"ל. ומבואר להדיא שלא אסר מרן אלא בלא גערה, אבל ע"י גערה מותר אף בתוך שלשים, והיינו בערב הרגל. ע"כ. ולכאורה יש לתמוה הפלא ופלא על המשנ"ב, שהיאך סתם משנתו היפך כל האחרונים האוסרים הנ"ל, אשר דבריהם מיוסדים על אדני פז, דהיינו הטוש"ע (ס"ס שפט). ועיינתי באליהו רבה מקור דינו של המשנ"ב, וראיתי (בסק"י) שכ', ואם גערו בו אף ביום שלשים מותר. ע"כ. וא"כ הוא ט"ס בדברי המשנ"ב וצריך להגיה אף ביום שלשים מותר, והיינו כמ"ש הגמ"י והגהות סמ"ק בב"י (סי' שצ), וכן הסכמת רוב האחרונים, וכמו שכתבנו לעיל (אות ז). וכן העלה הרב ובא הלוי בחי' לאו"ח (סי' תקמח דל"ה ע"ד), ודחה מ"ש הרב נהרות דמשק (סי' ב) דלא מהני גערה ביום שלשים. ע"ש. (וע"ע בשו"ת מהרש"ג ח"ב סי' ריד). ומצוה לתקן זאת בגליון הספר משנה ברורה, שבודאי גאון וצדיק שכמותו לא טעה ח"ו בזה, ורק הוא טעות הדפוס: וכמה גדולים דברי חכמים שהזהירונו בלשון של זהורית השכם והערב, לעיין במקורם של דברים. וכדאמרינן בירושלמי (ר"פ ר' אליעזר דמילה) כל תורה שאין לה בית אב אינה תורה. וע"ש. עכ"ד. יעו"ש. וראה כמה הוא גודל אזהרה זו. (וע"ע בשו"ת איש מצליח כרך א (חאו"ח סי' יח, והובא אף בכללים שבסוף הספר שם דף סו ע"ד ד"ה תוכחת מגולה) שכתב שם תוכחת מגולה למלמדים ילדי הספרדים מתוך ספרי קיצורים אשכנזים, או להיפך, שהם ממש מתירים את האסור ואוסרים את המותר, ומי לנו גדול מה"קיצור שלחן ערוך" שהוא רב מומחה ומפורסם וכמעט אין לך סימן בספר אין בו שני ושלשה דינים שאינם הלכה לדידן. יעו"ש).