The Books of HaRav HaGaon Pinhas Zbihi

ועי' בהקדמת ספר פרי תואר (על שו"ע יו"ד) לרבי חיים בן עטר אור החיים הקדוש זיע"א, שכתב שם ענין מופלא וז"ל: וכגון דא צריך לאודועי שלא העלתי על ספר אלא מילי דזביני בדנרי ובחרתי לי דרך קצרה כי אלה לחכמים וכו', אל אלהים הוא יודע שכל יגיעתי בחידושי הלכות אלו, לא היתה אלא מתוך עול הצרות והרדיפות עול סיבות זולתי יחיד וצבור לא נתנוני השב רוחי אפילו שעה אחת ממש מיום שעמדתי על דעתי, וכמו שכתבתי בהקדמה ספר אור החיים שחיברתי חידושי התורה, ורמזתי ג"כ קצת בהקדמת ספר חפץ ה' שחיברתי על הש"ס בימי חורפי, והייתי דוחק עצמי וממית עצמי על התורה לעבוד קוני ומול יחודו שמתי פני בכל מה שהייתי מחדש, ולמקור האמת דבקתי אור נשמתי להמשיך דין אמת. והראני ה' נס בחיבור זה שהגם שאזלת יד ואפס כסף להזיל להעלותו על מזבח הדפוס, העיר ה' רוח נדיבה איש ישר תמים בדרכיו מיחידי ק"ק ליאורני יע"א אשר לא הכרתיהו ולא ידעתי מהותו, ומעצמו נשאה ונדבה רוחו אותו, ושלח לי שליח לאמר שקיותה נפשו עשות דבר שיהיה לי בו נחת רוח, והיו דבריו עם איש אמונים הוא ידיד נפש יקר רוח איש תבונות מלא דעת וחכמה כהה"ר שלמה בכהה"ר יצחק אלוף ה' ישמרהו, ההוא גילה אזנו כי חשקו להדפיס חידושים שחדשתי על דיני יורה דעה, ונחת רוח גדול הוא לו להמציא לי ממון שיעור ההדפסה, ובזריזות גדולה מיהר הנדיב עשות הדבר, וחפץ היה שלא להראות עצמו לי שלא אחזיק לו טובה על הדבר שלא להביאני לידי מיחוש בושה, עוד שאל וחילה פני שלא להעלות על ספר זכרונו, כי לא רצה כי אם עשות משפט באהבת חסד תהי משכורתו שלמה מעם ה'. הראני ה' בזה כי חפץ בחיים ובתורתו, והעיר את רוח הנדיב אשר לא הכירני גם תמול גם היום, אין זה אלא מעשה ה' ברוך הוא ויתרומם הוד יחודו המשגיח והמנוסס הלכות אמת. עכ"ל. יעו"ש. והנה בודאי שיש לומר בזה דחזינן מה רב גובריה וחיליה של רבינו אור החיים הקדוש, אשר ה' יתברך רצון יראיו יעשה להביא לו את חפצו, ובאורח פלא שלח לו השליח הזה שיסייע בידו בסיוע שיש בו ממש להוציא לאור את ספרו היקר הזה. ברם כבר הבאתי בספרי מזהב ומפז על עניני הקטורת (פרק ד סעיף ח בהערה) לבאר באורך את ענין זה כי אכן צריך שידע האדם בבירור גדול כשמש בצהרים כי הלומד ושוקד על התורה יומם ולילה לא ישבותו, יהיה ליבו סמוך ובטוח בהשי"ת דהתורה עצמה מפרנסת את לומדיה ודואגת לכל צרכיהם, דכתיב (משלי לא יד) "היתה כאוניות סוחר ממרחק תביא לחמה". וכל פרק זה נמשל לתורה הקדושה. וכן פירש רש"י במשלי (שם) היתה כאניות סוחר - מביאה היא ללומדיה ברכה ומזון. ע"ש. וכ"כ נמי בספר חסידים (סי' שט) וז"ל: כאניות סוחר כך הקב"ה הזמין לעוסקים יומם ולילה כל צרכיהם וכו', וכל שעוסק בתורה תדיר הקב"ה שולח לו מלאכים מרחוק להביא לו כל צרכו לכך תורה נקראת לחם. ע"ש. ואכן מצינו כיו"ב נמי בגמ' בב"מ (פד ע"ב) גבי רבי אלעזר ברבי שמעון שהיה חולה מאד ושוכב במיטה וכו' ולא היה מי שיפרנסנו והיה שרוי בצער, ובאותה שעה זימן הקב"ה סערה בלב ים והיו יורדי הים בסכנה גדולה, והתפללו לקב"ה להנצל בזכותו של רבי אלעזר וניצולו, כשעלו ליבשה שלחו לו דורון, וקרי רבי אלעזר אנפשיה "היתה כאניות סוחר ממרחק תביא לחמה" ואכל ושתה והבריא. ופרש"י: היתה כאוניות סוחר - על התורה נאמר. ע"ש. וחזינן דאכן פסוק זה נאמר ונדרש באר היטב תורה הקדושה הדואגת לפרנסת לומדיה וכו'. והארכנו שם בזה טובא לבאר ענין זה דהתורה הקדושה דואגת לכל לומדיה כראוי לכל צרכיהם. יעו"ש. וא"כ הכא נמי הוא הענין והמחזה הגדול הזה דחזינן שבא הנדיב הזה ונתן לרבינו אור החיים הקדוש את כל צורכו להדפיס ספרו זה שעל השו"ע. ברם בקושטא לפי הדברים הנ"ל, לולא דמסתפינא אכן יש לומר בזה עוד, דהא חזינן דהנדיב הזה כל חפצו ורצונו היה לסייע לרבינו חיים בן עטר בהדפסת ספרו זה שכתב על השו"ע דוקא, וכדבריו בהקדמה הנ"ל, וא"כ י"ל בזה דהיינו טעמא דכיון דחזינן דרבינו אור החיים הקדוש בספרו זה מיישב פעמים רבות את דברי הפרי חדש במה שמקשה על מרן בשו"ע יו"ד, וא"כ עביד בהכי נייח רוחא למרן ז"ל שהוא מיישב את דבריו, וע"כ לא יבצר שיד מרן ז"ל היתה באמצע שיתנו מן השמים בלב האיש הנדיב הזה אי גברא דמעלמא הדין הוי לסייעו בהדפסת הספר הזה, וכל זאת להשיבו כגמולו נחת רוח שיוכל להוציא חיבור זה לאור עולם בנחת ובקלות. וק"ל. והיינו נמי דאמרינן דמרן ז"ל עומד לימין העושים לו נחת רוח ללמוד בחיבוריו הקדושים, זכות רבותינו הקדושים תעמוד לנו ותגן עלינו תמיד. אכי"ר.