The Books of HaRav HaGaon Pinhas Zbihi

ועי' בדברי מרן ז"ל בשו"ת בית יוסף (דיני כתובות סימן יד) שכתב שם אל אחד מחכמי מצרים שזלזל בספרו בית יוסף וקרא לו "מאסף", וז"ל: "ומענין מה שנגע בכבוד ספרי לא אחוש, כי אם יגנהו לא יגונה ואם ישבחהו לא ישובח, כי האמת עד לעצמו ונכרים דברי אמת". ועוד הוסיף מרן שם וכתב: ולענין מה שנגע בכבודי חנני ה' מדה שאיני מקפיד לכבודי, אך כבוד התורה איני רשאי, ומה גם לבחורים הנדבריה כי זה אומר בכה וזה אומר בכה, יחושו לעצמן ויזכירו מעש דיהוד בן נחמיה שאמ"ל רבי עקיבא צהבו פניך שהשבת את הזקן, תמהני אם תאריך ימים וכן עלתה לו, כדאיתא במנחות פרק רבי ישמעאל [סח ע"ב], יהי רצון שלא יענשו על ידי והם יתנו אל לבם לשוב בתשובה, יקבלו הרבים את תשובה. ע"ש. ובסוף התשובה שם הובאה המשך תשובתו של הר"ר ישראל ב"ר מאיר שעמד לחזק את דברי מרן בענין עצם התשובה שהובאה שם בענין חרם רבינו גרשום וכו', והוסיף וכתב בעצם הענין הנ"ל: ועל שם חדש אשר קורא לו "מאסף" ידענו כי זאת תורת הקנאות וענייניו ודבריו אינם צריכים חיזוק, כי מפורסם לכל העולם כולו חכמתו הגדולה, כי לא לבד אסף וקבץ, אבל חדש בכל מקום תירץ ותקן לשונות רבים, וגם עד זקנה ושיבה הרביץ תורה רבה בישראל ויצאו מידו כמה מורי הוראה ושפט והנהיג את ישראל כל ימי חייו. וגם לשון מאסף לא יצדק כי המאסף נקרא מי שמאסף דינים ועושה חיבור, אבל אומנות נקיה זו היא להודיע ללומדים שורשי הדינין מהיכן יצאו מהתלמוד או מפוסקים כדי לסמוך עליהם, וגם להודיע להם חידושים על אותו הדין פלוני חדש ופלוני חדש והוא מראה דרך גם כן על מה לסמוך בפסק, ואגב מבאר עניינים קשים בתלמוד וזכה וזיכה את הרבים. ע"ש. וע"ע נמי בשו"ת אבקת רוכל (סימן רט) במש"כ רבי יעקב סמוט מרבני שאלוניקי אל מרן ז"ל בחשיבות מלאכתו בספר הבית יוסף, בזה"ל: אורנו הודיענו והדרינו עוזינו משגבנו ויושיענו המאור הגדול המאיר לארץ ולדרים עליה אספקלרייא המאירה בוצינא דנהורא הרב המובהק מורינו ורבינו כמהר"ר יוסף קארו נר"ו אחרי דרישת השלום וכו', וחי נפשי כאשר ראיתי הספר הנפלא אשר חבר יקרת שפרת גדולת חכמתך על הטורים שמחתי כמוצא שלל רב כי כל ימי חיי הייתי טורח לכתוב קצת מאשר השיג מיעוט דעתי בטורים והחבור אשר חבר יקרת הדרת שפרת מעלת תורתך דברי אלקי"ם חיים הוא יישר כחך אריה וישר. עכ"ד. ע"ש. וע"ע נמי בדברי הרמ"א בשו"ת הרמ"א (סימן מח) שכתב שם בתשובה על דברי מרן, באתי להשיב מפני הכבוד לדברי הגאון הגדול מורינו ורבינו יוסף קארו יצ"ו, אשר מימיו אנו שותים מקנקנו וכדו. ומה אוסיף בשבחו לכבדו, מאחר דכל מה דאת משבח ליה את מגנה במעשה ידו [ע"פ המאמר ב"ב קסד ע"ב לעולם אל יספר אדם בטובתו של חבירו שמתוך טובתו בא לידי רעתו, ופירש רשב"ם: בא לידי רעתו לידי גנותו. ועי' ג"כ ברכות (לג ע"ב) משל למלך ב"ו שהיו לו אלף אלפים דנרי זהב והיו מקלסין אותו בשל כסף והרי גנאי הוא לו], יברכהו השם בנפשו ומאודו. ובהיות כי אחר השבח ראוי להיות התפלה [עי' ברכות (לב ע"א) דרש ר' שמלאי לעולם יסדר אדם שבחו של הקב"ה ואחר כך יתפלל. וכן ברמב"ם הלכות תפלה (פ"ב הלכה ב) ומגיש שבחו של הקב"ה ואח"כ שואל צרכיו שהוא צריך להם בבקשה ובתחנה], על כן אתפלל אל ה' על העתיד להאריך ימי מורנו ורבינו, נשיא אלהים בתוכנו, ושנותיו בטוב ובנעימים לבלות עד בשוב ה' שיבת ציון יראו עיניו ועינינו וכו'. יעו"ש. וחזינן דאף הרמ"א רומז כאן ברמ'ז הרומ'ז על האר'ש בגודל שבח ספרו של מרן ז"ל והוא שכותב לו "דכל מה דאת משבח ליה את מגנה במעשה ידו", כיון דאין קץ לגודל השבח שיש לומר למרן ז"ל על חיבוריו המופלאים ובפרט חיבורו הבית יוסף. וק"ל.