The Books of HaRav HaGaon Pinhas Zbihi

ואף גם זאת דרבינו המבי"ט הוה "בר פלוגתיה" דמרן ז"ל (וכמו שמכנהו כן רבינו החיד"א ז"ל בס' שם הגדולים ח"א מערכת מ אות קכט, ערך מהר"ם מטראני), וכדחזינן דחלקו בענין עגונה במים שאין להם סוף וכו', וכן בענין השמיטה וכו' (עי' שו"ת מבי"ט סי' כב-כה), מ"מ נהג בו מרן ז"ל כבוד גדול, ועי' בשו"ת אבקת רוכל (סימן יט) שמרן ז"ל השיב בטענות חמורות כנגד המבי"ט אולם בסוף מרן ז"ל מסיים בבקשת סליחתו וכותב לו, וז"ל: נא לשון בקשה אם יהיה באגרת זו איזה דיבור שלא כרצונך אל תשית לבך אליו כי כן טבע הויכוח מחייב ואפי' אב ובנו נעשים אוייבים זל"ז בשער ואת והב בסופה, אך שים לבך לתוכחת שבסוף אגרת זו כי מי אשר עשה לנו את הנפש הזאת לא במרד ולא במעל אנו כותבין רק כי זה ימים רבים שלמים וכן רבים צועקים עלינו תמיד למה לא תתקנו את הנשמע שנעשה בעיר מקום המשפט שמה הטיית הדין לצאת המשפט מעוקל ע"י מה שמנעה התורה אפילו לזכות את הזכאי, וה' היודע ועד כי אנו בושים ונכלמים כי הנוגע בכבוד אחד מהחברים בדבר זה נוגע בכבוד כולנו שאומרים הני רבנן דדברי תורה בידם כחומר ביד היוצר אל כל אשר יחפוץ יטנו ונמצא ש"ש מתחלל. ולהיותנו חוששים מהלבנת פנים וגם שמא וקרוב לודאי שלא היו דברינו נשמעים על כן משכנו ידינו עד כה ותמיד היינו יראים פן נענש על שתיקותינו על דרך אם לפניך גלוי וכו', ואוי לי אם אומר אוי לי אם לא אומר ועתה שנתגלגלו הדברים אמרנו אולי הוא עת רצון ונהיה זוכין ומזכים על כן הוכרחנו לכתו' תוכחת זאת לבל נכלם לעוה"ב וכו', וה' יתן בלבך שתשמע לדברי חביריך אלה היועצים אותך להנאתך ולטובתך נאם הצעיר יוסף קארו. [ועי' בשו"ת חיים ביד להגר"ח פלאג'י (סימן סא ד"ה הצד הג') מה שלמד זהירות כבוד ת"ח מדברי מרן אלה. יעו"ש]. ואף רבינו המבי"ט היה נוהג כבוד במרן ז"ל ועי' שו"ת מבי"ט (ח"ב סי' טז) שהסתמך שם על פסקו של מרן וכתב וז"ל: וכ"ש בהוראת רב מפורסם בדור כמה"ר יוסף קארו נר"ו שהורה לו להקל מטעם שכתב בפסקיו וכו'. יעו"ש. וע"ע בשו"ת ופסקי מהרי"ט החדשים (הוצאת מכו"י תשל"ח, ברשימות הסטוריות של מהרי"ט עמוד כ הערה 16) שכתב מהרי"ט ז"ל בתוך רשימותיו וז"ל: שנת השל"ה וכו', בשנה הנז' נח נפשיה של הרב מהר"י קארו ז"ל, ובחוליו הוליכני אבא מארי הרב ז"ל (המבי"ט) לנשק את ידיו וברכני, אז ראה הרב אבא מארי ז"ל בחלום את הרב ושהוסיפו לו חמש שנים. עכ"ל. יעו"ש. והיינו דמרן ז"ל נח נפשיה ביום י"ג ניסן שנת של"ה, ואז בא בחלום להרב המבי"ט והודיעו שהוסיפו לו עוד חמש שנים של חיים, ואכן כך הוה דהמבי"ט ז"ל נח נפשיה חמש שנים לאחר מכן ביום אחרון של פסח שנת ש"מ, וכמו שכתב מהרי"ט באגרתו שם בהמשך דבריו (בספר הנ"ל עמוד כב הערה 32) שנת הש"מ כבודי מעלי הפשיט ויסר עטרת ראשי אבא מארי ז"ל, ודרשתי בז' הימים ובחדשו ובשנה במאמר (שבת פט ע"א) כשעלה משה למרום. יעו"ש. וחזינן כמה גדולים מעשיהם של צדיקים דאע"ג דהוה פלוגתא בנייהו, כולי האי לשם שמים הוה ללא שום קפידא ח"ו את והב בסופה, חדא דחזינן דבעת פטירתו של מרן ז"ל הלך המבי"ט לבקרו ואף לקח את בנו מהרי"ט לנשק את ידו של מרן ז"ל ולקבל את ברכתו, ואם הוה קפידא בנייהו ח"ו לא היה לו להמבי"ט ז"ל לבקרו עי' בגמ' סנהדרין (יט ע"א) ובשו"ע יו"ד (סי' שלה ס"ב). יעו"ש. וזאת ועוד חזינן דמרן ז"ל בא אל המבי"ט בחלום לבשרו על כך שהוסיפו לו שנות חיים עוד חמש שנים, והיינו לכאורה דשמא הגיע אז בשנת של"ה שנפטר מרן ז"ל גם עת קיצו של המבי"ט ז"ל, ומרן ז"ל עמד עליו בתפילה ולמליץ יושר שיאריכו ימיו וקבלו בקשתו, ועל כן בא להודיעו לרב המבי"ט ז"ל בשורה טובה זאת, או כל ענין אחר, ועכ"פ חזינן דהני רבנן קדישי נהגו כבוד גדול זה בזה, כי כל כוונתם וחפצם היה לשם שמים להגדיל תורה ולהאדירה למען שמו באהבה. וזה פשוט וברור אין צורך לאומרו.