The Books of HaRav HaGaon Pinhas Zbihi

רבי נתן הבבלי אומר אף כיפת הירדן כל שהיא. רבי נתן מוסיף ואומר כשם שהיה מביא מעשב המעלה עשן כל שהוא, כן היה מביא גם מכיפת הירדן כל שהוא. (ועי' לעיל באות נה מה שהבאנו בענין זה של "כל שהוא" אם הוא שיעור מסויים, או שהוא כפשוטו כל שהוא כלומר דבר מועט ממש. יעו"ש). ועי' בדברינו בפנים הספר (ח"ב פרק א הערה כג) מה שעמדנו בדברי המפרשים שעמדו לבאר את דברי הגמ' דמס' כריתות (ו ע"א) דחזינן התם את דברי רבי נתן הבבלי שאומר שהיה לוקח לקטורת כיפת הירדן, האם ת"ק נמי ס"ל כדברי רבי נתן, או דת"ק חולק עליו. יעו"ש. כתב רבינו מהרח"ו בס' שער הכוונות (דרושי עלינו לשבח ונוסח התפילה דרוש א) וז"ל: מכפת הירדן כל שהיא בחירק לא כל שהוא. והיינו שיש לומר "כל שהיא" ולא "כל שהוא", וכ"כ כיו"ב גם בס' דרכי חיים ושלום הנהגות הגאון האדמו"ר ממונקטש (סדר ונוסח התפילה אות קי) שצריך לומר "כיפת הירדן כל שהיא, בחיריק, ולא כל שהוא. ע"ש. ומקורו בפשיטות מס' שער הכוונות הנ"ל. והנה יש סידורים אשר הגירסא בהם היא "כל שהוא", ואכן מדברי רבינו האר"י ז"ל בס' שער הכוונות הנ"ל עולה ומתבאר שצ"ל "כל שהיא". איברא דהנה נראה נמי שגירסת האר"י ז"ל היא "מכפת הירדן" ולא כמו שאנו גורסים "כפת הירדן" בלי מ"ם, ואפשר דהיא הנותנת שכיון שאומר מכיפת אומר נמי כל שהיא, ברם הנה מדברי האדמו"ר ממונקטש הנז' מתבאר דהוא גורס "כפת" ואפ"ה גורס נמי "כל שהיא". וראה נמי בס' כף החיים סופר (סי' מח סק"א) שאחר שהביא שם מדברי רבינו האר"י ז"ל הנז' שיש לומר "מכיפת הירדן כל שהיא" כתב, דלקושטא דמילתא צ"ל "כפת הירדן" שהוא אותיות "כתף" ולא "מכפת", והביא לציין שכ"כ בס' משנת חסידים בתפילת העשיה (פ"ו אות ט), ובשלמי ציבור (דף סב ע"ג), וכ"כ נמי בסידור הרש"ש. ע"ש. ומכלל דבריו אלה אכן עולה שיש לומר "כפת הירדן כל שהיא" וכאשר הוא מבואר כן נמי בס' שלמי ציבור (שם), שצ"ל "כפת הירדן כל שהיא". ע"ש. ושכן הוא נמי בסידור רבינו הרש"ש. וק"ל. ועוד צ"ב בזה. ושאלתי הלום למו"ר שליט"א מהו הנכון לאומרו והשיב לי דעביד כמר עביד ועביד כמר עביד, ושפיר יכול לומר "כל שהיא". וע"ע בזה בדברינו בספר (ח"א פרק ז סעיף יא ובהערה, עמוד תרצט). ע"ש. מהו כיפת הירדן כיפת הירדן הוא מן ורד שריחו טוב מאד ומיוחד, הגודל בדרך כלל על שפת הירדן, לכן נקרא בשם זה. כיפת מלשון שפת, "שפת הירדן" מתרגמינן כף ירדנא (שיטה מקובצת בהשמטות מס' כריתות ו ע"א אות כז). ע"ש. וע"ע במשנה למלך הל' כלי המקדש (פ"ב ה"ג) שעמד לדון שם דמהיכן למדנו שהיו צריכים להוסיף בסממני הקטורת כיפת הירדן, הרי מקרא לא למדנו שהיה בקטורת אלא רק אחד עשר סממנים, וא"כ נמצא שהוא מוסיף בזה על סממני הקטורת. יעו"ש. וע"ע בדברינו בפנים הספר (ח"ב פרק א הערה כב) במה שהארכנו בזה בס"ד ליישב את דבריו אלה של המשנל"מ, וכן במה שעמדנו לבאר מהיכן לומדים ויודעים שצריך לקחת את סממן כיפת הירדן. ע"ש. והבאנו מקצת מהדברים לקמן בסוף ההערה כאן. וראה בגמ' בב"ק (פב ע"א) דאמרינן, עשרה דברים נאמרו בירושלים אין הבית חלוט בה וכו' ואין עושין בה גנות ופרדסים, חוץ מגנות וורדין שהיו מימות נביאים הראשונים. ופרש"י גינת ורדין, כך שמה והיא היתה צריכה לקטורת והיינו כיפת הירדן המוזכר במס' כריתות (ו ע"א), על שם שדרך הורד לגדול על שפת הירדן. עכ"ד. ע"ש. ומבואר מהכי דאין חיוב להביא ורד זה משפת הירדן דוקא, אלא מכל מקום שהוא גודל, רק כך הוא שמו של ורד זה "כיפת הירדן" כיון שדרכו הוא לגדול על שפת הירדן, אבל מכל מקום שיביאהו הוא טוב. (ועי' בדברינו בפנים הספר (ח"ב פרק א הערה כג) במה שעמדנו לדקדק בדברי רש"י כי הנה במס' כריתות (ו ע"א) כתב שכיפת הירדן הוא מין עשב, וכאן במס' בב"ק (הנ"ל) כתב שהוא וורד. יעו"ש). וראה בשיטה מקובצת (שם) שכתב דיש מפרשים דכיפת הירדן הוא רעי היוצא מן הדג כמו רמא כופתא וסכר ירדנא בהמוכר את הספינה [בבא בתרא עג ע"ב, ופירש רשב"ם, רמא כופתא - הטיל ריעי וסכר הריעי לירדנא לפי שעה עד שמסמסוהו המים מעט מעט]. ע"ש. ואף לפי פירוש זה י"ל שיש ריח טוב ברעי זה. ועי' כאן לעיל ד"ה מלח סדומית רובע. יעו"ש. [וכן הביא נמי בשיטה מקובצת במסכת בבא בתרא (עג ע"א) בדברי הגמ' שם וז"ל: רמא נופתא וסכר לירדנא, השליך רקיקה אחת מפיו בירדן וסכר הירדן באותה רקיקה, הרא"ם ז"ל. אבל בתוספי הרא"ש ז"ל כתבו ואפיק כופתא היינו רעי, וכן מפרשים כיפת הירדן ענבירא, וריחו נודף ורעי של דג הוא, ושל ירדן היה טוב יותר משל שאר נהרות. עכ"ד. ע"ש]. וכן פירש נמי בערוך (ערך כפת, דף יא ע"ב) בשם יש מפרשים דכיפת הירדן הוא רעי של דג הגדל בירדן, ובמוסף הערוך (שם) כתב דבירדן צף זפת והוא כמו נפט אשר בהגיעו לאש נדלק ומעלה להב, אלא שהנפט הוא נוזלי וכפת הירדן הוא עב וקשה, אבל בעודו בירדן הוא ניתך ונוזלי וצף על פני המים ויש לו כמה סגולות גם ברפואה. ע"ש. ואפשר שלפי דבריו היו מערבין אותו בקטורת כדי שתדלק בקלות ויעלה ממנה הלהב במהרה. וק"ל. [ועי' בדברינו בפנים הספר (ח"ב פרק א הערה כג) שהבאנו לדקדק דאכן נראה שדיעה זו שהביא הערוך בדבריו שם בשם יש מפרשים שכיפת הירדן הוא רעי דג נראה דזוהי נמי דעת הרמב"ם ז"ל בפירוש המשניות (ריש מס' כריתות). יעו"ש]. ועי' בס' מעם לועז פר' כי תשא (עמוד תתרצ) שפירש דכיפת הירדן הוא עשב הגדל על שפת הירדן וריחו טוב מאד, וכן הוא בא ג"כ לחיזוק ריחו של הציפורן. ונראה כוונתו לומר שכשם שהזכיר לפני כן שהיה מביא יין קפריסין אשר מטרתו הוא כמבואר לקמן בברייתא לחזק את ריח הציפורן וכמו שאומרת הברייתא לקמן "יין קפריסין למה הוא בא כדי לשרות בו את הציפורן כדי שתהיה עזה", כלומר שיהיה ריחה חזק ונודף, כמו כן גם כיפת הירדן הזאת מטרתה היא להתערב עם הציפורן ולחזק את ריחה. [ואכן כדברים אלה הוא מבואר בתוס' ישנים בגמ' כריתות (ו ע"א ד"ה מלח סדומית) שכתבו שם: מלח סדומית רובע מפרש ר' משה כהן כלומר דאם אין לו יין קפריסין לשרות בו את הציפורן, מביא במקומו חמר חיוורין ומלח סדומית לשרות בהן הציפורן וכו', ואמר ר' נתן נמי אף כיפת הירדן היינו לשרות בו את הציפורן. עכ"ד. ע"ש. ומתבאר מדברי התוס' הללו בפשטות דרצונם לומר שאחר שאמרנו בברייתא דכריתות שם שהיו שורין את הציפורן ביין קפריסין, ואם לא מצא יין קפריסין לשרות בו את הציפורן היה יכול לשרותו ביין לבן המעורב עם מלח סדומית, ועל זה בא רבי נתן להוסיף ולומר שאם לא מוצא גם יין לבן ומלח סדומית היה יכול לשרות את הציפורן בכיפת הירדן שאף הוא יש לו את התכונות המיוחדות של יין קפריסין. וק"ל. ובאמת מפירוש זה של התוס', מתבאר ועולה נמי דכיפת הירדן הוא לא סממן הכרחי שהיו מערבין בקטורת, אלא שהוא בא להשלים את מקומו של יין קפריסין שמשפין בו את הציפורן, ובמקום שהוא אינו נמצא לוקח את כיפת הירדן. וק"ל]. ועוד פירש בס' מעם לועז (שם) שיש מפרשים שכיפת הירדן הוא קצף שנמצא על מי הירדן שסגולתו היא שהיו מורחים את המכתשת בקצף הזה כדי שלא ידבקו בה מסממני הקטורת ויפחתו מן הסממנים. ע"כ. ודברים אלה הם דברי הרב שלטי הגיבורים (פרק פז) שהביא לבאר כן בדבריו שם דכיפת הירדן זהו הקצף העולה על מי הירדן בשעה שהם גועשים וסוערים, ולכן נקרא כיפה מלשון שהוא צף על פני המים, וסגולתו הוא שהוא שממנוני וכך הוא דרך הרוקחים למרוח שמן על המכתשת והעלי של ידבקו בהם הסממנים בעת כתישתם ויחסרו, אבל כאן לא רצו למרוח שמן במכתשת הקטורת כדי שלא ירטבו הסממנים כיון שהם צריכים להיות יבשים ומוכנים להקטרה, ולכן לקחו את קצף זה של כיפת הירדן שסגולתו הוא שהוא שממנוני וגם מתייבש מהר. יעו"ש. ועי' לעיל שכבר כתבנו אחד מהפרושים בענין שנאמר בקטורת "טהור" שצריך שתשאר בשלימותה ולא יופחת ממנה משיעור שס"ח מנה אפילו כל שהוא, ועל כן י"ל שהקפידו בענין זה למרוח קצף זה במכתשת שסגולתו היא שלא ידבק ולא יופחת משיעורה כלום. (ועי' נמי בגמ' יומא (נג ע"א) דדריש (ויקרא טז יג) "ונתן את הקטורת על האש לפני ה' וכסה" דהמילה "הקטרת" היא מיותרת וילפינן מינא קטורת שלימה ולא חסרה. ע"ש. ועי' בדברינו בפנים הספר (ח"ב פרק א סוף הערה כג) מה שכתבנו בזה מדוע המילה "הקטורת" כאן מיותרת, כיון שקודם לכן (שם פסוק יב) כבר נאמר "ומלא חפניו קטורת סמים", וא"כ מספיק היה לומר "ונתן על האש". וגם הבאנו לבאר שם דאם חיסר ממשקלה דינו כחיסר אחד מסממניה שחייב מיתה, ולכן היה צריך להזהר בזה שלא יופחת מהשיעור של הסממנים בעת הכתישה אפילו כל שהוא. ע"ש). [ודברים אלה הם מדברי הרב שלטי הגיבורים (סי' פז) ששם עמד לפלפל מהו כיפת הירדן, ואחר שהאריך שם מאוד בזה הסיק לבאר, דכיפת הירדן היינו הקצף שעולה על פני המים והוא נקרא "כיפת הירדן" כיפה מלשון דבר שהוא למעלה כמו שאמרו בחולין פרק ראשית הגז [דף קלח ע"א] כפה של צמר היתה מונחת בראש כהן גדול וכו', והיינו דבר שהוא מלמעלה קרוי כיפה, ועל הכא נמי קצף זה שהוא על פני המים נקרא כיפה. וביאר דבר זה על פי הטבע מדוע הקצף עולה למעלה, וזאת כיון שהרוח אגור בתוכו ויסוד הרוח לעלות למעלה ולשוב אל צור מחצבתו שיסוד זה של הרוח הוא למעלה, והמים אשר יסודם הוא למטה כי יסוד המים הוא למטה, על כן נמשכים כלפי מטה, ועל כן נוצר הקצף על פני המים בצורת חצי עיגול כעין כיפה שבראש ממש וכו'. והמשיך לבאר שם, דהענין והטעם שהיו צריכים את קצף זה של מי הירדן הוא לכתישת הקטורת, וזאת מפני שכן דרך הרוקחים שבשעה שהם כותשים מיני סממנים במכתשת מורחים ומושחים בתוכה במקום הכתישה וכן על העלי שכותשים בו את הסממנים מין ממיני השמנים, וזאת כדי שלא ידבק מהסממנים במכתשת ובעלי וילכו לאיבוד בחינם, ועל כן נמי במכתשת זו שהיו כותשים בה את סממני הקטורת היו צריכים למשוח שמן יהיה איזה שיהיה כדי שבעת הכתישה לא ידבקו מהסממנים במכתשת ובעלי וילכו לאיבוד, ובפרט שצריך להזהר בזה בקטורת שלא ילכו מסממניה לאיבוד שהרי נאמר בה "ממולח טהור קודש", ו"טהור" היינו שלא יחסר ממנה כלום וכעין דברי רבותינו ז"ל שאמרו "זהב טהור" למה נקרא שמו "טהור" אלא שכשהיו מכניסים אותו לאור לא היה נחסר ממנו כלום, ועל כן נמי המרקחת הזו של הקטורת צריך שיהיה "טהור" שכשיכנס במכתשת לא יחסר ממנו דבר מפני מה שידבק במכתשת או בעלי, ועל כן מזה למדו חז"ל שיש להביא ולהוסיף במכתשת מכשיר כזה שיגרום שלא ידבק בו מהסממנים. ועוד כתב לבאר שם, כי הנה כאמור היה צריך למשוח ולמרוח אחד ממיני השמנים בתוך המכתשת וכן את העלי שכותשים ודופקים בו את הסממנים שיגרום שלא ידבקו הסממנים בתוכה, ואולם אי אפשר היה למשוח בה שמן רגיל מפני שכל סוגי השמנים הם רעים לסממני הקטורת ויכולים לקלקל אותה, דאם ימשחו בה שמן זית הא טבעו הוא שבעת שנוגע במוסק הוא מוציא ממנו את ריחו הטוב, א"כ למ"ד דמור הוא המוסק נמצא שיפגם ריחו של סממן זה, וכן נמי אינו יכול לתת במכתשת סוגי שמנים אחרים כשמן שקדים או שמן בוטנים שהם אמנם אינם מקלקלים את ריחם של הסממנים, אולם עכ"פ הם שמנוניים ויגרמו שהסממנים יהיו רטובים וספוגים בשמן והרי צריך שהקטורת תהיה יבשה כדי שתשחק הדק היטב ואם תהיה רטובה לא תשחק היטב, ועל כן ראו בית אבטינס שהם היו עושים את מעשה הקטורת ובקיאים בה, דהנכון והטוב ביותר לעשות למשוח ולמרוח על המכתשת והעלי את קצף זה שעולה על פני מי הירדן והוא הנקרא "כיפת הירדן" שיש בו תרתי לטיבותא, חדא שהוא שמנוני וע"י שמושחים אותו במכתשת יגרום שלא ידבקו בה מסממני הקטורת, ועוד גם שהוא דבר שמתייבש ומתנגב מיד, וממילא לא ירטבו ממנו הסממנים כמו שירטבו משאר סוגי השמנים, ועל כן היו לוקחים למשוח במכתשת דוקא את כיפת הירדן. עכת"ד. ע"ש]. וכאמור דבדברי התוס' ישנים כריתות (ו ע"א סוד"ה מלח סדומית) חזינן שהם מבארים דרבי נתן בא לומר שאף כיפת הירדן היו מביאים לשרות בו את הציפורן כמו ששורין אותה ביין קפריסין שאם לא מצא יין קפריסין לשרות בו את הציפורן היו שורין אותה בכיפת הירדן. ע"ש. ועי' בדברינו כאן לעיל ד"ה מלח סדומית רובע מה שהבאנו כמה פנים לבאר את דברי התוס' הללו. ע"ש. ועי' בדברינו בפנים הספר (ח"ב פרק א הערה כב) מה שהבאנו את דברי המשנה למלך (פ"ב מהל' כלי המקדש ה"ג) שעמד להעיר דכיצד אפשר לומר שהיו מוסיפים בקטורת "כיפת הירדן" שהוא סממן שיש בו ריח טוב דא"כ נמצא שמוסיפים על י"א סממני הקטורת, והתורה אמרה לקחת י"א סממנים דוקא. ונשאר בזה בצ"ע. יעו"ש. והן אמת דלפי דברי הרב שלטי הגיבורים שכיפת הירדן אינו סממן כל שהוא שיש בו ריח אכן אייתי שפיר, ברם ע"ע בדברינו שם שהבאנו את דברי הרב ערוך השלחן העתיד (הל' כלי המקדש סי' יט אות יד) שכתב לבאר בענין זה דלעולם התוספת של כיפת הירדן ומלח סדומית ומעלה עשן היא מדרבנן, ואין זה נקרא שחכמים מוסיפים על י"א סממני הקטורת שאמרה התורה, כיון שסממנים אלו הם באים לתקן את סממני הקטורת והם גורמים ומכשירים שהסממנים יתנו את כל כחם, ועל כן אין זה נקרא הוספה כיון שהתורה גילתה שיש לחכמים לעשות כן להשביח את הקטורת כמעשה הרוקחים וכמ"ש (שמות ל לה) "קטורת רוקח מעשה רוקח", וזה דומה למה ששורים את הציפורן ביין קפריסין שיתן את כל כוחו הטוב, וכן סממנים אלו מכשירים את סממני הקטורת שיתנו את כל כוחם הטוב, ועל כן אין זה נחשב כהוספה. יעו"ש. ובאמת לפי דברי מוסף הערוך (הנ"ל) דחזינן שהוא מבאר דכיפת הירדן הוא כעין נפט וכיו"ב הגורם שהאש תאחז בסממנים אייתי שפיר, שאכן מתבאר שאין כיפת הירדן תוספת סממן שיש בו ריח, אלא שהוא באמת סממן שבא לסייע לתועלת הי"א סממינם שאמרה התורה, והוא כדי שהאש תאחז בהם, ועל כן הוא אינו נחשב לתוספת על הסממנים. וק"ל. וכן נמי הדבר מתבאר לפי דברי תוס' ישנים (הנ"ל) שהם מבארים דכיפת הירדן בא לשרות בו את הציפורן במקום שאין יין קפריסין, ואף לפי ביאור זה מתבאר שאין הוא תוספת של סממנים. וממילא מיושבים שפיר בזה דברי המשנל"מ, ועל כן יש לומר נמי דגם לפי דברי רש"י ודעימיה שהוא מן עשב או ורד, או שהוא מן רעי, אכן יש לומר שהוא בא לתועלת הקטורת ועל כן מותר להוסיפו. וק"ל.