The Books of HaRav HaGaon Pinhas Zbihi

שו"ת עטרת פז חלק ראשון כרך א - או"ח, הערות סימן יד הערה י

ולכאורה י"ל דאם השומעים את הברכה מהמבדיל הרגישו שטעה, ובמקום המבדיל בין קודש לחול אמר בין קודש לקודש. ותקנו אותו בין קודש לחול והוא לא חזר, דפשיטא שיצאו יד"ח הגם שהוא לא תיקן את עצמו, דבכה"ג לא גרע מהאי דדנו הפוסקים כרוצים לצאת יד"ח קידוש וכדו' חציו בשמיעה וחציו באמירה. עי' בשו"ת הר צבי חאור"ח - ח"א (סי' ס), שעמד לדון בענין המבדיל בביהכ"נ להוציא את הקהל והחזן אומר בא"י אמ"ה וכל הקהל עונים ביחד בורא מאורי האש וכן בשאר הברכות, האם יש למחות בידם, או דלמא דאפשר לצאת בברכה חציה באמירה וחציה בשמיעה מטעם שומע כעונה. ועיין שם שפלפל בזה והביא ראיה מדברי מרן בב"י אור"ח (סי' נט), שכתב דהרא"ש היה נוהג בברכת אהבת עולם שאת כל הברכה היה אומר בעצמו ואת סוף הברכה היה שומע מהש"ץ ויוצא בתורת שומע כעונה. ע"כ. ומזה משמע דלעולם אפשר לצאת יד"ח הברכה חציו באמירה וחציו בשמיעה. וכן מתבאר שזוהי מסקנתו של ההר צבי. ע"ש. והן עתה ראיתי למו"ר מרן מלכא שליט"א בשו"ת יחוה דעת (ח"ו, סי' כח), שעמד לדון שם בין בתרי אמרותיו בענין אשר נוהגים כמה מעדות ישראל בליל פסח שכל אחד מחזיק את הכוס בידו ובשעת הקידוש כולם אומרים יחד את נוסח הקידוש עם המקדש, חוץ מפתיחת הברכה וחתימתה, ועמד לפלפל בזה, (וגם הזכיר את דברי ההר צבי הנ"ל - בסי' ס - ועמד להעיר על מה שכתב דהרא"ש נהג כן וכו', דזה אינו, דרק הב"י כתב שיכל לנהוג כן). ועכ"פ מסקנת מו"ר שם, דאע"פ שיש להם על מה שיסמוכו לעשות כן לומר חצי מהברכה ולשמוע חצי ממנה, מ"מ עדיף שיאמרו את כל הברכה כולה, או שישמעו את כולה. ע"ש. אולם עכ"פ מעיקר דינא, מודה מו"ר דאכן יוצא יד"ח חצי באמירה וחצי בשמיעה. [וזה דלא כאשר כתב הרב המאסף בס' היקר ברוך השולחן בח"א (פרק ג, אות א - עמוד יח) דאין יוצאין יד"ח ברכה חצי בשמיעה וחצי באמירה, וציין שם על דברי החזו"א בחאור"ח (סי' כט, אות ו), אשר מתבאר שם דאכן ס"ל הכי, שעמד שם לחלוק על דברי הגרע"א דמבואר בדבריו דשפיר יוצא יד"ח חצי בשמיעה וחצי באמירה, דהרי הסכימו הפוסקים עם דברי הרי"ף בברכות (מו, ע"א) דאע"ג דמחלקים את ג' הברכות שבברהמ"ז לג' אנשים, אבל אין מחלקים ברכה אחת לשנים, ש"מ דאין יוצא יד"ח חצי בשמיעה וחצי באמירה. עכת"ד החזו"א, ומתורף דבריו של ה' ברוך השולחן הנ"ל משמע דס"ל דאפילו בדיעבד אינו יוצא, ע"ש. ואשתמיטיה דברי מו"ר מרן מלכא שליט"א בשו"ת יחו"ד הנ"ל, דמבואר דבריו דבדיעבד שפיר יוצא יד"ח בכה"ג, (ואמנם דמהדו"ק דס' ברוך השולחן נדפסה קודם לשו"ת יחו"ד הנז' ח"ו, מ"מ הרי מהדורא בתרא של ספר זה נדפסה אח"כ, ודו"ק, ושם היה מקום ליישב ההדורי"ם). ובודאי שאם היה רואה את דבריו של מו"ר הד"ר הוא לכל חסידיו. וראה עוד בענין זה של חילוק הברכה לשנים חציו בשמיעה וחציו באמירה בשו"ת איש מצליח הנדפ"מ כרך ג (חאור"ח סי' ב, הערה ב) מש"כ שם בן הגאון המחבר שליט"א בענין זה, ע"ש. ואכמ"ל יותר]. ולכן כל כה"ג כנידון דידן שיש כאן חשש של ברכה לבטלה וכו', בודאי דזה השומע שמתכוון לצאת יד"ח ורואה שהמבדיל הזה טעה יתקן אותו תיכף ומיד, והיה אם יחזור בו המבדיל תוכ"ד הרי מה טוב, ואם לאו השומע הזה בודאי שיצא יד"ח, דלא גרע מנידון דהפוסקים הנ"ל בשומע חצי מהברכה וחצי ממנה מברך בעצמו דיצא יד"ח. ואע"ג שאין לו כוס בידו בחצי השני של הברכה שמברך בעצמו, סגי במה שנותן עיניו בכוס של המבדיל, עי' שו"ת רב פעלים ח"ב (חאור"ח, סי' מא), ע"ש היטב, ודו"ק, וק"ל מילואים