The Books of HaRav HaGaon Pinhas Zbihi

למעלה
ובעיקר קושיה זו, דלכאורה הוי גזירה לגזירה לדעת הרמב"ם אולי י"ל נמי דהא קיי"ל דבמילתא דשכיחא שהוא מצוי ורגיל גוזרים גזירה לגזירה, (עי' ערובין (לד, ע"ב) ובשו"ת חכם צבי (סי' עה), ע"ש). וממילא הכ"נ יש לומר הכא בענין טילטול המנורה, דהא דגזרו חז"ל שלא יטלטלנה שמא תיפול ויחזירנה, היות והוא חששא קרובה שיבוא להחזירנה ובכה"ג שפיר גזרינן גזירה לגזירה. ועי' בשד"ח בכללים (מער' ג, אות ד), ובפאת השדה (מער' ג, סי' ג) ד"ה ועל, שעמד בארוכה בענין זה דבדבר המצוי ורגיל דחששא קרובה היא שפיר גזרינן גזירה לגזירה, והאריך למעניתו בדוגמאות וראיות דחזינן שחז"ל גזרו גל"ג בכל דוכתי כה"ג כי הא דאמרינן בשבת (קמט, ע"א) גזירה שמא ימחוק, דהרי אף דימחוק לא הוי אלא איסורא דרבנן כיון דאינו ע"מ לכתוב, אלא כיון דהחששא קרובה היא שימחוק לכן גזרינן שפיר גל"ג, ועוד כאלה, ע"ש. ועי' נמי בביאור הגר"א אור"ח (סי' רנב, סקכ"ט) ע"ש. והכ"נ י"ל דהיות וחששא קרובה היא שיבוא להחזיר המנורה שפיר גזרו בה. וצ"ע.

ועכ"פ מעתה לפ"ז דחזינן, שדעת התוס' הרמב"ם הרמב"ן הרשב"א הר"ן הריטב"א המאירי והתוס' רי"ד, דפליגי על רש"י, [וכן הוא ג"כ דעת הגאונים, כמבואר בדברי הרב המגיד (פ"י, דשבת, הי"ג) שכתב שם דהגאונים פירשו בדברי הגמ' דשבת (עד, ע"ב) דהאי דאמר אביי האי מאן דעביד חביתא חייב ז' חטאות וכו', דאחד מהם הוא בונה, ע"ש. איברא דדעת רב האי גאון הוא כדעת רש"י דליכא בנין וסתירה בכלים כלל, כמו שכתב הרשב"א בשבת (קב, ע"ב) בשמו. ובאמת כן מבואר ג"כ שהוא דעת הר"א כדעת רש"י דליכא בנו"ב כלל, כמבואר בס' יראים השלם (סי' רעד) בפי' שופתא בקופינא. וכ"כ המרדכי בשמו ריש פרק הבונה, ע"ש. וע"ע היטב בדברי רבינו חננאל בשבת ר"פ הבונה (קב, ע"ב) סוד"ה הבונה, דמתורף דבריו מבואר דהוא ס"ל דנקטינן להלכה דיש בנין וסתירה בכלים, בכל גווני. ב משום שמבאר בדעת רב שם בענין האי מאן דמעייל שופתא בקופינא דמרא דרב ס"ל דיש בנין וסתירה בכלים, והלכה כרב. ע"ש. וראה גם באנצ"ת ח"ג (עמוד ו, הערה 139), ע"ש]. וא"כ הראשונים הנ"ל ס"ל דבעושה כלי מתחילתו שפיר איכא ביה בנין וסתירה בכלים, וממילא בפשטות אין הם מבארים כדברי רש"י הנ"ל (בשבת מז, ע"א, וקכב, ע"ב) דמטה של פרקים אסור להחזירה ולהדקה בשבת, משום דהוי מכה בפטיש, ולא משום בונה. וכן כל האי גזירה דשמא יתקע אינו משום בונה. אלא לעולם ס"ל דאיסורו הוא משום בונה, וכן מבואר להדיא בדברי התוס' שבת (קב, ע"ב) ד"ה האי, שעמדו לבאר שם דהאי דאמרינן בגמ' דשבת (מז, ע"א) גבי מטה של טרסיים אם תקע, וכן המחזיר קני מנורה חייב חטאת. דהיינו משום בונה, ע"ש. וכן מבואר ג"כ בדברי הרמב"ן בחי' לשבת (שם) אשר כתב שם, ומשמע לי נמי דכל היכא דתקע ביתדות חייב משום בונה, והיינו דאמרינן בפרק כל הכלים גזירה שמא יתקע, כלומר "ומחייב משום בונה", ולא כמו שפירש רש"י ז"ל משום מכה בפטיש, עכ"ל. וראה גם בדברי הרמב"ם (פכ"ב, דשבת, הכ"ה) שכתב שם, התוקע חייב משום בונה וכו', ע"ש, הרי מבואר דלהני הראשונים הגזירה דשמא יתקע הוי משום בונה, וראה גם בשו"ת אבני נזר חאור"ח (סי' ריא, ריש אות יא) שרמז לזה, ע"ש.

[הן אמת דיש לעורר מעט בזה כי הנה הרא"ש בפסקיו לשבת (פרק יז, סי' א) שכתב שם בענין הא דאין מחזירין דלת של שידה תיבה ומגדל, סיים וכתב, והא דאין מחזירין גזירה שמא יתקע, ומיחייב משום "מכה בפטיש". ע"כ, וכן הביא את דבריו בשילטי גבורים שם (ריש פרק כל הכלים) דהרמב"ם והסמ"ג מבארים דהתוקע חייב משום בונה, אולם הרא"ש מבאר דהוא משום דהוא משום מכה בפטיש. ע"ש. ולכאורה יש להעיר בזה, דהרי הרא"ש ס"ל כהרמב"ם ושאר הראשונים, דיש בנין וסתירה בכלים כמבואר מדבריו בערובין (לד, ע"ב), וממילא מדוע נטה קו לבאר דחיובו משום מכבפ"ט תיפוק ליה דחייב משום בונה, וכמו שביארו שאר הראשונים. וק"ל. ושו"ר במאירי בחי' לשבת (קכב, ע"ב) ד"ה דלת, שכתב שם, גדולי המחברים (הרמב"ם) כתבו, שהתוקע איסורו משום בונה, ויש לתמוה א"כ בדלתות הכלים היאך גוזרים שמא יתקע והרי אין בנין בכלים, ועוד בתשמיש המחובר שהלכה יש בנין מה טעם לאסור משום שמא יתקע תיפוק ליה שחזרה גופה בנין כמו התקיעה, ואפשר שאף הם לא נגעו בתקיעה משום בונה אלא במחובר לקרקע, כלומר שמא יתקע והוה ליה בונה שיש בנין וסתירה בקרקע, הא אם לא תקע אינו בנין מפני שהוא עראי ולכשיתקע יתחייב משום בונה ולא משום מכה בפטיש. ע"כ. ובאמת בדברי המאירי גופיה בחי' לשבת (מז, ע"ב) ד"ה מטה, מבואר דכל האי דאמרינן דהתוקע חייב חטאת היינו משום מכה בפטיש ולא משום בונה, וכדברי רש"י, ע"ש. ולכאורה יש לבאר בדברי המאירי דהרי כאמור הבאנו לעיל את דבריו בחי' לשבת (קב, ע"ב) דמבואר דבריו דלעולם אין בנו"ב אלא רק בעושה כלי לכתחילה או בכלי שנתפרק וצריך אומן להחזירו, ותו לא. וממילא יש לבאר דהמאירי ס"ל לחלק בענין הגזירה דשמא יתקע, דהוי משום מכה בפטיש בגוונא דליכא להני תרי מילי שעושה כלי מתחילתו או שצריך אומן להחזירו, אבל אה"נ בכה"ג שאיכא להני חד מתרי חיובו משום בונה. ומשו"ה הקשה המאירי התם (בדף קכב, ע"ב) על הרמב"ם דמבאר בענין מחזיר דלתות הכלים דהגזירה דשמא יתקע הוא משום בונה, והרי התם אינו עושה כלי לכתחילה שהרי כבר היו שם הדלתות ואינו אלא מחזירם, וגם אינם צריכים אומן בחזרתם ובכה"ג ליכא ביה משום חיובא דבונה וביאר מה שביאר, והדברים הללו יעלו בקנה אחד עם מה שהבאנו לבאר לעיל דהרמב"ם והמאירי ס"ל דאע"ג דבמחזיר כלים שנתפרקו ליכא ביה משום בונה, מ"מ אם צריך אומן בחזרתו, איכא ביה משום בנו"ב. וק"ל. וממילא לפ"ז יש לבאר ג"כ את דברי הרא"ש, דהא דכתב דהגזירה דשמא יתקע הוי משום מכה בפטיש, הנ"מ דוקא לגבי חזרת דלתות שידה תיבה ומגדל דהתם ליכא למימר דחייב משום בונה היות וליכא ביה הני תרתי, והוא אשר חזינן דהרא"ש בפסקיו בפר' כירה (סי' כג) סתם שם את דבריו ולא פירש דהתוקע חיובו משום מכבפ"ט, אלא אמר בסתמא דהתוקע חייב חטאת, ורק הכא בפרק כל הכלים דמיירי בענין דלתות הכלים כתב דחייב משום מכה בפטיש. אלא דיש להעיר ע"ז דהרי חזינן דהרמב"ן בחי' לשבת (קב, ע"ב) הוא אשר עמד לחלק ולומר דכל כלי שצריך אומן בחזרתו איכא ביה משום בנו"ב, כעושה כלי מתחילתו. והוא הוא אשר עמד לבאר (שם) דכל האי דאמרינן בפר' כל הכלים גזירה שמא יתקע היינו משום בונה ולא כפרש"י דהוא משום מכה בפטיש, ולא נחת לאפלוגי בענין מחזיר דלתות שידה תיבה ומגדל דהגזירה בו הוא משום מכה בפטיש. וצ"ע].

והן אמת, דהיה מקום להעיר על שיטת רש"י דס"ל דאין בנין וסתירה בכלים כלל, מהא דאמרינן בגמ' שבת (צה, ע"א) תנו רבנן החולב והמחבץ והמגבן כגרוגרת, המכבד והמרבץ והרודה חלות דבש שגג בשבת חייב חטאת, הזיד ביו"ט לוקה ארבעים דברי ר' אליעזר וחכמים אומרים אחד זה ואחד זה אינו אלא משום שבות. רב גחמן בר גוריא איקלע לנרדעא בעו מיניה חולב משום מאי מחייב אמר להו משום חולב וכו' אתא שאיל ביה מדרשא אמרו ליה חולב חייב משום מפרק, מחבץ מחייב משום בורר מגבן חייב משום בונה. ע"כ. ולכאורה לפי דעת רש"י דס"ל דאין בנין וסתירה בכלים כלל, קשה מדוע אמרינן דהמגבן חייב משום בונה, הרי לא גרע מסתם כלי דאין בו בנין וסתירה כלל. ובאמת הרמב"ם (בפ"י, דשבת, הי"ג) דפסק התם דהמגבן חייב משום בונה שפיר קאי, דהרי ס"ל דיש בנין וסתירה בכלים ולשיטתיה אזיל. (ובאמת עי' בחי' הרשב"א (קב, ע"ב) ד"ה האי, שכתב שם, ובזה ניחא לי הא דאמרינן לעיל בפר' המצניע דמגבן חייב משום בונה, ואם אין בנין בכלים היאך אפשר שיש בנין באוכלין, אלא שהעושה דבר מתחילתו חייב משום עושה כלי. ע"ש). אולם לדעת רש"י מאי איכא למימר דמאי שנא מכלים. [ובאמת כבר עמדו האחרונים להעיר דאם המגבן בשבת חייב משום בונה, א"כ מדוע מותר לחתוך גבינה בשבת וליכא ביה איסור סותר, ועי' בס' יסודי ישורון על ט"ל מלאכות (ח"א, עמוד 225) שהביא לבאר דטעמו של דבר נראה דלא חשיב סותר אלא דוקא כשמחזיר הדבר לקדמותו ע"י סתירה זו, אבל בגבינה א"א להחזירו ולהפרידו לקדמותו ולעשות ממנו שוב חלב ולכן אין לחייבו משום סותר ע"ש. וראה גם בשו"ת באר יצחק (חאור"ח, סי' יג), ובשו"ת אבני נזר חאור"ח (סי' ריא), ובמכתבי תורה (מכתב א, נב ונג), מש"כ ליישב שאלה זו מדוע מותר לחתוך גבינה בשבת, וליכא ביה משום סותר, ע"ש. וראה גם בשו"ת אגרות משה חאור"ח (סי' קכה, ענף ה) ד"ה וכן מוכרח. ע"ש].

והנה לכאורה אולי היה אפשר ליישב ההערה הנ"ל מדוע לרש"י דס"ל דאין בנו"ב כלל, המגבן חייב משום בונה, לפי מש"כ הרב המגיד (בפ"ח, דשבת, ה"ז) בענין הבריתא הנ"ל (דשבת צה, ע"א) שכתב שם, ונחלקו הראשונים ז"ל בביאור בריתא זו, יש מהן מי שסובר שחכמים נחלקו על כולן שאינו אלא משום שבות, ויש מי שפירש שלא נחלקו אלא מהמכבד ואילך, וכן הכריע ר"ח ז"ל בראיות, וכן כתב הרב אלפסי בתשובה (סי' שיב), וזה דעת רבינו, עכ"ל. ע"ש. [והנה שיטה זו שמביא הרב המגיד דחכמים פליגי אכולהו, כן הוא שיטת רב האי גאון שהביאו הרשב"א בחי' לשבת שם (צה, ע"א) שמפרש שם דחכמים פליגי אכולהו, וכן מובא בפי' הראשון בחי' הרמב"ן (שם) וראה גם בחי' הרמב"ן שבת (קמד, ע"ב) במה שעמד לדייק כן מדברי הירושלמי, וראה גם בתוס' רי"ד שבת (צה, ע"א), ובמיוחס לחי' הר"ן בשבת (שם), וראה גם באצ"ת (ח"ז, עמוד תשס, הערה 303), ע"ש].
למטה