למעלה
ב
והנה דעת מרן היא בענין זה דבנין
וסתירה בכלים, כדעת הראשונים הנ"ל דפליגי על רש"י דס"ל דאין
בנו"ב, וס"ל דדוקא להחזיר כלי שנתפרק שרי אבל בעושה כלי מתחילתו איכא
ביה משום בונה, שהרי מרן בב"י (ברס"י שיד) הביא שם את דברי הגמ' בערובין
(לד, ע"ב) דתנן התם, נתנו לערוב במגדל ואבד המפתח הרי זה עירוב, ופרכינן בגמ'
ואמאי, הוא במקום אחד ועירובו במקום אחר הוא - וממילא לא חשיב עירוב דהוה ליה כשני
מקומות. רב ושמואל דאמרי תרוויהו הכא במגדל של לבנים עסקינן - שנוח לסותרו וכדבעי
לאוקמי לקמן באוירא דליבני סדורות זו ע"ג זו בלא טיט ביניהם דלא סתירה היא,
רש"י. וכתב ע"ז הרא"ש, וז"ל: משמע דס"ד מעיקרא דאיירי
במגדל של עץ שהוא כלי, ותימא מאי קשיא ליה הוא במקום אחד ועירובו במקום אחר, והלא
מותר לשבר כלי בשבת לאכול מה שבתוכו כדתנן בפרק חבית (קמו, ע"ב) שובר אדם את
החבית לאכול ממנו גרוגרות, וי"ל דבפרק המביא כדי יין (לג, ע"ב) מוקי לה במוסתקי
ופרש"י שברי כלים המדובקים יחד על ידי זפת, דמחמת גריעותו לא חיישינן שמא
יתכוון לעשות כלי וכו', דבנין גמור וסתירה גמורה שייכי שפיר בכלי, כדאמרינן בריש
הבונה (קב, ע"ב) מאן דעייל שופתא בקופינא דמרא חייב משום בונה. ולא כמו שפירש
רש"י בפרק כלל גדול (עד, ע"ב) גבי מאן דעביד חביתא דתנורא וחלתא דמשום
בונה לא מחייב דאין בנין בכלים. והאי דאמרינן בכל דוכתא דאין בנין בכלים היינו
דוקא כעין החזרת מנורה של חוליות דפרק כירה (מו, ע"א) ופ"ב דיו"ט
(כב, ע"א) אבל כשעושה כל הכלי או תיקון גמור מקרי שפיר בנין. עכ"ל
הרא"ש. וכ"כ ג"כ בפרק חבית, והוא מדברי התוספות דבפרק בכל מערבין
(לד, ע"ב), ופרק חבית (קמ, ע"א), ופרק כלל גדול (עד, ע"ב). אולם
הר"ן בפרק חבית תירץ בענין אחר דלא שרינן שבירת החבית אלא בכלי קטן כגון חבית
דלא שייך ביה בנין וסתירה אבל בכלי גדול לא, ומשו"ה פרכינן בעירובין (לד,
ע"ב) אנתנו במגדל, הוא במקום אחד וערובו במקום אחר, משום דבמגדל גדול עסקינן
דהוי כאהל דשייך ביה בנין וסתירה, הא במגדל קטן לא שייך ביה בנין וסתירה ושרי, וכן
פרש"י בערובין וכן מוכחת סוגיא דהתם, וגם תירוץ זה הזכירו התוס' בפרק בכל
מערבין (שם), אלא שנראה דלא סמכו עליו משום ההיא דמאן דעייל שופתא בקופינא דמרא
חייב משום בונה אע"ג דכלי קטן הוא. ולהר"ן שסמך על תירוץ זה, איכא
לתרוצי, דכי אמרינן דאין בנין וסתירה בכלים הנ"מ בכלי שנתפרק וא"צ אומן
בחזרתו, אבל עושה כלי מתחילתו א"נ כלי שנתפרק וצריך אומן בחזרתו, כל שהחזירו
לא מקרי בנין בכלים אלא עושה כלי מקרי וחייב משום בונה, עכת"ד הב"י,
ע"ש.
וא"כ בדברי מרן הללו חזינן,
דהוא מביא בפשיטות את שיטת הרא"ש דס"ל כשיטת תוס' דאע"ג דאמרינן
דאין בנו"ב היינו דוקא להחזיר כלים שנתפרקו אבל בעושה כלי מתחילתו איכא ביה
משום בנין, והביא שם מרן שכן היא ג"כ שיטת הטור, וכן הוא ג"כ דעת מרן
דכל שעושה כלי מתחילתו איכא ביה משום בונה. ג כדפסק הכי
בשו"ע שכתב (שם, סעיף א) אין בנין וסתירה בכלים, והני מילי שאינו בנין ממש
כגון חבית שנשברה ודיבק שבריה בזפת יכול לשברה ליקח מה שבתוכה, אבל אם היא שלימה
אסור לשברה אפילו בענין שאינו עושה כלי, ואפילו נקב בעלמא אסור לנקוב בה מחדש.
ע"כ. וביאר הגר"א (שם, בד"ה וה"מ שאינו וכו') נמי, דמרן
ס"ל כשיטת התוס' דבבנין מחדש הוי בונה, ואע"ג דהוא בונה בכלים. דהא דאמרינן
אין בנו"ב הנ"מ דוקא במחזיר כלי שנתפרק. ע"ש. וכ"כ לבאר
כיוצ"ב הלבושי שרד (שם), ע"ש. וראה גם במשנ"ב (שם, סק"א)
ובשער הציון (שם, אות א), ע"ש.
ומעתה דמרן ס"ל כהתוס'
והרמב"ם ודעימיהו, שבעושה כלי מעיקרו אית ביה משום בונה וסותר יש לבאר
בפשיטות כוונת דבריו במש"כ בשו"ע (סי' שיג, ס"ו) מטה של פרקים אסור
להחזירה ולהדקה ואם תקע חייב חטאת, דהאי חייב חטאת היינו משום דהוי בונה. כדחזינן
לעיל דהתוס' הרמב"ם והרמב"ן דס"ל דיש בנו"ב ס"ל דהגזירה
דשמא יתקע הוי משום בונה, ודלא כרש"י דס"ל דהוא משום מכה בפטיש משום
דס"ל דאין בנו"ב. ועי' במשנ"ב (שם, סקמ"א) שכתב, גזירה שמא
יתקע ביתדות ומסמרים דהוי גמר מלאכה, וחייב משום מכה בפטיש, וי"א כיון דעושה
בזה כלי גמור חייב משום בונה, ע"כ. ולפי הדברים הנ"ל יש לומר דלדעת מרן
עיקר הביאור הוא משום דהוי בונה, כביאור השני שהביא המשנ"ב. אומנם עי' במג"א
(שם, סק"י) שכתב בפשטות דהאי דאמרינן חייב חטאת, היינו משום שעושה כלי.
ע"ש. והיינו משום מכה בפטיש. וראה גם בכף החיים סופר (שם, ס"ק סא)
שג"כ הוא כתב לבאר כיוצ"ב דחיובו הוא משום מכה בפטיש, ע"ש.
וצ"ב מדוע נקטו הכי לבאר בדעת מרן, הרי מרן ס"ל כדעת הרמב"ם ותוס'
דיש בנו"ב, והא חזינן דהם מבארים דחיובו משום בונה. [וגם מו"ר בס' קול
סיני (בהל' מכה בפטיש, סעיף ה), הביא בפשטות דהא דאסור להדק מטה של פרקים גזירה
שמא יתקענה, ויהיה חייב משום מכה בפטיש כדפרש"י בשבת מז, ע"א,
ע"ש]. ובאמת בכף החיים (סי' שח, סק"פ) הביא שם על דברי מרן שכתב, דלת של
שידה ומגדל יכולים לטלטלה מהם, אבל לא להחזירה גזירה שמא יתקע. וכתב ע"ז
כה"ח את ב' הפירושים דרש"י ודהרמב"ם דמאי איסורא איכא אם משום
מכבפ"ט או משום בונה, וכתב, דמהאחרונים משמע דמבארים את דעת מרן כהרמב"ם
דאע"ג דאין בנין וסתירה בכלים מ"מ אם תוקע בחוזק חייב משום בונה,
ע"ש.
למטה
All rights reserved © 2003 Harav Pinhas Zbihi