למעלה
ה
המשך נידון דידן.
ועכ"פ לגבי עצם נידון דידן,
במאי דדינינן בענין הוצאת והכנסת הס"ת לנרתיק בשבת כאמור דיש להתיר, דהוצאת
הס"ת מתוך הנרתיק שרי כי הא דכתב מרן בשו"ע (בסי' שח, ס"ט) דדלת של
שידה ומגדל יכולים ליטלה מהם, והוא מהגמ' דשבת (קכב, ע"ב) ומבואר בגמ'
ובב"י שם, דהוא משום דאין בנו"ב בכה"ג, ע"ש. והכ"נ הוי
כי התם. ואע"ג דאמרינן בגמ' דשבת (שם) דלת של שידה תיבה ומגדל נוטלין אבל לא
מחזירין, ואקשינן בגמ' התם, מאי קסבר, אי קסבר יש בנין בכלים יש סתירה בכלים, ואי
אין סתירה בכלים אין בנין בכלים, ומדוע מותר ליטלן ולא שרי להחזירן, ואסיק רבא
דקסבר אין בנין בכלים ואין סתירה בכלים, וגזירה שמא יתקע, ופרש"י, לעולם קסבר
אין סתירה ואין בנין, ומיהו אין מחזירין מדרבנן גזירה שמא יתקע בחזקה בסכין ויתדות
והו"ל גמר מלאכה וחייב משום מכה בפטיש. ע"ש. וממילא לפי המבואר לעיל
בנידון דידן, שרי ג"כ להחזיר את עמודי הס"ת לנרתיק, שהרי עד הכא לא
אסרינן להחזיר את דלתות שידה תיבה ומגדל אלא משום הגזירה דשמא יתקע, אולם בעמודי
הס"ת כאמור שלעולם הם רפויים ועמודי שמים ירופפו, אין דרך לתוקעם, וליכא בהו
האי גזירה וכמו שפסק מרן (בסי' שיג, ס"ו) גבי מטה של פרקים שאם דרכה להיות
רפויה שרי להחזירה, וממילא ליכא למיחש למידי. ה והכא הוי
נמי כי הא דכתב מרן (בסי' שיג, ס"ו) כוס של פרקים מותר לפרקו ולהחזירו בשבת,
ויש מי שאומר שדין הכוס כדין המטה, הרי שמרן הביא בסתם את דעת רבינו פרץ והטור
(שם) דס"ל שכוס של פרקים מותר לפרקו ולהחזירו בשבת כיון שאין דרך להדקו
כ"כ בחוזק, אין לחוש שמא יתקע, ובדעת היש אומרים הביא שם מרן את דעת
מהר"ם מרוטנבורג אשר הובא בטור שם ובתשב"ץ (סי' לו) דס"ל דדין כוס
כדין המיטה דאסור להחזירו. והרי כללא נקטינן בידין, דסתם ויש במרן הלכה כסתם,
וממילא מבואר דכוס של פרקים היות ואין דרך להדקו שרי גם לפרקו וגם להחזירו. ויתרה מזו יש
לומר בענין זה דכוס של פרקים והדומה לו, כי הנה הלשון בדברי הטור הוא, וראיתי כתוב
על שם הר"מ מרוטנבורג, דה"ה כוס של פרקים אסור להחזירו אלא א"כ
יהיה רפוי, ונראה דכוס אין דרך להדקו כ"כ "ושרי בכל ענין"
עכ"ל. ויש לעמוד בכוונת הטור במש"כ "ושרי בכל ענין"
דמו"ר מרן מלכא שליט"א בס' קול סיני (במלאכת מכה בפטיש, הערה 22) כתב,
כי מלשון האורחות חיים שהביא את דברי מהר"ם מרוטנבורג (בהל' שבת, סי' קכא)
בזה"ל: כתב הר"מ נ"ע, אותן כוסות העשויים פרקים שנוטלין אותן מן
הרגל ומחזירין אותן, אם הם רפויים מותר לפרקן ולהחזירם בשבת, ואם מכניסן בחוזק
אסור לפרקן ולהחזירן. ע"כ. ופשט לשונו משמע, שלא אסר מהר"ם אלא
כשמכניסים אותם בחוזק, ולפ"ז הטור שחולק על מהר"ם מתיר גם בזה. אלא די"ל
שהכוונה במש"כ אם מכניסן בחוזק, היינו שדרכן להכניסן בחוזק ולכן אסור אפילו
ברפוי לדעת מהר"ם ולפ"ז לא התירו הרב רבינו פרץ והטור אלא ברפוי. ובאמת
הט"ז (שם, סק"ז) כתב שלדעת מהר"ם אסור אפילו ברפוי, ולהטור שרי
ברפוי דוקא. אולם כתב שם מו"ר שליט"א, דמ"מ לשון הטור שכתב
"דשרי בכל ענין" דחיקא ליה עלמא טובא להט"ז וכבר עמד בזה
המשנ"ב בשער הציון, והניח בצ"ע, ועי' בשו"ת פנים מאירות (ח"ב,
סי' קכג) שהביא ראיה להיתר מילוי השעון, מדין כוס של פרקים שמותר להחזירו בשבת,
הואיל ודרכו להיות רפוי. וה"ה כאן שאחר שמושך השלשלת דרכה שלא לעמוד במקומה
אלא חוזרת ויורדת ונעשית רפויה. ע"ש. ואם איתא היה לו לפרש שאסור למלאתו עד
הסוף דהו"ל בחוזק אפי' לשעה קלה. וי"ל. ועכ"פ בהצטרף דעת
הסמ"ג שאין לאסור אלא בדבר שצריך גבורה ואומנות והובא באורחות חיים (סי' קכא)
ובמג"א והגר"ז, וכ"כ הרמב"ן והמאירי והרשב"א והר"ן
ר"פ הבונה (קב, ע"ב), שכל שההדיוט יכול להחזירו אין
בזה איסור של מתקן כלי ורק באומן
גזרו שמא יתקע, ממילא בכוס של פרקים שהדיוט מחזירו, וגם א"צ להיות נאזר
בגבורה כדי להחזירו שפיר דמי להחזירו בשבת. עכת"ד. ע"ש. וא"כ מתורף
דבריו אלו של מו"ר מבואר, דאכן ס"ל דכוס של פרקים שרי להחזירו אפילו
כשמהדקו בחוזק. [וכן מבואר להדיא בדבריו בעצם גוף ההלכה (שם, דין ה), ע"ש].
וזה היות ואין דרך להדקו כ"כ ואין חשש שמא יתקע, וממילא דוק מינה ואוקי
באתרין, שהרי כאמור דהכא בעמודי הס"ת לא רק שאין דרך להדק ולתקוע העמודים
בתוך נרתיק הס"ת, אלא להיפך מקפידים שיהיו רופפים בנקבים, שיהיה אפשר לגוללו
בנקל.
ומה גם דבעצם דברי מרן בשו"ע
(סי' שיג, ס"ו) שכתב שם בענין מטה של פרקים דאם היא רפויה מותר לכתחילה
להחזירה, והרמ"א שם הוסיף "שדרכה להיות רפויה", הנה עמד בזה
החזו"א (בסי' נ, סק"י) בד"ה ובב"י, במה שכתב שם מרן בב"י
דמדברי הטור והרמב"ם משמע דלא שרי להחזיר ברפוי אלא רק בדבר שדרכו כן להחזיר
ברפוי, ועמד להעיר על דברי מרן בב"י הללו שאין בזה הכרח וכו', והעיר ג"כ
דהא חזינן שמרן בשו"ע השמיט ענין זה שדרכו להיות רפוי ורק הרמ"א הביאו,
ואפשר שחזר בו מרן. והעלה שם החזו"א במסקנת דבריו דלעולם אפילו דבר שדרכו
לתקוע מותר להחזירו ברפוי, ע"ש בחזו"א. וראה גם בשו"ת שבט הלוי
ווזנאר (ח"ו. סי' לב) ד"ה הנה, ע"ש, וראה גם בשו"ת מנחת יצחק
וויס (ח"ט, סי' לח) יעו"ש. וראה גם בלבושי שרד (סי' שיג) ד"ה
ט"ז סק"ז וכו', ע"ש. ואכמ"ל יותר. ועכ"פ אין אנו צריכים
להדחק בנידון דידן לכל זה, שהרי בלאו הכי עמודי הס"ת הללו לעולם דרכם להכניסם
ברפיון ולא לדוחקם כלל כי רוצים שיוכלו לסוב על צירם. (עי' היטב בדברי מרכבת המשנה
על הרמב"ם (פ"י, דשבת, הי"ד, סוף דף מב, ע"ד. בתחילת הדיבור
ודלא כפי' רש"י וכו'. ע"ש ודו"ק). וממילא לכו"ע שפיר שרי.
וק"ל. [וראה גם בדברי המג"א (סי' שיג, סק"ט) שכתב שם, בענין הא
דאסרינן להחזיר דלתות שידה ומגדל, דצירים שלנו העשויים בברזל לא שייך למגזר שמא
יתקע דהחור רחב וא"א לתקוע יותר. ע"ש].
וכמו כן יש לומר נמי, דליכא למיחש
הכא למתקן מנא, בכך שמחזיר את עמודי הס"ת לתוך הנקבים שבנרתיק. די"ל
דהוי כי הא דכתב הגאון בעל תפארת ישראל בכלכלת השבת (מלאכת מכה בפטיש, סי' לח)
בענין מילוי השעון בשבת, כי אע"ג דמצינו שרש"י בערובין (קג, ע"א)
כתב, דאם נפסקה נימא מהכינור בשבת, והוא מגלגל את היתד שלמעלה ומאריך את המיתר עד
שמגיע ליתד שלמטה וכורך אותו ביתד חייב משום מתקן כלי, אין לומר שה"ה דאסור
למלאות את השעון משום מתקן כלי, דאינו דומה הנידון לראיה, משום שבהפסקת המיתר מן
הכינור הרי נתקלקל הכלי שלא יצלח יותר למלאכה עד שיתוקן ע"י המומחה לכך, להכי
איכא ביה משום מתקן מנא, משא"כ הכא בשעון, שמעיקרו יצא מתחת יד האומן באופן
שיצטרכו מידי פעם למלאותו, כדי שימשיך לפעול באופן תקין, ואין צריך באומן שיתקנו
ויעריכו, דכל הדיוט שאינו אומן יודע לעשות זאת לבד, בלי שום קושי כדי שהשעון
ימשיך את פעולתו, יש לומר שבזה יש
להתיר לכתחילה למלאותו בשבת, ואין בו סרך של איסור מתקן כלי. ע"ש. וראה גם
בשו"ת בנין עולם (חאור"ח, סי' יא), ובשו"ת יחוה דעת (ח"ב, סי'
מח), ע"ש. וממילא הכא נמי הרי מעיקרא כשהוכנס הס"ת לתוך הנרתיק, היה
ע"ד להוציאו ולהכניסו כפעם בפעם לקראת מהלכי"ם לגלול אותו, או לתקן
טעיות בס"ת, או כל סיבה אחרת וכל הדיוט יכול לעשות פעולת הוצאה והכנסה זו, כי
אינה חכמה ואינה מלאכה, וממילא ליכא ביה משום מתקן מנא כמבואר.
וא"כ זאת תורת העולה, דשרי
להוציא בשבת את הס"ת מתוך הנרתיק כדי לגלול אותו מפרשה לפרשה, וכן נמי שרי
להחזירו אח"כ לתוך הנרתיק לאחר שגללו אותו.
ומשנה לא זזה ממקומה. וק"ל.
למטה
All rights reserved © 2003 Harav Pinhas Zbihi