למעלה
ונהדר אנפין לנדון הבעיה באלו
הלוקחים במקום כוס של זכוכית מנורה שרופה, דהנה לפי ב' הטעמים הנ"ל לאו שפיר
עבדי, דבין אם הטעם משום זכר לחורבן בעינן כוס ממש שהוא שוה ממון בכדי לעורר הצער
על החורבן, וכן לטעם משום שמחה יתירה צריך שיהיה כוס שלם כדי שיהיה רעדה במקום
גילה. ובאמת כן כתב להדיא הגאון רבי חיים פלאג'י בס' מועד לכל חי (סי' י, אות צו)
שכתב שם, לא יפה עושים איזה בני אדם החסים על ממונם ומחזרים אחר פכים קטנים
ושבורים ואין ראוי לעשות כן. כי הוא זכר לחורבן כמש"כ אם לא אעלה את ירושלים
על ראש שמחתי, ע"ש. ומר בריה הגאון ר' יצחק פלאג'י קיים מילי דאבות בספרו יפה
ללב ח"ב בקונטרס יפה תלמוד (ברכות לא, ע"א) והחזיק אחריו להביא ראיה
ג"כ מעובדא דהגמרא דתבר כסא דמוקרא בת ארבע מאות זוז, ש"מ שצריך כוס יקר
וחשוב, ע"ש. ובאמת כ"כ ל"כ בשו"ת מעשה אברהם חאבהע"ז
(סי' ה, דקמ"ו, ע"א) שראה שנוהגים שאחר שברכו בכוס יפה של זכוכית מביאים
כוס אחר ישן ופגום לשוברו, וחרה אפו ע"ז דהואיל ועיקר טעם המנהג משום דבההיא
שעתה בדחי טובא ושוברים הכוס כדי שיתעצבו אדרבה צריך לשבור כוס יקר ויפה. ומה
הועילו בתקנתם לשבור כוס ישן ופגום שאינו שוה כסף, ע"ש. וכ"כ ג"כ
מהר"י עטיה בספר רוב דגן (אות לטובה, סי' ל) שכתב שם לערער על המחזרים על כוס
שבור, דצריך שיהיה הכוס יפה לערך בעל השמחה כדי שידאג בעל השמחה, ע"ש.
וע"ע בספר עמודי שמים (דף עד) שהאריך שם במוסר השכל על דבר זה שנוהגים לקחת
כוס שבור וישן שהחתן ישבור אותו, דלאו שפיר עבדי. ע"ש. וראה עוד בשו"ת
יבי"א ח"ד (חאבהע"ז, סי' ט, אות ד). ע"ש.
אולם חזות קשה הוגד לי בדברי
הגאון רי"ח זצ"ל בספרו בן יהוידע (בחי' לברכות לא, ע"א) שכתב שם על
האי דאמרינן בגמ' אייתי כסא דמוקרא, דקשה איך יאבד כלי יקר כזה ולא חשש לבל תשחית.
ונראה דמיירי שהיה סדוק ועומד להשבר ואינו ניכר לרואים והם חשבו שהוא שלם ששוה
ארבע מאות זוז, עכת"ד. ע"ש. (וראה גם כיוצ"ב שחשש לאיסור ב"ת
בס' כרם שלמה והובא באוצה"פ (סי' סה, סקי"ד, אות ב), שכתב שם, דצריכים
לקחת לענין זה של שבירת הכוס וכו' את הכוס היותר גרוע ולא יפה, דאל"כ עובר
בבל תשחית, ואף כי מנהג זה נובע מהא דאיתא בברכות דף לא ששם שברו כוס יקר, התם
כדקתני טעמא משום דרבנן הוו קבדחי טובא והיה מוכרח לשבר כוס יקר כזה, אבל לדידן
שאין זה רק רמז בעלמא ודאי די בכוס זכוכית כל דהו. יעו"ש). והאמת היא דקושיתו
של הגרי"ח ז"ל דיש לחוש לאיסור בל תשחית בכוס שלם, אינה קושיה. דהא
חזינן למהר"ץ חיות שכתב בחי' לברכות (שם), אע"ג דקיי"ל המשבר כלים עובר
בבל תשחית כמבואר בהרמב"ם פ"ו, מהל' מלכים ה"י, יש לומר כיון דעשה
משום סיבה כדי שיהיו עצבים בכה"ג לא שייך איסור בל תשחית, ע"ש. וכן כתב
ג"כ הפרמ"ג (סי' תקס, במשבצות זהב - סק"ד) שבשבירת הכוס ליכא משום
בל תשחית, ולכן אין צריך לקחת כוס פגום, ע"ש. ובאמת כלל גדול בידינו שבמקום
הצורך לא אמרינן דיש איסור בל תשחית, עי' להגאון רבי ישראל ליפשיץ בביאורו למשניות
"תפארת ישראל" (מסכת מידות פ"א, משנה ב) שכתב על הא דאמרינן במשנה
שם, איש הר הבית היה מחזר על כל משמר ומשמר וכו' ניכר שהוא ישן חובטו במקלו ורשות
היה לו לשרוף את כסותו. וכתב על זה התפאר"י (באות יט) שם, ואין כאן משום בל
תשחית כמקרע על המת יותר מדאי, דנ"ל דכל שהוא משום קנסא הו"ל כצורך אדם
דאין בו משום בל תשחית כמבואר בשבת (קה, ע"ב) ובחולין (פה, ע"ב). תדע
דהרי גם הורג בהמה שלא לצורך עובר משום בל תשחית כבחולין (דף ז, ע"ב), ואפילו
לגרום לה טרפות אסור מהאי טעמא, ואפילו הכי אמר שאול המלך (בשמואל א, פי"א.
פ"ז) ככה יעשה לבקרו וכו', ע"ש, וע"ע בפרוש הרא"ש במש"כ
על דברי המשנה במסכת מידות שם (פ"א, משנה ב), ע"ש. הרי מבואר להדיא
דבמקום הצורך לא אמרינן דאיכא משום בל תשחית, והוא גמ' מפורשת בשבת (קה:) כמו
שהביא התפאר"י. ובאמת כ"כ ג"כ השד"ח בכללים (מער' ב', סי' מז)
בד"ה לכן לדידי וכו' שכל דבר שעושה משום איזה צורך לא מקרי השחתה. ע"ש.
וע"ע לגאון רבי רפאל יוסף חזן בחקרי לב מהדורא בתרא (חיו"ד, סי' יא)
שג"כ כתב לבאר כיוצ"ב, דבכל דבר שיש בו צורך ליכא משום בל תשחית,
ע"ש. וע"ע בשו"ת נודע ביהודא מהדו"ת (חיו"ד, סי' י), ע"ש.
וראה עוד בשו"ת שואל ומשיב מהדורא חמישא (סי' לט), וראה ג"כ בספר
"המועדים בהלכה" להגרש"י זוין ז"ל במה שהאריך בענין ב"ת
לצורך. ע"ש. וראה גם בשו"ת פאר הדור להרמב"ם (סי' נד), שכן מבואר
מפשט דבריו דכל שיש לו בדבר איזה צורך ליכא ביה משום ב"ת. יעו"ש. ואמנם
תלוי הדבר מעט בגירסאות בדברי הרמב"ם שם, וכאשר האריך בזה מו"ר
שליט"א בשו"ת יביע אומר ח"ה (חיו"ד, רס"י יב),
יעו"ש. מ"מ קיים שם את הגירסא דמוכח מיניה כנ"ל דכל שיש לו בדבר
צורך ליכא ביה משום ב"ת, יעו"ש בדברי מו"ר. וראה גם בדברי ידידינו
מר בריה דרבינא הר"ד יוסף שליט"א בהגהותיו בשו"ת פאר הדור (שם,
הערה 7). ע"ש. (וראה עוד בשו"ת חיים שאל להגאון חיד"א (ח"א,
סי' כג) שהביא בשם הגאון יעב"ץ בתשובה ח"א (סי' עו) דלצורך מצוה לא
אמרינן דיש משום ב"ת, ע"ש. וע"ע בשו"ת אוריין תליתאי להגאון
מוהר"ם תאומים (סי' נב) שג"כ כתב דבדבר מצוה ליכא משום ב"ת, והביאו
ג"כ השד"ח (בשיורי הפאה, מערכת ב, כלל ח), ע"ש. (וראה גם מש"כ
בענין זה דב"ת במקום מצוה, בספרו שם בפאת השדה (מער' ב, סי' מז) ד"ה מכלל וכו' ע"ש). והאמת היא
דכן מבואר להדיא בשילטי גיבורים במס' עבודה זרה (פרק א) שב"ת לצורך מצוה שרי,
שהרי ציוו חכמים לקרוע על המת, ע"ש. וראה עוד בספר חסידים (סי' תתעט) דאפילו
לצורך הידור מצוה בלבד ליכא משום ב"ת, ע"ש. ועי' בהגהות "מקור
חסד" שם להגר"ר מרגליות ז"ל (אות א - ב) במה שהאריך בשם האחרונים
על ענין זה, ע"ש. ואכמ"ל). א"כ לפי זה יש לומר גם בנידון דידן
דהיות ובשבירת הכוס היה צורך, כמו שראה מר בריה דרבינא שלא ירבו בשחוק וקלות ראש
שמשכחין עול תורה ומצוות, (וכן י"ל שהיה בזה כעין צורך מצוה, שלא יבואו לזלזל
ח"ו בעול המצוות ובפרט לדעת ספר חסידים דאפילו בהידור מצוה ליכא ב"ת.
ובאמת כ"כ בשו"ת תורה לשמה (סי' ת), והוכיח מהכא דכל דעביד לצורך מצוה
לית ביה משום ב"ת, ע"ש). ולהכי שרי וליכא למיחש משום איסור ב"ת,
וממילא מתיישבת הערתו של הגרי"ח בספרו בן יהוידע. וק"ל.
ובאמת כן מצינו שכתב להדיא
ג"כ הגאון רבי פנחס הורביץ בספר המקנה בקונטרס אחרון (סי' סה, ס"ג)
וז"ל "ויש מקומות שנהגו לשבר כוס וכו' ואין בזה משום בל תשחית, וכמו
שכתבו התוס' בברכות (לא, ע"א) מההוא דמר בריה דרבינא ורב אשי דתברי זוגיתא
חיורתא" וכו', ע"ש. וכ"כ הגאון רבי יצחק פלאג'י בספר יפה ללב
ח"ב (סי' תקס, סק"ה) דליכא בשבירת הכוס משום חשש ב"ת, כיון דעושים
כך זכר לחורבן בכה"ג ליכא משום ב"ת, ע"ש. וכ"כ ג"כ הגאון
רבי יחיאל אפשטיין בערוך השולחן חאבהע"ז (ס"ס סה), ע"ש. וכ"כ
ג"כ בס' שפתי חכמים עמ"ס ברכות (לא, ע"א) ד"ה כסא דמוקרא,
דליכא בהכי משום ב"ת, ע"ש. וראה גם בכף החיים סופר (סי' תקס, ס"ק
כא) שג"כ מבואר מסתימת דבריו דס"ל דשפיר עבדי הנוהגים במנהג זה של שבירת
הכוס בשעת החופה, ואדרבא יש לקחת כוס שלם בדוקא וליכא למיחש ביה משום בל תשחית.
ע"ש.
ובהא דכתב הגרי"ח זצ"ל
דצריך לומר שאותו הכוס ששבר מר בריה דרבינא היה סדוק ועומד להשבר ואינו ניכר
לרואים, העיר ע"ז מו"ר הגאון הראש"ל שליט"א בשו"ת
יבי"א ח"ד (חאבהע"ז, סי' ט), ממאי דחזינן להגאון מהר"י עטיא
בספרו רוב דגן (בקונטרס אות לטובה, סי' ל) שכתב שם דמהסוגיה דהגמ' בברכות נראה
שצריך שיהיה הכוס יקר ערך, ויהיה בו הפסד מרובה, כדי שיהיה דבר הראוי ליעצב כל אחד
לפי שיעורו, אבל בני אדם שמביאים כלי חרס צבוע ומשברים אותו, נראה ודאי דלאו מילתא
היא הואיל ואין ליעצב עליו. ע"ש. (וע"ע שם במש"כ מו"ר
שליט"א בעינן שיהיה הכוס של זכוכית, כמו שכתב המהרי"ט בצפנת פענח (פר'
דברים דקצ"ו, ע"ג), והמהרש"א בברכות (לא, ע"א) בחידושי אגדות,
ובשו"ת אבן השוהם (סי' נא), ומזה העיר שם דאע"ג דהגרי"ח ז"ל
בספרו בן איש חי (ש"ב, פר' שופטים, אות יא) כתב שהמנהג לשבור כוס קטן של
פרפורי ולא נהגו לשבור כוס של זכוכית, דיתכן שהוא מפני שחוששים לתקלה מהרסיסים
הנתזים לכל עבר, או מחמת שהזכוכית יקרה עשר ידות על הפרפורי, ולכן אע"ג
שהפרמ"ג כתב בשם אבן השוהם דבעינן זכוכית בדוקא אין לבטל המנהג, ע"ש בבן
איש חי. וכתב מו"ר ע"ז, דעכ"פ מנהגנו עתה לשבור כוס של זכוכית כמו
שכתב בשולחן גבוה חאור"ח (סי' תקס, סק"ה), ובכסא אליהו אבהע"ז (סי'
לד, סק"ג), ובספר נהר מצרים (דקפ"ד, ע"א) ובספר נוה שלום, והחששות
של מרן הבא"ח אינם בימינו, שהרי עיננו הרואות דכוס של זכוכית יותר זול מכוס
של חרס, וגם חשש מהרסיסים ליכא שהרי נוהגים לעטוף את הכוס בשקית נייר, ע"ש
ביבי"א). וע"ע בספר בית חתנים (פרק ד, הערה 30) שהביא ג"כ מדברי
הפוסקים דיש לקחת כוס שלימה, ואין לקחת לצורך המנהג כוס שבורה מחשש ב"ת,
דאדרבה מבזה בכך המנהג, ע"ש. [וראה גם בשו"ת שאל האיש (חאור"ח, סי'
א), שכתב שם לקהילה אחת שהיו אנשים ביניהם שרצו לבטל מנהג שבירת הכוס בחתונה, דחס לזרע
קודש לבטל הדבר הזה וחיובא רמיא לשבר הכוס באין פוטר אותם. ע"כ. והובאו
הדברים ג"כ בס' אוצה"פ הנדפ"מ כרך יז (סי' סה, אות יא),
יעו"ש]. ויש לציין דמו"ר שליט"א בשו"ת יבי"א (שם), העלה
לפסוק דאין קפידא אם יהיה הכוס של החתן או של אבי הכלה. ע"ש. וממילא
לפ"ז י"ל ג"כ מה שיש לוקחים עכשיו כוס משל האולם ומקיימים בו המנהג
אין להקפיד ע"ז, ובפרט היום שהאולם והציוד הנמצא בו מושכר לחתן והרי הוא כשלו
(עי' גמ' בבא מציעא נו, ע"ב) שפיר עבדי, ואין למחות בידם, והנלע"ד כתבתי.
העולה בידינו: דמנהג זה שהחתן
שובר כוס בזמן החופה, מנהג קדמון הוא. ויסודתו בהררי קודש שהובא בדברי הראשונים
כמלאכים, ולכן יש להקפיד לקחת כוס שלם בדוקא שיורגש הצער בשבירתו. ולא יפה עושים
אותם שאינם מקפידים במנהג זה, ולוקחים כלי שבור או כל דבר פגום כיוצא בזה, דאינם
יוצאים עי"ז ידי חובת המנהג. וכל המתאבל ומצטער על חורבן ירושלים זוכה לראות
בנחמתה ובשמחתה.
במקומו, ובעה"י עוד חזון
למועד. מילואים
All rights reserved © 2003 Harav Pinhas Zbihi