למעלה
ח ואמנם יש לציין, דהנה אע"ג שלפי המבואר שפיר שרי להניח את החלה הקפואה ע"ג המיחם כדי שתפשיר, מ"מ יש להתבונן, שאם יש לו מיחם המוטמן בבגדים מער"ש, ורוצה עתה להניח את החלה הזאת מתחת לבגדים, אי שרי. והנה מרן בשו"ע (סי' רנג, ס"ה) כתב, מותר לתת על פי קדירת חמין בשבת תבשיל שנתבשל מער"ש כל צרכו כגון פאנדי"ש וכיוצא בהן לחממן לפי שאין דרך בישול בכך "אבל להטמין תחת הבגדים הנתונים ע"ג המיחם ודאי אסור". ע"כ. ובפשטות מבואר מדברי מרן הללו דאסור להטמין בשבת פאנדיש או קדירה שלא היתה טמונה עד עתה תחת הבגדים שהמיחם טמון בהם. וכן ביאר המשנ"ב (שם, סקפ"ח) את דברי מרן הללו, שכתב שם, ר"ל דאם קדירת החמין או המיחם היה מכוסה מלמעלה בבגדים אפילו אם אין אש תחתיה ג"כ אסור להטמין הפאנדיש תחת הבגדים משום איסור הטמנה, דקיי"ל דאסור להטמין בשבת אפילו תבשיל שהוא מבושל כל צרכו וחם, ואפילו בדבר שאין מוסיף הבל. ובסימן רנח (סעיף קטן ב) הוסיף המשנ"ב וכתב, דאסור להניח בשבת דבר קר על הקדירה תחת כיסוי הבגדים שעליה שיתחמם, ואפילו אין החום כ"כ שיוכל להגיע ליד סולדת בו. ד דבשבת לא התירו להטמין את הצונן אלא כדי שתפיג צינתו, אבל בזה שמוליד חום ע"י הטמנה אסור. ע"כ. אמנם הנה המשנ"ב גופיה (בסי' שיח, סקנ"א) ביאר את דברי מרן (שם, סעיף ו) שכתב, כלי שיש בו דבר חם שהיד סולדת בו, מותר להניחו בשבת ע"ג קדירה הטמונה כדי שישמור חומו ולא יצטנן וכו', וז"ל: להניחו בשבת ע"ג קדירה הטמונה, בבגדים מבעוד יום. ואשמועינן דמותר להניח הכלי תחת הבגדים שכיסו בהם הקדירה, ואף שאין טומנין בשבת אפילו בדבר שאינו מוסיף הבל, הכא כיון דעיקר ההטמנה היה מבעוד יום לצורך הקדירה, דזה מותר. ולכן אם נתגלתה הקדירה דמותר לכסותה מותר לכסות דרך אגב גם הכלי שיש בו דבר חם. ע"כ. - [ובפשטות הא דכתב המשנ"ב "נתגלתה" הקדירה דמותר לכסותה ומותר לכסות ג"כ הכלי שמניחו עכשיו, לאו דוקא הוא רק בנתגלתה מאליה, אלא ה"ה בגילוי בידים. שהרי בעיקר דין זה של הטמנה קיי"ל, דכל שכיסהו מבעוד יום אפילו אם גילהו בידים בשבת שרי לכסותו שוב, כדחזינן בדברי המשנ"ב גופיה שכתב על דברי מרן (בסי' רנז, ס"ד) שכתב, אע"פ שאין טומנין בשבת אפילו בדבר שאין מוסיף הבל, אם טמן בו מבעוד יום ונתגלה משחשכה מותר לחזור ולכסותו. וכתב המשנ"ב (שם, סקכ"ה) דמש"כ "ונתגלה" לאו דוקא בהא, אלא אף לכתחילה מותר לגלות ולכסות, אלא דקמ"ל דאף בכה"ג שנתגלה ממילא, דוקא משחשכה, אבל אם נתגלתה מבעוד יום אסור לכסותו בשבת דהוה ליה כמטמין לכתחילה בשבת, וכ"ש אם גילהו בידים מבע"י אפילו ע"ד לכסותו משתחשך דאסור לכסותו בשבת. ע"כ. ועי' היטב בשער הציון (אות כד), ובתוס' שבת (נא, ע"א) ד"ה כסהו וכו', ע"ש. וממילא לפי המבואר, דהא דשרי מרן להחזיר כיסוי ההטמנה בשבת הוא אפילו בשגילהו בידים. יוצא בפשטות דהא דכתב הכא המשנ"ב דשרי להטמין דבר חדש תחת כיסוי המיחם "שנתגלתה" לאו דוקא נתגלה מאליו, אלא אפילו גילהו בידים, דזיל בתר טעמא הוא, שהרי לפי המבואר מהמשנ"ב הטעם הוא דשרי לכסות את הקדירה החדשה, משום שהוא מכסהו דרך אגב שמכסה את המיחם שהיה עליו הכיסוי עד עתה, וא"כ הרי טעם זה יכון נמי בגילהו בידים דשרי להחזיר הכיסוי ע"ג המיחם, וממילא יהיה מותר לכסות ג"כ את הקדירה החדשה הזאת דרך אגב. ודו"ק. וכן מתבאר ג"כ מדברי השש"כ (פ"א, הערה קפד), שהביא שם את דברי המשנ"ב הללו בסי' שיח, והעתיק דבריו בפשטות, דשרי להרים את השמיכות ולהוסיף תחתיהם קדירה נוספת. ע"ש. וז"פ] -. ובשער הציון שם (סי' שיח, אות עד) ביאר המשנ"ב, שכן נראה לבאר בכוונת מרן דשרי להטמין דבר חדש תחת הבגדים שהמיחם היה טמון בהם, לפי הלשון שכתב מרן, כלי שיש בו דבר חם שהיס"ב מותר להניחו בשבת "ע"ג קדירה הטמונה" כדי שישמור חומו ולא יצטנן. דלמאי נקיט לה מרן דשרי להניחו לדבר חם ע"ג "קדירה הטמונה", סגי ליה למימר ע"ג קדירה חמה, אלא ודאי לאשמועינן דשרי אף להניח הקדירה החדשה הזאת תחת הבגדים המונחים ע"ג הקדירה הטמונה. והוסיף וכתב שם, שבאמת כן הוא בתוספתא דשבת טומנין מיחם ע"ג מיחם. דמשמע דשרי להטמין את המיחם החדש תחת ההטמנה שהיתה ע"ג המיחם הקודם. ע"ש. והוסיף שם עוד (בשער הציון אות עה), שכן מוכח כדברים אלו דשרי להטמין דבר חם תחת הבגדים המונחים ע"ג המיחם. מדברי הר"ן בשם ר"י בריש פרק במה טומנין על הא דאמרינן נזהיה רבה. ע"כ. ונראה בכוונתו שהינו מהא דחזינן לפי פירושו של רבינו יונה הנ"ל (המובא בפטיט, הערה ד), דעד כאן לא נזהיה רבה אלא התם שבא להטמין הכוזא דמיא שהיו בו מים קרים ע"ג הקומקומא, מכיון שמחמם את המים, ולא דמי למניח מיחם ע"ג מיחם דשניהם היו חמים. הא משמע דאם לעולם היה לוקח דבר חם ומניחו ע"ג המיחם דאין חום התחתון ניכר בעליון שבלא"ה היה חם שרי, ואפילו להטמינו. וק"ל. כן נראה בביאור דבריו.

ואמנם דבריו אלו של המשנ"ב בסי' שיח שהתיר להניח קדירה חדשה, תחת כיסוי המיחם, סותר את דבריו הנ"ל שכתב הוא גופיה בסי' רנג וסי' רנח לאסור להטמין דבר חדש תחת הכיסוי שהמיחם היה מוטמן בו, ואפילו שהוא דבר חם. ועי' בס' שש"כ (פרק א, הערה קצד), ע"ש. [ועתה ראיתי בקובץ "שערי ציון" (עמוד 55) אשר בפשטות הרב הכותב שם עמד להעיר על המשנ"ב שלפי דבריו בסי' שיח דמבואר התם דשרי להטמין קדירה שלא היתה טמונה תחת כיסוי שכבר נתון על קדירה טמונה, דא"כ מדוע מבואר בסי' רנג ס"ה דמותר לתת ע"פ קדירת החמין תבשיל שנתבשל כ"צ לחממו אבל להטמין תחת הבגדים אסור. וכתב ליישב שם, דצ"ל דבסי' רנג איירי בצונן וכמש"כ השו"ע לחממן, וכיון דתוספת החום ניכר בו לכן אסור להטמינו, ובסי' שיח איירי בדבר שהוא כבר חם ורוצה לשמור חומו, לכן שרי לעשות כן אגב ההטמנה הקיימת. ע"ש. ולכאורה מתורף דברי המשנ"ב בסי' רנח סק"ב משמע כדברים אלו דעיקר הקפידא היא שלא להטמין דוקא דבר קר. וע"ש. אולם יש להתבונן בדברים משום דישנם ספרים אשר הגירסא בהם במשנ"ב בסי' שיח סקנ"א דשהי - לכסות דרך אגב "גם הכלי שיש בו דבר קר". אולם בפשטות נראית הגירסא "דבר חם", וכאשר גרס כן במשנ"ב נמי כף החיים (שם, סקפ"ח) יעו"ש]. וע"ע בס' שביתת השבת (מלאכת מבשל, בבאר רחובות, אות קה) שהביא את דברי המשנ"ב הללו דסי' שיח, סקנ"א דמותר לכסות ולהטמין דבר חם שלא היה מוטמן, דרך אגב תחת הכיסוי שהמיחם היה מוטמן בו. וכתב ע"ז, והוא חידוש גדול ורחוק מן השכל ולא אישתמיט שום דוכתא לומר כך, ומדברי הר"ן רפ"ד אין ראיה, דלא מיירי מכירה לטמינה שזה אסור, אלא מטמינה לטמינה או שעירה לכלי שני דמותר להטמין אח"כ כמבואר סי' רנז, ס"ה, ע"כ. ומבואר דכוונתו להקשות על דברי המשנ"ב בשער הציון הנ"ל (אות עה), שכתב לדייק דבריו אלו דשרי להטמין דבר חדש תחת הכיסוי שהמיחם היה מוטמן בו, מדברי רבינו יונה שהביא הר"ן, דעד כאן לא אסר רבה - לפי פרושו של רבינו יונה - אלא דוקא להטמין דבר צונן תחת כיסוי הקומקומא, אבל לעולם לקחת דבר חם ולהטמינו תחת כיסוי המיחם שרי. וע"ז הקשה השביתת השבת, דלעולם אה"נ גם בכה"ג אסור לקחת דבר חם שלא היה מוטמן ולהטמינו תחת כיסוי המיחם, ורק באופן שהדבר החם הזה היה מוטמן קודם לכן, שפיר שרי להטמינו עתה תחת כיסוי המיחם. וראה בחזו"א חאור"ח (סי' לז, סקי"ז) שאף הוא עמד על דברי המשנ"ב הללו דסי' שיח דמותר לכסות העליון אגב שמכסה את התחתון, וכתב ע"ז, דהוא תמוה מאוד ולא עלתה על דעת השו"ע ולא על דעת הר"י והר"ן, וכוונת הר"י שהביא הר"ן הוא דכיסה את הכוזא דמיא בשבת מדין מותר להטמין את הצונן אפי' בשבת, והיה ס"ל לר"ז דאפילו נותנו ע"ג הקומקומא באופן שאינו יכול להתחמם אלא לפשר הו"ל בכלל מטמין את הצונן, ורבה נזהיה. וסבר ר"ז דאוסר משום הוספת הבל אפילו בלא כיסוי. ופריך ליה שהרי מותר להעמיד מיחם ע"ג מיחם, חם ע"ג חם, ולא חשיב כנותן ע"ג כירה. והכ"נ מאי אכפת לן בהוספת הבל כיון שאינו מביא לידי יד סולדת, ושהי' עצמה אין ראיה לאסור. ומשני ליה התם אוקומי מוקים, דהתם מיירי מצד אסור מבשל ואיירי בחם גמור שנתבשל כ"צ, או דאיירי שגם התחתון אין בו כח להרתיח העליון. ובכל אופן התם מותר שאין הנידון אלא לענין איסור בישול ואין כאן חם התחתון בעליון לאסור משום בישול. אבל הכא הנידון בהיתר הטמנת צונן, ולא הותר אלא בדבר שאינו מוסיף הבל, אבל במעשיהו כאן חשיב כטומן את הצונן בדבר המוסיף הבל, כי העליון מוליד חום בכל הכיסוי וזה לא הותר בצונן. אבל להטמין את החמין בשבת אסור בכל ענין ולא שייך כאן סברת אגב, דאין האיסור משום טורח אלא האיסור בקדירה שמטמינה בשבת, וכבר אמרו אין טומנין בדבר שאין מוסיף הבל משחשכה, והרי הוא עובר ומטמין, ומה שהביא המשנ"ב על התוספתא דקתני "טומנין מיחם ע"ג מיחם". יש להגיה בתוספתא ע"פ הגמרא אחרי שתוספתא זו הובאה בגמ', והגירסא בגמ' "מניחים מיחם ע"ג מיחם", וברא"ש ר"פ כירה הביא תשובה לגאון וכתוב שם, להטמין ע"ג כירה ומשמע דגם על שהיה נופל לשון הטמנה. עכ"ל. - והוסיף החזו"א וכתב - לעיל כתבנו דליתן כוזא דמיא ע"ג קומקום חמין ולכסותו אסור דחשיב כטומן את הצונן בדבר מוסיף הבל, כי העליון מוליד חום בכל הכיסוי וזה לא הותר בצונן, ואינו מדוקדק דלא משום טומן בדבר המוסיף הבל איתינן עלה, דא"כ גם מבעוד יום אסור אלא כיון שמגיע לו חום חשיב כטומן את החמין, ולא כמטמין את הצונן. ע"כ. והרי מבואר מדברי החזו"א הללו דאף הוא עומד לחלוק על דברי המשנ"ב הללו שכתב להתיר להטמין דבר חם תחת הכיסוי שהמיחם מוטמן בו. דלעולם כל שבא להטמין דבר חם אסור בכל גוונא, אפילו כשעושה כן דרך אגב להטמינו תחת הכיסוי שהקדירה מוטמנת בו כבר, דהא קיי"ל דאין טומנין דבר חם משחשכה. [וראה גם בדבריו בהשמטות שם (סי' קנו, השמטה לסי' רנג) ד"ה ענין, שהניף ידו בשנית לחרוץ בסכינא חריפא, כי לעולם אסור להוסיף קדירה חדשה בשבת תחת כיסוי קדירה שהיתה מוטמנת כבר, דחשיב כהטמנה חדשה. ע"ש]. ולכן כתב החזו"א דיש להגיה בדברי התוספתא דשבת במקום טומנין מיחם ע"ג מיחם, מניחין, ויש לציין, כי באמת הרמב"ם (בפ"ד, דשבת, ה"ו) ג"כ נקט כגירסא זו מניחים מיחם ע"ג מיחם, וכן נראה מדברי הרב המגיד (שם) שג"כ ס"ל דגירסא זו עיקר היא. ע"ש בדבריו.

מכל מקום על אף דחזינן, שהשביתת שבת והחזו"א עמדו לחלוק על דברי המשנ"ב הללו דסי' שיח, מאידך גיסא לא עמדו לעורר כלום על דברים קשים אלו שדבריו של המשנ"ב סיתראי ננהו, מדידיה אדידיה. שבדבריו בסי' רנג וסי' רנח מבואר דאסור להטמין קדירה חדשה בדרך אגב תחת כיסוי המיחם, ובדבריו בסי' שיח מבואר דמותר, ועי' בס' מכתבי החפץ חיים (עמוד 43) אשר מבואר שם כי יש מקומות במשנ"ב שנכתבו ע"י רבינו החפץ חיים עצמו ויש שע"י בנו רבי אריה ליב, ע"ש. וממילא לפ"ז אולי היה אפשר ליישב ולומר כי הדברים בסי' רנג ורנח שאוסר להוסיף קדירה חדשה להטמנה ישנה, כתב רבינו הח"ח עצמו, והדברים בסי' שיח נכתבו ע"י בנו. אמנם הנה הדברים בספר הנ"ל מתיחסים לגבי הסתירה שיש במשנ"ב מסי' שיח (ס"ק יד) על סימן שכח (ס"ק סג) וביאר שם שהדברים בסי' שיח נכתבו ע"י החפץ חיים. א"כ שוב יש להתבונן אם אפשר לומר כדברינו הנ"ל ליישב את הסתירה בדברי המשנ"ב. וצ"ע. ועי' גם בכף החיים סופר (סי' שיח, ס"ק פח) שהביא שם את דברי המשנ"ב הנ"ל (דסי' שיח, סקנ"א) ככתבם וכלשונם, דשרי להטמין בדרך אגב דבר חם תחת כיסוי קדירה מוטמנת, ולא כתב להעיר ולעורר עליו כלום, לא שדבריו סותרים למבואר בדבריו סי' רנג וסי' רנח, ולא שום קושיא אחרת. ע"ש. וצ"ע. (וראה בקובץ "שערי ציון" (עמ' 55) ד"ה ובשו"ע סי' רנג וכו', שנראה דהרב הכותב שם נר"ו, התעורר בענין זה, יעו"ש. וראה גם בס' שמירת השבת לידידינו הרה"ג ר"י שמואליאן נר"ו (סי' יג), ע"ש, ועדין צ"ע).

ומ"מ עתה, לפי המבואר דהאחרונים פליגי על ביאור דבריו אלה של המשנ"ב בסי' שיח, שביאר דשרי להטמין דבר חם תחת כיסוי קדירה מוטמנת, וס"ל דלעולם אסור. צריך להבין את דברי מרן דנקט בהאי לישנא, כלי שיש בו דבר חם שהיד סולדת בו מותר להניחו ע"ג "קדירה הטמונה" וכו', דלמאי נקיט לה "קדירה הטמונה" הרי אם מותר להניח את הקדירה החדשה רק ע"ג הקדירה החמה ולא להטמינה בכיסוי שלה, סגי ליה דלכתוב מותר להניחו ע"ג "קדירה חמה" כדי שישמור חומו. ולכאורה היה אפ"ל דלרבותא נקט לה מרן שכל שהוא חם, שרי להניחו אפילו ע"ג קדירה הטמונה אע"פ שהבלה חם ביותר, כיון שהדבר שהוא מניח ע"ג הוא חם. ולפ"ז אייתי שפיר ג"כ הסיפא דדברי מרן שכתב, אבל אין מניחין כלי שיש בו דבר שאינו חם כ"כ "ע"ג קדירה שהיא חמה" כ"כ שהעליון יכול להתחמם מחומה וכו' ולא נקט "קדירה טמונה", דגם הכא לרבוותא נקט לאשמועינן דכל שהוא קר אסור להניחו אפילו ע"ג קדירה שאינה טמונה והבלה רב, כל שהיא חמה שיכולה לחמם העליון וכו'. וק"ל. ואמנם שבתי וראיתי בדברי השביתת השבת הנ"ל (מל' מבשל, בבא"ר ס"ק קה) שכנראה הרגיש בדבר זה, דאם באמת אסור לדעת מרן להטמין קדירה חדשה תחת כיסוי המיחם למאי נקיט לה מרן "קדירה הטמונה", וכתב על דברי מרן הללו, ונראה דקדירה זו שרוצה להטמינה לא היתה עומדת ע"ג האש או ע"ג כירה, דהא אין טומנין תחילה בשבת אפי' בדבר שאין מוסיף הבל. וכתב הרמב"ם פ"ג דמכירה לטמינה אסור. רק איירי דמתחילה היתה טמונה במקום אחר. וקמ"ל שאע"פ שמניחה ע"ג קדירה חמה, אינו נראה כמבשל גם לא כמטמין בדבר המוסיף הבל. ע"ש. ומתורף דבריו אלו מתבאר דכוונתו לבאר בדברי מרן דאיירי הכא בדבר שהיה מוטמן כבר, ואתא מרן לאשמועינן דשרי להטמין דבר זה תחת הכיסוי של קדירה אחרת, דהוי מטמינה לטמינה דשרי. ודו"ק. אמנם עי' בחזו"א חאור"ח (בהשמטות סי' קנו, השמטה לסי' רנג) ד"ה אחדשה"ט, שמבואר בדבריו כי לעולם אסור להניח מיחם ע"ג מיחם בשבת אע"ג שב' הקדירות היו קודם לכן טמונות, שזה שנותן קדירה ע"ג קדירה מקרי מעין הטמנה בשבת, כיון שהוא מחדש הוספת הבל ע"י השתתפותם של ב' הקדירות. ע"ש. וראה גם בשו"ת תפלה למשה ח"א (סי' לד, אות ו), ע"ש.

וכאמור דלעצם דינא הסכימו האחרונים דאסור לקחת דבר חם, וכן דבר קר שיכול להגיע לחום שיס"ב, ולהטמינו תחת כיסוי הקדירה. דהוה ליה כמטמין בשבת, והוא אשר כתב מרן (בסי' רנג, ס"ה) דאסור להטמין הפאנדי"ש תחת הבגדים הנתונים ע"ג המיחם. ובפרט כל כי האי שיש אש תחת הקדירה התחתונה ורוצה להניח ע"ג קדירה אחרת ולכסותה דבודאי אסור דחשיב לה כמטמין בדבר המוסיף הבל, כיון שמתחמם מחום האש שלמטה וכמבואר להדיא בפרמ"ג (סי' רנח, במשב"ז - סק"א), ובמשנ"ב (סי' רנח) בביאור הלכה ד"ה מותר להניח מבעוד יום, ע"ש. וראה גם בשו"ת אז נדברו ח"ז (סי' כח וסי' כט) שג"כ כתב כיוצ"ב דכל שהקדירה התחתונה ע"ג פתיליה או גז ומניח ע"ג קדירה אחרת, אסור לכסות העליונה. ע"ש. וכן מבואר בדברי המאמר מרדכי (סי' רנח, סק"ב) ד"ה והנה, ע"ש היטב. וראה גם בשו"ת שבט הלוי להגר"ש ווזנאר ח"ה (סי' ל) ע"ש. וז"פ. וראה גם בדברי החזו"א (סי' לז, סקי"ט), ע"ש. ובאמת גם עצם האי דינא הנ"ל המובא בדברי מרן (סי' רנג, ס"ה) דאסור ליתן הפאנדי"ש תחת כיסוי הקדירה שמקור דין זה הוא מהרשב"א בחי' לשבת (מ, ע"ב), בפשטות מיירי שהקדירה הזאת לא היתה מונחת ע"ג האש, שהרי מרן גופיה לקמן (בסי' רנז, ס"ח) פסק את דינו של הרשב"א גופיה, שכתב, דאע"פ שמותר לשהות הקדירה ע"ג כירה שיש בה גחלים ע"פ הדרכים שנתבארו בסי' רנג [דהיינו שמונח ע"ג כסא של ברזל ואין שולי הקדירה נוגעים בגחלים כמבואר בדברי מרן שם סעיף א], אם הוא מכוסה בבגדים אע"פ שהבגדים אינם מוסיפים הבל מחמת עצמן, מ"מ מחמת האש שתחתיהם מוסיף הבל ואסור, ומיהו כל שהוא בענין שאין הבגדים נוגעים בקדירה אע"פ שיש אש תחתיה כיון שאין עושה דרך הטמנה שרי. ואם נתן על הקדירה כלי רחב שאינו נוגע בצידי הקדירה ונתן בגדים על אותו כלי רחב מותר, דכיון שאין הבגדים נתונים אלא על אותו כלי רחב שאין נוגע בצידי הקדירה אין כאן הטמנה. ע"כ. [ודבריו אלו של הרשב"א הם בחי' לשבת (מ, ע"ב) וכ"כ הר"ן (ר"פ במה טומנין) והנמוק"י (ר"פ לא יחפור) והאור"ח הל' שבת (אות עה) יעו"ש]. והרי דס"ל לרשב"א ומרן דכל שיש אש תחת הקדירה דאסור להטמינה בבגדים, דהו"ל כקופה שהטמין בה ונתנה ע"ג גפת דהוה ליה מוסיף הבל, ואסור להטמינו בכה"ג אפילו בער"ש. וממילא אם איתא דהא דסי' רנג, ס"ה מיירי שהקדירה מונחת ע"ג האש האיך הטמין את הקדירה גופה מער"ש בבגדים הללו, והרי בכה"ג אסור להטמינה, אלא ודאי דמיירי שאין אש תחתיה והטמינה בבגדים. ואפ"ה אסור להטמין את הפאנדי"ש תחת הבגדים הללו, כיון שסו"ס עושה עתה הטמנה בשבת, וז"פ. וראה במשנ"ב (סי' רנג, סקפ"ח) שרמז לדברים אלו, שכתב בביאור דברי מרן דאסור ליתן הפאנדי"ש תחת הבגדים הנתונים ע"ג המיחם, דר"ל שאם קדירת החמין או המיחם היה מכוסה מלמעלה בבגדים, "אפילו אם אין אש תחתיה" ה"נ אסור להטמין הפאנדי"ש תחת הבגדים משום איסור הטמנה. ובשער הציון (שם, את פו) כתב לבאר, דהרי אם יש אש תחתיה גם הקדירה שלמטה אסור להשהותה תחת הבגדים וכדלקמן סי' רנז, ס"ח, וכ"כ הפרמ"ג, ע"כ. והוא אשר אמרנו דמיירי הכא שאין הקדירה עומדת ע"ג האש, וראה גם בשו"ת תפילה למשה ח"א (סי' לד, אות ה) ע"ש. וכאמור שזה פשוט דבהכי מיירי.

וממילא הכ"נ יש לומר בנידון דידן, דאע"ג דכבר העלנו בס"ד דאכן שרי להניח חלה קפואה ע"ג המיחם כדי להפשירה, מ"מ כל שרוצה להניחה תחת הבגדים שע"ג המיחם ולכסותה בהם מכל צדדיה אסור. ועי' למו"ר מרן מלכא שליט"א בשו"ת יביע אומר ח"א (חאור"ח, סי' יד, אות י) אשר הביא שם את דברי שו"ת מערכי לב (בהשמטות סי' ה) שכתב, דגדר הטמנה הוא דוקא כשמטמין כלי עם התבשיל שבתוכו, אבל הטמנת עצם התבשיל בלי שום כלי אינו בגדר הטמנה שגזרו חז"ל, ולכן כתב להתיר ע"פ טעם זה לערות בשבת מים חמים מכ"ר לתוך טרמוס ולא חשיב ליה הטמנה, מכיון שמטמין כאן את גופו של התבשיל בלא שום כלי אחר, וכאמור דבכה"ג לא הוי הטמנה. ע"כ. והקשה ע"ז מו"ר מדברי הגמ' דשבת (לח, ע"ב) דאמרינן התם בענין ביצה, ולא יטמיננה בחול, ובגמ' שם מפרשינן אמר רבה גזירה שמא יטמיננה ברמץ, הרי שמצינו הטמנה באוכל עצמו, אע"ג שאין הוא מונח בתוך כלי. ושכן כתב להוכיח בשו"ת קרן לדוד (סי' עז) דמדברי הגמ' הללו (שבת לח, ע"ב) מבואר דאיכא איסור הטמנה אף בתבשיל שאינו מונח בתוך כלי, והביא שכן מבואר נמי בשו"ע הגר"ז (מהדו"ב, לסי' רנט), ע"ש. ועי' בס' שערים המצויינים בהלכה ח"ב (סי' פ, אות יג) אשר מבואר שם ג"כ כיוצ"ב בשם שו"ת לבושי מרדכי (ח"ב, סי' נה) שכתב, דגם במאכל עצמו בלא כלי שייך איסור הטמנה, וראיה מהא דאיתא בשו"ע (סי' רנז, ס"ב) דמותר לכפות כלי על אוכלין לשמרם מן העכברים ומן העפרורית, ומשמע דוקא לשמרם ליכא הטמנה, אבל להחזיק את חומו אה"נ הווי הטמנה, ושם הרי מיירי במאכל עצמו בלא כלי. ע"ש. ובס"ד לכאורה יש להביא עוד סיעתא לדברים אלו דאיכא הטמנה גם במקום שאין התבשיל מונח בתוך כלי, מדברי מרן הללו דסי' רנג, ס"ה שכתב, דאסור להטמין את הפאנדי"ש תחת הבגדים הנתונים ע"ג המיחם, דהווי הטמנה, [ודברים אלו הם דברי הרשב"א בחי' לשבת (מ, ע"ב)], והרי כשמניח הפאנדי"ש הזה ע"ג המיחם מניחו בלי כלי עי' היטב בדברי הב"י (סס"י שיח) ד"ה ואסור ליתן אינפאנדא, ואפ"ה אסור להטמינו בשבת, אע"פ שהוא מטמין את האוכל בלבד ללא כלי. וק"ל. ועי' היטב בדברי החזו"א (סי' לז, סס"ק לב) מש"כ חידוש יקר, ונפק"מ לענין טרמוס, ע"ש.

וראיתי הלום בשו"ת תפלה למשה (ח"א, סי' לד, אות ד) אשר הביא שם את דברי שו"ת זרע אמת ח"א (בחידושי שבת סי' י) שעמד על מנהג העולם שנוהגים ליתן בשבת ביצים מבושלות מערב שבת בתוך כלי שני להפיג צינתן - וזהו כנגד המפורש בט"ז בסי' רנח דמבואר בדבריו דאסור להטמין בכלי שני - ומעולם לא שמענו ולא ראינו שום מוחה בידם מימי אבותינו ואבות אבותינו וכו' וכתב ע"ז התפל"מ, כי הנה בנוגע לנתינת ביצים מגולגלות בתוך כלי שני של מים חמים, נראה לכאורה שגם הט"ז יודה בזה להתיר, דהרי משנה ערוכה שנינו כל שבא בחמין מער"ש שורין אותו בחמין בשבת ואפילו בכלי ראשון, ולא חשיב הטמנה משום שאין האוכל הנטמן נמצא בכלי אלא הוא מגולה ונוגע במים החמים, דדוקא רק כשמטמין את האוכל שבכלי הווי הטמנה. דאפשר לומר דשאני ביצים שכשהן עדין בקליפתם הדרך להטמינם ברמץ וכיוצ"ב אף שאינם בתוך כלי, וכמו שמבואר במשנה (שבת לח, ע"ב) ולא יטמיננה לביצה בחול ובאבק דרכים כדי שתצלה, והגם דבמתניתין תנן "כל" שבא בחמין וכו' ומשמע כל דבר ואפילו ביצים שנתבשלו מערב שבת מותר לשרותן בחמין בשבת, אולם בגמ' שם אמרו כגון תרנגולתא דרבי אבא, וא"כ יש לומר דדוקא כעין תרנגולת שאין דרך להטמינה בלא כלי אחר. עכת"ד. ע"ש. ומבואר מדבריו אלה דאכן ס"ל, שכל דבר שמטמינים אותו כשהוא מגולה בלא להכניסו קודם לכן לכלי, לא מקרי הטמנה. והא דבביצה איכא הטמנה אע"ג שלא מניחה בכלי, משום שכן הוא דרכה להטמינה תמיד בלא כלי.

ולא זכר הרב הנ"ל נר"ו כלל מדברי האחרונים ומדברי מו"ר שליט"א הנ"ל שכתבו לחלוק על סברא זו, ומה גם דכאמור שמדברי מרן בסי' רנז, ס"ב שהביא הלבושי מרדכי ומדברי מרן בסי' רנג, ס"ה שהבאנו בס"ד מוכח דשפיר מקרי הטמנה גם כשמטמין את האוכל בלא להניחו בכלי, ואמנם דברי הגמ' הנ"ל (מה, ע"ב) דאמרינן כל שבא בחמין מותר לשרותו בחמין וכו' שהביאם הרב הנז' להוכיח מינהו דכל שמטמין את האוכל כשהוא מגולה דלית ביה הטמנה, יש לעיין בהם דלכאורה הוי ראיה. ואולם הנה ראיתי בדברי החזו"א (סי' לז, סקל"ב), שעמד להוכיח מדברי המשנה הללו דכל שבא בחמין וכו', דמכאן משמע שאין דין הטמנה במים. ע"ש. [ואגב אורחיה מתבאר מדברי החזו"א הללו דס"ל דאיכא הטמנה גם כשמטמין המאכל בלא כלי. ע"ש. וראה בשו"ת אז נדברו (ח"ו, סי' עח) ע"ש]. ואולי י"ל דהרב הנ"ל לשיטתיה אזיל, דמבואר בדבריו שם (בסוס"י לד) דס"ל להתיר את הנחת בקבוק המאכל של התינוק במים חמים, לא מטעם דבמים ליכא הטמנה כדכתב החזו"א, אלא דאין הטמנה בכ"ש. ע"ש. אמנם הנה לפ"ז לכאורה היה אפשר ליישב את ההערה, מהא דאמרינן כל שבא בחמין וכו' דהא דאמרינן שורין אותו בחמין היינו בכ"ש, ובכ"ש הרי כאמור דליכא הטמנה. וכמו שהסכים לזה נמי מו"ר בשו"ת יביע אומר ח"א (חאור"ח, סי' יד), דלכן מותר לערות בשבת מים מכ"ר לתוך קנקן הטרמוס לשמור חומו, וליכא ביה משום הטמנה, כיון דהטרמוס חשיב ככ"ש, ואין הטמנה בכ"ש. ע"ש. אולם האמת היא דבענין הא דאמרינן כל שבא בחמין שורין אותו בחמין וכו', עי' במג"א (סי' שיח, סקי"ד) שביאר דהיינו דשרי לשרותו בכ"ר, ודלא כהב"ח שמחמיר, ע"ש, ובאמת זהו דעת התוס' המרדכי והר"ן, וכ"כ בכה"ח (סי' שיח, ס"ק סז), ובא"ר (שם, סקי"ב), והתו"ש (שם אות כד), והגר"ז (שם, סעיף יא) ובחיי אדם (כלל כ, אות ו), ע"ש. אמנם עי' בכה"ח (שם) שהוסיף וכתב, והא דמותר לשרותו אפילו בכ"ר היינו לאחר שהורד מעל האש, דהכי הוא לשון שריה וכ"כ הא"ר אות כד, אבל ליתנו בכ"ר שעל האש אסור, וכמ"ש לעיל אות סה, ע"ש בדבריו. וכן הביא המשנ"ב (שם, סקל"ג) ע"ש. וראה גם בדבריו בשער הציון (שם, אות מו), ע"ש. ואולי לפ"ז שוב יש לפרש וליישב. וק"ל.

וגם הלום שבתי וראיתי בס"ד בדברי רבינו זלמן הנ"ל (מהדורא בתרא, סי' רנט) שלפי דרכו דס"ל נמי דהטמנה מקרי אף כשמטמין המאכל בלא כלי, והביא ג"כ את הראיה הנ"ל מהא דחזינן דגזרו בביצה משום הטמנה, ש"מ דהטמנה הוי גם בלא כלי. וכתב דדוחק לומר דמשום שהיא בקליפתה הווי כמו בתוך כלי, דכל כה"ג הו"ל לפרש. ואח"כ המשיך לעמוד על קושיא זו דדברי המשנה כל שבא בחמין וכו', דלכאורה מדוע לא חיישינן ביה משום הטמנה. וכתב שם, שאכן לפי דברי רש"י בגמ' שבת (מ, ע"ב) בענין חמי טבריא מבואר מדבריו דבמים חשיב שפיר הטמנה, שביאר שם את הבעיה דחמי טבריא, שהיו טומנים את הצונן בחמין. וגם התוס' לא פליגי עליה אלא מפני שהצונן מתערב, אבל לעולם מודו דבמים הוי הטמנה, ולכן צריך לבאר דהא דכל שבא בחמין שורין אותו בחמין דהתם לא מקרי הטמנה כלל כי המליח נראה בתוך החמין, והיות והוא נראה לא חשיב מוטמן. וגם אם אינן צלולין כ"כ מ"מ לא דמי לרמץ שמכוסה וטמון לגמרי. אלא א"כ נותן כלי בתוך החמין, כסילון דטבריא שהמים שבסילון מכוסים וטמונים לגמרי, ואף שהסילון נראה הרי גזירת הטמנה הוא על האוכלין והמשקין שלא יהיו נראים, ולא על הכלים. עכת"ד. ע"ש. וא"כ לפי דבריו אלו של רבינו זלמן שפיר מיושבים הדברים, דהא דלא גזרינן התם בענין כל שבא בחמין וכו' משום הטמנה, היות ולא הוי הטמנה אלא כל שהדבר הנטמן לא נראה, והכא המים צלולין והוא נראה, ואפילו בעכורין עדין לא חשיב לרמץ שהוא מכוסה וטמון לגמרי. ודפח"ח. וגם עתה ראיתי בס' שמירת שבת כהלכתה (פרק א, הערה ריב), שעמד להסתפק אי שרי להכניס ביצה מבושלת כ"צ בקליפתה לתוך מים חמים, דיש לומר דלא דמי להא דכל שבא בחמין דשורין אותו בחמין, דהתם אין זה דרך הטמנה, אלא נתינת אוכל בקדירה כמו תערובת של בשר ורוטב וכיוצ"ב, משא"כ הכא שהביצה מכוסה בקליפתה אפשר שדומה למשקין שבתוך כלי דשייך בהו איסור הטמנה. ע"ש. וע"פ דבריו אלה יש עוד ביאור מדוע לא חיישינן התם במשנה דשבת בענין כל שבא בחמין וכו' לענין הטמנה. משום שהוי כמטמין אוכל בתוך אוכל שאין בו דין הטמנה. וק"ל. וראה עוד בשו"ת אז נדברו (ח"ונ סי' עח) שכתב, דכל שטומן האוכל בלא כלי אפשר דאין בו משום הטמנה, והוסיף דאפשר דפליגי בזה נמי הראשונים בדברי הגמ' שבת (יט, ע"ב) בהא דאין צולין בשר בצל וביצה אלא כדי שיצולו מבעוד יום, והרי הוא נוגע בגחלים והוי הטמנה במקצת, וסתימת המשנה מיירי אפילו בטמון כולו, אלא ודאי כיון שאין דרך הטמנה בכך בנוגע בגחלים שמא ישרף, ממילא גם בכל דבר שמוסיף הבל לא גזרו. אבל מאידך גיסא יש אומרים דאתיה כחנניה וכמו שאין בו משום איסור שהיה, אין בו איסור הטמנה. ע"ש. אמנם כאמור שמדברי הפוסקים הנ"ל מבואר בפשיטות דכל כה"ג חשיב נמי הטמנה, אע"ג שלא מטמין את המאכל עם כלי, ובדברי המשנה דשבת הנ"ל (יט, ע"ב) בהא דאין צולין בשר בצל וכו' ולא חיישינן ביה לאיסור הטמנה, עי' בשו"ע הגר"ז הנ"ל (מהדו"ב סי' רנט) ד"ה אבל אין, במה שרמז לבאר ג"כ את דברי המשנה הללו. ע"ש.
למטה

All rights reserved © 2003 Harav Pinhas Zbihi