חלק חושן משפט סימן א'  בענין: הגורם נזק ע"י תפילה או סגולה ב"ה ירושלים תובב"א, יום ד' ערב ר"ח ניסן, "מטל השמים ומשמני הארץ" (תשמ"ב). לפ"ק. [בתוספת נופך בעת ההדפסה].

תנן במסכת מכות (יא ע"א) אחד כהן גדול משוח בשמן המשחה, ואחד המרובה בבגדים מחזירין את הרוצח מעיר מקלט וכו', לפיכך, אימותיהן של כהנים גדולים מספקות להן מחיה וכסות, כדי שלא יתפללו על בניהם שימותו. ואמרינן בגמ' (שם) טעמא דלא מצלו, הא מצלו מייתי, והכתיב (משלי כו) "כצפור לנוד כדרור לעוף כן קללת חנם לא תבא", אמר ההוא סבא (א) ,מפירקיה דרבא שמיע לי שהיה להן לכהנים גדולים לבקש רחמים על דורן ולא בקשו. ופרש"י: שהיה להן לבקש רחמים על דורן - הלכך לאו קללת חנם היא. ע"ש. [וע"ע בתרגום יונתן בן עוזיאל פר' מסעי (במדבר לה כה) שכתב בענין זה וז"ל: ויתיב בה עד זמן דימות כהנא רבא וכו', ומטול דלא צלי ביומא דכפורי בקודש קודשיא על תלת עבירן קשין דלא יתקלון עמא בית ישראל, בפולחנא נוכראה ובגילוי עריותא ובשדיות אדם זכיא והוה בידיה לבטלותהון בצלותיה ולא צלי, מטול כן אתקנס לממת בשתא. יעו"ש. והיינו שנקנס על כך שהיה צריך להתפלל ביוה"כ על ענין זה שלא יגרם שפיכות דמים, ותפילתו היתה מתקבלת בודאות, ולא התפלל, לכן הוא נקנס ונענש על זה. ועי' בס' שמע יעקב (דף מד ע"ב) שכתב לציין בזה דאע"ג שתפילתו של הכה"ג על עוון שפיכות דמים כוללת גם רציחה במזיד, מ"מ לא שייך לייחס רציחה במזיד לחסרון בתפילתו של הכה"ג, מאחר והרוצח עושה זאת ביודעין ובזדון והבא לעשות עבירה פותחין לו, ורק הריגה שבאה בשוגג יש לייחסה לחסרון בתפילתו של הכה"ג ביוה"כ. יעו"ש. ובס' יפה תלמוד (חלק ב) עמד לתמוה לפי דברי תרגום יונתן בן עוזיאל הנ"ל, דא"כ שהדבר תלוי בתפילתו של כה"ג בקדש הקדשים ביוה"כ, נמצא שדוקא כה"ג שהיה ביוה"כ של אותה שנה שאירעה ההריגה בשוגג מחזיר את ההורג בשגגה עם מיתתו אבל אם הכה"ג נתמנה אחר יוה"כ באותה שנה שהרג הלה בשוגג לא שייך בו האי מילתא שהיה לו לבקש רחמים. ולא מצינו חילוק כזה. ונשאר בקושיא. יעו"ש]. ועכ"פ חזינן מהכי דשפיר איכא כח ביד האדם להזיק על ידי תפילתו ח"ו.

ובאמת יש לומר דהיינו נמי דלעתיד לבוא יבוא אליהו לבשר על הגאולה ועל הישועה בביאת המשיח כיון שמעתה הוא מופקד להיות מבשר טוב וזאת תהיה לו חל'ף עבודתו שהוא עתה מליץ טוב ויושר על ישראל בעת דלותם וגלותם והוא מידה כנגד מידה דכנגד אשר עתה מצטער בצערם של ישראל כך גם ישמח בשמחתם .וכמו שנאמר בו בבוא חזיון הישועה בענין בשורת הגאולה שיביא לבית ישראל) ישעיהו נב ז) "מה נאוו על ההרים רגלי מבשר משמיע שלום מבשר טוב משמיע ישועה אמר לציון מלך אלהיך דענין זה נאמר על אליהו הנביא ז"ל אשר יבוא לבשר את הגאולה וכמתבאר בילקוט שמעוני) ישעיהו רמז תעה (דאיתא התם בשעה שהקב"ה גואל את ישראל שלשה ימים קודם שיבא משיח בא אליהו ועומד על הרי ישראל ובוכה ומספיד עליהם וא"ל הרי א"י עד מתי אתם עומדים בארץ ציה ושממה וקולו נשמע מסוף העולם ועד סופו ואחר כך א"ל בא שלום לעולם בא שלום לעולם שנאמר מה נאוו על ההרים רגלי מבשר משמיע שלום כיון ששמעו רשעים הם שמחים ואומרים זה לזה בא שלום לנו ביום שני בא ועומד על הרי ישראל ואומר באה טובה לעולם באה טובה לעולם שנאמר מבשר טוב ביום שלישי בא ועומד על הרי ישראל ואומר באת ישועה לעולם באת ישועה לעולם שנאמר משמיע ישועה וכיון שהוא רואה את הרשעים שהם אומרים כך אומר לציון מלך אלהיך וכו' יעו"ש .ועיין גם מש"כ בזה בס"ד בענין ג' ימים אלו שיבוא אליהו הנביא ז"ל לבשר את הגאולה וכו' בדברינו בשו"ת עטרת פז ח"א חאו"ח) סימן טו הערה א ד"ה ותישבי הוא (. יעו"ש.

וע"ע נמי בענין זה דאליהו הנביא ז"ל עתה באחריתו אינו אלא סנגור ומלמד טוב על ישראל דאיתא בקהלת רבה) פרשה ד פיסקא א ד"ה ושבתי ("ושבתי אני ואראה רבי יהודה ורבי נחמיה ורבנן רבי יהודה אומר אלו הקטנים הנגנזים בחייהן בעון אבותם בעוה"ז לע"ל הן עומדין בצד חבורה של צדיקים ואבותיהם בצד חבורה של רשעים והם אומרין לפניו רבש"ע כלום מתנו אלא בעון אבותינו יבואו אבותינו בזכיותינו והוא אומר להם אבותיכם חטאו מאחריכם וחטאתיכם מלמדין קטיגור רבי יהודה ברבי אלעאי בשם רבי יהושע בן לוי באותה שעה אליהו זכור לטוב יושב ומלמד סניגוריא ואומר להם אמרו לפניו רבש"ע אי זו מדה מרובה מדת הטובה או מדת הפורענות אמר מדת הטוב מרובה ומדת הפורענות מעוטה ומתנו בעון אבותינו אם מדת הטוב מרובה לא כל שכן שיבואו אבותינו אצלנו אמר להם יפה למדתם סניגוריא יבואו אצלכם וכו' יעו"ש .וחזינן דאליהו הנביא ז"ל מלמד זכות על ישראל לעתיד לבוא .ויש לומר דהוא כאמור לעיל דעתה אין אליהו הנביא ז"ל אלא רק מלמד זכות על ישראל.


למטה

All rights reserved © 2003 Harav Pinhas Zbihi