למעלה
דאפשר שיש הבדל
בין ההורג בסגולה להורג בתפילה
ואפשר שעוד יש
לומר בזה דאה"נ עד הכא לא אמרינן דלאו אורח ארעא הוא וכו' דהוא דוקא כשעושה
כן ע"י סגולה או שמות וכיו"ב וכי הא דעובדא דריב"ל שרצה לקללו
בעידנא דריתחא וכו' דהוא כענין סגולי דהוא משום שכביכול מאלץ כלפי שמים לעשות דבר
שאין הם חפצים בו וכעובדא דריב"ל שרצה לקלל את ההוא מינא בזמן ידוע שהוא עת
זעם בעולם והקללה מתקבלת בודאות גמורה וכמבואר בגמרא שם .אבל כל שעושה כן על ידי
תפילה וכעובדא דרבי מאיר כיון שמן השמים הם הקובעים אם לקבל את תפילתו לא קפדינן
בהכי דאדם מפנה בקשתו לפני הקב"ה ואם קיבלו את תפילתו לא נחשב שמאלץ כלפי
שמים ואפשר שגם לא נחשב שהוא כהורגו דמעשיו הרעים גרמו לו שתתקבל התפילה והבקשה
עליו והוא רק חיזק את הדבר בתפילתו ולכן בעובדא דרבי מאיר לא קאמר דלאו אורח ארעא
הוא שיענשוהו מן השמים כדביארו תוספות הנ"ל גבי עובדא דריב"ל דפירשו הכי
את דברי הגמרא שם דקאמרה לאו אורח ארעא וכו' והוא כיון שרבי מאיר רצה לעשות כן
ע"י תפילה וכאמור שמא כל שעושה כן ע"י התפילה ליכא ביה משום לאו אורח
ארעא וכו' ושפיר הוי משום האי מילתא ואפשר שאף לא נחשב בהכי כהורגו .ובאמת לפי זה
יתחדש לומר דאף מהר"י חאגיז בשו"ת הלק"ט) הנ"ל (דקאמר שההורג
ע"י שם וכו' נחשב כרוצח לא קאמר כן אלא דוקא כשעושה כן ע"י שם וקללה
וסגולה וכיו"ב אבל אה"נ כל שיעשה כן ע"י תפילה ליכא קפידא בהכי
דהוא מטעם האמור שלא עשה כן להכריח כלפי שמים שיעשה הדבר כדבר מוכרח אלא רק התפלל
וביקש על זה ומה שקיבלו את תפילתו היינו משום שמעשיו הרעים של השני גרמו לו
וא"כ זה שהתפלל הוא אף פחות מגרמא וק"ל .וצ"ע.
ובאמת יש לומר
בזה עוד דלעולם אף אם נימא דהגורם נזק ומיתה ע"י תפילה אה"נ דלאו שפיר
עביד ואיכא ביה נמי האי מילתא דלאו אורח ארעא וכו' ומטעמא דביארו התוספות דהיינו
משום דאין להטריח כלפי שמים לעשות דבר שאין הם רוצים דסו"ס אף בזה שייך
לכאורה האי מילתא מ"מ עדין יש לומר דלא חשיב בהכי שמתפלל ומבקש כהורג ומזיק
כהא דקאמר בשו"ת הלק"ט הנ"ל גבי ההורג ע"י שם דעיין בדברי
רבינו החיד"א בספר דבש לפי) מערכת מ אות ה (שכתב לבאר שם דאע"ג
שמהר"י חאגיז בשו"ת הלק"ט) הנ"ל (כתב דההורג ע"י שם חייב
משום מזיק והורג מ"מ חזינן בכמה דוכתי בש"ס דאמרינן ברבנן נתן בו עיניו
ועשאו גל של עצמות די"ל דמ"ש נתן עיניו בו עיניו היינו שהיו מכוונים שאם
הרשע חייב מיתה וחפץ ה' בזה תועיל הכוונה וימות ואי לא לא והוא על דרך שאמרו במדרש
עה"פ שנאמר במשה כשהרג את המצרי ויפן כה וכה וירא כי אין איש שאמרו חז"ל
שנמלך משה במלאכים והסכימו בהריגתו של המצרי וכו' וה"נ הוא כנמלך. יעו"ש
.וממילא לכאורה לפי זה יש לומר דגם בענין התפילה הוי הכי שהרי האדם מתפלל ומבקש
ואם ירצו מן השמים יקבלו תפילתו ואי לא לא וממילא אם בסוף מת ונהרג כנראה שהיה
חייב במיתה זו וממילא אין לו להענש .דהתפילה כאמור לא הוי כענין הזכרת שם דכשמזכיר
שם הרי הוא הורגו בודאות גמורה והוי כהורג בחץ וחרב ממש שסופם ודאי למיתה] כי באמת
ענין שמות הקודש פועל בודאות גמורה ועיין נמי בשו"ת שלמת חיים) סימן תתשפב
(שכתב לבאר שם דענין השימוש בספר יצירה ונעשה לו רצונו לא חשיב בגדר נס והוכיח כן
מהא דחזינן בגמרא סנהדרין) סה ע"ב (בענין האמוראים שהיו בוראים כל יום שישי
עגלא תילתא בספר יצירה ואוכלים אותו בשבת ואם זה נס מדוע לא חששו מהא דאמרו
חז"ל דכל שעושים לו נס מנכין לו מזכיותיו אלא ודאי דאין זה בגדר נס מאחר וכך
הוא הסדר לעשות בספר יצירה והוא כפועל בטבע. יעו"ש . מה שאין כן בתפילה שאין
זה אלא כמבקש מן השמים והוא כענין שהזכיר רבינו החיד"א גבי נתן בו עיניו
עיניו וכו' שאין זה שיהיה הדבר בודאות גמורה וממילא אם קבלו את תפילתו לבסוף היינו
משום שבאמת היה חייב מיתה ולכן הוי כענין נתן בו עיניו שהזכיר רבינו החיד"א
שהיה עושה תנאי והכא נמי בענין התפילה הוא נמי כיו"ב שאם יקבלו את בקשתו
ותפילתו הרי שזה היה חייב מיתה .
ולכאורה הכי
משמע נמי מדברי הגמרא דמסכת מכות) הנ"ל( דאמרינן גבי האי שהיושבים בעיר המקלט
מתפללים על הכהן גדול שימות וכו' ופרכינן והכתיב) משלי כו ("כצפור לנוד כדרור
לעוף כן קללת חנם לא תבא וכו' והיינו שאף שיתפללו עליו שימות לא תתקבל תפילתם
ומתרצינן אמר ההוא סבא מפירקיה דרבא שמיע לי שהיה להן לכהנים גדולים לבקש רחמים על
דורן ולא בקשו .והיינו שיש להם אשמה בדבר ולהכי שפיר תתקבל התפילה ונמצא שיש בהם
גדר חיוב וע"י התפילה מקרבים את הדבר יותר .וא"כ אינו כענין הזכרת שם
דהתם דבר זה גורם שאף אם לא חייב מיתה ינזק וימות והוא כהורגו ממש ע"י חרב
וחנית שאכן ביד האדם לגרום מיתה לאחרים אף אם לא נגזר עליהם כי האדם הוא בחירי
וכענין שכתב כן נמי רבינו אור החיים הקדוש בפרשת וישב) בראשית פרק לז פסוק כא (על
הפסוק וישמע ראובן ויצילהו מידם וז"ל שם פירוש לפי שהאדם בעל בחירה ורצון
ויכול להרוג מי שלא נתחייב מיתה מה שאין כן חיות רעות לא יפגעו באדם אם לא יתחייב
מיתה לשמים והוא אומרו ויצילהו מידם פירוש מיד הבחירי ובזה סתר אומרו ונראה מה
יהיו חלומותיו וגו' כי הבחירה תבטל הדבר ואין ראיה אם יהרגוהו כי שקר דיבר) (ב). יעו"ש .וחזינן מהכי דהאדם יכול
לגרום להריגה אף שמהשמים השני אינו חייב בכך והיינו נמי דיכול להורגו בחרב ולכן
נמי הזכרת שם להרוג שהוא ענין שבודאי יהיה בו הריגה והוא כענין הורגו בחרב ממש
משא"כ כשעושה כן בכח התפילה דאז לא תהיה הריגתו בודאי אלא א"כ יגזרו עליו
מן השמים מפני רוע מעשיו .וממילא לפי זה יש לומר דאה"נ כשמזיק ע"י
תפילתו לא חשבינן ליה כדין מזיק שהזכיר מהר"י חאגיז כדין מזיק ע"י שם
.ומכל מקום כאמור דשמא עדין יש לומר דאף בזה לאו אורח ארעא הוא לבקש מן השמים
שיענישו את האחרים ומ"מ דין מזיק אין לו. וק"ל.
ושו"ר
נמי בדברי רבינו החיד"א בספר דבש לפי) מערכת מ אות ה ד"ה אמנם (שעמד
לבאר שם בענין ההורג כשם חשיב כהורג בחרב ממש כיון שהאדם הוא בחירי וכך רצונו של
הקב"ה דהמזכיר שם יוכל להרוג בודאי ואף שהשני אינו חייב יכולים להורגו בשם כי
כך הטביע הקב"ה חוק בטבע שביד האדם לעשות פעולות ע"י שם ואין מונע .ובזה
ביאר נמי הא דאמרו חז"ל דאנשי דור המבול היו בקיאין בשמות והיו אומרים שהם
ישביעו למלאכים לעשות רצונם ולעכב הפורענות והקב"ה שינה את סדרי המלאכים
והחליף את של זה בזה וכשהיו קורין למשל לשר של מים היה משיב איני ממונה על המים
וכיו"ב וכן אמרו חז"ל דהוה נמי בחורבן בית המקדש שנתחלפו המלאכים כדי
שלא יכלו לקרוא לעזרתם ולכאורה אמאי הוצרך השי"ת להחליף את מינוי השרים היה
לו למנוע את האנשים כשיבואו לעשות פעולם שלא יוכלו לכוין בשם או כל כיו"ב אלא
הוא כמבואר דכיון שהבחירה ניתנה ביד האדם וכך הוא הנהיג השי"ת בעולם שאם יבוא
לעשות פעולה ע"י שם יוכל לעשותה באין מונע ועל כן אף שזה אינו חייב מיתה יוכל
להורגו .עכת"ד. יעו"ש .וחזינן מכלל דבריו אלו של רבינו החיד"א דאכן
ס"ל כנ"ל דענין ההורג בשם הוא כהורג בידים ממש וכשם דאמרינן גבי ההורג
בידים דהוא מצד בחירתו של האדם ועל כן יכול להרוג גם אם לא נגזר על האדם ההוא כן
נמי הוי גבי ההורג בשם שיכול להרוג גם אם לא נגזר על האדם ההוא .ועל כן שונה הדבר
מענין תפילה דהתם יש לומר שאין זה אלא בקשה בעלמא ורק אם ימצאו שהשני חייב במעשיו
או יהרגוהו וזה בתפילתו רק עורר את הדבר שישגיחו על מעשיו של הנהרג ועורר את הדין
עליו.
מתי אמרינן לאו
אורח ארעא הוא ובאמת הנה עדיין יש להתבונן לפי הא דביארו תוספות דברכות) הנ"ל
(גבי עובדא דריב"ל שרצה לקלל את
ההוא מינא וקאמר דלא אורח ארעא הוא וכו' שאין להטריח כלפי שמים לעשות כן וכו' מהא
דחזינן בגמרא דמסכת
גיטין) ז ע"א (דשלח ליה מר עוקבא לרבי אלעזר בני אדם העומדים עלי ובידי למסרם
למלכות מהו שרטט וכתב ליה)
תהילים לט ("אמרתי אשמרה דרכי מחטוא בלשוני אשמרה לפי מחסום בעוד רשע לנגדי
אע"פ שרשע לנגדי אשמרה לפי מחסום .שלח ליה קא מצערי לי טובא ולא מצינא דאיקום
בהו שלח ליה) תהילים לז ("דום לה' והתחולל לו דום לה' והוא יפילם לך חללים
חללים השכם והערב עליהן לבהמ"ד והן כלין מאיליהן .הדבר יצא מפי ר"א
ונתנוהו לגניבא בקולר .ע"כ .ופירש רש"י קולר - שלשלת של ברזל שנותנין שם
המוכתבים למלכות להריגה. יעו"ש .ולכאורה כיצד עשה כן ללמדו ענין זה שבכוחו
יענש גניבא מן השמים ואף יתחייב מיתה והא חזינן לפי התוספות דברכות הנ"ל דלאו
אורח ארעא הוא לגרום שיענש ע"י שמים .ברם אפשר דיש להשיב ע"ז בפשיטות
דעד כאן לא קפדינן למימר דלאו אורח ארעא הוא למעבד הכי אלא דוקא כי הא דאיתא התם בגמרא
ברכות שריב"ל רצה לקלל ולבקש שיענשו וכן כל כיו"ב שמבקש שיהיה כן שיענש
מן השמים אבל אה"נ כל כי האי שהוא יושב ודומם וממילא הצורר יענש לא איכפת לן
שהרי אין הוא מבקש שיהיה כך אלא הוא עושה מעשה וממילא נעשה הדבר .והוי כי הא
דאמרינן לעיל גבי ענין התפילה דכיון שאינו עושה מעשה של הכרח כלפי מעלה ליכא למיחש
בהכי וגמ הוי כי הא דאמרינן ברישא דכשאינו מבקש שיענישוהו מן השמים אלא מבקש עליו
סתם שימות כבעובדא ררבי מאיר ולא אמרינן בהכי דלאו אורח ארעא הוא והכא נמי מה שהוא
יושב ודומם וזה נענש אינו ענין של הכרח כענין הקללה אלא הוא כענין התפילה דמן
השמים יראו אם נכון הוא להענישו ויעשו לו כחפצו.
]ועיין נמי
בתוספות גיטין) שם ד"ה השכם (שכתבו דאין בזה משום הא דאמרו בגמרא בבא קמא) צג
עי"א) דהמוסר דינו לשמים הוא נענש תחלה משום דהכא השכם עליהם לבית המדרש
דקאמר היינו לעסוק בתורה. יעו"ש. והיינו דמה שאמר דישכים הוא אפילו לא להתפלל
עליהם אלא שישכים סתם ללמוד תורה וממילא הוא ענין סגולי שהם יכלו מאליהם
.וא"כ כל כה"ג ודאי דלא שייך לומר בזה דלאו אורח ארעא הוא להטריח כלפי
מעלה .וע"ע נמי בדברי הגרי"ח בספר בן יהוידע במסכת גיטין) שם ד"ה
השכם והערב (שכתב לבאר שם בענין זה שיעצו ר"א למר עוקבא השכם והערב עליהם
לביהמ"ד וכו' דהטעם בזה הוי שיועיל הדבר משום דהא קיי"ל דשכר תורה
ומצוות בהאי עלמא ליכא והוא כיון דכשם שאשה מעשה ידיה לבעלה לכן נמי אין לאדם שכר
מן הדין במה שמקיים התורה ומצוות בעוה"ז אך מה שעושה מתוך הדחק יש לו שכר
בהאי עלמא והוא כדין אשה שדחקה עצמה דזוכה לעצמה וכל שזוכה בו בדין יש לו קבלת שכר
גם בהאי עלמא משום ביומו תתן שכרו ולכן א"ל השכם והערב שתדחוק עצמך על אף
שאתה אב"ד ומוטל עליך צרכי ציבור וקשה עליך אם תשכים ותעריב ולכך נחשב זה עושה
מתוך הדחק דיש שכר גם בהאי עלמא ואז בשכר זה יהיו כלים האוייבים מן העולם וכו'
.ומה שאמר כלים מאליהם הכונה שיהיה איזה סיבה שהם יפלו ברעה שסבבו לעצמם מידם כדי
שלא תהיה אתה בסוג כל שחבירו נענש על ידו דאין מכניסין אותו במחיצתו של הקב"ה
אלא הם יפלו ברעה אשר יסבבו הם מעצמן להם .עכ"ד. יעו"ש .וחזינן מכולי
האי דאכן ענין זה שישכים ויעריב דיועיל לא חשבינן ליה כעושה לו מידי אלא הוא דבר
המועיל ממילא כיון שנעשה מתוך הדחק ובכה"ג איכא שכר מצוה וממילא יכלו הם
מעצמם[.
ושו"ר נמי
בספר איי הים במסכת גיטין) שם ד"ה שלח ליה מר עוקבא אות ג (שעמד לפרש שם את
הסוגיא הנ"ל דבתחילה שאל מר עוקמא את רבי אלעזר אם למוסרם למלכות ועל זה השיב
שאסור למוסרם וכשחזר ואמר לו מצערי לי טובא כלומר הב לי עיצה על כך השיב דום לה'
וגו' ועל ידי כך ה' יתברך יפילם חללים וזה לא נחשב ממיתם בידים אלא הם כלים מאליהם
בעוונותיהם .וראה עוד בדבריו שם שפירש בנזה את עניני הפסוקים וכן את הענין שהיה גם
בדוד המלך ע"ה שאמר על שאול המלך ע"ה) שמואל א' פרק כו ("כי מי שלח
ידו וגו' כי אם ה' יגפנו וגו' או במלחמה ירד ונספה וכתב הרד"ק שם כלומר
ע"י ה' יומת ולא על ידו והיינו כי אף שהחזיק לשאול שהוא רודף והבא להרוגך
השכם להרגו אולם חשש דוד מאוד למה שהיה שאול משיח ה' וכאמרו מי שלח ידו במשיח ה'
ונקה אמנם כאן בהני בריוני אף כי היו בני בליעל וכו' עכ"ז לא הסכים רבי אלעזר
שימסרם למלכות להורגם בידים לפי שלא באו להרגו רק היו מריבים עימו ומקניטים אותו .וזהו
שנתן לו ר"א עצה שידום לה' ושיתחולל לו יתברך כלומר ממה שמר עוקבא רוצה שהם
יהיו חללים חללים ע"י עצמו במה שימסרם למלכות לא יעשה כן בידים ובפה מלא אבל
ידום לה' והוא יתברך יפילם לפניו חללים חללים ולא יחשב לו הדבר שהוא הרגם כאמור
לעיל דהשי"ת יגפם בעוונם ועל כן לא יחשב לו שהוא המיתם בידים .וסיים שם ובזה
יתיישבו כל ההרגשות אשר ישנם במאמר הזה ודו"ק. עכת"ד. יעו"ש
.וחזינן דאכן מבאר בהכי דכיון שהוא יושב ודומם ומענישים את הצורר בגלל מעשיו הרעים
ממילא לא נחשב לו הדבר כלל כמעשה בידים ושפיר דמי .ואפשר דהיינו נמי כדאמרן דכיון
שהוא אינו אלא כמבקש בעלמא ואין הכרח במעשיו שיענישוהו לגניבא ומה שנסופו של דבר
פגעו בו בגניבא הוא משום עוונותיו וממילא יש לומר דלכן ג"כ לא שייך לומר בזה
הא דאמרו תוספות בברכות הנ"ל דלאו אורח ארעא שיענש בגללו מן השמים וכו' משום
דהכי אמרינן דוקא כשעושה מעשה שיש בו הכרח גמור וכי הא דאומר שם ומקלל כבעובדא
דריב"ל הנ"ל שרצה לקלל להנהו בריוני בעידנא דריתחא שיש בזה נמי הכרח אבל
בדבר שהוא עדיין מסור בידי שמים כענין התפילה וכן כי האי דקאמר ליה השכם והערב
וכו' דמה שבסוף הענישוהו הוא משום מעשיו הרעים אלא שהוא מעורר את הזכיות של עצמו
והאוייב נפגע משום עוונותיו אה"נ דלא אמרינן ביה לאו אורח ארעא וכו' כיון דהא
דהענישוהו הוא משום מעשיו הרעים והוא דבר שהוחלט על פי שמים .וק"ל.
]וע"ע נמי
למהר"ל בספר חדושי אגדות במסכת גיטין שם ) ז ע"א (שכתב עוד בענין זה
דקאמר ליה רבי אלעזר למר עוקבא דום לה' והתחולל לו וכו' .והיינו דיעשה את מלחמה
זאת מלחמת ה' וממילא יעזרוהו מן השמים וז"ל פירוש הכתוב שאם יעשה לך הרשע רע
המתן לתשועות השם יתברך ופירוש דום כלומר שהוא ישתוק ולא יעשה דבר והש"י ילחם
מלחמתו כדכתיב) שמות יד (ה' ילחם לכם ואתם תחרישון ואם לא כן לא שייך לומר דום לה'
כאלו אמר שהקדוש ברוך הוא ילחם מלחמתו והוא ישתוק ולא יעשה שום דבר ולמה
הקב"ה ילחם מלחמתו רק בשביל שהוא מלחמת השם לפי שהוא משכים ומעריב לבית המדרש
ובזה הוא אל הש"י ודבר זה בעצמו יהיה גורם שיפיל שונאיו חללים כי דבר זה נקרא
מלחמת ה' כאשר ירצה להרע אל מי שהוא אל הש"י לגמרי .ופירוש הגון ומקובל הוא
מאוד בפירוש הכתוב ואין אל מה שאמר השכם והערב עליהן לבית המדרש רמז בכתוב רק
שהכתוב אומר שידום לה' לצפות אל הש"י כי הוא ילחמ מלחמת ה' ודבר זה אינו רק
כשהוא משכים ומעריב לבית המדרש ובזה הוא לחלקו של הקדוש ברוך הוא ואז מלחמתו מלחמת
השם .עכ"ל. יעו"ש .ואכן באמת לפי דבריו אלה של מהר"ל אייתי שפיר
נמי דברי הגמרא והתוספות דברכות) הנ"ל (דאמרינן התם לאו אורח ארעא וכו'
והיינו דאין להטריח כלפי שמים וכו' כדביארו תוספות דלפי דברי מהר"ל דכוונת
הדברים כאן היתה דיעשה זאת מלחמת ה' וכו' ועל כן מן השמים יסייעוהו וכו' אייתי
שפיר נמי דאין זה טורח כלפי שמים כיון שמלחמה זאת היא מלחמת ה'. אלא שלפי זה צריך
לומר דבאמת התם בעובדא דריב"ל דאמרינן בגמ' ברכות) שם ("דהוה קא מצער
ליה טובא בקראי וכו' צ"ל דההוא מינא הוה מצער לריב"ל בלבד והיינו שהיה
מצער סתם לריב"ל בהטרדה ובזיון אבל לא היה מזלזל ח"ו בתוה"ק ולא
היה בדבר כ"כ מלחמת ה' ועל כן אמרינן דלאו אורח ארעא הוא וכו' כי הוא מלחמת
עצמו .וקצת צ"ע[.
למטה
All rights reserved © 2003 Harav Pinhas Zbihi