למעלה
הדיון בעובדא
דידן
וא"כ לאור
האמור שפיר יש בטענתו של המחותן הזה הדואג לאורחיו וקרואיו שלא יצטרכו לטרוח
בהמתנה של השמירה והבטחון וכו', ובפרט שהדבר ידוע לו בבירור שענין זה גורם להם
לעוגמת נפש וצער רב עד כדי שלא יבואו להשתתף בשמחתו וכו'. [וזה פשוט שאע"פ שיש
שמחים בדבר ורואים בו כדבר טוב וזכות וכו', מ"מ רואים על הדבר כשלעצמו שכלפי
אורחיו של מחותן זה הדבר מפריע, ועי' כיו"ב בדרכי משה בטור חו"מ (סי'
קצה) שכתב שם בשם מהר"י וויל שאע"פ שבדברי הרמב"ם (הל' זכיה ומתנה
פ"ד ה"ב) מבואר דהמזכה מתנה לחבירו ע"י אחר, קנה חבירו אע"פ
שלא הגיעה המתנה לידו, כי זכין לאדם שלא בפניו. מ"מ מהר"י וייל ס"ל
דלא קנה, כיון דאין זה זכות אלא חוב הוא לו משום דהא כתיב בקרא (משלי טו כז)
"שונא מתנות יחיה". יעו"ש. והביאו גם הסמ"ע בשו"ע
חו"מ )שם ס"ק יא). יעו"ש. ואמנם עי' בקצוה"ח (שם סק"ב)
ובנתיבות המשפט (שם ביאורים סק"א) שכתבו דדברים אלה הם נגד הגמ' והפוסקים,
ובגוף דברי מהרי"ו מבואר שלא כתב כן אלא דוקא גבי קנין סודר וכו', ואף
הרמ"א בשו"ע לא כתב כן. יעו"ש. ומ"מ חזינן דענין זכות לאו כל
הדיעות שוים בו. וק"ל. והכא כאמור עומד זה וטוען שענין זה יגרום לו חובה של
טורח ועוגמת נפש לאורחיו, ולכן הוא מבקש למנוע זאת, ומשו"ה בשבילו דבר זה לאו
זכות הוא[..
בדין המונע כיסו
של חבירו אם חייב
ואולם לכאורה
בטענה זאת אין כדי תביעה, שהרי אף אם אכן יגרם הכי שמוזמנים אלו לא יגיעו מפני חשש
זה, ובכך נגרם לו עוגמת נפש שאורחיו ומכריו אינם מגיעים, ואף אם יגרם לו הפסד
ממון, הרי אין זה אלא גרמא בעלמא, ולכל היותר הוי כי הא דאמרינן בגמ' מסכת בבא
מציעא (קח ע"ב) ובבא קמא (קיד ע"א) דאסור לישראל למכור את ביתו הסמוך
לבית חבירו, לנכרי, מפני שהוא כמרביץ ארי לשכנו, שהגוי יכול להזיק לו. יעו"ש.
והרי כל ענין זה אינו אלא גרמא בעלמא שמעיקר הדין הוא פטור מלשלם אפילו על הנזיקין
שיגרמו מהגוי שהביא, וכמו שכתב נמי בשו"ת אבני נזר חחו"מ (סימן ב) דעל
אף דאמרינן בגמ' (שם) דמשמתינין ליה לישראל שהביא את הגוי עד דמקבל על עצמו כל
מיני הזיקות דאתי ליה מיניה דהגוי, מ"מ בדיעבד מעיקר הדין אף לאחר שהזיקו
הגוי פטור מלשלם לו דהוי גרמא בנזקין דפטור, והיינו שאין מחייבין אותו ממון על זה,
מפני שלא הזיק הוא את ממון חבירו רק בגרמא, ואף שהרביץ עליו הארי במעשה, אבל הנזק
הוא בגרמא, ואינו מחוייב על זה ממון, אלא רק בגלל שקיבל עליו חייב לשלם לו
וכדאמרינן דמשמתינן ליה עד דמקבל וכו'. עכ"ד. יעו"ש. [ועי' נמי
בשו"ת הרשב"א ח"ה (סי' רפח), ובתשובות המיוחסות (סי' רמ).
יעו"ש]. וא"כ הכא נמי בנידון דידן אין זה כגורם לו את ההיזק בידים, אלא
רק בגרמא בעלמא, והוי כי הא דמרביץ ארי שע"י כך שהביאו נגרם הנזק.
והנה באמת לפי
הא דחשבינן ליה הכא כמרביץ ארי בעלמא, א"כ אף שזה עומד וטוען שע"י זה
שמזמינים את אישיות זאת נגרם לו הפסד ממון מפני שהאורחים והמוזמנים שלו לא יבואו,
וממילא לא יקבל מהם תשורות ומתנות וכו' והוי ליה הפסד ממון בהכי, לית למיחש, דהרי חזינן
מענין זה דמרביץ ארי דלא חשיב ליה אלא גרמא ומעיקר הדין הוא פטור מלשלם לו כל נזק,
כדין גרמא בנזיקין דמעיקר דינא פטור (עי' שו"ע חו"מ סי' שפו ס"ג,
וסי' תכ סי"א). והכא במעשה זה שגורם אינו אלא כמונע ריוח מחבירו, ודמי להא
דאמרינן בירושלמי מסכת בבא מציעא (פרק ה הלכה ג) אמר רבי יצחק הדא אמרה המבטל כיס
חבירו אין לו עליו אלא תרעומת. וביאר בפני משה (שם) דהיינו שמנע ממנו ריוח שיכל
להרויח. יעו"ש. והוא פטור משום דהוי גרמא בעלמא, וכמתבאר בדברי הרא"ש
מסכת בבא קמא (פרק ב סימן ו) שכתב שם, אם גירש חבירו מביתו ונעל הדלת בפניו אין זה
אלא גרמא בעלמא ולא מיחייב אלא כשעת הגזילה, וכן המקבל שדה והובירה אין חייב אלא
משום דדרשינן לשון הדיוט. ואומר בירושלמי זאת אומרת המבטל כיסו של חבירו פטור.
יעו"ש. וע"ע נמי בדברי הרא"ש מסכת בבא מציעא (פרק ה סימן סט) אמר
רב חמא האי מאן דיהיב ליה זוזי לחבריה למיזבן ליה חמרא ופשע ולא זבין ליה משלם
כדאזיל אפרוותא דזולשפט, ומיירי כשהתנה עמו שאם לא יקנה שימציא לו יין משלו, דאי
לאו הכי הא קי"ל המבטל כיסו של חבירו אין לו עליו אלא תרעומת. יעו"ש.
[ועי' היטב בדברי הרא"ש במס' בב"ק (הנ"ל) שעולה ומתבאר מדבריו דעיקר
דין המבטל כיסו של חבירו דפטור, היינו שלא בא לידו של המבטל כלום מחסרון חבירו,
אבל אם נהנה לא מקרי מבטל כיסו וחייב, ובהכי חילק לבאר שם הא דקיי"ל דהדר
בחצר חבירו דחייב להעלות לו שכר, והיינו כיון דאכל מה שחבירו נפסד, ולא דמי לנועל
ביתו של חבירו ולא דר בו דפטור משום דהתם לא בא לידו כלום מחסרון והפסד חבירו.
יעו"ש. ועי' בשו"ת חוות יאיר (סי' קנא), ובקצוה"ח (סי' שי
סק"א) שנתעוררו בסתירה זאת מדנפשייהו בין הדר בחצר חבירו וכו' לענין מבטל
כיסו של חבירו, ואף עמדו ליישב בזה מדנפשייהו, עי' בקצוה"ח שחילק בין קרקע
למטלטלין דקרקע אינה נגזלת וכו'. יעו"ש. ובאמת הא חזינן דכבר הרא"ש עמד
וחילק בדבר באופן הנז' בין באה הנאה לידו ללא באה. וק"ל].
ומ"מ חזינן
דהמבטל כיסו של חבירו הוא גרמא בעלמא, וע"ע נמי בש"ך חו"מ (סי' סא
ס"ק י) שכתב שם דלהכי נקט הירושלמי בדבריו דהמבטל כיסו של חבירו אין לו עליו
אלא תרעומת, משום דגרע אף מגרמא בנזיקין דפטור. יעו"ש היטב. וכן הביא את דברי
הירושלמי הללו גם מהר"ם מרוטנברג בתשובותיו (חלק ד דפוס פראג סימן תתיב, וסי'
תתכא). יעו"ש. ועי' בהכי גם בתשובת הרשב"א ח"ד (סי' כ) שכתב שם גבי
מי שסגר הדלת בפני חבירו שלא יוכל למכור את יינו, ונתקלקל היין, שפטור כדין המבטל
כיסו של חבירו. יעו"ש. וע"ע נמי בדברי הרמב"ן (קונטרס דינא דגרמי)
שכתב שם, דאם היה רואה את חבירו הולך להציל ממונו והוא מעכבו, אינו חייב מדין גרמי
שאין זה גורם היזק, אלא מונעו מללכת וההיזק בא ממילא, והיינו שהוא נקרא גרמא כדין
מבטל כיסו של חבירו. יעו"ש. ומעתה הכא נמי בנידון דידן לכאורה הוי הכי שהרי
אין זה אלא גרמא ומניעת ריוח בעלמא, שהוא אינו מונעו ומפסידו מתנות אלו בידים, אלא
גורם את הפסדו בגרמא שע"י שמזמין את אישיות זאת הוא מרחיק ממנו את האורחים, וממילא
הוא מפסיד שלא יתנו לו מתנות. (ולפי דברי הרמב"ן בקונטרס דינא דגרמי
(הנ"ל) שכתב דהמעכב את חבירו להציל ממונו וכו' נחשב ג"כ רק כמבטל כיסו
של חבירו, על הכא נמי יש לומר שעל אף שמחותן זה משלם מכספו לאולם על דעת שיוכל
לכסות את ההוצאות שלו ממה שיקבל ויכנס לו מהאורחים, וא"כ על ידי שמונע ממנו
להביא את האורחים נגרם לו הפסד, דאפ"ה נקרא רק כמבטל כיסו של חבירו.
וק"ל).
לכתחילה אסור
לגרום נזק אפילו בגרמא
והן אמת דהנה
עדיין יש להשיב ע"ז ולומר, דמלבד מאי דקיי"ל בעיקר דינא גבי דין גרמא
דאמנם הוא פטור מדיני אדם, אבל איסורא מיהא איכא בהכי ולכן חייב בדיני שמים,
וכמבואר בשו"ע חו"מ (סי' תכ סעיף יא). יעו"ש. ועל כן בודאי דאסור
לגרום אותו לכתחילה. ועל כן נמי בעובדא דהגמ' דבב"ק (הנ"ל) גבי מוכר את
ביתו הסמוך לחבירו לגוי אמרינן משמתינן ליה עד דמקבל עליה את אונסיה וכו', (וכן
נפסק לדינא בשו"ת הרשב"א ח"א (סי' אלף נב), ובתשובות המיוחסות (סי'
רמ), ובב"י חו"מ (סי' שפו) בשם תלמידי הרשב"א, וברמ"א
בשו"ע (שם סעיף ג). ובבית יוסף (שם) הביא עוד בשם הרא"ה דהוא הדין לכל
גרמא בנזקין דמשמתינן ליה עד דמסלק ליה, או עד דמקבל עליה כל אונסא דאתי מיניה.
יעו"ש). ועי' נמי בשו"ת מהריט"ץ חלק א (סימן צה ד"ה ועל מה)
שעמד לבאר שם נמי דדינא הוי דאף שהמבטל כיסו של חבירו פטור בדיני אדם, מכל מקום
חייב הוא בדיני שמים. יעו"ש. וראה גם בשו"ת אדמת קודש ח"א
חחו"מ (סימן סט ד"ה אמנם לר"י) שג"כ עמד לבאר ענין זה גבי דין
המבטל כיסו של חבירו הנ"ל, והביא בזה את דברי ורבינו ירוחם במשרים (נתיב לא)
שכתב בשם מהר"ם וז"ל: מי שהשאיל לחבירו חביות של יין בביתו ובשעה שרצה
למכור היין סגר הדלת בפניו בודאי לא הוי גירי דידיה אלא גרמא בנזיקין ופטור מדיני
אדם, וחייב בדיני שמים ולאו שפיר עבד, ומיהו פטור דאין זה אלא כמבטל כיסו של חבירו
דפטור ע"כ. דחזינן מהכי דלעולם המבטל כיסו של חבירו יש עליו חיוב בדיני שמים,
ואינו פטור אלא רק מדיני אדם. יעו"ש. והיינו משום דאיסורא איכא בהכי להביא
גרמא והפסד לחבירו. וע"ע נמי בשו"ת הר צבי חיו"ד (סימן קלא
ד"ה הנה כעין) שכתב שם, דאמנם דמבטל כיסו של חבירו פטור מטעם גרמא, עכ"פ
מחויב לשלם כדי לצאת ידי שמים, ועל כן יש לומר דמועיל תפיסה אם יתפוס. יעו"ש.
וע"ע נמי בשו"ת מהר"ם פדובה (סימן סב ד"ה שלום) שכתב שם לענין
המביא נזק בגרמא שנעל את הפתח וגרם למנוע ריוח מאחרים וכו', וכתב ע"ז, פשיטא
שמחוייב לפרוץ את גדרו ולסלק ההיזק אף אם הוא גרמא בלבד כנ"ל כי אסור הוא
וחייב בדיני שמים כידוע למעלתך, ק"ו שכופין אותו לסלק להבא. יעו"ש.
וממילא ברור הוא שאסור לאדם להביא לכתחילה נזק כזה על חבירו שהוא מבטל את כיסו
ומונע ממנו ריוח אף שהוא בגרמא(א).
למטה
All rights reserved © 2003 Harav Pinhas Zbihi