למעלה
ג) ובאמת מצינו לעוד ראשונים
העומדים בשיטה זו, דאיסור המלאכה בחוה"מ הווי מדאוריתא, דכן מתבאר ג"כ
מדברי הרשב"ם בפסחים (קיח, ע"א) שפירש שם דהא דאמרה הגמ' כל המבזה את
המועדות כאילו עובד ע"ז, כגון עושה מלאכה בחולו של מועד. ומשמע מדבריו אלו
דחוה"מ אקראי מועד מדאוריתא, ואיסור המלאכה בו הוא מן התורה. ובאמת כן פירשו
ג"כ התוס' בחגיגה (יח, ע"א) ד"ה חולו של מועד, שכתבו שם על פירושו
הנ"ל של הרשב"ם בפסחים, דהמבזה את המועדות היינו עושה מלאכה בחולו של
מועד, והא ליתא דמדרבנן הווי. ע"ש. א"כ משמע דלדעת הרשב"ם הווי
מדאוריתא. (ועי' בחוברת "קול סיני" (אדר תשכ"ד) שהביא שם מו"ר
מרן מלכא בהל' חול המועד (הערה 8), כי לכאורה לפי דברי הרשב"ם והתוס'
הנ"ל, אפשר לדייק מדברי רש"י במס' מכות (כג, ע"א), ורבינו יונה
(בפ"ג, דאבות, משנה יא) ושיבולי הלקט (סי' רכ) שגם הם פירשו כדברי
הרשב"ם דהמבזה את המועדות, היינו שעושה מלאכה בחוה"מ, דמשמע דס"ל
דאיסור המלאכה בחוה"מ הווי מדאוריתא. אולם כתב שם דאין זה מוכרח, די"ל
שאפילו הוא מדרבנן החמירו בו הרבה. ע"ש. אולם עתה ראיתי בביאור הלכה (סי'
תקל, ד"ה ומותר מקצתן) שכתב שם ללמוד בפשיטות מדיוק זה בדעת שיבולי הלקט,
דמדפירש כדעת הרשב"ם ש"מ דס"ל דהווי איסור דאוריתא. ע"ש).
וכן מבואר בפשיטות מדברי
הרשב"א בתשובה (ח"א סי' תרצ, וח"ה סס"י רטו, ובתשובות
המיוחסות סי' רלז) דאיסור המלאכה בחוה"מ הוא איסור דאוריתא, ולכן העלה שם
דאין להניח בו תפילין דחוה"מ גופיה הווי אות. ע"ש. וכן מבואר באגור
(בריש הל' חול המועד, סי' תרסח) ובאור זרוע (הל' תפילין סי' תקפט). ע"ש. א
וכ"כ ג"כ המאירי בחי' למועד קטן (בריש המסכת) בשם הרבה גאונים שכתבו
דאיסור המלאכה בחוה"מ הווי מדאוריתא. וכן הביא הטור באו"ח (סי' תקלו)
בשם הרי"ף. וראה בביאור הלכה (סי' תקל, ד"ה ומותר במקצתן) שהביא את דברי
הב"י שהעיר על הטור, דזה מנין לו להטור לבאר כך דדעת הרי"ף דס"ל
דאיסור מלאכה בחוה"מ הווי מדאוריתא, דאם מפני שכתב הבריתות דפרק אין דורשין
דילפינן מקראי את איסור המלאכה בחוה"מ, אפשר דלעולם ס"ל דאיסורו מדרבנן,
וקראי אסמכתא בעלמא. אולם ביאר שם הבאה"ל דכנראה כוונת הטור היא, דמכך
שהרי"ף העתיק את הבריתות ולא העיר ע"ז כלום, משמע דס"ל דדברים
כפשוטן שהוא מדאוריתא. וכ"כ ג"כ בס' נהר שלום ונחל אשכול שדברי הטור
בדעת הרי"ף הוא העיקר, דאל"כ לא היה לו להרי"ף להביא הבריתות
בסתמא. ע"ש. (אמנם עי' בשד"ח (באס"ד, מער' חול המועד, אות יז) שעמד
לדחות את ראיותיו של הנהר שלום. יעו"ש). ומזה למד שם הביאור הלכה ללמוד דכן
הוא ג"כ דעת השאילתות, והאשכול, והרי"ץ גאות דס"ל שאיסור המלאכה
בחוה"מ הווי מדאוריתא. משום דגם הם העתיקו הבריתות בסתמא, ע"ש. ב
וראה גם במרדכי בריש מועד קטן
(סי' תתלה) שהביא בשם הר"ר אליעזר ממיץ שכתב בספר היראים דאיסור המלאכה
בחוה"מ הווי מדאוריתא. [ונראה שכוונתו למש"כ היראים בשם רבותיו (בסוף
סימן דש). דבאמת דעת היראים גופיה אינה כך, כמתבאר מדבריו שם באותו סימן דהוא
גופיה מסתפק בזה דשמא אין איסורו אלא מדרבנן, וקראי אסמכתא בעלמא. וראה גם בדבריו
(בסי' תיח) שכתב, וכבר פירשתי שספק בידינו [אי איסור עשיית המלאכה בחוה"מ]
הווי מדאוריתא או מדרבנן. ע"ש, ולכן צ"ל שכוונת המרדכי היתה למש"כ
הרא"ם בשם רבותיו, ולא לדעת הרא"ם עצמו דהרי מפורש דהוא גופיה מסופק
בזה. אולם עי' בשד"ח (באספ"ד, מער' חול המועד, סי' טו"ב) שכתב שם,
והנה הרב המרדכי בריש מסכת מועד קטן כתב בשם הרא"ם בספר יראים דמלאכה בחול
המועד אסורה מדאוריתא. ולפי הנראה משמע ליה הכי, מדמייתי בסיום מלתיה מה שכתוב
בחידושי רבותיו דהוא מדאוריתא. אבל הנראה שאינו מוכרח שהחליט כן. ע"ש. ומדברי
השד"ח מתבאר דס"ל, שמש"כ המרדכי דכן הוא דעת הרא"ם, היינו דעת
הרא"ם גופיה והעיר מה שהעיר. אולם להמתבאר בדברינו ניחא, דכוונת המרדכי היתה
לומר שכן הביא היראים בשם רבותיו דהוא איסור דאוריתא, אולם לא היתה כוונתו לפרש כן
שזהו ג"כ דעת הרא"ם גופיה. וק"ל. וראה עוד בהגהות נחל אשכול (בהל'
חוה"מ סי' מג, אות יא) שהביא שם בפשיטות דדעת הרא"ם שהובא במרדכי היא
דאיסור המלאכה בחוה"מ הווי מדאוריתא. ע"ש. אולם כבר בארנו דהא ליתא שהרי
מפורש בדבריו של ר"א ממיץ דהוא גופיה ספוקי מספקא ליה. וכן ראיתי למו"ר
בחו' "קול סיני" (שם, הערה 9) שעמד להעיר כיוצ"ב על הנחל אשכול,
דכיצד כתב הכי בדעת הרא"ם דס"ל דהוא איסור דאוריתא, דהרי הרואה יראה
דדעת הרא"ם (בסי' קיד) נוטה לומר דהוא מדרבנן. ע"ש. אולם אולי יש ליישב,
דהנחל אשכול הבין במרדכי כהשד"ח דהיות והרא"ם הביא בסיומא דמילתא את
דברי רבותיו משמע דהכי ס"ל. וק"ל, ושו"ר עתה בהגהות ברית משה על
הסמ"ג (מל"ת ע"ה, אות ח) ד"ה וכיון, שהביא שם את דברי המרדכי
שכתב בשם היראים דאסור מדאוריתא ושכ"כ מרן בב"י סי' תקל בשמו, אבל קשה
דהאיך כתב בשם היראים לחלוטין כן, הלא לפי גירסת היראים שלפנינו מוכח שדעתו נוטה
דאינו אסור אלא מדרבנן כמבואר בסס"י קיג. וצ"ל כיון שהביא היראים
אח"כ את מה שמצא בפירושי רבותיו דאסור מדאוריתא הוכיח המרדכי מזה שהוא
ג"כ הסכים לזה, אבל זה צ"ל שהמרדכי ג"כ על פירוש רבותיו שהביא כיון
ולא על היראים עצמו, ע"ש. ומדברים אלה עולה כעיקר דברינו שאמרנו בראשונה, דמה
שהביא המרדכי בשם היראים היינו לדעת רבותיו]. וכשיטה זו דאיסור המלאכה בחוה"מ
הווי מדאוריתא מצינו מפורש ג"כ בתוס' רבינו אלחנן במס' עבודה זרה (כב,
ע"א). ע"ש, וע"ע בטורי אבן עמ"ס חגיגה (באבני מילואים, יח,
ע"א) שהאריך להוכיח שם מכמה מקומות בש"ס דאיסור המלאכה בחוה"מ הווי
מדאוריתא. ע"ש. וראה גם באורחות חיים (בריש הל' חוה"מ) שכתב שם דרוב
החכמים ס"ל דאיסור המלאכה בחוה"מ הווי מדאוריתא. וראה עוד בר"ן
בחי' למס' עבודה זרה (כא, ע"ב) שהביא שם בריש דבריו ראיות לדעת הסוברים
דאיסור המלאכה בחוה"מ הוא מדרבנן, אולם בסוף דבריו דחה ראיות אלו, ומתורף
דבריו שם משמע לכאורה דמסכים עם דעת הסוברים דהוא איסור דאוריתא. ע"ש.
ושו"ר בנחל אשכול (שם) שג"כ הביא בסתמא דדעת הר"ן היא דאיסור
המלאכה בחוה"מ הווי מדאוריתא. ע"ש. [וכרג"ע נראה לי בהגהות ברית
משה על הסמ"ג (מל"ת עה, אות ח) ד"ה וגם, שכתב שם דמדברי הר"ן
בריש מועד קטן נראה דסובר שאינו אלא איסור דרבנן. ע"ש. אולם האמת היא דכאמור
חזינן שדעת הר"ן היא דהוי איסור דאוריתא, וגם הבר"מ שם עורר מעט דמדברי
הב"י בסי' תקל נראה דאינו הר"ן אלא הנמוק"י. ע"ש. ובאמת כן
כתבנו בס"ד ג"כ לקמן דדעת הנמוק"י היא דהוי איסור דרבנן. וק"ל].
למטה
All rights reserved © 2003 Harav Pinhas Zbihi