למעלה
ד) כל קבל דנא דמצינו
להרמב"ם (בפ"ז, הלכה א, מהל' יום טוב) שכתב, חולו של מועד אף על פי שלא
נאמר בו שבתון הואיל ונקרא מקרא קודש, והרי הוא זמן חגיגה במקדש אסור בעשיית מלאכה
כדי שלא יהיה כשאר ימי החול שאין בהם קדושה כלל. והעושה בו מלאכה האסורה מכין אותו
מכת מרדות מפני שאיסורו מדברי סופרים. ע"כ. הרי מבואר מדברי הרמב"ם
דס"ל דאיסור המלאכה בחוה"מ לא הווי אלא מדרבנן. וכן ביארו הגהות
מימוניות והרב המגיד שם, את דברי הרמב"ם דס"ל שאיסור המלאכה בחוה"מ
הווי מדרבנן. וכ"כ החינוך (במצוה שכג), והר"ן בחי' לעבודה זרה (כא,
ע"ב), והאורחות חיים (בריש הל' חוה"מ) דהרמב"ם קאי בשיטת הסוברים
דאיסור המלאכה בחוה"מ מדרבנן. ע"ש. וכן נראה מדברי הרמ"ך ובעל
ההשלמה בהשגותיהם על הרמב"ם (שם), דהבינו כן בדבריו דהוא איסור דרבנן. וקראי
אסמכתא בעלמא. ע"ש. וראה לגר"ח בן עטר בס' ראשון לציון במס' חגיגה
(יז, ע"ב) מש"כ עוד בדברי הרמב"ם,
ע"ש. ג
וכן מבואר בתוס' בעבודה זרה (כב, ע"א) ד"ה תיפוק, בשם ר"ת דאין
איסור עשיית מלאכה בחוה"מ אלא מדרבנן, וקראי דהביאה הגמ' בחגיגה (יח,
ע"א) לא הווי אלא אסמכתא בעלמא. ע"ש. וכן מבואר בדבריהם בחגיגה (שם)
שכתבו בשם ר"ת דס"ל שאיסור המלאכה בחוה"מ הוא רק מדרבנן, דאם נימא
דהוא מדאוריתא א"כ מלאכת דבר האבד ועוד כמה מלאכות דשרינן, היכי משתרו, וכי
היכן מצינו איסור דאוריתא מקצתו אסור ומקצתו מותר, והביא שם עוד ראיות מכמה מקומות
בש"ס, דמבואר מהתם דאיסור המלאכה בחוה"מ הווי מדרבנן. וכתבו שם שכן הוא
ג"כ דעת הריב"ם בשם הריב"א, ע"ש. וראה גם בדבריהם במועד קטן
(יט, ע"א) ד"ה ר' יוסי, יעו"ש. וכן הוא דעת הסמ"ג בריש הל'
חול המועד (במל"ת עה), שהביא שם בשם בה"ג ור"ת דאיסור המלאכה
בחוה"מ הווי מדרבנן, וכל הנהו קראי דפרק אין דורשין (דחגיגה יח, ע"א)
אינן אלא אסמכתא בעלמא. ומתורף דבריו שם נראה שמסכים עמהם בזה. ע"ש.
[וכ"כ בביאור ברית משה על הסמ"ג (שם, אות יא) דמלשון הסמ"ג נראה
שמסכים עם בה"ג ור"ת. וראה בברית משה שם, שכתב, דנראה שגם שיטת הכלבו
(בריש הל' חוה"מ) הכי הווי, מדהביא שם בשם הרמב"ם דהוא איסור דרבנן. ולא
העיר ע"ז כלום, ש"מ דאיהו נמי ס"ל הכי. ע"ש]. וכן הוא דעת
הרא"ש והמרדכי (בריש מס' מועד קטן) שכתבו שם דאיסור המלאכה בחוה"מ, הוא
דרבנן, וקראי אסמכתא בעלמא. וכן הביא השלטי גיבורים בשם הריא"ז (בריש מועד
קטן) דכל איסור עשיית מלאכה בחוה"מ הוא איסור של חכמים, ומכיון שאיסורו מדברי
סופרים, התירו לעשות בו מלאכת דבר האבד. ע"ש. וכ"כ ג"כ המאירי בריש
חידושיו למועד קטן (ב, ע"ב) ובחגיגה (יח, ע"א) דאיסור המלאכה בחוה"מ
הווי מדרבנן, וקראי אסמכתא בעלמא. וכ"כ רבינו גרשום בבכורות (לד, ע"ב),
והרשב"ץ בתשובותיו (ח"ב, סי' רי), ובספרו מגן אבות (פרק ג, משנה יא),
ע"ש. וכן נראה שהוא דעת הגהות מימוניות (בפ"ז, מהל' יו"ט,
ה"א), דמדבריהם שם מתבאר דהם מסכימים עם הרמב"ם בענין זה. ע"ש. וכן
הוא דעת התוס' רי"ד בחגיגה (יח, ע"א), והטור באור"ח (סי' תקלו).
ע"ש. וכן מבואר ג"כ בנמוקי יוסף על הרי"ף (בריש מועד קטן) שכתב שם,
דנראה לומר כדעת התוס', דאין איסור זה אלא מדרבנן. דכן מתבאר מדברי הירושלמי במועד
קטן (פ"ב, הלכה ג), דאמרינן התם, אמר רבי אבא בר ממל אילו היה מי שימנה עימי
הייתי מתיר מלאכה בחולו של מועד, כלום אסרו אלא כדי שיהיו אוכלין ושותין ועוסקין
בתורה. כגון אינון אוכלין ושותין ופוחזין וכו', דמשמע דאין איסור זה אלא מדרבנן.
ע"ש. מילואים
למטה
All rights reserved © 2003 Harav Pinhas Zbihi