למעלה
המורם מכל האמור לדינא:
א) באופן שידוע לנו בבירור שלא
כלו חודשיו של הולד שהם ט' חודשים בבהמה גסה, וה' חודשים בבהמה דקה, אסור לשוחטו
רק עד שיעברו עליו ז"י מיום שנולד, אפילו שלא מעת לעת וכדעת רוב הפוסקים,
(כגון שאם נולד ביום ראשון בצהרים מותר כבר לשוחטו במוצאי שבת הקרוב), אולם אם
נשחט לפני זמן זה אפילו בדיעבד אסור לאוכלו כמבואר בדברי הפוסקים, (עי' רמב"ם
(פ"ד מהל' שחיטה ה"ד), ובתבו"ש (סי' טו סקי"ב), ובאמרי בינה
למהר"מ אוירבעך חיו"ד (סי' טו), ובשו"ת מנחת אלעזר לאדמו"ר
ממונקטש ח"א (סי' מז), ועוד). ומ"מ בידוע בברור שלא כלו חדשיה של הבהמה,
ראוי להמתין במקום שאפשר יותר מח' ימים עד שיהיה אומדן דעת ברור שבהמה זו יצאה
מכלל נפל ה
ב) כשידוע בודאי שכלו חודשיו של
הולד, לפי דעת מרן בשו"ע יו"ד (סי' טו ס"ב) מותר לשוחטו מיד בלי
שום המתנה של ז"י. אלא שהאחרונים כתבו דאף בכה"ג בעינן להמתין ז"י,
מכיון שאין אנו בקיאים בענין כלו חודשיו.
עכ"פ כנר ביארנו לעיל
בדברינו שכשיש ספק אם כלו חודשיו של הולד, יש מקום להקל כשכבר שחטו ולד זה בדיעבד
תוך ז"י מכיון דאיכא ס"ס להקל, ו ובפרט דהאי
חששא דנפל הווי מדרבנן לדעת רוב הפוסקים כנזכר בדברינו לעיל. ומ"מ ראוי לעשות
בזה שאלת חכם.
ובזה קנצי למילין אשים, ואמת יהגה
חיכי כי היה רצוני עז לפלפל עוד טובא עם כת"ר שיחי' בכולי האי ענינא והמסתעף
ממנו, אולם חזקה עלי בקשת כת"ר שליט"א להריץ את אגרת התשובה אליו בהקדם,
מ"מ נראה שנגענו בס"ד בעיקרי תורף הדברים שיש בענין זה לדינא.
ואסיים בזה בכל חותמי הברכות,
באהבה רבה ובאהבת עולם. ידידו הדו"ש פנחס זביחי ס"ט.
דכל כה"ג מודו.
למטה
All rights reserved © 2003 Harav Pinhas Zbihi