למעלה
ענף ד
ובאשר שאל מעכ"ת
שליט"א, כי יש במקומכם יהודי יקר הי"ו אשר בכל עת אינו חש בטוב, וחוששים
בני משפחתו כי פגעו בו בצעירותו ע"י לחש וכישוף, עוד בהיותם בחו"ל,
רח"ל. ושמעו דכדי לבטל הכישוף, טוב שיעבירוהו על הים או על מקום נהרות מים, ושואל
כת"ר, אם יש ממש בדברים אלו אשר שמעו, ואם יש לזה מקור ואחיזה בדברי רבותינו
ז"ל.
ומה אומר ומה אדבר לכת"ר,
דבעניותן כי רבה בדברים הפשטיים אין אנו מוצאים ידינו ורגלינו, ובדברים הנסתרים על
אכו"כ, ואין כאן קבלו"ת. אולם באשר חזקה בקשת כת"ר שיחי' עלי,
אהבתו מקלקלת השורה, ואען ואומר, כי לפום קושטא מצינו לדבר זה זכר בדברי רבותינו
ז"ל. דהנה איתא בגמ' דסנהדרין (סז ע"ב), זעירי איקלע לאלכסנדריא של
מצרים, זבן חמרא. כי מטא לאשקוייה מיא, פשר וקם גמלא דסקוניתא, אמרו ליה אי לאו
זעירי את לא הוה מהדרינן לך, מי איכא דזבין מידי הכא, ולא בדיק לה אמיא.
ופרש"י: פשר, נמס המכשפות, כל מילי מכשפות נבדקין על מים חיים ונמוחין. קם
גמלא דסקוניתא, נעשה החמור דף של גשר שעשו תחילה את הדף חמור. איכא דזבין מידי הכא
וכו', כלומר יש לוקח בעיר הזאת שמוחזקת בכשפים שום סחורה ואינו בודקה במים. ע"ש.
ומדברים אלו מתבאר, דאכן המים
בכוחם לבטל הכישוף, וכדפרש"י דע"י שהמים נוגעים בדבר המכושף הם נימוחין.
[והטעם דהכישוף בטל במים עי' לגרי"ח בבן יהוידע סנהדרין (סז ע"ב
ד"ה נמצא) שכתב לבאר דהוא מפני שהמים דוחים כוחות הטומאה כמו ענין הטבילה
ונט"י, וענין זה רמוז גם בפסוק דהרי כוח הכישוף נמשך מן הס"מ דהוא מקור
הטומאה ועולה כמנין צמ"א, והוא הרמז בפסוק "הוי כל צמא לכו למים"
דשם הוא מתבטל. ע"ש. וגם יש להוסיף ולבאר כי הנה ענין הכישוף הוא אחיזת
עיניים בשקר שחושב שיש כאן דבר זה ובאמת איננו (וכמו שהבאנו לבאר ענין זה בתר
הרחבה לקמן הערה י'), ו "מים" עולה במספר קטן כמנין "אמת",
ולכן כשנוגע האמת הזה (המים) בשקר (הכישוף) הוא מגלהו ונימוח הכישוף. וגם עוד
י"ל דהוא ענין מיתוק הדין [דהכישוף] בחסדים [דהם המים כנודע]. וק"ל].
וראה בס' חסידים (סי' תעה) שכתב שם, "הללו את ה' מן הארץ תנינים
וכל תהומות" (תהלים קמח ז)
ולא נאמר "ונבראו", כי מן המים נבראו התנינים, ולא אמר המים נתן לבני
אדם, כי לא נבראו מן המים, ואינם יכולים לחיות במים, ולפיכך כשעושים אחיזת עינים,
כשמגיע למים שוטפים מתהפך לענינו הראשון. ולכך אותה השבעה של אחיזת עיניים או
המעשה שיעשה, אינה מגעת על הממונים על המים. ויש השבעה על המים ולא על היבשה. ויש
כנגדם הממונים על היבשה ולא על המים. אלא בשם המפורש המשביע יעשה במים וביבשה
ובאויר ובכל, כי הבורא מושל בכל ונשגב שמו לבדו. עכ"ד. ע"ש. (וכן הביא
במדרש תלפיות (אות כ ענף כשוף ד"ה הללו), כדברים אלו בשם ס' חסידים ולא ציין
מקומו, וכאמור הוא בסי' תעה). וכיו"ב מבואר עוד בדבריו דס"ח (סי' תתשמד)
שכתב שם, כל כישוף שמעבירין במים הוא מבוטל, כדאמר בפרק ד' מיתות במעשה דזעירא,
ואם תאמר למה לא נתבטל הכישוף לאימו של בן בתירא (בירושלמי דסנהדרין פ"ז
הי"ג) שהושלך לים, שרמזו לשדים ופלטו לחוץ. [דאמרינן התם דרבי אליעזר ורבי
יהושע ורבן גמליאל הגיעו לרומי ונתארחו אצל אדם אחד, וכשישבו לאכול ראו שכל תבשיל
ותבשיל שהיו מכניסים להם היו מעלים אותו בתחילה לחדר קטן אחד ואח"כ היו
משימין לפניהם, וחששו שמא דבר מינות נזרקה באנשי הבית ועושין כן כעין שעושין לפני
ע"ז כדרך העורכים לגד שולחן ושאלו לבעה"ב מה עסק זה, והשיב שעושה כן
לכבוד אביו הזקן אשר יושב שם תמיד מפני נדר שקיבל על עצמו שלא לצאת מהחדר הקטן הזה
עד שיבואו חכמי ישראל ויגלה להם את דבריו, ואמרו לבעה"ב לך ואמור לו שיצא
עכשיו מן החדר ויבוא לפני חכמי ישראל אשר באו לכאן. ובא האב הזקן ושאלוהו מה עיסקך
שאתה סגור בחדר והשיב להם שקיבל עליו דבר זה בשביל שמצטער על בנו שאינו מוליד
ומבקש מכבוד החכמים שיתפללו על בנו בדבר זה, ואז רבי יהושע אמר שיביאו זרע פשתן
וכו' וצמחו ועד שעלתה מהם אשה שהיתה מכשפה שהיא עשתה כישוף שהם לא יולידו, ואמר לה
רבי יהושע שתתיר מיד את הכישוף ולא רצתה ואיים עליה רבי יהושע שיגלה את שמה וכו',
ואמרה שזרקה את קשר הכישוף לתוך הים ואין בכוחה כבר להתירו, ואז גזר ר' יהושוע על
שרו של הים ופלטו ואח"כ התפללו על בעה"ב וזכו להעמיד לר' יהודה אשר הוא
רבי יהודה בן בתירא. ע"ש]. יש לומר שהושם הכישוף בכלי ולא נגע במים.
ע"ש. וראה גם בזוה"ק פר' יתרו (דף פב ע"ב) שפירש שם על נהר כבר, על
מיא באתר דלא יסתאב ולא שריא מסאבותא. וראה גם בזוה"ק פר' תזריע (דף מה ע"א)
עה"פ "ויקחם ויעבירם את הנחל", ובזוהר חדש פר' נח (דף כא
ע"ד). יעו"ש. וחזינן מהכא נמי דאיכא סימוכין לענין זה דהמים מבטלים
הכישוף.
ובאמת עפ"ז ראיתי בהגדת
ילקוט שמעוני, שכת' לבאר (בשם ספר אהבת יהונתן), הא דגזר פרעה "כל הבן הילוד
היאורה תשליכוהו". דהטעם שגזר להשליכם ליאור, ולא ציוה להורגם, דמהא דחזינן
בגמ' דסנהדרין הנ"ל, דמים מבטל הכישוף, היתה כאן הערמת פרעה שאמר היאורה
תשליכוהו, לפי שישראל ג"כ היו בקיאים בענינים אלו של כישוף, ואם יחליפוהו
באחיזת עינים לא יעמוד במים. ע"ש. ודפח"ח. וראה גם בס' טיול פרדס קמא
(אות נ סק"א) שהביא בשם ס' פי צדיק (דרוש טז) כיו"ב, לבאר הא דהוה
באליהו בהר הכרמל שביקש "ענני ה' ענני" ואחז"ל שלא יאמרו מעשה
כשפים הם, ולפיכך עשה אליהו תעלה סביב למזבח, וציוה למלאותה מים, ויצק ג"כ
מים על העולה ועל העצים, כי בזה יראו שאינו כישוף. דאם היה כישוף היה מתבטל
ע"י המים. ע"ש. ואיברא דהלום ראיתי בס"ד לרבינו החיד"א
בביאורו "ברית עולם" ע"ס חסידים (סי' תעה) שכתב כל בתר איפכא, דהא
דהתפלל אליהו ענני שלא יאמרו מעשה כשפים הוא, דאע"ג ששפך מים הרבה, מ"מ
הכישוף לא מתבטל אלא במים שוטפים, וכמש"כ רש"י בסנהדרין (שם) דהכשפים
נמחים במים חיים, וזהו ג"כ מש"כ בס' חסידים (שם) ולפיכך שעושים אחיזת
עינים כשמגיע למים שוטפים מתהפך לענינו הראשון. ע"ש. (ומתבאר מדבריו אלו של
רבינו החיד"א, דלא סגי במים בעלמא לבטל הכישוף אלא בעינן דוקא מים חיים
ושוטפים כמים הנמצאים בים או בנהרות. ודו"ק). וראה גם בס' מרגליות הים בסנהדרין
(שם) שהביא בשם הגרא"ז מרגליות בס' שם אפרים שכתב, ששמע ממהר"י הלוי
הורביץ לבאר הפסוק "לך אל פרעה הנה יוצא המימה וגו' והמטה אשר נהפך לנחש תקח
בידך" וגו', דבזוה"ק מבואר דמטה אהרון בלע את מטותיהם של החרטומים
כמש"נ "ויבלע מטה אהרון את מטותם" והיה הדבר לפלא בעיני פרעה
והחרטומים, משום שא"א לעשות ע"י כשפים שדבר שאין בו רוח חיים יהיה בולע
דבר אחר, וחשבו שמטה אהרן אינו עץ מתולדתו, רק תנין שהפכו בכשפים למטה. לכן נצטוה
משה עכשיו לקחת המטה, שנהפך לנחש ולהכות בו על המים, ובזה יתברר שהמופת הראשון
אינו בכשפים, שהרי נבדק על המים. ע"ש. (ולפי דברי רבינו החיד"א דביאר
דלמיבדק במיא ענין זה של הכישוף בעינן דוקא מים חיים ולא סגי במיא בעלמא, אפשר
לבאר דהיינו טעמא דהמתינו עד עתה שיהיה פרעה ליד היאור ולא בדקו במים אז כשהיו
לפניו ועשו את המופת, כי בעינן מים חיים ובאותו מעמד שהיו בארמונו כשהשליך אהרן את
המטה וכו' לא היו מים חיים לפניהם. וק"ל). וראה גם בס' חומת אנך לרבינו
החיד"א (במגילת אסתר פ"ב אות ו) שהביא בשם רבי יונתן איבשיץ שפירש בס'
יערות דבש (ח"ב דף פא ע"ב), במה שאמרו חז"ל דאסתר היתה טובלת ויושבת
בחיקו של מרדכי, דהיות וכשאסתר היתה באה אל אחשורוש היתה מפרידה הצד הרע שבה, ומזה
היה נברא שידה בדמותה, ובו היה מתעסק אחשורוש. וכשהיתה באה למרדכי היתה טובלת
לבדוק שלא תהיה שידה, דהכישוף מתבטל במים. ע"כ. והעיר עליו רבינו
החיד"א, וז"ל: ועימו הסליחה דדוקא כישוף דהוא אחיזת עינים, כגון דף עץ
דנדמה לחמור כמ"ש בש"ס, זה מתבטל במים. אבל השדים עצמם הם נכנסים במים,
ואף במים יכולים להתהפך. ע"ש. נולכאורה יש להביא ראיה בס"ד לדברי רבינו
החיד"א מהא דאמרינן בגמ' דגיטין (סח ע"א) בההוא עובדא דבניהו בן יהוידע
ואשמדאי מלך השדים כריה ליה בירא ומליא ליה מיא, וכל יומא סליק לרקיע וגמר במתיבתא
דרקיע, ונחית לארעא וגמר מתיבתא דארעא, ושתי מהאי מיא וכו'. ע"ש. הרי מבואר
דהוה שתי מיא ואם איתא כדברי הגר"י איבשיץ הוה לו להתבטל, (והרי למיבדק במיא
בענין זה סגי אפילו בשתיא בעלמא וכדחזינן בגמ' דסנהדרין (שם) בחמרא דזעירי שע"י
ששתה מים בלבד איגלאי מילתא דכישוף הוה). וראה גם בגמ' חולין (קה ע"ב) אמר
אביי מריש הוה אמינא האי דשדי מיא מפומא דחצבא משום ציבתא אמר לי מר משום דאיכא מים
רעים, ופרש"י: משום ציבתא, קסמין וקשין שעל פני המים. מים רעים, פעמים ששתה
מהם שד וזו תקנתן. ע"ש. הרי שאין המים מבטלן ואדרבא הם שותים אותו. ועוד דאם
מים מבטל גם שדים מדוע בגמ' דגיטין (סח ע"ב) כשרצו לבדוק אם אשמדאי יושב על
כסא שלמה, שלחו להו בדקו בכרעיה וכו', הרי יכלו למבדקיה במיא, ואולם ראיה זו יש
ליישב בדוחק, ודו"ק. ומ"מ ודאי י"ל כדקאמר רבינו החיד"א כישוף
לחוד ושדים לחוד. וק"ל. ובדוחק יש מקום ליישב גם את קושיית הגר"י
אייבשיץ גבי אסתר. ודוק היטב].
וראה גם לגאון רבי חיים פלאג'י
בס' נפש כל חי (מערכת כ אות יז) שהביא את דברי הזוה"ק פר' בחוקותי (דף קיב
ע"ב) שבלעם רצה לעשות רעות על ישראל בכח הכישופים רח"ל ולא היה יכול
כיון שהיה להם את המשכן ואת כליו והקטורת וכו' וע"ז אמר "כי לא נחש
ביעקב ולא קסם בישראל". והוסיף הגרח"פ וכתב, וזהו ג"כ מה שאמר בלק
"מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל כנחלים נטיו" ודרשו חז"ל
ורש"י על המשכן והמקדש, ונקדים עוד מה שאמרו חז"ל דהכשפים אינם שולטים
על המים וזה מה שאומר "כנחלים נטיו". [ונראה דכוונתו לומר: שכח של
"אהליך יעקב ומשכנותיך ישראל" הוא ככח "הנחלים", דמה נחלים
הללו הם מקום מים שוטף אשר לא שולטים בו כשפים ולחשים והוא מבטלם, ה"ה נמי כח
המשכן וכליו שהוא מבטל את כח הכישופים. וק"ל]. והמשיך וכתב שם, ודע דהא
דהכישוף מתבטל ע"י המים היינו כישוף שהוא מאחיזת עינים אבל השדים עצמם הם
נכנסים במים כמו שכתב בס' חומ"א [חומת אנך] במגילת אסתר סי' ב' עה"פ
"אין אסתר מגדת מולדתה" והשיב על דברי הר' יערות דבש ח"ב דפ"א
ע"ב ועי' בספרו ברית עולם דקי"ח ע"א. עכ"ד הגר"ח פלאג'י.
ע"ש. וחזינן דמביא הכא את דבריו הנ"ל של רבינו החיד"א במה שעמד
להעיר על דברי הגר"י איבשיץ ז"ל שכתב דגם השדים בטלים במים, ומשתיקתו
וסתימת דבריו של הגרח"פ כאן נראה דאף הוא שר המסכי"ם עם הגרחיד"א
במה שכתב דאע"ג דהכישוף בטל במים מ"מ השדים אינם בטלים במים.
הן אמת דיש להתבונן בזה מדברי
הזוה"ק בפר' תזריע (דף מה ע"א) דאיתא התם: וכתיב "ויקחם ויעבירם את
הנחל" מאי הוה דעתיה דיעקב למעברא להון בנחלא בליליא, אלא חמא מקטרגא אזיל
בין משירייא דיליה, אמר יעקב אעבר לגיסא אחרא דנהרא דילמא לא ישתכח ערבובייא, מאי קא
חמא חמא שלהובא דאשא מלהטא אזלא וטאס בין משירייתיה, אמר יעקב מוטב לנטלא מהכא
ונהרא פסיק בגוון ולא ישתכח ערבובייא מיד ויקחם ויעבירם את הנחל. ע"כ. וכתב
"בהגהות מהרח"ו" שם (אות א) וז"ל: ונהרא פסיק וכו', כי השדים
אינם עוברים הנהרות. עכ"ל. ע"ש. וראה גם בזוהר חדש פר' נח (דף כא
ע"ד) דאיתא התם אמר רבי יהושע בן לוי זימנא חדא ערעית בטורא דטינרא דעיטם
ואשכחית בתרי סטרי טינרא תרין גוברין, ודמיין בתרין פומין דא עילאה דדא והוו ממללו
דא עם דא תא ונעבריה מן עלמא. אזדמן להו ההוא גוברא רברבא דאגרת בת מחלת ושמיה
יוסף שידא, אמר להו הלא דא הוא רבה סגיאה עילאה דדרא די בגזירת פומיה אעברינא
מן ישובא דארעא ודא הוא דמכרזי עליה ברקיעא. עד דהוינא אזלי אשכחנא אמהון דגוברייא
האינון אמרה לברתא זעירתא אילן אינון חגבייא זעירא דמילהון בפומיהון אייתי להון
גבאי ונעביד מנהון טעמא דתבשילא לאחוך, עד דאתת איתרחיש לן ניסא ואיתעביד מקדמהא
נהרא דמיא רברבא, שמענא דהוות אמרת אימא אימא פרפרא רבאת סברנא עברת, וערקנא מתהון
ואשתזיבנא. ע"ש. הא קמן דהשדים אינם יכולים לעבור את המים, וא"כ בשלמא
לפי דברי הגר"י אייבשיץ דביאר דכשם שהכשפים בטלים במים גם השדים בטלים במים
י"ל דהני שידאי חיישי לעבור את מעברות המים כדי שלא יתבטלו ונמס ליבם וגופם
והיה למים, אבל לפי דברי רבינו החיד"א והגרח"פ שהסכים עימו דהשדים לא
בטלים במים ממאי חוששים הני שידאי לעבור את המים. ושמא יש לומר דהשדים יש להם
תחומים מסויימים שניתן להם להיות למקום משכנם ומושבם והוא בתחום היבשה עד מקום נהרות המים
ואסור להם לעבור מחוץ לתחום זה שביבשה, גבול שמת בעל יעבורון, אבל לא משום החשש
שיתבטלו במים. וצ"ע.
וראה עוד בשו"ת דברי ישראל
להגר"י וועלץ חאו"ח (סי' טו), שדן התם אודות הנוסעים באוניה, ומחמת דוחק
המקום צריכים לסדר מיטות זע"ז, וכל אחד מחזיק חפציו מתחת למיטה שישן עליה
ואין לו מקום אחר להחזיקם, אם אין חשש לשים תחת המטה גם מאכלים. ואחר שפלפל בזה
וצידד להקל, הביא עוד בשם הגרא"י וולדינברג שליט"א שהעיר, דכיון שהספינה
מהלכת על פני המים, ומהמבואר מהגמ' דסנהדרין הנ"ל חזינן דלא שלטי כישוף במים
הכ"נ יש לומר הכא. ע"ש. ולכאורה יש להבין דברותיהם היקרים. חדא, דהא
מהמבואר מפשטא דדברי הגמ' משמע, דדוקא כשהדבר נוגע בגוף המים רק אז אמרינן דהכישוף
מתבטל, אבל כשיש הפסק בינו למים לא. וכמו שמבואר דבר זה ביתר שאת מדברי ספר חסידים
הנ"ל (בסי' תתשמד) שביאר הא דחזינן בירושלמי דסנהדרין (פ"ז הי"ג),
במעשה דאימיה דר"י בן בתירא דאע"ג דזרקו הכישוף למים לא התבטל משום שהיה
מונח בכלי, ולא נגע במים. וכאשר העיר וציין זאת ג"כ רבינו החיד"א בפי'
"ברית עולם" בס"ח (סי' תעה), דבעינן שהדבר המכושף גופיה יגע במים
החיים והשוטפים, ואז יתבטל. ומבואר מדבריו דאפילו כשיגע במים מיד לא סגי, אלא עד
אשר יהיו מים חיים ושוטפים. ע"ש. וא"כ הכא נמי בעינן הכי, ומה לי הא
דהספינה מהלכת ע"ג המים. (ועי' היטב בתוס' גיטין (ז ע"ב) ד"ה עציץ
נקוב. ע"ש. וק"ל). ועוד איכא למידק ע"ד, מהא דחזינן לעיל דהעיר
רבינו החיד"א בס' חומת אנך (על מגילת אסתר פ"ב אות ו) על דברי
הגר"י איבשיץ דיש לחלק בין כישוף לשדים דהשדים לא בטלים במים, א"כ
ה"נ יש מקום לברורי, כי אולי יש לומר נמי דאיכא הבדל בין כישוף לרוח רעה.
דהרי הא דאסור להניח האוכלין תחת המיטה הוא משום רוח רעה וטומאה, וכמו שביאר התורת
חיים בחי' למס' בבא בתרא (נח:), דהטעם דאסור להניח האוכלין תחת המיטה, משום שבשעת
השינה הנשמה נפרדת מן האדם והוא אחד משישים במיתה, וכשהוא מאהיל על האוכלין בשעת שינה הווי
כאוהל המת. ע"ש. (ובאמת כבר מבואר כדבריו אלו בזוה"ק, שהביא הב"י
באור"ח (סי' ד). וראה גם בגמ' פסחים (קיב ע"א). ע"ש). וראה
למו"ר שליט"א בשו"ת יביע אומר ח"ד (חאו"ח סי' ה אות ו),
שכתב לבאר שם, כי שדים ורוח רעה חדא מילתא נינהו, וכדאשכחן בפרש"י במס' ר"ה
(כח סע"א) התוקע לשד לא יצא, פי' להבריח רוח רעה מעליו. וכ"ה גם במאירי
(שם). והביא עוד כמה ראיות ראיות נכוחות דשדים ורוח רעה חדא מילתא נינהו.
ע"ש. וממילא לפי מאי דחזינן לרבינו החיד"א, דאין השד בטל במים הכ"נ
יש לומר גם הכא בענין הרוח רעה. איברא דאפשר לומר דרוח רעה דהכא של השינה מילתא
אחריתי ובטלה במים, דהא חזינן דכדי להעביר רוח רעה זו דבוקר עבדינן נט"י.
ובאמת גם מדברי הזוה"ק דפר' יתרו הנ"ל (דף פב ע"ב), משמע דכל דבר
טומאה ורוח רעה בטל במים. יעו"ש. [ואולם האמת היא כי בהא דנט"י דבוקר חזינן למרן שכתב
בשו"ע אור"ח (סי' ד סי"ב) דאם שכשך ידיו לתוך כלי של מים עלתה לו
נטילה לק"ש ולתפילה, אבל לא לרוח רעה שעליהן. ואם שכשך ידיו בשלש מימות
מחולפים, יש להסתפק אם עלתה לו להעביר רוח רעה שעליהן. ע"ש. וטעמא כמבואר
בב"י (שם) מהזוה"ק דמבואר התם שיש לדקדק לערות מים ג"פ, מפני
שהרו"ר אינה סרה ומסתלקת עד שיערה עליהם ג"פ מכלי דוקא. ע"ש.
וא"כ לפ"ז אפ"ל דהא דרוח רעה סרה במים, אין זה מכח המים בלבד, אלא
בצירוף כח גברא דהאדם דמצטרף בהדי, ובהדי אהדדי אגבהוה להסיר ולהוריד את הטומאה.
והיינו הא דכתב מרן בשו"ע הנ"ל, דיש להסתפק בהטביל ידיו בג' מימות
מחולפים, כי יש לומר דאין כח במים בלבד להסיר הרו"ר אלא בצירוף הכח גברא.
וק"ל. וראה גם בכף החיים (שם סקמ"ג). ע"ש. וע"ע במג"א
(שם סק"י) שעמד לבאר, דה"ה במטביל ידיו ג"פ בנהר יש להסתפק בזה
במאי דמספא ליה למרן, דאמנם חשיב כג' מימות מחולפים, דקמא קמא אזיל והני אחריני
נינהו, מ"מ כח גברא ליכא הכא. וכ"כ המאמר מרדכי (שם סק"ז) והחיי
אדם (כלל ב ס"א) ובשו"ע ר"ז (שם אות יב). ע"ש. א"כ הוא
כמבואר דבאמת הרו"ר לא בטל סתם במים, אלא בצירוף הכח גברא. ועדין שמא
י"ל דאפילו נימא דשדים ורוח רעה חדא מילתא נינהו כדלעיל, ושדים לא בטלי במיא,
מ"מ עדין יש חילוק ביניהם גבי ענין זה דביטול במים. וק"ל. אבל יותר נראה
כדאמרינן לעיל דהכא הוי רו"ר אחריתי מהא דמיירי רש"י בר"ה, דהתם
היינו רו"ר שנאחזה בו ומתעתעת בו וכאן הוא ענין שטומאה נחה עליו].
ומכל האמור אתה תחזה שיש ענין במה
שאומרים משפחת החולה הזה דהכישוף בטל במים, וראה בים של שלמה למהרש"ל בפרק כל
הבשר (סי' יב), שכתב, אע"פ שיש חרם הקדמונים שאין לסמוך על רפואות התלמוד,
כדי שלא להוציא לעז על חכמים הקדמונים, ולא ידעו שיש שינוי במקומות, וכ"ש
בזמנים שהדורות פוחתים והולכים, ואם הראשונים כענקים אנו כיתושין, גם מה שהזהירו
משום רוחות כולן לא שכיחי האידנא כמו זוגות ודומיהן. מ"מ מה שיש לחוש מענין
כשפים והיזקות שבגופו למיחש מבעי. עכ"ל. ע"ש. ומכיון שכן י"ל גם
לאידך גיסא בהיות ומצינו בדברי רבותינו הקדושים זיע"א בש"ס דכוחו של
הכישוף מתבטל במים, וכדביאר רבינו החיד"א דהיינו במים חיים ושוטפים, הרי שיש
מקור לדברים ולא ריק הוא, ולמיחש מיהא בעי. ועל כן אם רואים הם לנכון להעביר החולה
הזה על המים בנהר או בים הנח להם בעשיה זו. י
ומכל מקים יש לעורר, אם אכן באמת
כך הוא כאשר חושבים בני ביתו. דהנה כתב התפארת ישראל על המשניות (פ"ז
דסנהדרין מ"ז בבועז אות ג) וז"ל: אולם כגון דא מצוה להודיע דיפה כתב כאן
רבינו הגאון מהר"י חאגיז זצוק"ל בספר עץ חיים, וז"ל בקיצור: דעתה
קרוב לאחרית הימים, שיתפשט האור האלהית על כל בשר, וראו כל בשר כי אין עוד מלבדו,
לכן האור הזה כבר הבקיע ומאיר ובא והטומאה כליל תחלוף, וכבר גער ה' בשטן ונתבטלו
כוחות הטומאה אלו, וכל בעלי אומניות באלו יבש ידם, הכל סר יחדיו נאלחו. ואין גם
אחד אשר בידו לכשף או לנשף, והאמונה באלה ובכח הכישוף כעת לא תקונן רק במוחי
השוטים והתינוקות. והעיד עוד הגאון הנ"ל בשם גדול הדור אחר, כי חפשו אנשי שם
בתורה וביראה בכל קצוות הארץ, ולא מצאו כל אנשי חיל אפילו רק שמץ ממשות מדברים
אלו, וכל איש נאמן אמור יאמר רק "כך שמעתי", ואין דובר דברים לומר
"כך ראיתי". ולכן עכשיו כל עניינים האלו (של כישוף וכיו"ב) רק
דמיונות כוזבות, והבל ורעות רוח. עד כאן תוכן דברי הגאון הנ"ל, שכתב כן לפני
ב' מאות שנים. עכ"ל של התפארת ישראל. ע"ש. ואתה צא וראה כי מאז שכתב
התפאר"י דברים אלו ועד ימינו עברו עוד כמאה שנים, ובסה"כ הוא בקרוב לג'
מאות שנים, ובהא שפיר י"ל אכשור דרי.
ושו"ר שגם התורה תמימה בפר'
קדושים (פי"ט אות רלח), הביא את דברי מהר"י חאגיז, והוסיף וכתב
ע"ז, ויתכן שעל יסוד דברים אלו החליט בעל נחלת שבעה (סי' טו) להתיר להמון העם
השואלים למכשפים ע"ד גניבה וחולה וכדו'. אחרי כי עתה אין כישוף בעולם והכל
הבל, ולהמון העם יש בזה קורת רוח. ע"ש. וע"ע בשו"ת מנחת יצחק
(ח"ו סימן פ), שהשיב לאסור ללכת אצל כומר המרפא ללא כלי רפואה בקצות
אצבעותיו, והעלה לאסור בזה מכמה טעמים. ע"ש. וראה גם בשו"ת הרדב"ז
(ח"ג סי' תה) שהשיב בענין רפואה ע"י מכשף והעלה לאסור. וראה עוד בדבריו
(ח"א סי' תפה) שכתב לאסור הרפואה ע"י מכשף אפילו במקום פיקוח נפש משום
דהוי איבזרייהו דע"ז ואמרינן ביה יהרג ואל יעבור. ע"ש. וגם עתה
נדפ"מ ספר "תמים תהיה" מענין איסור הרפואה ע"י כישופים
וקמיעות וכו', שלא ע"פ דרך תורתינו הקדושה. ע"ש.
ומ"מ אנן בדידן בנידון הנזכר
בענין הכישוף שמתבטל ע"י מים, שמצאנו שורש וענף לענין זה מדברי רבותינו
הקדושים חכמי התלמוד ז"ל, וגם חלילה אין כאן שום שימוש בכח כישוף או קמיע
ח"ו, ומה גם שאף בדברי רבותינו האחרונים, מבואר ענין זה לבטל הכישוף ע"י
מים כנ"ל (ועי' גם בספר סגו"י (ערך כישוף) מש"כ בזה. יעו"ש).
לכן יש לומר בזה הנח להם לישראל. ומ"מ לפי המתבאר בדברי רבותינו ז"ל
הנ"ל עולה, דלא כאשר רווחת השמועה בקרב המון העם דלענין זה סגי לעבור
ע"ג מקום מים ע"י מטוס וכדו', אלא מבואר דבעינן שיגע במים עצמם ללא שום
חוצץ, וכמתבאר להדיא מדברי ספר חסידים הנ"ל (סי' תתשמד), ומדברי רבינו
החיד"א. [ברם זכורני כי לפי זמן זמנים טובא רבות בשנים ראיתי בספר קדמון אחד
ואיני זוכר איזה, שכתב לפרש הפסוק (בראשית כד ל) דנאמר באליעזר ולבן "ויבוא
אל האיש והנה עומד על הגמלים על העין", ועי' באור החיים הקדוש (שם) שכתב לפרש פסוק זה ע"פ המבואר
בילקוט (פ' קט) דאליעזר הכיר במרוצתו של לבן שהוא בא אליו לרעה והזכיר שם המפורש
והעמיד את הגמלים באויר על העין, ולכן כתיב "הגמלים על העין" והוא עמד
עליהם דכתיב "והוא עומד וגו'", ולכן לבן קרא לו ממקום גבוה "בוא
ברוך ה'" שירד למטה. יעו"ש. ובס' הנ"ל כתב דלכן אליעזר עמד באויר
דוקא על עין המים דחשש שמא לבן שהא מכשף גדול יוכל להורידו למטה ע"י כישוף,
ועל כן עמד על גובה המים דהמים מבטל הכישוף ולא יוכל להורידו למטה ולהזיקו.
ודפח"ח. וכאמור איני בפרשת זכו"ר לע"ע איזה ספר היה, אבל באמת לפי
עיקר דברים אלה עולה דאפילו עומד מעל גובה המים בלא לגעת בהם מתבטל הכישוף. אלא
דאולי יש לחלק דלבטל כישוף שנמצא כבר א"א אלא בנוגע במים ממש וכמ"ש בס'
חסידים הנ"ל, אבל שלא ישלוט בו כישוף שרוצים לעשות עליו עכשיו כי הא דאליעזר
סגי אפילו אם עומד ממעל מים אפילו בלא לגעת בהם. וק"ל]. ועכ"פ העיקר הוא
שישימו מבטחם בה' יתברך, אשר הוא מלכנו והוא מושיעינו מעולם ועד עולם ואין לנו
להשען אלא על רחמיו, וכבר אמרו רבותינו (עבודה זרה נה ע"א) יסורין בזמן
שמשגרין אותם על אדם, משביעין אותם שלא תלכו אלא ביום פלוני, ולא תצאו אלא ביום
פלוני. ע"ש.
וכאמור אנו אין לנו עסק בנסתרות,
ואין לנו אלא דברי חכמינו ז"ל המפרשים אשר הורונו ואילפונו בינה, ומן האמור
אכן אנו רואים כי יש מקור וסמך לדברים אלו. [ואמנם דבספרי דמארי טב רבותינו גאוני
עולם ומצוקי תבל שרי בית הזוה"ר רבינו החיד"א והגר"ח פלאג'י
והג"ר אליהו הכהן בעל מדרש תלפיות ועוד, מצאנו כמה וכמה תיקונים וסגולות
לביטול כישופים, אולם כאמור אנו לא באנו עתה לעסוק בכולי האי ענינא למצוא תיקון
לענין זה, ומנסתרו"ת נקני, וכל דברינו הכא הם לגבי עצם מאי דשאיל מר שיחי' אם
יש סמך בדברי רבותינו ז"ל גבי הא דהכישוף בטל במים, והא חזינן דיש לזה מקור
וסמך בדבריהם ז"ל. וכן ראיתי עתה שהביא לענין זה של ביטול הכישוף בכח המים
בס' סגולות ישראל (מערכת כ אות כא). ע"ש. וראה בדבריו שם עוד בענינים אלו.
יעו"ש]. ומן הראוי והחובה לציין הא דאמרינן בגמ' דברכות (ה ע"א), אמר
רבי יצחק כל הקורא ק"ש
על מיטתו, מזיקין בדילין הימנו, שנאמר "ובני רשף יגביהו עוף" ואין עוף
אלא תורה, שנאמר "התעיף עיניך בו ואיננו". ואין רשף אלא מזיקין, שנאמר
מזי רעב ולחומי רשף וקטב מרירי. ופרש"י ובני רשף יגביהו עוף, העוף מסלק ממך
את בני הרשף. ע"ש. הרי דתורת ה' תמימה משיבת נפש, ואגוני מגנא ואצולי מצלא על
העוסקים והעמלים בה. והוי מים חיים וזכים לבטל ולהעביר כל רוח טומאה, וכדאמרו
חז"ל (בב"ק יז ע"א) אין מים אלא תורה. ואמרינן נמי בתנא דבי אליהו
רבה (פרק יח) כל העוסק בתורה, אינו רואה מידת פורענות בין בעוה"ז, בין לימות
בן דוד, בין לעוה"ב. וראה גם במדרש רבה (דברים פ"ד ד) מאי "אם שמור
תשמרון" אמר הקב"ה אם שמרתם דברי תורה אני משמר אתכם מן המזיקין.
יעו"ש. וע"ש עוד כיו"ב דזכות לימוד התורה הקדושה ושמירת מצוותיה
אגוני מגנא ואצולי מצלא לשמור את האדם מן המזיקין וכל כיו"ב. ע"ש.
[וגם עתה ראיתי בס"ד כיו"ב בדברי הגאון רבי
חיים פלאג'י בס' נפש כל חי (מערכת כ אות טו) שכתב וז"ל: ע"י מצות תפילין
ניצולים מכישוף שהרי מצינו בציץ שלא היה בו אלא אזכרה אחת היה מסוגל לענין זה כמו
שאמרו חז"ל ורש"י בפר' חקת עה"פ "וכלי הקודש" זה הארון
והציץ שהיה בלעם עמהם ומפריח מלכי מדין בכשפים והוא עצמו פורח עמהן הראה להם את
הציץ שהשם חקוק בו והם נופלים לכך נאמר "על חלליהם" במלכי מדין שנופלים
על החללים מן האויר, וכן בבלעם כתיב חלליהם בספר יהושע עכ"ל. כ"ש תפילין
שיש בהם כ"א אזכרות. ולפי זה נראה דזכות התורה זוכה לבטל הכשפים שהרי התורה
כולה שמותיו של הקב"ה, ועי' בס' אספקלרייא המאירה סו"פ עקב בסמיכות
הפרשיות יע"ש. וזה כוונת הכתוב בסו"פ בא "והיה לאות על ידיך וכו'
כי בחוזק יד הוציא וכו'" ונקדים מ"ש רז"ל כי המצריים עשו כישוף
דמות בהמות חיות ועופות ושמו בכל פתחי שערי מצרים כי אם יצא ויברח מישהו באיזה פתח
היה צועק אותו דמות ועי"ז יתעוררו גם שאר אותו המין וכה"ג אמרו
רז"ל שעשו בכישוף דמות כלב זהב על ארונו של יוסף שאם יטלוהו יצעק אותו כלב
ויתעוררו כל הכלבים, ומשה שתקן, והרי אמרינן בפ"ק דחולין ד"ז ע"ב
ובסנהדרין דס"ז ע"ב דכשפים מכחישים פמליא של מעלה, ועכ"ז שאני רבי
חייא דנפיש זכותיה יע"ש, והרב חומת אנך סו"פ בא הביא משם ר"א
ז"ל דבזכות תפילין יצאנו ממצרים כי ע"י מצות תפילין דהוי זכות גדול
כקורא בתורה והקורא בתורה כמניח תפילין כמ"ש במכילתא שם ולכן זכינו לצאת
ממצרים בזכות התורה ובזכות התפילין וק"ל. עכ"ל של הגר"ח פלאג'י שם.
יעו"ש. הא חזינן דמבואר מדברי קודשו של הרב ז"ל דבכח זכות הלימוד והעסק
בתורה הקדושה להיות לצינה ולמגן על האדם להנצל מן הכשפים. ולכאורה דבריו של הרב
ז"ל מתחזקים והולכים ג"כ מדברי חז"ל בגמ' דברכות ובתנא דבי אליהו
הנ"ל. וק"ל].
והשי"ת ישלח דברו וירפאהו לידידכם זה רפואת עולם בתוך כלל שאר חולי עמו
ישראל, ולא יהיה נחש ביעקב ולא קסם בישראל. אכי"ר.
ובזה אחתום ואסיים דבר האגרת הזו
במעין הפתיחה, באהבה רבה ובאהבת עולם למעלת כת"ר שיחי', ומברכו מקרב לב שחפץ
ה' בידו יצליח להגדיל תורה ולהאדירה, ולהמשיך לקרב את בני הנעורים במקומכם לצור
מחצבתם, ללימוד התורה ולקיום מצוותיה בדקדוק ובאהבה. וזכות הרבים הגדול הזה יהיה
תלוי בו עד עולם, וכדאמרינן בירושלמי (סנהדרין פ"י הלכה ב) אם אין גדיים אין
תיישים, אם אין תיישים אין צאן, אם אין צאן אין רועה, ח"ו. ע"ש. וראה גם
בפרש"י בישעיה (פ"ח יח). יעו"ש. ולכן דבר עצום קעביד מר במפעליו
החשובים הללו ללימוד ולהדרכת הילדים ובני הנוער לנתיבי התורה ומצוותיה, ואשריו
ואשרי חלקו שזוכה לנהל צאן קדושים אלו על מבועי התורה והיראה, ולפעלא טבא אמינא
יישר. ובאמת כבר כתבו המפרשים לפרש הפסוק בתהילים (קכז ד) "כחיצים ביד גיבור כן
בני הנעורים" כי בני הנעורים נמשלו לחץ שעדין הוא ביד היורה, וטרם שישלחהו
יכול לכוון אותו כרצונו לכל מטרה
שירצה. וכך הם כל זמן שעדין הם קטנים אפשר בנקל לכוונם ולישרם לדרך התורה
ומצוותיה, כי עדיין הם בהשפעת הוריהם ומחנכיהם. אולם לאחר שכבר גדלו והיו לאיש הרי
הם כחץ שנורה מהקשת וחלף עבר, שאז כבר א"א להשיבו ולישרו ח"ו. והיינו
נמי דסמיך ליה "אשרי הגבר אשר מילא את אשפתו מהם", אשריו ואשרי חלקו.
ויהי נועם ה' במעשיכם ובמפעלכם היקרים וחפץ ה' בידכם יצלח להמשיך להגדיל תורה
ולהאדירה לעשות נח"ר ליוצרנו ולעשות רצון בוראנו. מילואים
בברכה ובהוקרה רבה ידידו
הדו"ש פנחס זביחי ס"ט.
אתה למד כי בעניני הלימוד שיקול
הדעת בסברא הוא המכריע. וק"ל.
למטה
All rights reserved © 2003 Harav Pinhas Zbihi