למעלה
ט) ואיברא דהנה בגמ' גיטין (עו ע"ב) איתא גבי הא דתנן הרי זה גיטך מעכשיו אם לא באתי מכאן ועד י"ב חודש ומת תוך י"ב חודש הרי זה גט, ומספקא בגמ' לאלתר כשמת הוי גט דהא לא אתי, או דילמא לאחר י"ב חודש הוי גט דהא איקיים ליה תנאיה. ע"כ. ולא איפשטא הבעיא, והראשונים פסקו בזה לחומרא, וכן גם הרמב"ם העלה בזה לחומרא בהל' גרושין (פ"ט הי"א) שכתב שם: הרי זה גיטך מעכשיו אם לא באתי מכאן ועד שנים עשר חודש אין חוששין שמא בא בסתר וכו' מת בתוך שנים עשר חודש אע"פ שאי אפשר שיבוא והרי היא מגורשת לא תנשא במקום יבם עד אחר שנים עשר חודש כשיתקיים התנאי. ע"ש. והרי ס"ל דאינה מגורשת אלא רק בתום הי"ב חודש. ועי' בתוס' גיטין (שם ד"ה דהא אקיים) שעמדו להעיר ולהקשות דמדוע מספקא לגמ' אם להתירה לאלתר או לא, הרי אם נתיר אותה לאלתר מה יש לחוש דהא ודאי יתקיים התנאי דכיון דמת לא ישוב עוד לביתו אחר י"ב חודש, וכתבו לתרץ דהוא גזירה אטו לא מת כיון שאין העולם יודעין שמת ויתמהו על שמתירין אותה להנשא וכו'. יעו"ש. והנה בירושלמי (פ"ז דגיטין ה"ג) בעינן התם נמי גבי האי עובדא דקאמר הרי זה גיטך מעכשיו אם לא באתי תוך י"ב חודש ומת, אם מותר לה להנשא מיד או רק לאחר י"ב חודש, ר' חגי אומר מותרת להנשא מיד ר' יוסי אומר אסורה להנשא רק לאחר י"ב חדש אני אומר נעשו לו ניסים וחייה. ע"כ. והנה בשיירי קרבן (שם ד"ה אני אומר) כתב דלפי דברי הירושלמי הללו יש להעיר על דברי תוס' בגיטין (הנ"ל) דמאי קאמרו שתהיה מותרת להנשא לאלתר כיון שלא יבוא כבר לעולם והעלו דרק משום גזירה לא תנשא, הרי מתבאר בדברי הירושלמי הללו דהחשש הוא שמא נעשו לו ניסים וחייה ולכן צריך להמתין עד י"ב חודש שמא שוב,,, שבעולם דמשהעידו שמת בעליהן דמותרות להנשא, די"ל דשאני הכא מדהתנה אם לא אבוא עד י"ב חודש משמע דידוע לו שיבוא ע"י ניסים, ולכן חיישינן שמא ניסים נעשו לו, אבל בעלמא אין לחוש סתם. עכ"ד. ע"ש. ולכאורה עולה מכלל דבריו אלו של הרב שיירי קרבן דלעולם בעלמא לא חוששין סתם שמא קם לתחיה, ולכן כל שהעידו לאשה שמת בעלה מותרת להנשא דלמיעוטא שמא קם ונתעורר לחיים לא חיישינן, אבל לעולם הא משמע מדבריו דכל שיקום ויתעורר לחיים שוב חוזרים הקידושין הראשונים למקומם ונחשבת אשתו גמורה, וכי הא דאמרינן בירושלמי דגיטין הנ"ל אני אומר ניסים נעשו לו וחייה וממילא הגט בטל והויה אשת איש. וק"ל. ודברים אלו עולים בקנה אחד עם דברי רבינו החיד"א בברכ"י חאבה"ע (סי' יז סק"א) הנזכר לעיל בריש דברינו שבאמת עמד לדייק הכי מדברי הירושלמי הללו דאמרינן ניסים נעשו לו וכו' דמשמע שכל שיתעורר לחיים, שוב הדרי הקידושין לדוכתייהו קמייתין, וכתב שם נמי דאף דבתלמודין חזינן דלא חייש להאי מילתא דשמא ניסים נעשו לו וחייה י"ל דהיינו משום דהוי מיעוטא דמיעוטא שיהיה כן דיקום לתחיה, אבל באמת כל דאיתרמי הכי אף שקם לתחיה תלמודא דידן נמי מודה בהכי דחוזרין הקידושין הראשונים ומה שמת כמאן דליתא דמי. יעו"ש.

אולם הנה ראיתי לרב פורת יוסף במס' גיטין שם (עו ע"ב ד"ה תוס' דהא) שעמד נמי להעיר על דברי התוס' הנ"ל מדברי הירושלמי הנזכר דמדוע לא מייתו מהתם דהחשש הוא שמא יקום לתחיה בתוך י"ב חודש ולכו צריך להמתין, ואח"כ הביא את דברי הרב שיירי קרבן הנ"ל במה שהעיר דא"כ בכל הנשים שמתו בעליהן ניחוש שמא יקום לתחיה, וכתב הרב פורת יוסף לתרץ על זה מדנפשיה, וז"ל: וי"ל דלא קשה מידי דבשלמא כל הנשים הא התורה כתבה דמיתת הבעל מתרת, וא"כ אף אם יחיה בכל זאת לא תאסר, משא"כ כאן שהבעל גירש אותה על תנאי אם לא יבוא עד י"ב חודש, וממילא אם יבוא יתבטל הגט ולא נשארת רק אלמנה ואם יש לה יבם הא תהיה זקוקה לו. ועי' יבמות פלוגתא דר"מ וחכמים אם חיישינן למעשה ניסים. עכ"ד. ע"ש. ועולה מדבריו של הרב פורת יוסף דלעולם בעלמא כל שמת פקעו הקידושין לגמרי, ואפילו שקם ונתעורר לחיים מיד סמוך למיתתו זו אינה כלום וקידושין ראשונים כיון דפקעי פקעי לעולם, ורק שאני התם בגמ' בגיטין דמשו"ה חיישינן שמא יקום לחיים משום דאז בטל הגט מעיקרו ונמצא דאינה מגורשת ממנו, והיא רק אלמנה שתצטרך יבום, אבל בעלמא שאין ענין זה של תנאי ויבום אה"נ דפקעי הקידושין לגמרי.

ושו"ר גם בחידושי רבי יהודה בכרך במס' גיטין (בש"ס וילנא בסופו, שם ר"ה תוס' דהא) שעמד נמי להעיר ע"ד התוס' מהירושלמי הנ"ל דחיישינן שמא יחיה ויתבטל התנאי, ואח"כ כתב ע"ז: ואע"ג דלא חיישינן בכל הנשים שהעירו שמתו בעליהן, היינו משום דגם אם יחיו ע"י נס מ"מ מותרת לעלמא משא"כ לענין קיום התנאי. ע"ש. והרי דנקיט כבר פקעו קידושין ראשונים ופנים חדשות באו לכאן, ורק התם בגמ' דגיטין חיישינן כיון דאיכא תנאי וממילא יתבטל הגט והיא נחשבת אלמנה אפילו שהוא חי ותצטרך יבום, אבל אם אין יבום אה"נ דמותרת לעלמא אפילו אם היה תנאי דהא סו"ס היא נשארת אלמנה ושריא לעלמא, וכמו שכתב נמי הרב פורת יוסף הנ"ל. ודו"ק. ועכ"פ חזינן דס"ל דכל שמת תיכף ומיד פקעו הקידושין, ולא מועיל מה שיקום ויתעורר לחיים ואפילו תיכף ומיד דכיון דפקע פקעי ומה שעכשיו הוא חי פנים חדשות באו לכאן. וגם הלום ראיתי באור שמח על הרמב"ם (פ"ט דגרושין הי"א, בד"ה והנה) שהביא שם את דברי הירושלמי הנ"ל דלא תנשא ער י"ב חודש שמא יחיה, וכתב לבאר נמי כדברים הנ"ל דלעולם אף שיבוא עתה ויקום לתחיה הוי כאיניש דעלמא ואינה אסורה להנשא לאחר משום הכי, וכל החשש התם הוא משום דצריכה יבום ולכן אם יבוא נמצא דהגט בטל דהא התנאי היה שלא יבוא תוך י"ב חודש וסוף סוף בא אף דהוי פנים חדשות אבל הרי בא, וממילא היא אלמנה וצריכה יבום, אבל לעולם בעצם המיתה פקעו הקידושין ולא חוזרים אף שעתה קם ונתעורר לחיים. יע"ש. והיינו נמי כדברי הרב פורת יוסף ודעימיה.

ואמנם הנה לפי דבריהם של הרב פורת יוסף ור' יהודה בכרך והאור שמח (הנ"ל) דנקטי בחדא שיטתא דלעולם כל שמת אפילו שיקום לתחיה לא איכפת לן, כיון דפקעי קידושין ראשונים מיניה ואשתו מותרת לעלמא, ואף הוא הקם לתחיה כזר יחשב אצלה וצריך לעשות קידושין, ורק שאני התם בגמ' בגיטין דעשה תנאי לגט שלא יבוא עד י"ב חודש וממילא אם יבוא עכשיו איך שיבוא אפילו שמת וקם לתחיה הרי סו"ס בא וממילא בטל הגט, ונמצא דאפילו שבאמת פקעי הקידושין מיניה דאשתו אבל היא אלמנה וצריכה יבום, ולגבי הא לא מעלה ומוריד מאי דמחשבינן ליה כמת שנפקע הקידושין ואדרבה אם הוא מת היא צריכה יבום. ד וא"כ לפ"ז אולי אפשר לפרש בס"ד ביתר שאת את דברי הרמב"ם ז"ל בהל' גירושין הנ"ל (פ"ט הי"א) שכתב גבי האי עובדא דהרי זה גיטך מעכשיו אם לא באתי עד י"ב חודש, וז"ל: מת בתוך שנים עשר חודש אע"פ שאי אפשר שיבוא והרי היא מגורשת לא תנשא במקום יבם עד שנים עשר חודש כשיתקיים התנאי. עכ"ל. ולכאורה מדוע נקט הרמב"ם בלשונו הזהב "במקום יבם", והרי לפי מאי דפירש לן רבינו החיד"א בברכ"י הנ"ל (חאבה"ע סי' יז סק"א) דהרמב"ם נקט הכא לחומרא משום הספק דהגמ' בגיטין (עו ע"ב) אם לאלתר מותרת להנשא דהא לא אתי או עד י"ב חודש דהא איקיים תנאיה, ונקט לחומרא דלא תנשא אלא עד י"ב חודש, א"כ אם הכי הוא טעמא הרי אפילו שלא במקום יבום הכי הוי דינא דלא תנשא אלא עד י"ב חודש לחומרא. וק"ל. ובאמת עי' לרשב"ש בתשובותיו (סי' תקלו) דהרב השואל שם עמד בשאלה מדוע הרמב"ם נקט בדבריו דלא תנשא עד י"ב חודש במקום יבום, והרשב"ש כתב לו, דהרמב"ם ס"ל שאין אנו צריכים שתשלים תנאה אלא במקום יבום, הגע בעצמך שבטלה תנאה מה בכך בטל הגט וחזרה אשת איש, הרי כבר מת, אבל במקום יבם אם בטלה תנאה ותבטל הגט חזרה להיות זקוקה ליבם, זהו דעתו ז"ל, אבל אחרים סוברים דאפי' שלא במקום יבם צריכה להמתין כדי שלא תתחלף באשה אחרת. עכ"ד. ע"ש. [מה להביא יש חולקים נראה דהוא דעת תוס' בגיטין (שם) שכתבו כן דהוא גזירה והיינו בכל גווני גם שלא במקום יבום], ומ"מ חזינן דהרשב"ש מבאר דהרמב"ם בדוקא נקיט בדבריו "יבם" משום החשש שלא תיפול ליבום, ועם שיש להתיישב ולהבין לעומקו דבריו אלה של הארי בן ארי בנן של הקדושים הגאון הרשב"ש ז"ל, מ"מ לפי דברי הרב פורת יוסף הנ"ל ודעימיה יש לבאר וליישב דברי הרמב"ם כמין חומר דבדוקא נקט בלשונו הזהב והנפלא "במקום יבום" ודבר גדול בא להשמיענו, דכל האי דבעינן להמתין י"ב חודש הוא אך ורק - במקום יבום והיינו מהחשש שמא אע"ג שמת יקום לתחיה ותיפול ליבום, ולעולם בעלמא שלא במקום יבום אף אם יקום לתחיה מה בכך הרי כבר פקעו הקידושין בעת מיתתו ואשתו מותרת לעלמא לאלתר, ואין צריך לחכות בכה"ג שאין יבום אפילו שעה אחת אלא היא מותרת מיד ולאלתר, ולא הצריך הרמב"ם ז"ל להמתין י"ב חודש אלא במקום יבום דהחשש שם הוא שמא יקום לתחיה, וממילא אם יקום לתחיה נתבטל התנאי דהגט ונמצא דאינה מגורשת אלא אלמנה וזקוקה ליבום, אבל אה"נ אם לא הוה לה צד יבום לא היה איכפת לנו כלל במה שיקום לתחיה דהא סוף סוף אלמנה היתה ונשארת אלמנה, ומותרת לעלמא אע"פ שעתה בעלה מהלך חי דכיון שמת פנים חדשות באו לכאן. וק"ל. ודו"ק. אלא דלפ"ז אם כנים דברינו אלה בביאור דברי הרמב"ם ז"ל נמצא דהרמב"ם ז"ל עומד בכת האחרונים הנ"ל הפורת יוסף ודעימיה הסוברים דכל שהבעל מת אפילו אם יקום ויתעורר לחיים פנים חדשות באו לכאן וצריך לעשות קידושין חדשים. וצ"ע.

איברא דהנה יש להתיישב מעט בדברי הירושלמי דגיטין (הנ"ל) דלכאורה התם דנקט טעמא בסתם רבי יוסי אומר אסורה לינשא - עד י"ב חודש - אני אומר נעשו לו ניסים וחיה, דהיינו בכל גווני אפילו שלא במקום יבום והיינו דנקט "לינשא", והחשש הוא שמא יקום ויתעורר לחיים וממילא הדרי קידושין לקמייתא והיא אשתו של הראשון, ונמצא דלפי הירושלמי יש לדייק כדאמרינן מעיקרא דכל שמת וקם לחיים אה"נ דהדרו הקידושין הראשונים והיא אשתו כבתחילה וא"צ קידושין חדשים. ושו"ר עתה בספר קובץ על הרמב"ם הל' גרושין (שם) שכתב: במקום יבם, אבל שלא במקום יבם מותרת להנשא, אבל הפ"מ כתב בפ' מי שאחזו (דף כג) דבירושלמי ה"ג שם יש מחלוקת אי מותרת להנשא מיד, משמע אפילו שלא במקום יבום כדאמר התם נעשו לו ניסים וחיה. ובתלמודא דידן משמע דלא חש לזה עי' ר"פ האשה ביבמות. עכ"ל. ע"ש. והרי מבואר בדבריו של ס' הקובץ דס"ל דהירושלמי מיירי בכל גווני אפילו שלא במקום יבום, וקאמר דלא תנשא עד י"ב חודש שמא יעשה לו נס ויקום וממילא שוב תחזור להיות אשתו כמקדם בלא לעשות קידושין חדשים, ונמצא לפ"ז דהירושלמי מיירי לאו רק לגבי יבום ודלא כאשר עולה מדברי הרב פורת יוסף ודעימיה שרצו לבאר הכי בירושלמי דרק לגבי יבום מיירי, וכל שיקום לתחיה ליכא בהכי מידי דכבר פקעו הקידושין הראשונים ופנים חדשות באו לכאן וצריך לעשות קידושין חדשים. וק"ל. [הנה מה שהביא ס' קובץ נידון זה בשם "הפ"מ דף כג" לא ברירא מילתא למי ולמה נתכוין, ואף בהרמב"ם פרנקל העתיקו מילים אלה כמות שהם ולא חשו לפרשם, ואולי מחוסר בהירות, אולם כנראה באמת דהכוונה היא לרב מראה הפנים בירושלמי דגיטין (דף מג ע"ב ד"ה מעכשיו - פרק ז הלכה ח), וצ"ל בספר הקובץ במקום הפ"מ דף כ"ג, "מה"פ דף מג", וחילוף אותיות וט"ס יש כאן, כי הנה באמת כלשון זה שהביא הקובץ מצאתי בחפיש"ה בס"ד להדיא בדברי הרב מראה הפנים בירושלמי שם (פ"ז ה"ח), והרי לך לשונו: בבבלי סוף פרקין בעיא דלא איפשיטא אם מותרת להנשא מיד כששמעו בו שמת או עד לאחר י"ב חודש, ופסק הרמב"ם בפ"ט הי"א לחומרא לא תנשא במקום יבם עד אחר י"ב חודש כשיתקיים התנאי דפשטה דהבעיא לענין כה"ג היא, אבל הכא [בירושלמי] לעיל הלכה ג' דפליגי אמוראי בזה אם מותרת לינשא מיד משמע אפילו שלא במקום יבום כדאמרינן התם אני אומר נעשו לו ניסים וחיה. עכ"ל. ע"ש. והיינו הלשון שהביא הקובץ בש"ם הפ"מ, וקרוב לודאי דכוונתו לרב מראה הפנים [והיינו מה"פ] וט"ס יש בדבריו. ודו"ק. ועכ"פ אנו מוצאים דברים מפורשים בדברי הרב מראה הפנים, דס"ל דהירושלמי מיירי בכל גווני אפילו שלא במקום יבום. אלא דמעתה דאמרינן דהירושלמי מיירי אף לגבי אשת איש דעלמא דחיישינן שמא יקום לחיים ולאו דוקא גבי יבם מיירי, א"כ יש לשאול מדוע דוקא הכא גבי שעושה תנאי חיישינן שמא יקום לחיים, וגבי עלמא במס' יבמות בהעידו עליו שמת לא חיישינן שיתעורר לחיים ותחזור לקידושין ראשונים, אלא יש ליישב כדלעיל דכאמור הא הוי מיעוטא דמיעוטא שיקום לחיים ולמיעוטא דמיעוטא לא חיישינן, ורק הכא בירושלמי גבי תנאי שאמר "אם לא באתי עד י"ב חודש" יש לחשוש להכי דמדהתנה כן מסתמא ידע שבאפשרוהו לבוא משא"כ בעלמא, וכדביאר נמי הרב שיירי קרבן הנ"ל. וק"ל.

ושו"ר הלום בס' אוצה"פ (סי' יז סעיף א אות א) שהביאו שם את דברי הרב חסד לאברהם תאומים בתשובותיו מהדו"ת (סי' יד) שציין על דברי הרב חיד"א בברכ"י הנ"ל, דכל שמת ולא קברוהו י"ל דעדיין לא פקעו הקידושין והראיה שהביא מהירושלמי וכו', וכתב להעיר ע"ז: והדבר ברור דכיון שמת פקע זיקת הבעל ומה לנו בזה שחזר וחיה, כל המתים עתידין לחיות ובכ"ז נשיהם מותרות. ומה שהברכ"י נסתייע מהירושלמי, הנה לפי הבנתו דחייש הירושלמי לניסים ולא פקעי הקידושין כלל, א"כ מאי שנא דתני האי חששא באמר אם לא באתי עד י"ב חודש, בכל מתי ישראל לא יהיו נשותיהם מותרות להנשא שמא יארע לו נס ויחיה, ועל כרחך דרק התם שאנו באים להתירה בלא חליצה ע"י גט וזה משום ששוב לא יקיים התנאי לבוא תוך י"ב חודש, התם אמרינן שחוששין למעשה ניסים שיחיה ויבוא בתוך י"ב חודש, ונהי דקידושין פקעי במיתתו ואינם חוזרין עוד, מ"מ כיון שקיים תנאו ובא תוך י"ב חודש אף שבא אחר מיתה בטל הגט למפרע ודינה כאלמנה וזקוקה ליבום, וא"כ אדרבה מוכרח משם דמיתה מתרת לעלמא אף שיקום לחיים אם לא שיש עליה זיקת יבום. עכ"ד. ע"ש. ועולה ומתבאר מדברי הרב חסד לאברהם כדברי הרב פורת יוסף ודעימיה הנ"ל, דשאני התם בירושלמי דמשום ענין יבום נגעו בה בחשש שיקום לחיים כיון שאז בטל הגט ונחשבת אלמנה, אבל לעולם לגבי עצם הקידושין י"ל דשפיר פקעי מיד כשמת ואף שיחזור לחיים אין הקידושין חוזרין להיות כבתחילה.

ברם בקושטא הנה יש להשיב בס"ד על דבריו אחת לאחת בכל במאי דכתב להעיר ולהקשות על גאון עוזינו רוח אפינו משיח ה' הגאון חיד"א ז"ל ומכח זה עמד לדחות את דב"ק, חדא דבמאי דהקשה עליו דברור הדבר דמיד כשמת פקעה זיקת הבעל אף שיחזור לחיים דאל"כ הרי כל המתים עתידים להחיות ואיך נשיהם מותרות, זו אינה קושיא דהרי רבינו החיד"א אף איהו מודה בהכי ורבינו ז"ל נשמר מהערה זו מכל משמר, שהרי כתב לציין דכל זה שאם קם לחיים דשוב הדרי הקידושין היינו כשמת ולא נקבר וכדכתב בברכ"י (שם) וכן בפתח עינים (מגילה ז ע"א), ולעולם כל שנקבר אף איהו מודה דכבר נפקעו הקידושין בהכי וכמתבאר להדיא מדב"ק, וכאשר ביארנו זאת לעיל גם ביתר שאת דכל שנקבר נפרדת הנפש מן הגוף לגמרי משא"כ קודם קבורה וכו', א"כ לא קשה מענין תחיית המתים שהרי התם זה אחרי קבורה, וגריע טפי כי גם נהיו לעפר ובודאי פנים חדשות באו לכאן וכדכתב הגרי"ח בשו"ת סוד ישרים ח"ב (סי' ב) דגבי המתים דלעתיד לבוא שיקומו לחיים בודאי דפנים חדשות מקרי שהרי נהיו לעפר, ואפילו צדיקים עתידים להיות לעפר שעה אחת וכו'. וזה ברור. וגבי מאי דהקשה הרב חסד לאברהם על הבנת רבינו החיד"א בירושלמי דאם כל שיקום שוב הדרי הקידושין א"כ מדוע חיישינן להכי רק גבי עושה תנאי, הרי בכל עדות אשה שמת בעלה נייחוש להכי שמא קם לתחיה ותאסר, הא נמי לא קשיא, דאדרבה יש ליישב זאת ע"פ הנ"ל בדברינו דהא רבינו החיד"א הדגיש וקאמר התם בברכ"י דהאי מילתא שיקום לתחיה הוי מיעוטא דמיעוטא וכל כה"ג אפילו לרבי מאיר דחייש בעלמא למיעוטא, למיעוטא דמיעוטא כי האי לא חיישינן כיון שזה אינו שכיח כלל וכלל, ולכן י"ל דלעולם בעלמא גבי עדות אשה שהעידו על בעלה שמת דאין חוששין שמא קם לחיים דהא אין זה שכיח, משא"כ התם בירושלמי דחיישינן שמא קם לחיים היינו כדביאר הרב שיירי קרבן דכיון שאדם זה התנה שלא יבוא עד י"ב חודש משמע דידע שהוא יכול לבוא ואפשר שיקום לחיים, ואה"נ כל שיקום לחיים הדרי הקידושין לדוכתייהו קמא וחוזרת לבעלה ואסורה לעולם, וכאשר עולה מסתימת פשט דברי הירושלמי, וכמו שביאר כן בפשיטות בירושלמי גם הרב מראה הפנים הנ"ל וכן עולה נמי מדברי הרב שיירי קרבן, וממילא דברי רבינו החיד"א שפיר מיושבים ומבוארים הדק היטב וכסאו דדוד מלכא נכון וקיים לעמוד בשיטתו הנ"ל. [וראה גם בשו"ת דגל מחנה אפרים הנ"ל (חאבה"ע סי' א) שג"כ עמד להעיר על דברי רבינו החיד"א במאי דהביא ראיה מדברי הירושלמי דקאמר ר' יוסי "אסורה לינשא אני אומר נעשו לו ניסים וחייה", דהרי אם כן דכל שיקום לתחיה חוזרת האשה לבעלה הראשון, בכל מקום יהיה לנו לחוש לזה וכיצד מתירין אשה בגמ' דיבמות בעדות שמת בעלה וכו', אלא ודאי דרק לגבי יבום חיישינן הכי כיון שיהיה הגט בטל ונמצא דהיא אלמנה ולא מגורשת, ולעולם בעלמא לגבי קידושין כל שמת בעלה אפילו שיקום לתחיה היא כבר מותרת לעלמא דנפקעו הקידושין הראשונים, ועוד דגם יש לומר דאין זו הגירסא הנכונה בירושלמי, אלא הגירסא היא כמ"ש הרב שדה יהושע דהכי גרסינן "ר' יוסי אומר אסורה להנשא" ותו לא, בלא ההמשך "אני אומר נעשו לו ניסים וחייה", ה ועוד כתב אח"כ דאף אם נאמר דהגירסא בירושלמי הכי הוא כמו שהזכיר הרב חיד"א ור' יוסי ס"ל דכל שחייה עדיין היא אשתו וזקוקה לו ולא רק במקום יבום מיירי, י"ל דר' יוסי יחידי הוא בזה ואין מודים לו חכמים ואפילו חכמי הירושלמי. עכ"ד. יעו"ש. ואולם לפי המבואר שפיר מיושבים דברי רבינו החיד"א ואין בהם עיקש ונפתל, וגמ מצאנו בס"ד דהרב מראה הפנים והרב שיירי קרבן מבארים בירושלמי כוותיה דבכל גווני מיירי הירושלמי ולא רק במקום יבום. וק"ל].

ועוד ראיתי באוצה"פ (שם) שהביאו לציין לדברי הגר"י שמעלקיס בשו"ת בית יצחק חאבה"ע ח"א (סי' ו אות יד) שעמד נמי על דברי רבינו החיד"א בברכ"י הנ"ל ופלפל בדבריו, ואח"כ כתב דלכאורה נימא דהרב חיד"א ס"ל בביאור דברי הירושלמי (הנ"ל) כביאורו של הרב מראה הפנים דהירושלמי ס"ל דבכל גווני שיקום לחיים שוב הדרי הקידושין ולא מיירי גבי יבם דוקא, אולם תיכף ומיד עמד לדחות זאת, דזה ודאי ליתא דא"כ נמצא דלית ליה לר' יוסי דקאמר אני אומר ניסים נעשו לו וכו' דמתירין אשה ע"י עדות שמת בעלה משום דניחוש שמא נעשה לו נס, וא"כ בטלו לה כל הנך משניות ביבמות דמתירין ע"י עדות שמת בעלה, ישתקע הדבר ולא יאמר. עכ"ד. ע"ש. ברם בקושטא הנה לפי דברינו הנ"ל מיושב שפיר ואי משום הא לא אריא, דהרי כאמור אמרנו לבאר בס"ד דלעולם בעלמא אין אנו חוששים כלל שמא מעשה ניסים נעשו לו שקם שוב לחיים כיון דכל כי הא הוי מיעוטא דמיעוטא דלא שכיח ולמיעוטא דמיעוטא לא חיישינן, ורק התם בירושלמי חיישינן והיינו כדביאר הרב שיירי קרבן דמשום שאדם זה עמד והתנה אם לא יבוא עד י"ב חודש משמע דידוע לו שיכול שיבוא ע"י ניסים, וממילא לא קשיא מכל הני משניות דיבמות וכו' דהא התם לא התנה, והדברים מיושבים שפיר. וכן ראיתי עוד בשו"ת נפש חיה (סימן ג) שהביא את דברי הברכ"י וכתב לבאר דלעולם י"ל דאפילו אם הוה מיתה גמורה כל שחזר וחיה הבעל חוזרת האשה ונאגדת בו ונאסרת, די"ל דהיתר מיתה לא דמי להיתר גט שהוא כורתה לגמרי, אלא רק דהתורה התירה האשה כל זמן שהבעל מת ואינו נמצא אבל אם חזר לחיות חוזר המצב לקדמותו. ואח"כ עמד שם גבי הקושיא (הנ"ל) דאם כך הוא דכל שחזר לחיות חוזרים הקידושין לקדמותם ורבינו החיד"א מפרש דירושלמי קאי אף שלא במקום יבום דחיישינן שמא ניסים נעשו לו וחי וכו', א"כ קשה מכל אלמנה שבעולם שהעידו שמת בעלה דאיך מותרת להנשא ניחוש שמא יקום לתחיה. וכתב ליישב, דהרי לשמא חיה כבר ודאי דלא חיישינן, שהרי כשם דלשמא מת לא חיישינן כיון דאיכא ליה חזקת חי, והכ"נ לשמא חי לא חיישינן משום דאית ליה חזקת מת, אלא דניחוש שמא יחיה אח"כ כמו דחיישינן לשמא ימות גבי גט שהתנה שיחול שעה אחת קודם מותו דאסורה אשת כהן לאכול בתרומה שמא ימות, אולם אפילו אם נימא כן הרי עדיין עתה מותרת היא לאחר וכל שעה ושעה של עכשיו היא נמי מותרת לאחר, וכדברי רבינו תם בתוס' דקידושין (מה ע"ב ד"ה בפירוש) דמי שהלך למדינת הים ובתו הקטנה נתקדשה שלא בידיעתו מותרת היא, דלשמא קדשה אביה לא חיישינן רק שמא יקדשה אח"כ ושוב לעת עתה עכשיו בכל רגע היא מותרת. ע"ש, וא"כ חזינן דבדבר דלעתיד חיישינן בו, מ"מ עתה בכל רגע הוא מותר, ומה דחיישינן בגט הנ"ל שהתנה דיהיה שעה אחת קודם מותו וחיישינן שמא ימות, היינו משום שאם ימות אסורה לאכול בתרומה למפרע כבר מעתה, וממילא ניחא הירושלמי שהביא הברכ"י, דהתם הרי עשה תנאי דאם לא באתי עד י"ב חודש יהיה גט ולכן חיישינן שמא יבוא אח"כ ויתבטל הגט למפרע, משא"כ בשאר נשים הרי אף אם יחיה תאסר רק מכאן ולהבא ולא למפרע, והא אמרינן דבכה"ג לא חיישינן מעכשיו אם אין בזה דבר שהוא חל למפרע. עכ"ד. יעו"ש. וממילא לפי דבריו מיושבים שפיר דברי הירושלמי, דהלכי חיישינן התם אפילו שלא במקום יבום שמא יחיה כיון שזה יחול למפרע, משא"כ באלמנה דעלמא שזה רק לענין מכאן ולהבא לא חיישינן, על אף שיש את החשש שמא יחיה ואז צריכה לחזור אליו, ולעולם הדין דין אמת דכל שקם לתחיה אשתו חוזרת אליו כבתחילה. וק"ל.
למטה

All rights reserved © 2003 Harav Pinhas Zbihi