למעלה
שו"ת עטרת פז חלק ראשון כרך א -
או"ח סימן ה
עוד בענין ברכות השבח
ואגב אורחיה אבוא העיר"ה בקצירת
האומ"ר, באשר נשאלתי מקדם, אודות אדם שביתו סמוך לבית החיים, ומחלון ביתו
נשקף ונצפה חלקת בית העלמין והמצבות אשר שם, האם צריך לברך את הברכה הנהוגה ברואה קברי
ישראל, כשהולך לבית העלמין הזה, משום שבלא"ה רואה הוא בכל עת חלק מבית העלמין
הזה, מחלונות ביתו?
והנה איתא בגמ' דברכות (נח, ע"ב)
ת"ר הרואה קברי ישראל אומר, ברוך אשר יצר אתכם בדין וזן אתכם בדין וכלכל אתכם
בדין וכו', וכאשר פסק ג"כ מרן בשו"ע אור"ח (סי' רכד, סי"ב)
הרואה קברי ישראל אומר בא"י אמ"ה אשר יצר אתכם בדין וכו' (ובענין נוסח
הברכה איכא כמה גירסאות עי' בתוספתא דברכות שם (פרק ו), ובהרמב"ם (פ"י,
דברכות, הלכה י), ובאנצ"ת כרך ג (דף רסד, ע"ב), ובכרך ד (עמוד שס)
יעו"ש, וראה גם בשו"ת בית דוד (סי' צג), ובשו"ת יוסף אומץ (סי' סח,
אות ג) מש"כ בזה. ע"ש. וע"ע בחקרי לב (חאו"ח, סי' מט), ובס'
מטה יהודה למהר"י עייאש (סי' רכד, סי"ב) מש"כ בזה עוד, ע"ש).
ובשו"ת פרי הארץ להגאון
מהר"ם מזרחי ח"א (חאור"ח, סי' ז), עמד על כיוצ"ב כנידון דידן,
באשר הסתפק בהיותם לומדים פעיה"ק ירושלים, ומהחלונות של מקום לימודם היו
נראים קברי ישראל שבעמק יהושפט, האם צריכים הם לברך משלשים לשלשים יום כשהולכים
לקברות עצמם, או דילמא דמפטרי בראיתם מן החלונות. והעלה שם לפשוט ע"פ
מש"כ המהריט"ץ בתשובותיו (סי' פז), דברכת שעשה לי נס אין לברך אלא אך
ורק כשעומד בעצם המקום שקרה לו הנס. ולא סגי בראיה בעלמא במה שרואה את מקום הנס
כדי שיברך ברכה זו. וממילא לפ"ז גם כאן דאין לברך ברכה זו של הרואה קברי
ישראל אלא רק כשעומד במקום הקברות עצמם, ולא סגי במה שרואה אותם מרחוק, ולכן אין
נפטרים בראייתם את הקברים מהחלונות. ע"כ. אולם הנה רבינו החיד"א בברכי
יוסף אור"ח (סי' רכד, סק"ד) הביא דהגאון מהר"א גאטיניו בשו"ת
צרור הכסף (סי' א), עמד להשיג על דבריו אלו של הרב פרי הארץ דאין הנידון דומה
לראיה. ולכן נפטרים מן הברכה אותם הרואים את חלקת בית הקברות מן החלונות, וגם
כשיגיעו לבית העלמין בעצמו אין להם לברך ברכה זו, ע"ש. וראה בשערי תשובה (שם,
סק"ט) שג"כ הביא את דבריו של הברכ"י, ע"ש. והנה הגרי"ח
סופר בס' כף החיים (סי' רכד, סקל"ז), עמד להעלות ע"פ דבריו אלו של
מהר"א גטיניו שהביא רבינו החיד"א, וגם ע"פ מה שהביא השד"ח
באסיפת דינים (מער' ברכות, סי' ב, אות יז) בשם שו"ת עמודי אור (סי' ד), דפסק
נמי הכי דהרואה את קברי ישראל בכל יום, מפני שהיה סמוך לבית הכנסת גם כשילך לשם לא
יברך ברכה זו, ולכן העלה הרב כה"ח לדינא כדבריהם. דכל שראה תוך ל' יום הקברים
בעד חלון ביתו, לא יברך ברכה זו כשילך להתם, ע"ש. וכ"כ ג"כ
הגרי"מ טוקצינסקי בס' גשר החיים (ח"א, פכ"ט, אות יז) דאם רואה קברי
ישראל דרך גגות וחלונות מרחוק אינו מברך, וגם כשבא אח"כ תוך שלושים יום
מראיתו זו לביה"ק הזה אינו מברך, כיון שראה עכ"פ את הקברות אעפ"י
שלא ברך על ראיה זו, דכן נקטו רוב האחרונים - עי' בשערי תשובה ושד"ח, וטוב
וראוי שיברך על ראיה זו בלא שם ומלכות. ע"כ.
ובפשוטם של דברים נראה, דהרב כף החיים
העלה הכי דאין צריך לברך, משום האי כללא גבירתא דנקטינן בידין דספק ברכות להקל.
ושפיר קאמר מר, כי אע"ג דברכה זו דהרואה קברי ישראל וכו', היא בעיקרה ברכת
השבח, וכאשר מתבאר מדבריו של מהר"י אסאד בשו"ת יהודה יעלה (סי' שעא),
שהעלה שם, דגם אם ראה את ביה"ק בשבת מברך ברכה זו, משום דאינה כצידוק הדין
שנמנעים מלאומרו בשבת אלא היא ברכת השבח, שכוללת את פעולות השי"ת עם בריותיו.
ומכיון שכן יש לברכה גם בשבת, שהרי מחוייב אדם להלל ולשבח להשי"ת בשבת כמו
בחול. ע"כ. וכיוצ"ב הביא ג"כ הרב פתח הדביר (סי' רכד, סקי"ד)
משמיה דהאחרונים. ע"ש. ומצינו למהר"י חאגיז בשו"ת הלק"ט
ח"א (סי' רסד) שכתב שם, דכל ברכה שהיא ברכת השבח אין בה משום ברכה לבטלה, ולכן
העלה שם דבמקום שלא נהגו לברך הרב את ריבנו, דאם בירך לא הווי ברכה לבטלה, משום
דהיא ברכת השבח. ע"ש. וא"כ לפי דבריו אלה עולה ומתבאר לכאורה, דכל שהיא
ברכת השבח לא אמרינן בה סב"ל. אולם לעיקר דינא לא סברינן בהא כוותיה, עי'
למו"ר בשו"ת יביע אומר ח"ד (חאור"ח, סי' נ) שהאריך שם בראיות
נכוחות כראי מוצק, דאף בענין ברכת שהחיינו אמרינן ביה סב"ל. וחזר והניף ידו
בזה שם בחלק ו (חאור"ח סי' מב, אות ג), ובשו"ת יחוה דעת (ח"א,
סס"י מט) גליא נמי לדרעיה ונפל נהורא, דאף בענין ברכת שהחיינו אמרינן ביה
סב"ל, היכא דאיכא פלוגתא דהפוסקים אם צריך לברך ברכה זו. ע"ש. ומינה
שמעינן שפיר דאף בברכת השבח אמרינן ביה סב"ל, דהא ברכת שהחיינו ברכת השבח
היא. ולכן הכ"נ שפיר יש לומר בחיוב ברכה זו דאשר יצר אתכם בדין וכו', דאמרינן
ביה סב"ל אע"ג דהווי ברכת השבח.
וחזיתיה הלום להגר"א וולדינברג
בשו"ת ציץ אליעזר ח"ז (סי' מט, פרק ט, אות ו), שעמד שם להעיר על דחייתו
של מהר"א גטיניו בשו"ת צרור הכסף, במה שדחה את דבריו של הרב פרי הארץ
דאין להביא ראיה מדברי המהריט"ץ. דהנה עיקר השגתו של מהר"א גטיניו היתה
דיש לדחות הראיה מהמהריט"ץ ולומר, דע"כ לא קאמר דאין לברך ברכת שעשה לי
נס עד שיעמוד ממש במקום שנעשה לו הנס, אלא בעליה שאם אינו נכנס בה אינו רואה את
המקום המיוחד שנעשה בו הנס. ואם יושב למטה אינו רואה אלא הכתלים של העליה, ולא
הקרקע של העליה מקום שנעשה בו הנס. משא"כ היכא שמן החלונות של ביהמ"ד
רואים כל יום את בית הקברות, ודאי דא"צ לברך כשהולכים שם. ע"כ. אולם כתב
ע"ז הרב ציץ אליעזר, דיש לדחות את דבריו, כי המעיין בגוף דבריו של
המהריט"ץ שם יראה ויווכח דהצדק עם הרב פרי הארץ, כי המהריט"ץ מדגיש
בדבריו במפורש דבעינן שיעמוד ממש במקום. ועוד מדגיש דמכ"ש דלא מהני היכא
שהמקום חולק רשות לעצמו כמחיצות העליה, ושחלוקת מקום לעצמו בזה נקרא כל היכא שמוקף
במחיצות או גבוה עשרה אע"פ שהוא בתוך הבית. ע"כ. ולכן לפ"ז ברור
שגם לענין הברכה על הקברים בעינן שיעמוד בתוך המחיצות המוקפות ולא מהני שיעמוד
בחוץ, ומכ"ש שלא מהני ע"י ראיה דרך החלונות, ולכן העלה עפ"ז דהחוזר
לברך כשנכנס בתוך ל' יום לבית הקברות יש לו על מי לסמוך. והביא שם בדבריו כי אכן
בשו"ת ויצבור יוסף (סי' לה, אות יג) פסק נמי הכי, דמי שדר סמוך לביה"ק
ודרך חלונות ביתו רואה הקברים בכל יום, אעפ"כ מחוייב לברך כשנכנס לביה"ק
עצמו. וסיים שם בשו"ת ויצבור יוסף וכתב, וזכור אזכור כי בעיר מאד, היו רואים
את ביה"ק מהחלון של דירתינו וכמה פעמים עמד אמו"ר זצ"ל והביט שמה
מרחוק, ואעפ"כ כשיצא אח"כ להשתטח על ציון זקנו בעל הקול אריה זלה"ה
בירך בשם ומלכות. ע"כ. וביאר הצ"א דהינו משום, דאיהו נמי ס"ל הכי
דאין לברך ברכה זו עד שיכנס לשטח ביה"ק גופה. עכת"ד. ע"ש.
והן אמת כי על אף דבריו אלו של הציץ
אליעזר, שעמד להעיר מדבריו של המהריט"ץ דמצריך שיעמוד דוקא במקום הנס, ואז
יוכל לברך (מילואים).
מ"מ עדין יש לומר דאין ראיה לנידון דידן, כי אפשר לומר דשאני ברכת הנס שמברך
בה "שעשה לי נס במקום הזה", ולהכי בעינן שיעמוד שם במקום הנס, דמכיון
דחז"ל אפקוה להאי ברכתא בהאי לישנא "דבמקום הזה" קפדי שיעמוד במקום
שנעשה לו הנס. משא"כ לגבי ברכת אשר יצר אתכם בדין וכו', דאמרינן עלה בגמ'
"הרואה" קברי ישראל וכו' סגי לה בראיה בעלמא, וא"צ כלל שיעמוד
במקום הקברים ממש. וגם הלום ראיתי בשו"ת פלא יועץ הנדפ"מ תשובות מהגאון
החסיד מוהר"ר אליעזר פאפו ומצאתי שם בדב"ק בס"ד (בחלק א, סי' יז)
כדברינו אלה, שגם הוא עמד להעיר על דברי הרב פרי הארץ במה שהביא ראיה מדברי
המהריט"ץ וכתב, דאין משם ראיה, "דשאני התם דמברך שעשה לי נס במקום
הזה". ע"ש. ותעלוזנה כיליותי שזכינו לכוון לדברי גדולים. [וטעמא נמי
י"ל דאיכא בדבר, כי עיקרה של ברכה זו דהרואה קברי ישראל היא ברכת השבח כמו
שהבאנו לעיל משמיה דמהר"י אסאד, לשבח לקב"ה על פועליו ומעשיו, שהוא יודע
מספר כולם ויודע בדעתו דעת עליון לשקול צדיק אחד כנגד כמה צדיקים, כהא דאמרינן
בסנהדרין (מד, ע"א) ויכו מהם כשלשים וששה איש זה יאיר בן מנשה ששקול כנגד
רובה של סנהדרין, ושיקול זה לכוון המספר של כל צדיק תלוי בדעתו של אל דעות והוא
לבדו אשר יודע מספר כולם, וכמו שביאר תוכן ברכה זו בשו"ת עמודי אור (סי' ד).
ע"ש. וכיוצ"ב ביאר את תוכן ברכה זו בשו"ת שם משמעון (חיו"ד,
סי' ל) דהכוונה במה שאומרים ויודע מספר כולכם, היינו על המספר באיכות שלהם.
ע"ש. ולהכי כל שרואה את הקברים אף שאינו נמצא לידם ממש הרי שייך לומר כאן את
השבח לקב"ה, שהרי עיקר השבח הוא לגבי הנפטרים ורואה אותם ע"י המצבות ויש
לברכה במה להתעורר. משא"כ בענין ברכת הנס הרי המקום מצד עצמו אינו מסויים
כ"כ, שבראייתו בלבד יש להתעורר בברכה, ולכן צריך שיהיה דוקא במקום הנס שאומר
במקום הזה. וצ"ע].
וזכר לדבר יש להביא, מהא דכתב
מהר"י עייאש במטה יהודה (סי' רכד, סק"ב) שכתב שם, דהרואה קברות אחרים
תוך ל' יום לראית קברים שכבר ראה, א"צ לברך שוב. ולא דמי למש"כ
המג"א בשם הרדב"ז (בח"א סי' רצו) שהרואה מלך אחר צריך לברך אף בתוך
ל'. דשאני התם שכל מלך יש לו כבוד חלוק בפ"ע. משא"כ בברכה על הרואה
קברות ישראל מה לי מקום אחד מה לי ב' מקומות סדנא דארעא חד הוא. ע"כ. (וראה
במש"נ בס"ד בענין זה לקמן). הא חזינן דענין ברכות הראיה חלוקות הם,
ואזלינן בהן בתר תורף הלשון. ולכן במלך דמברכינן עליה שחלק מכבודו וכו', מברך על
כל מלך ומלך כי כבודיהם חלוקים. משא"כ בענין הרואה קברי ישראל, שהוא שבח
לקב"ה היודע מספר כולם כנ"ל, הרי זה ברכה כללית, ואין מברך תוך ל' יום
אף שרואה קברים חדשים. ולכן הכא נמי אפ"ל דשאני ברכת הנס דמברכינן ביה
"במקום הזה", להכי הצריך המהריט"ץ שיעמוד ממש במקום הנס (כי הא
דאמרו חז"ל דלשון "זה" מורה באצבע הוא (עי' רש"י שמות
פט"ו, פסוק ב) דהיינו שהדבר מוחשי לו. והכ"נ בעינן שיהיה הדבר בגדר
"זה", שיוכל להצביע ממש על המקום הזה שנמצא בו, ששם נעשה לו הנס).
משא"כ בענין הברכה דהרואה קברי ישראל, דבראיה בעלמא סגי. וק"ל.
ולכאורה היה אפשר לומר, כי יש מקום
לברך ברכה זו כשיגיע לבית העלמין, אף שכבר ראה את חלקת בית העלמין הלזו מחלון
ביתו, קודם שיבוא לתוכה. וזאת ע"פ מש"כ הרדב"ז בתשובה ח"ג
(סי' תקסט) שכתב שם, אע"פ שהדבר ברור שההולך לביה"ק בתוך שלושים יום
דא"צ לברך ברכת אשר יצר אתכם בדין. מ"מ ראיתי לאחד מן הגדולים שכתב
בתשובה, שאם ח"ו נתחדש בביה"ק קבר ונתווסף עליו צריך לברך עליו, כי על
אותו שנתווסף לא בירך עדין. ע"כ. וא"ת הא תינח אם נתחדשו בו רבים, אבל
אם ניתווסף בו אחד או שנים הרי גם אנו יודעים המספר שניתווספו ואיך יברך היודע
מספר כולכם וכו'. וי"ל שאין הברכה על אותם שניתווספו בלבד, אלא על כל המתים
ורק מפני החידוש צריך לחדש ברכה אפי' בתוך שלושים, ומפני החידוש מברך ברוך היודע
מספר כולכם. א"נ כיון שנתחדשו כאן ונתחדשו ג"כ במקום אחר, והוא אינו
יודע מספרם מברך על מנהגו של עולם, עכת"ד של הרדב"ז. ע"ש, והאחד מן
הגדולים שהזכיר הרדב"ז, נראה דהוא ניהו הראב"י אב"ד בעל האשכול,
אשר נדפסו תשובותיו מקרוב וכדברים הללו הובאו בתשובותיו (סי' עד), ע"ש. וכן
הזכיר לדבריו אלו של הראב"י, רב אהרון הכהן מלוניל בס' אורחות חיים (הל'
ברכות, אות מו) שכתב שם, וכתב הראב"ד בתשובה דברכה זו אינה כי אם מל' יום לל'
יום, ואם ח"ו נתחדש דבר [הינו קבר] מברך על התוספת תוך ל' יום. ע"ש.
וראה גם בשו"ת מהריק"ש חאור"ח (סי' רכד) שהעלה שם לפסוק כמסקנת
הרדב"ז, דאם ח"ו נתחדש קבר בביה"ק, צריך לברך ברכה זו תוך ל' יום.
ע"ש. ואיברא דמהר"י חאגיז בשו"ת הלק"ט ח"א (סי' ריב) עמד
להעיר על פסקם, דכיצד זה שאפשר לברך על יחיד והמית אתכם בדין דשמא לא הגיע זמנו של
נפטר זה להסתלק מן העולם, דומיה דהא דחזינן בחגיגה (ה, ע"א) בעובדא במרים
מגרלא שער וכו' ואמרינן עלה דיש נספה בלא משפט. ע"ש. אולם הנה ראיתי
למו"ר בשו"ת יביע אומר ח"ה (חיו"ד, סי' ל, אות ב), שעמד שם
לישב את הערתו זו של מהר"י חאגיז, ע"פ דברי תוס' ברכות (מו:) ד"ה
מר זוטרא, שהביאו שם בענין נוסח ברכת הטוב והמטיב שאומרים בבית האבל לוקח נפשות
במשפט, דבה"ג כתב, שאין לומר במשפט דקיי"ל בשבת (נה:) דיש מיתה בלא חטא,
וכתבו התוס' ע"ז דמשום כך אין למוחקו. ובחידושי אנשי שם (שם) כתב לבאר,
דאע"ג שיש נספה בלא משפט וכההיא עובדא דחגיגה (ה, ע"א), אנו אומרים אותו
על המדה התמידית שהוא לוקח נפשות במשפט, ואם לפעמים על המעט יש נספה בלא משפט אין
ראוי להמנע מפני זה לאומרו, כי המקרה אינו תמידי. ע"כ. וכן פסק הרמ"א
ביו"ד (סי' שעט, ס"א) שיש לאומרו. וממילא לפ"ז גם הכא שפיר יש
לומר, והמית אתכם בדין, דאזלינן בתר רובא דעלמא. עכת"ד. ולכן העלה שם
מו"ר, דשפיר יש לסמוך על דעת הראשונים והאחרונים הנ"ל, דאף על תוספת קבר
חדש אחד יש לברך. וסיים שם בדבריו של הגאון רבי שלמה לניאדו בשו"ת בית דינו
של שלמה (חאור"ח, סי' ג) שכתב, ואני מעיד ומגיד ששמעתי מפה קדוש מרן אדוני
אבי הגאון ר' שמואל לניאדו זלה"ה, שהיה אומר שאין לסמוך על הוראת הלק"ט
לפי שבאו בקצרה בלי ראיות נכוחות, לחדודי התלמידים וכמו שכתב הרב עצמו בהקדמתו
לח"ב ע"ש. א
א"כ לפ"ז היה אפשר לומר,
דבאותם בתי עלמין הגדולים אשר בעוה"ר אין יום אשר אין בו מת חדש שהובא שם
לקבורה, יוכל לסמוך ע"ז ולברך הברכה, על אף שראה כבר את בית העלמין לפני כן
מפתח ביתו, דהווי כנידון הרדב"ז, שעל אף שראה את בית העלמין הזה תוך שלושים
יום, מכיון שנתווסף בו עתה קבר חדש יכול לברך על הקבר הזה. אולם כל קבל דנא כי דבר
זה לאו מילתא פסיקתא היא, דהנה הרדב"ז בתשובתו שם עמד להדגיש ושפתותיו ברור
מיללו, שדבר זה רק כשבטוח בוודאות שאכן כך הוא דהוסיפו קבר. אבל בספק בעלמא אין
יכול לסמוך ע"ז סתם ולברך, שכתב שם, "ואם הדבר ספק לא יברך בתוך שלושים".
ע"כ. ולכן הכ"נ לא יוכל להנות מן הספק ולומר, שבודאי נתווסף כאן קבר.
אולם אם ברור וידוע לו הדבר בודאות גמורה שהוסיפו עתה קבר, אה"נ דיכול לברך
על אף שראה את בית העלמין קודם לכן מחלון ביתו. ועי' במאמר מרדכי (סי' רכד,
סק"ד) שכתב שם, דאע"ג דאמרינן בגמ' הרואה קברי ישראל וכו' לאו דוקא קבר
דה"ה אם המת עדין לא קבור, ולכן העלה לבאר עפ"ז הא דנוהגים שהשליח ציבור
בכל פעם שבא עם הלויה לבית העלמין, מברך ברכה זו דאשר יצר אתכם וכו', אע"ג
שהיה שם בתוך ל' יום. ומרישא רצה לומר דהוא משום שהוא מכוין לפטור את הקהל, אולם
דחה זאת בסוף דבריו, והעלה לבאר ע"פ דברי האורחות חיים הנ"ל דאף על קבר
חדש אחד יש לברך ברכה זו, ולכן הברכה שמברך כאן הוא בגלל המת החדש הזה שנתווסף,
ואע"ג דלא קברוהו עדין אין זה מעכב, דקבר לאו דוקא. ע"ש. וכיוצ"ב
העלה ג"כ מו"ר בשו"ת יבי"א (שם) ליישב המנהג שהש"צ העורך
את ההלויה מטעם החברא קדישא מברך בכל פעם שמביא מת לקבורה. דהוא משום שמברך על המת
החדש הזה. ע"ש. ומכיון שכך דחזינן דעל נפטר חדש גם קודם קבורתו יכול לברך,
הכ"נ גם הכא אם רואה בעת בואו לבית העלמין שמובא ח"ו נפטר חדש שפיר יש
לו לברך הברכה, הא לאו הכי אין לו לברך. ושו"ר הלום להגרי"מ טוקצינסקי
בספר גשר החיים (ח"א, פכ"ט, אות יז), שכתב שם כיוצ"ב, דאע"ג
דאדם אשר מחלון ביתו נשקף בית העלמין ורואהו מרחוק כשבא לביה"ק לא מברך ברכה
זו, מ"מ אם בינתים בין ראיתו דרך החלון לבין ביאתו לביה"ק נוסף שם קבר
חדש, אע"ג שאנן לא נהיגינן לברך על תוספות הקברים, בכה"ג המברך לא
הפסיד, כי יש לצרף את שיטת הרדב"ז שמברכים גם על תוספת קברים חדשים.
עכת"ד.
ולכאורה עדין היה אפשי לומר דיש צד
שיתחייב בברכה זו, כי הנה אע"ג דמרן בסי' רכד הוסיף וכתב (בסעיף יג), כל
ברכות הראיה אם חזר וראה אותו דבר בתוך ל' יום, אינו חוזר ומברך. ולכן אין לברך
ברכה זו דאשר יצר וכו' אלא רק מל' לל' יום. וכן מתבאר נמי מדבריהם של רוב ככל
הראשונים. דכ"כ המאירי בברכות (נח:) דאין לברך ברכת אשר יצר אתכם וכו' על
ראית קברי ישראל אלא מל' לל' יום, וכן הוא דעת הראב"י אב"ד בתשובותיו
(סי' עד), וכ"כ ג"כ בס' צרור החיים לתלמידו המובהק של הרשב"א (עמוד
לה) דרק מל' לל' יום יש לברך ברכה זו, ועי' בס' בירורי הלכה (סי' רכד, סי"ג)
ע"ש. אולם הנה בספר הבתים לחד מקדמאי ראשונים כמלאכים רבינו דוד ברבי שמואל
הכוכבי (בשערי ברכות, שער יג, אות ו) כתב וז"ל: הרואה קברי ישראל אומר ברוך
אשר יצר אתכם בדין וכו', כתב הראב"ד אינו מברך עליהם אלא פעם ראשונה בלבד,
אבל חוזר ומברך הוא על קברות אחרים. ע"כ. ויראה לי שכל זמן שרואה קברי ישראל
מברך שעיקר הברכה להערה אליו. עכ"ל. א"כ מדבריו אלו של ספר הבתים מתבאר,
דפליג על שאר הראשונים וס"ל דברכה זו דאשר יצר אתכם אין לה זמן מוגבל, ויש
לברכה בכל יום אפילו על אותם הקברות שבירך עליהם אתמול. וא"כ לכאורה היה אפשר
לצרף את דעתו זו של ספר הבתים לס"ס, לחייב את הרואה מחלון ביתו את בית
העלמין, כשיבוא לבית העלמין ממש. דספק אם יש ממש בראיה זו שרואה את בית העלמין
מחלון ביתו בכל עת, כדעת הרב פרי הארץ דס"ל שלא מתחייב בברכה זו עד שיהיה
בבית העלמין ממש. ואף אם נימא כדעתיה דהרב כסף צרוף שא"צ לעמוד במקום בית
העלמין להתחייב בברכה, וראיה זו שרואה מחלון ביתו עולה לו, מ"מ הרי לדעת ספר
הבתים אפילו אם היה ממש בביה"ק יכול לחזור ולברך הברכה, משום דאין לברכה זו
זמן. וה"נ אף שראה כבר קברות אלו מקודם מחלון ביתו, כשיבוא לביה"ק יכול
לברך אף שזה בתוך ל' יום.
ברם בקושטא הא ליתא, דאע"ג
דמתורף דבריו של הכנה"ג והמג"א (ברס"י רי) מתבאר, דשפיר ס"ל
דאמרינן ס"ס בברכות לחייב בברכה, דרק בחד ספיקא בענין הברכות אמרינן
סב"ל, אבל בס"ס לא. ע"ש. ובמחצית השקל שם. אולם הנה כבר העלה רבינו
החיד"א בכמה דוכתי דס"ס בברכות לא אמרינן לחייבו בברכה. ואפילו כשיש בזה
מאה ספיקות כמש"כ בספרו מחזיק ברכה חאור"ח (סי' ז, סק"א), ובס'
יעיר אוזן (מער' ס, אות לג). וכ"פ ג"כ החיי אדם (בכלל ה, ס"ו)
וכ"כ ג"כ הפרמ"ג (בפתיחה הכוללת להל' ברכות), וכ"פ בשו"ת
מכתם לדוד (סי' ג), ובשו"ת תורת חסד מלובלין חאור"ח (סי' ז, אות ד),
וראה גם מש"כ בזה עוד מו"ר בשו"ת יביע אומר ח"א (חאור"ח,
סי' יב, אות ט), ובס' חזון עובדיה ח"א (סי' ט, וסי' מט) ע"ש. ולכן
הכ"נ בנידון דידן, אע"ג דאית לן ס"ס לחומרא לחייבו בברכה, אין זה
מעלה ומוריד, ואפ"ה אין לחייבו מכח זה בברכה זו.
ומכל מקום כל זה דוקא בענין אותו בית
קברות עצמו, אשר הוא רואהו בכל עת מחלון ביתו. אולם באופן שהולך ורואה בית קברות
חדש, בהא פשיטא דיכול לברך, אף שזה בתוך ל' יום לראית הקברים שבבית העלמין הנשקף
מחלון ביתו. כי הן אמת דמצינו שבשו"ת יד אליהו (סי' לא) כתב, כי יש לדייק
מדברי המג"א (סי' רכד, סק"ג), שכתב לבאר שם את דברי הרמ"א שפסק
דהאידנא אין מברכין על ע"ז שנתן ארך אפיים לעוברי רצונו, משום שאנו רואים
אותם תמיד. וקמ"ל שאפילו הולך לעיר אחרת ורואה ע"ז אחרת, מ"מ כיון
שראה כיוצא בה בתוך עירו תוך ל' יום אינו מברך. והכ"נ בענין הקברות,
דאע"ג שעתה רואה קברות חדשים חוץ לעירו, מ"מ מכיון שכבר ראה בעירו
קברות, אין לו לברך על הקברות החדשים הללו שרואה אותם עתה. וספק ברכות להקל.
ע"כ. וכיוצ"ב כתב ג"כ מהר"י עייאש במטה יהודה (סי' רכד,
סק"ב) דהרואה קברות חדשים בתוך ל' יום, א"צ לברך. ולא דמי למש"כ
המג"א בשם הרדב"ז (ח"א, סי' רצו) שהרואה מלך אחר צריך לברך, אפילו
כשזה בתוך ל' יום לראית המלך הקודם. דשאני התם, שכל מלך יש לו כבוד חלוק
בפ"ע. משא"כ קברות המתים על סתם מתי ישראל הוא מברך, מה לי מקום אחד מה
לי מה לי ב' מקומות סרנא דארעא חד הוא. וכעין אשר כתב המג"א לגבי הרואה
ע"ז במקום אחר. ע"ש. אולם האמת היא כי מדבריו של הראב"י אב"ד
הנ"ל (סי' עז) שפסק, דאפילו באותו ביה"ק בעצמו שכבר בירך עליו, אם
נתווסף בו אפילו קבר אחד יכול לברך עליו. אפילו תוך ל' יום. יש לדייק מדבריו
דס"ל נמי, דאע"פ שבירך על ביה"ק הנמצא בעירו אם הלך לביה"ק
אחר אפילו תוך ל' יום, דיכול לברך, וכ"ש הוא. ובאמת מצינו חיזוק לזה משאר
תשובותיו של הראב"י שם, דבסי' לג פסק דאע"ג דאם ראה את המלך או הנהר, או
המדבר, או הגיחור או הכושי שבירך עליו תוך ל' יום. דלא יחזור ויברך עליו. מ"מ
אם ראה מלך או כושי וכו', שלא ראהו תוך ל' יום אע"פ שכבר בירך על כושי וכו'
אחר בתוך ל' יום אפ"ה יכול לברך עליו. ואפילו ראה מאה חכמים או מאה מלכים או
מאה כושים וכו'. ביום אחד, מברך על כולם. וכיוצ"ב כתב ג"כ בסי' לב,
בענין השילטונים שבדורו דהוו כמלכים, דיכול לברך על כל אחד מהם, אע"פ שכבר
בירך בתוך ל' יום על אלו שלפניו. ע"ש. הרי מתבאר מדבריו, דס"ל דבענין
ברכת הראיה כל דבר שרואהו עתה מחדש, ולא ראהו תוך ל' יום מברך עליו אע"פ שראה
בתוך ל' יום דבר הדומה לו וכיוצא בו. וה"נ יש לומר בענין הקברים דס"ל,
שאע"ג שכבר בירך על בית הקברות אחד, דיכול לחזור ולברך על ביה"ק אחר
אע"ג דהווי תוך ל' לראיתו הראשונה, ולא גרע מהא דנתווסף בו בביה"ק שכבר
בירך עליו, קבר אחד, דכתב להדיא שיכול לברך עליו.
וזה אין לומר, דהיינו טעמא שיכול לברך
על קבר אחר דהיות והוא סו"ס חדש ולא נכלל בברכה הראשונה, אבל אה"נ
דהברכה שבירך על ביה"ק הראשון פטרה את כל בתי הקברות משום דסדנא דארעה חד
הוא. וכעין מש"כ המט"י הנ"ל. דא"כ דזוהי עיקר סברתו של
הראב"י דהא דיכול לברך על קבר חדש, משום דלא היה כלול בברכה הקודמת, הוה ליה
להדגיש דבר זה, אבל מפשט דבריו שכתב "שאם ח"ו נתתדש בו דבר ונתווסף עליו
צריך לברך עליו", בפשטות משמע דמשום החידוש שנתחדש לו דבר במקום הזה צריך
לברך, ולא בגלל שהוא דבר חדש בעולם. ולעולם אפילו אם הביאו מת זה מבית קברות אחר
שהיה קבור שם, למקום זה שפיר דמי דיש לברך עליו. דאם איתא דבעינן שיהיה מת חדש ממש
שעדין לא היה קבור מעולם. לא משתמיט הראב"י לסתום דבריו בלשון "נתחדש בו
דבר" ולא לפרושי, ומדסתם משמע דבכל גווני שנתחדש כאן מת חדש, אפילו שהיה קבור
במקום אחר דאה"נ שיכול לברך על התחדשות זו. וממילא הכ"נ אם הולך לבית
קברות אחר ממש דיכול לברך. ודו"ק היטב. (וראה גם בס' בירורי הלכה (סי' רכד,
סי"ג, דף קצה, ע"א) ע"ש). וע"ע במש"כ לקמן לחזק לדיוק זה
מדברי מהר"י עייאש במטה יהודה (שם). ולכאורה אפשר לדייק מדבריהם של עוד
ראשונים, דס"ל נמי הכי, דכל שהולך לבית קברות אחר דיכול לברך ברכה זו,
אע"פ שבירך כבר ברכה זו תוך ל' יום על קברים אחרים. דבפשטות יש לדייק כן
ג"כ מדברי המאירי הנ"ל בחי' לברכות (נח:) שכתב, דאם נתחדשו בו מתים
י"א שאף בתוך ל' יכול לברך. וא"כ שוב יש לדייק כדדייקנו מדברי
הראב"י הנ"ל, דכ"ש שיוכל לברך על ביה"ק אחר. ובאמת יש להתבונן
מדברי ספר הבתים הנ"ל (בשערי ברכות שער יג) שהביא שם את דברי הראב"ד
שכתב, דהרואה קברי ישראל אינו מברך עליהם אלא פעם ראשונה בלבד. אבל חוזר ומברך על
קברות אחרים. ע"כ. וכן הביא בס' המאורות (דף נח, ע"ב) כיוצ"ב בשם
הראב"ד. ובפשוטם של דברים מדלא חילק הראב"ד, בפשטות משמע דס"ל דעל
קברות אחרים מברך עליהם, אף דהווי תוך ל' יום לראיתו את הקברים הראשונים. וראה גם
בס' אוהל מועד (דף צט) שכתב שם כעין דברי הראב"ד, דברואה קברי ישראל אינו
מברך אלא פעם הראשונה בלבד. אבל מברך הוא על אחר. ע"ש. ומשמע אפילו תוך ל'
יום.
מכל מקום איך שיהיה, כבר נמנו וגמרו
רבותינו האחרונים, דשפיר יש לברך ברכה זו דאשר יצר אתכם וכו' כשהולך לבית קברות
אחר, אע"ג שכבר בירך תוך ל' יום על בית הקברות שבעירו. וכאשר כתב רבינו
החיד"א בברכ"י (סי' רכד, סק"ו) בשם מו"ז מהר"א אזולאי,
דאם בירך על קברי ישראל, והלך בתוך ל' יום לעיר אחרת וראה קברי ישראל שם בעיר
האחרת, דצריך לחזור ולברך עליהם. שכך אמרו אם חוזר ורואה אותו דבר תוך ל' וכו'
דוקא אותו דבר, ולא דבר כיוצא בו. תדע דאם ראה חכמי ישראל ובירך, וראה חכמים אחרים
ודאי מברך. ועוד ראיה ממש"כ מהריק"ש בשם הרדב"ז, דאם ח"ו
נתחדש מת בתוך קברי ישראל מברך אפילו תוך ל' יום. וכן ראיתי בתשובת הרדב"ז
(ח"ב, סי' רצו) שכתב שם משם הראב"י אב"ד דשלטון ומלך וכושי ונהר
אחר, שלא ראהו הוא עצמו תוך ל' יום מברך. ושכן פסק ג"כ מהר"י חאגיז
בשו"ת הלק"ט (ח"א, סי' ריב), שכתב שם בפשיטות דיכול לברך על קברות
אחרים אפילו תוך ל' יום. עכת"ד. ע"ש. וכ"פ ג"כ הגאון רבי
יאשיהו פינטו בשו"ת נבחר מכסף (סי' ב) שכתב שם, דהרואה קברות ישראל אחרים
בתוך שלשים לראיה ראשונה, צריך לברך פעם שנית. כי עלינו לברך ולשבח ולהאמין התחיה
על כל מתי ישראל הנקברים גם ביתר המקומות. ואם הלכה רופפת בידיך פוק חזי מאי עמא
דבר, ועיננו הרואות שנהגו לברך. ומעולם לא פקפקו בזה גדולי הדורות שלפנינו אשר
מאריות גברו, וכן ראוי לעשות. וסעד לזה מהרואה את הכושי שמברך בא"י משנה
הבריות, ואם ראה כושי אחר בתוך ל' חוזר ומברך שכל גוף חלוק לעצמו ואין זה פוטר את
זה, וה"נ בנידון דידן. ע"ש. וראה גם במאמר מרדכי (סי' רכד, סק"ד)
שג"כ העלה שם בפשיטות דמברך על קברות אחרים. אפילו תוך ל' יום. ע"ש.
וכ"פ ג"כ בשולחן שלמה (סי' רכד, סק"ג), וכ"פ ג"כ
בקשו"ע (סי' ס, סי"ב), ובס' ברכת הבית (שער כט, אות ח) וכ"פ
ג"כ הגר"א פאפו בס' חסד לאלפים (סי' רכד), והגרי"מ עפשטיין בס'
ערוך השולחן (שם, אות ח). וכ"כ ג"כ הגאון רבי עמרם אבורביע בספר נתיבי
עם (סי' רכד) דהמנהג הוא לברך על קברות אחרים אפילו תוך ל' לראיה ראשונה, ושם הוסיף
וכתב דאע"ג דבכף החיים כתב, לברך בלא שם ומלכות ברואה קברים אחרים תוך ל', לי
נראה פשוט דיברך ברכה שלימה. ע"ש. וע"ע מש"כ בזה בס' ברורי הלכה
(סי' רכד, סקי"ג), ובשו"ת בית אהרון (סי' יז) ובשו"ת משיב הלכה
(ח"א, סי' שסה), ובשו"ת הלל אומר (סי' קמב). ע"ש.
ואיברא דגם מהר"י עייאש במטה
יהודה (שם), לאחר שעמד לדייק מדברי המג"א דאם רואה תוך ל' יום אפילו דבר אחר,
דאין מברך עליו. סיים וכתב, ושו"ר למהריק"ש בשם הרדב"ז שאם
ח"ו נתחדש שם מת אחר צריך לברך. וצ"ע. עכ"ל. ומיניה משמע דאף איהו
ס"ל דהמעיין היטב בתשובתו של הראב"י הנ"ל שהביאה הרדב"ז מהר
ימהרנה דס"ל נמי, דשפיר מברך על קברות אחרים, אף דהווי תוך ל' יום לברכתו על
ראיתו הראשונה לקברות הקודמים. וראה גם בשו"ת קרן לדוד (חאור"ח, סי'
נח), שג"כ העלה הכי, דמברך על קברות אחרים תוך ל' יום. והוסיף וכתב שם, דעל
אף דיוקם של הפוסקים מדברי המג"א דלא יברך, לא היא, דלעולם יש לומר
שהמג"א יודה דמברך על קברות אחרים. ע"ש. וגם הלום ראיתי למו"ר מרן
מלכא בשו"ת יבי"א ח"ה (חיו"ד, סס"י ל) שהביא שם את
מחלוקת הפוסקים בענין זה, והעלה בסכינא חריפא דפשוט וברור הדבר דנקטינן בהא כדעת
רבינו החיד"א דמברך על קברות אחרים אפילו תוך ל' לראיתו הראשונה, ושכן עיקר
לדינא. ואע"ג שבפתח הדביר הביא בשם מהר"ש ויטאל שכתב דאין לברך על קברות
אחרים, וסייעו הרב פתה"ד ממש"כ המג"א בדין ברכה על ע"ז, ושכן
פסק ג"כ בשו"ת יד אליהו הנ"ל (סי' לא). עש"ב. מ"מ מכיון
שמהרש"ו לא זכר על דל שפתיו מדברי הרדב"ז בשם הראב"י אב"ד,
נראה שנעלם דבר זה מעינו הבדולח, ולכן שפיר אית לן למסמך על הפוסקים שדייקו מדבריו
של הראב"י דכן צריך לברך, והכי נקטינן. עכת"ד. ע"ש. וכן העלה נמי
בשו"ת ציץ אליעזר ח"ז (סי' מט, פ"ט) דעל קברות אחרים מברך, אפילו
כשזה תוך ל' יום לראיתו את הקברים הקודמים. ע"ש.
ובפשוטם של דברים יש לציין, דמכיון
דעיקר הראיה דבעינן למיסמכיה, שצריך לברך על ראית קברים אחרים היא מדברי
הראב"י הנ"ל במש"כ (בסי' לג) בענין ראית מלך, דצריך לברך על מלך
אחר על אף דהווי תוך ל' לראיית המלך הראשון, ואנן אמרינן דה"ה נמי בענין
הקברות. פשוט הדבר דאם הולך לכמה בתי קברות ביום אחד דצריך לברך על כל אחד ואחד.
דהרי הראב"י המשיך שם וכתב, דאפילו ראה מאה מלכים ביום אחד מברך על כולם
וכו'. וה"נ אנו נאמר בענין הקברות. ודו"ק. וז"פ. ושו"ר שכ"כ
להדיא בס' שולחן הטהור (סי' רכד, סק"ה) דברואה בית קברות אחר, אפילו עשרה בתי
קברות ביום אחד מברך על כל אחד ואחד, דאפילו באותו בית קברות אם נתחדש בו עוד מת
מברך תוך ל' כדפסק הרדב"ז. ואתה אל תשגיח בדברי הבל כי כך הלכה פסוקה.
ע"כ.
המורם מכל האמור לדינא: אדם אשר ביתו
סמוך לבית העלמין, ומחלון ביתו נשקפת חלקת בית הקברות. כשבא לבית העלמין הזה, אין
לו לברך ברכת אשר יצר אתכם בדין. משום דהווי סב"ל דחישינן לדעת הרב כסף צרוף
ודעימיה, שנפטר כבר בכך שראה את הקברות מחלון ביתו. וכמו כן נמי כשרואה בפעם
הראשונה מחלון ביתו את חלקת הקברות, אין לו לברך ברכה זו. דה"נ אמרינן
סב"ל דדילמא הילכתא הווי כדעת הרב פרי הארץ, דאין לברך ברכה זו אלא רק כשנמצא
בבית הקברות עצמו. ב
אומנם אם בין ראיתו מחלון ביתו, עד
להגיעו למקום בית העלמין נתווסף שם קבר חדש, או באה לויה עם נפטר חדש ח"ו,
אע"פ שעדין לא קברוהו. הרי הוא יכול לברך, וכמו כן כשהולך לבית קברות אחר
שפיר יכול לברך, ואפילו הלך לכמה בתי קברות ביום אחד, יכול לברך על כולם.
ומ"מ טוב ונכון שאף במקום שפטור
מלברך, כבאופן הנ"ל ברואה את ביה"ק מחלון ביתו וכו', שיברך בלא שם
ומלכות, לצאת לדעת ספר הבתים הנ"ל (בשערי ברכות, שער יג), דס"ל שחייב
לברך ברכה זו אפילו תוך ל', ואפילו על אותו בית קברות עצמו. וכן כתב כיוצ"ב
בספר בירורי הלכה (שם). ע"ש.
ועוד יש לציין דכשאדם הולך
לביה"ק מל' לל' יום, וחייב בברכה זו. מהיות טוב שיברך ברכה זו רק בכניסתו
לשטח בית הקברות ממש, למיחש לדעת הפוסקים הנ"ל, דחיוב הברכה הוא רק כשעומד
בתוך מחיצות בית הקברות. ועי' באשל אברהם מבוטשאטש (סי' רכד, סי"ב) שכתב שם,
היום סבבתי בית החיים, ונזהרתי שלא לראות גם אל המצבות, רק שבלי דעת בא לעיני ממקצת
איזה מצבה, לזה כיון שהיה יותר מל' יום מהסיבוב שבט' באב הרהרתי הברכה.
וכמש"כ במקור"ב דהרהור כדיבור דמי על הצד הטוב. כי אני מסופק אם לברך על
ראיה שמבחוץ למקום המוקף מחיצות. ע"ש.
אולם מ"מ נראה, דאם עומד סמוך
לשער בית הקברות שפיר דמי דיכול לברך, ובפרט בעת הצורך בכהן שאינו יכול להכנס
לביה"ק, וכל כה"ג כגון שחולף ביעף באוטובוס וכדו' סמוך לבית הקברות
ואינו ממתין שם, דשפיר איכא למיסמך בכה"ג על הפוסקים דס"ל שיכול לברך אף
על הראיה. (ובפרט לפי מה שעמדנו לדייק לעיל, מלישנא דהגמ' בברכות (שם), דנקטה
בענין ברכה זו הרואה קברי ישראל וכו', ולכן כל שהוא סמוך ממש לשטח בית הקברות שפיר
דמי שיכול לברך על ראיה זו). וראה בערוך השולחן להגרי"מ עפשטיין (סי' רכד,
ס"ח) שכתב שם, דיברך כשהוא סמוך לקברים תוך ד' אמות, וכהן שא"א לו לקרב
עצמו להקברים נראה שיכול לברך מרחוק כיון שרואה אותם, וכן ההולך לדרכו או נוסע
בעגלה, כיון שרואה הקברים נראה שמברך. ע"כ. (ובאמת כן הורה לנו מו"ר
פא"פ, שאדם הרואה בית הקברות תוך כדי נסיעתו מרכב או מאוטובוס, דיש לו לברך
ברכה זו). אולם אע"פ דבעינן שיראה לפחות את המצבות שבבית העלמין, וכאשר כתב
כיוצ"ב בס' הלכה למשה (סי' ט), דיש לברך ברכה זו אף ברואה רק את המצבות ולא
רואה את גוף הקרקע של בית העלמין. ע"ש. וראה גם בס' שערים המצויינים בהלכה
ח"ד (סי' קצח, אות ו) שג"כ כתב כיוצ"ב, דאף בראית המצבות בלבד סגי
שיכול לברך ברכה זו. וראה גם מש"כ להוסיף בזה בקונטרס אחרון (שם), שעמד לחזק
את דבריו אלו דהמצבה היא בכלל קבר, ולכן שפיר סגי בהכי שע"י ראיתה יכול לברך
הברכה. ע"ש. ועכ"פ בעינן שיראה ראיה ברורה. וראה גם בשו"ת פלא יועץ
הנ"ל הנדפ"מ תשובות להגאון ר"א פאפו (ח"א, סס"י יז)
שג"כ כתב שם, דלא אריך לברך ברכה זו דאשר יצר וכו' ממקום רחוק שרואה, ואפילו
את"ל דלא כהרב פרי הארץ דכל שאינו על הקברות ממש אינו מברך, עכ"פ בעינן
סמוך ממש מכל הני טעמי דכתבנו לעיל וכו', ע"ש. (ולכן באמת גם בנידון דידן
בענין הרואה מחלון ביתו את חלקת בית הקברות, אע"ג דאמרינן ביה סב"ל,
שנפטר בין בראיה ובין בהליכה לשם וכו' מ"מ אם ביתו סמוך מאוד לבית הקברות,
וכשמשקיף מחלון ביתו רואה בברור את חלקת בית העלמין, בפעם הראשונה שרואה אותם יכול
לברך, וכן אם לא היה תקופת זמן של 30 יום בביתו כשמשקיף בפעם הראשונה מחלון ביתו
יכול לברך ברכה זו. ובענין הקירבה בענין זה, אולי יש לומר מכיון דאפקוה בגמ'
בלישנא הרואה קברי ישראל וכו', והינו כל שרואה בברור שקברים אלו של ישראל, כגון
ע"י כתב המצבות וכדו', אבל כל שבעצם ראיתו אינו יכול להבחין ורק ע"פ
ידיעתו יודע שהם קברי ישראל, אין יכול לברך על ראיה כזאת, וצ"ע). והן אמת
דעתה ראיתי בשו"ת בצל החכמה להגר"ב שטרן (ח"ג, סי' מ) אשר מבואר
בדבריו שם דלעולם הרואה את קברי ישראל אפילו מרחוק צריך לברך ברכת אשר יצר אתכם
וכו', וא"צ שיהיה עומד בשטח בית הקברות דוקא, אם כי דהעושה כן לברך דוקא
כשהוא נמצא בשטח בית הקברות יש לו על מי לסמוך. והנה על אף שדעתו של הרב שם דאף כשרואה
מרחוק את הקברים צריך לברך, אולם זהו דוקא כשרואה אותם בראיה ברורה ובהירה וכאשר
כתב הוא גופיה כיוצ"ב בתשובותיו (בח"ב, סי' טז) דדן התם בענין הנוסע
במטוס ורואה ימים ומדברות אם יברך בכה"ג את ברכות הראיה השייכות להם, והעלה
הכי דכל שרואה אותם בברור ובבהירות יברך. וראה שם (אות ד) שהביא ג"כ ראיה
מדברי פתח הדביר (סי' רכד, אות י) שנשאל שם ברואה את המלך ע"י משקפת אם יברך
את ברכת שחלק מכבודו וכו', והעלה דכל שרואה את המלך דרך המשקפת בבהירות ובבירור
יברך, ומכ"ש כל שרואה היטב בעיניו אפילו שהוא מרחוק. ע"כ. וגם בדבריו כאן
ציין הגרב"ש בתשובה הנ"ל שבחלק ד דהנ"מ דשרי לברך אף שרואה הקברות
מרחוק, דוקא כשרואה אותם בבירור ובבהירות, וציין שם על דברי הגמ' בבכורות (נד,
ע"ב) דאמרינן התם דקים להו לרבנן דשיתסר מיל קא שלטה ביה עינא דרועה, וממילא
גם הכא י"ל כן. ע"ש. אמנם לא נתפרש בדבריו שיעור זה דצריך שיוכל לקרא
הכתב, ודילמא לעולם סגי כל שרואה הקברים בבירור ויודע שהם קברי ישראל, העיקר הוא
שרואה את גוף הקברות, וא"צ שיוכל לראות כ"כ בבהירות שיוכל לקרא את הכתוב
ע"ג המציבות ולפי זה לדעת שהם קברי ישראל.
לישנא, קאי על מרחוק. וק"ל.
למטה
All rights reserved © 2003 Harav Pinhas Zbihi